דרכי תשובה - ד צה

לפי שדעתה קלה גם כאן אין להאמין להאשה ואף דאיכא אומדנא דמוכח שהיה הרבה תבשיל בהקדיר' עד שהי' ס' נגד הכף כמו שהגידה האשה מ"מ כיון שהוא חשש איסור אין לסמוך על זה ואין להקל עיי"ש ועי' ביד אפרים (בסעי' שאח"ז) שהביאו וכתב דנראה דכל מה שהחמיר הבית יהודה בזה הוא רק משום דמיירי שנודע הדבר מתחיבת הכף ההוא שלא מפי' של האשה בעה"ב הנ"ל דאל"כ פשיטא דנאמנת משום דאם היה ברצונה להקל שלא כדת היתה מעלמת הענין לגמרי אך כ' דנראה דאפי' אם הי' אחרים רואין כשאירע הספק ההוא תמיה לומר שלא להאמין להאשה כי מעשים בכל יום שהאשה הבעה"ב או המשרתת באה להמורה לשאול וסומכין על אמירתה אם אומרת שהי' בענין שהוא מותר ואין מדקדקין כלל אם הוא בענין שיש צדדים להקל או ספק איסור דאורייתא או דרבנן והעלה שכן הלכה וכן מורין בכ"מ דכל שאלה שבא לפנינו בעניני איסור והיתר שסומכין בפשיטות על האשה שאומרת שכך הי' הענין באופן שהוא מותר ואין לחוש כלל לומר שמא כחשה לפנינו מלהגיד האמת ואף היכא שנודע דאתיילד ריעותא ע"י אחר כגון בעובדא זו שאחד אומר שנתחב כף סומכין על דברי האשה שאומרת אח"כ שיודעת שהי' הקדירה מלאה בענין שיש ס' נגד הכף ונאמנת ומתירין על פי' עכת"ד (ועי' בדברינו לעיל סוף סק"ו):

(יג) בקדירה. עפת"ש מ"ש מהכו"פ והחוו"ד שצריך לשער גם נגד מה שהוא למעלה מן התבשיל כל שהוא נגד הקדירה דחם מחמת ההבל ועי' בחוו"ד לעיל סי' צ"ב בביאורים סוף ס"ק כ"ו שכ' וז"ל ונראה דה"ה בכף שתחב לתבשיל אף דחם מקצתו חם כולו מ"מ הכף נאסר עד מקים שמגיע הזיעה והיס"ב רק שאינו מפליט ע"י הזיעה לכן א"צ ס' רק נגד מקום שנתחב אבל בלוע שפיר בלע ע"י הזיעה ונאסר עכ"ל אמנם בריש סי' זה בביאורים סק"א וחידושים סק"ב כתב דאף שאין דברי הכו"פ מוכרחים מ"מ לדינא יש להחמיר כדבריו להצריך ששים כנגד כל מה שתחב מהכף בתוך הבל הקדירה אפי' מה שהוא למעלה מן התבשיל עיי"ש ועי' בס' דברי יוסף סי' תרכ"ב מ"ש ע"ד החוו"ד בזה עיי"ש ועי' בהגהות הגאון מהר"ר שלמה כהן ני' מווילנא הנדפס בתוך דברי המטה יונתן שבגליון היו"ד כאן שכ' דגם הכו"פ לא החמיר בזה רק בכף של מתכת אבל בכף של עץ בודאי לא דמי לחתיכה דמחלוקת רש"י ור"י לעיל סי' צ"ב עיי"ש ועי' במ"ז סק"א שקדמו בסברה זו עיי"ש והנה לכאורה הי' נראה להכריע לפמ"ש החוו"ד דמתוך מחלוקת רש"י ור"י מבואר שאין להחמיר רק בהי' בהקדירה דבר לח אכן אם הי' מאכל יבש אין להחמיר וכמ"ש בס' יד אלימלך סי' י"ח בהתשו' מהג' מו"ה ארי' ני' אבד"ק אזרוב דהבל הקדירה לא שייך רק בהי' בהקדירה תבשיל לח ורוטב משא"כ בתבשיל יבש י"ל דלא מקרי הבל עיי"ש לדרכו וכן לענינינו י"ל דגם אם נחמיר כדעת הכו"פ מ"מ עכ"פ די לן אם נחמיר בתבשיל לח שיש הבל משא"כ בתבשיל יבש אמנם הנה בגוף הדין של הכו"פ יעוין בבינת אדם שאר או"ה סי' ס"א שכתב ג"כ כמ"ש הפת"ש מהח"ס דאין לחוש כלל להחמיר בזה והוכיח כן מלשון האו"ה שאינו מפליט מכלי רק מה שבתוך הרוטב אבל ע"י הבל הקדירה אינו מפליט מכלי ועיי"ש בחכמת אדם כלל מ"ו סעי' ו' שכ' כן לדינא דמה שלא תחב בתבשיל גופי' אפי' מה שהוא בתוך חלל הקדירה א"צ לשער נגדו אפי' בכלי מתכות עיי"ש ועי' ביד יהודה בפיה"א סק"ב שהעלה שכן עיקר לדינא דאין לחוש כלל לדברי הכו"פ כי ע"י הזיעה אינו מפליט כלל עיי"ש לכן פשוט הוא דאפי' בתבשיל לח אין להחמיר והנה ראיתי בס' מנחת שי על הנהגות הנשאל באו"ה סדר שני סוף אות י"ג שכ' דנראה מצד הסברה להכריע דאם לא נשתהה שם הכף בתוך הקדירה ותיכף כשנתחב לתוך הקדירה לקחוהו ממנה יש לסמוך על המקילין אכן אם נשתהה הכף בתוף הקדירה יש לחוש לדעת הכו"פ עיי"ש אולם לפ"ד החכמת אדם והיד יהודה הנ"ל גם על זה אין להשגיח כיון שאין מקום לחומרת הכו"פ כלל וכן נוהגין העולם להקל ואין משערין רק במה שתחב לתוך התבשיל אפי' בתבשיל לח ואפי' בנשתהה הכף בתוך הקדירה:

בשו"ת שואל ומשיב תניינא חלק ד' סי' קפ"ט ותמצא שם מה ששאלתי אותו כד הוינא טליא במה שאירע כמה פעמים בכף בשר שנתחב לחוך חלב ועל הרוב נוגע הכף בשפתי הקדירה במקום שאינו כנגד הרוטב וא"כ לכאורה לא מועיל מה שיש ששים בקדירה דסוף סוף הלא הכף הוא נוגע בשפת הקדירה ואינו מפליט בכולו ונעשה הקדירה נבילה במקום שנגע שם הכף והשיב לי דבבב"ח בודאי ליכא למיחוש כיון שנוגע שם בלא רוטב הו"ל כמו נצלו דאינו אסור מה"ת וא"כ יש להקל דהא הוי ספק אם מתפשט בכולו או לא וספיקא דרבנן לקולא עיי"ש:

ועיין בס' ערוגות הבושם אות א' שמפקפק בענין זה דעכ"פ לצטרך בכ"מ ששים גם נגד הקליפה מה שלמעלה מן הרוטב דכיון שנוגע ברוטב עכ"פ מפליט כדי קליפה כדין דלהלן סי' ק"ה סעי' ג' בהגה בצונן וחם שנוגעין זה בזה דאיסר כדי קליפה ה"ה כאן מדוע לא נימא דפולט הכף כדי קליפה ממה שלמעלה מן הרוטב ולמה כתבו דאינו אוסר רק עד מקום שתחב הכף ולא גם עד הקליפה שלמעלה מן הרוטב וסיים בצ"ע עיי"ש:

(יד) אם הכף ב"י. עי' בשו"ת טוטו"ד תליתאי סי' ק"צ שנשאל באשה שלקחה כף בשר ב"י שעברה לילה אחת ותחבה אותו לתבשיל של חלב וידעינין הבלוע של חלב כמה הוא לערך חצי זית ובבוקר שבה ולקחה הכף והגיסה בו תבשיל שיש בו ג"כ שומן בהמה ערך חצי זית ואח"כ תחבה הכף לקדירה שיש בה תבשיל של בשר ולא הי' בכל מה שבקדירה ס' כנגד כל הכף רק כנגד חצי זית חלב וחצי זית בשר הי' ששים והמורה התיר התבשיל אף שלא בהפ"מ שסמך עצמו על דעת הסוברים דכל כלי שיש לה היתר בהגעלה לא אמרינן דהבלוע נ"נ בהפ"מ כמ"ש הש"ך להלן סי' צ"ח ס"ק כ"א ובשפ"ד שם דאף בבב"ח אמרינן כן וכיון שמותר כך בהפ"מ עכ"פ ממילא דבנ"ד יש להתיר אפי' שלא בהפ"מ כיון שיש דיעה דלינת לילה פוגמת והשיב שלא טוב הורה בזה ואם הי' בא לפניו עובדא כזו לא הי' מתיר בשום גווני דהש"ך מיירי ביש ששים נגד החלב שבכף ואם הי' פולט הי' כולו מותר רק דחיישינן שמא לא פלט ובלע בשר בזה כ' הש"ך כיון דהוי בלוע לא מחמרינן ואמרינן דלא נ"נ ומותר ממ"נ משא"כ בל"ד דיש לחוש שמא פלט הכף תחלה וחזר ובלע והו"ל ס"ס לאיסורא דלמא בלוע בכלי נ"נ ואת"ל לא נ"נ דלמא פלט תחלה ומה שסמך עצמו ע"ד הסוברים דלינת לילה פוגמת ג"כ אינו נכון דהא כתב הש"ך בסוף סי' ק"ג דלא סמכינן אלינת לילה פוגמת רק לאחר שנעשה איסור אבל אם עברה לילה בין חלב לבשר לא סמכינן אלינת לילה פוגמת לכן לא הי' לו להקל בזה ובפרט שלא בהפ"מ עיי"ש באריכות:

(טו) בן יומו דהיינו ששמשו בו בכ"ר. עבאה"ט ומ"ש מהש"ך דוקא כששמשו בו חלב אבל אם שמשו בו מים אינו מחשבו מעל"ע וכו' עי' בדברינו להלן (ס"ק פ"ג) ועי' בשו"ת מראה יחזקאל סי' קנ"א בעובדא שאשה לקחה כף של חלב אינו ב"י ועירבה בו בצלים עם שומן אווז אצל האש ואח"כ לקחה אותו ושאבה הזוהמא באותו הכף מהרוטב עם בשר שאצל האש ורצה השואל לומר דאף שאין הכף ב"י מחלב מ"מ כיון שעירבו קודם עם הכף הזה בצלים שאצל האש ובתחלה כאשר עירבה בו לא הי' שם במחבת שומן רק בצלים לבדם ובצלים הוי דבר חריף ודבר חריף משוי לאינו ב"י בן יומו והוא ז"ל השיב שיש בזה כמה צדדים להתיר חדא דבצלים לאו לכ"ע עדיפא כצנון וגם בצנון גופא יש כמה מקילין אם החריפות מהני לענין אינו ב"י וגם בנ"ד יש תרי דרבנן שומן אווז הוי בשר עוף דרבנן וגם לא הוי דרך בישול ע"כ יש מקום להקל אפי' בדליכא ששים בקדירה של בשר כנגד המקום שתחב מהכף וכו' ויהי' איך שיהי' א"צ ס' בקדירה רק נגד המקצת שתחב בבצלים מקודם דהחלק הכף שלא תחב קודם בבצלים דינו ככף חדשה וא"צ ס' כנגדו עיי"ש באריכות (טז) דהיינו ששמשו בו בכ"ר. ע' בשו"ת מור ואהלות (להרב מהר"א פוסק) באוהל ים המלח סי' י"ז בעובדא שהדליקו בטעלע"ר חלב יי"ש ועירבו בכף בשר אינו ב"י מצד השוה (לא מצד העיגול) וכ' דלכאורה יש לאסור אפי' אם הכף איני ב"י כיון דהיי"ש הוי דבר חריף ובחריף לא שייך נ"ט בר נ"ט ולא נטל"פ והוי בשניהם ב"י אמנם הנה המ"א באו"ח סי' נ''א כתב דאזלינן בכלי בתר רוב תשמישו וא"כ בנ"ד כיון דכף של כסף דרכו להשתמש בו תמיד רק בכ"ש וכן טעלי"ר דרכו להשתמש רק בכלי שני ולענין כלי שני דעת כמה פוסקים דאינו בולע כלל ואת"ל שהוא בולע מ"מ לכ"ע אינו בולע רק כדי קליפה ונגד הקליפה בודאי יש ס' ושרי אמנם אם ידוע שפעם א' השתמשו בהם בכלי ראשין אע"פ שעיקר תשמישו בכלי שני מ"מ כאן בדבר חריף אף שהוא לאחר מעל"ע דמי לב"י מכלי ראשון שאינו חריף ויש לאסור וגם י"ל דאפי' אם אין ידוע שהשתמשו בו אפי' פעם א' בכלי ראשון יש לאסור בזה דהלא ידוע מדברי הט"ז בסי' ק"ה סק"ד שכתב לאסור כלי שני שהיס"ב באין הפ"מ והח"ס בתשו' חיו"ד סי' צ"ה כ' דאנו נוהגין לאסור אף כלי שלישי כשהיס"ב עיי"ש ובפרט עתה במדינותינו ששכיח לאכול מאכל הנקרא בארש"ט רותח והלא מבואר בסי' ס"ט סעי' ט' ובש"ך שם ס"ק ל"ח דחריף עם כלי שני אוסר ובארש"ע הוי חריף וכן יש לחוש כיון דשכיח לאכול בכף וטעלי"ר דבר גוש ע"י דוחקא ובזה אף המהרש"ל מודה דאף בכלי שני מבשל אך משום הא אין להחמיר דיש לומר כמ"ש המ''ז סי' צ"ו