דרכי תשובה - ד צד

יש עוד איזה ספק יש להקל לשער רק כפי ערך המדומע עיי"ש והנה מדבריו נראה דלא החמיר רק בכף של בשר כיון ששייך הב' טעמים הנ"ל שהכף נוגע בהבשר עצמו וגם השומן צף למעלה אבל בכף של חלב שנתחב לקדירה של בשר גם הוא מודה דא"צ לשער רק כנגד המדומע לפי ערך אמנם היודע ובקי יבין דלאו דוקא בכף של בשר שייך חשש זה דגם בכף של חלב ששמשו בו בתבשיל של חלב אף שלא שייך הטעם הא' אבל הטעם הב' בודאי שייך בו כי יש לחוש לפעמים שהקום והשמנונית של החלב הוא צף ועומד למעלה על התבשיל וכן אם התבשיל עם גבינה שייך גם הטעם הא' שהכף נגע בגבינה עצמה והכל לפי ראות עיני המורה ועי' בשו"ת בית יצחק ומהגאון מלבוב ני') חלק א' מיו"ד סי' קכ"א והבאתי דבריו לעיל סי' צ"ב (ס"ק ס"ד וס"ק קי"ט):

ועיין עוד בחכמת אדם שם שכתב דלאו דוקא בכף של בשר לחלב או להיפך שצריך לשער כפי המדומע אלא דגם בכף שתחבו לקדירה שמבשלין בשר נבילה ותחבו אח"כ לקדירה של בשר כשר יש להקל בהפ"מ דלא נעשה כל הבלוע שבכף נבילה וא"צ לשער רק לפי ערך המדוע משיעור בשר נבילה שנבלע בהכף עיי"ש אמנם יעוין במ"ז לעיל סי' צ"ב ס"ק כ"ד ובחוו"ד בסי' צ"ב שם שכתב דבשאר איסורין אין להקל כלל לשער כפי ערך המדומע כיון דקיי"ל בשאר איסורין חנ"נ עיי"ש וכ"כ בלב"ש בחידושי דינים סעי' י"ז ובביאורו שם ס"ק קמ"ג וקמ"ד לדינא אך כתב שם ובביאורו ס"ק קמ"ה וקמ"ו דמ"מ אם יש עוד איזה צד קולא בלא"ה לצרף לסניף כגון שנשפך וכיוצא יש לצרף דעה זו דגם בשאר איסורין לא נעשה כל הבלוע נבילה וא"צ לשער רק לפי ערך המדומע עיי"ש והבאתי דבריו לעיל סי' צ"ג (ס"ק י"ב):

ועיי"ש עוד בס' מנחת שי שכתב עוד שאלה בענין זה שעמדו על הכירה שתי קדירות עם בשר ורוטב א' גדולה בת קיואר"ט ומחצה (היינו עפ"ד הפרמ"ג דבהוואר"ט ומחצה יש ששים נגד הכף) וא' בת שלש רביעית קווארט ולקחה האשה כף שעירבה בו תחלה תבשיל של מים וחלב ותחבה אותו לתוך הב' קדירות של בשר ורוטב הנ"ל וכתב דאם תחבה תחלה לקדירה הקטנה של ג' רביעית ואח"כ להגדולה מותרין שניהם כיון דאין המדומע מדמע אלא לפי חשבון ואותו הכף לא בלע אלא מחצה חלב א"כ הרי יש ששים אף בהקדירה הקטנה נגד בלוע של חלב שבו דהא א"צ לשער רק כנגד חצי כף והקדירה הגדולה פשיטא דמותרת דהא יש בה ששים אף נגד כל הכף אבל אם תחב הכף תחלה לקדירה הגדולה ואח"כ לקטנה אסורה הקטנה דהא הכף נ"נ כולה בתחיבה הראשונה וליכא ששים בהקטנה נגדו ואם ספק לאיזה מהם תחבה תחלה לא מיבעיא אם אחת מהם הי' של בשר עוף בודאי מותרין שניהם דספיקא דרבנן לקולא אלא אפי' אם הי' שניהם של בשר בהמה ג"כ יש להתיר ב' הקדירות דגם בכה"ג הוי ספיקא דרבנן ולקולא דהא אין כאן גוף הבשר רק שהבלוע של בשר נכנס בתוך הבלוע ונ"נ והבלוע הוא מין במינו עם הקדירה הב' ובמין במינו הוי מה"ת ברובא וכמ"ש במ"ז לעיל סי' צ"ב סק"א ובסי'. זה סק"ג עיי"ש:

(יב) ממנו בקדירה. עפת"ש מ"ש מהנו"ב דלא אמרינן מלתא דלא רמיא וכו' ומ"ש הפת"ש הנה בש"ך אין זכרון מזה כלל וכ' דאפשר דנפל ט"ס בנו"ב וצ"ל סוף סי' ל"ד עי' בס' מגדים חדשים אות ב' שהתפלא עליו דהא הנו"ב כתב להדיא ששואלין עד היכן תחב הכף ולא אמרינן שבשעה שנתחב לא ידע שזה בשר וזה חלב וע"ז הביא ראיה מדברי הש"ך הרי בהדיא דקאי על דברי הש"ך דמיירי מתחיבת כף שנזכר בתחלת הסי' אבל האמת שהפת"ש שגג והנו"ב דבריו ברור מללו שיש ראיה מדברי הש"ך ריש סי' זה שכ' בשם המהרש"ל דאם אין ברור לו עד כמה תחב וכו' ומבואר מדבריו דאם אמר ברור לי עד כמה תחב מהני ולא אמרינן מלתא דלא רמיא וכו' ועיי"ש במ"ש בזה לדינא ועי' מזה בהגהות יד אברהם ועי' בדעת קדושים סי' נ"ח סק"ה שכ' בפשיטות דחוששין בתחיבת הכף משום מלתא דלא רמיא וכו' עיי"ש ועי' בהגהות חשק שלמה על הש"ס (דפוס ווילנא) בריש מס' חולין ובנימוקי הגרי"ב שם ועי' בס' דלתי חשובה סק"ב מ"ש ע"ד בזה ומ"ש הפת"ש מהפרמ"ג בהנהגות הנשאל דאם לא ניכר עד היכן תחוב יש לפקפק אם מהני אמירת ברור לי עי' בס' מנחת שי על הנהגות הנשאל שם מ''ש בזה ועי' בשו"ת בית ישראל סי' מ"ג מ"ש בדברי הפרמ"ג בזה וכתב דלפמ"ש הפרמ"ג בעצמו להלן סי' צ"ו במ"ז סק"ה בשם מהרש"ל מבואר מדבריו דיש חילוק בין סכין לכף שבסכין דרכו לחתוך ולהוליך ולהביא כמה פעמים ע"כ לא מהני ברי לי עד כמה חתך משא"כ בכף שתחב רק פעם א' בקדירה במקרה אם אומר שברור לו עד כמה תחב מהני גם אם לא ניכר על הכף עד כמה תחב עיי"ש באריכות ועי' בשו"ת עמודי אש בקונט' דיני או"ה סי' י"ג אות י"ט מ"ש בזה באריכות ועי' בשו"ת חסד לאברהם קמא חיו"ד סי' ל"ז שנשאל באשה שנערה קדירה של חלב בכף של בשר ואמרה שבבוקר שאבה הזוהמא מקדירה של בשר בכף זה ולא תחבה רק מקצתו בקדירה באופן שיש ס' בקדירה של חלב נגד זה המקצת הכף ודעת השואל לאסור עפ"ד הפרמ"ג בהנהגות הנשאל שם דזה הוי מלתא דלא רמיא עלי' דאינש ולא מהני אמירתה רק כשניכר ויש רושם עד היכן נתתב וזה לא שייך בנ"ד כיון דבשעה שתחבה לקדירה של חלב לא ידעה שהכף הוא של בשר לראות אם יש רושם ניכר ושוב אינה נאמנת לומר שלא תחבה רק במקצתו ובעינן ששים כנגד כולו ועיי"ש במה שהאריך לחלק בענין מלתא דלא רמיא וכו' והעלה דאין להחמיר בענין זה כי מבואר מדברי היש"ש דבתחיבת כף לא חשיב טרדא כלל ומהימן לומר שיודע עד כמה תחב ומה גם בנ"ד שלא היה זמן רחוק מן תחיבה הראשונה לשני' שבבוקר שאבה הזוהמא בהכף מקדירה של בשר ובחצות היום תחבתהו בקדירה של חלב ובזמן קצר כתב הט"ז סי' ק"צ דשפיר רמי אנפשי' ומדכיר ומה גם שדרך לשאוב הזוהמא רק בחצי כף ע"כ אין להחמיר עיי"ש באריכות (ומה שהתפלא שם על הפרמ"ג שנעלם ממנו דברי היש"ש בזה המה עליו אאמו"ר הגאה"ק זצלל"ה בגליון החסד לאברהם שלו בכתי"ק שלא זכר במח"כ דברי המ"ז סי' צ"ו סק"ד שהביא דברי היש"ש בזה והבין בו פירוש אחר) ועיין בשו"ת שואל ומשיב תניינא חלק ג' סי' קל"א שנשאל ג"כ בעובדא כזו שתחבו כף של בשר אינו ב"י ברוטב אבל לא תחבו רק מקצתו ואח"כ ניערו בו מאכל עם חלב רותח ולא הי' בו רק א' קוואר"ט ואנן נוהגין לשער ב' קוואר"ט או לכה"פ א' קוואר"ט וחצי והכשיר המורה המאכל מטעם דכיון דלא ניערו מתחלה הרוטב רק במקצת הכף א"כ לא הי' ב"י רק מקצת הכף ונגד המקצת מן הכף שהוא ב"י בודאי יש גם בקוואר"ט א' ששים וחכם א' עירער עליו מטעם שכ' הפרמ"ג בהנהגות או"ה דיש לחוש שמא תחב כל הכף ומלתא דלא רמיא הוא דהא כאן אי אפשר לסמוך על הרושם שנשאר בכף מתחיבה הראשונה דכיון שתחבו אח"כ לקדירה של חלב שוב אינו ניכר הרוטב והאריך בזה וסיים בסיף דמ"מ אין לערער על המורה דמסתבר דבריו ושפיר הורה דבודאי הי' ששים בהתבשיל של חלב נגד מה שהיה ב"י מהכף מהתחיבה בהרוטב עיי"ש ועי' בס' דלתי תשובה סק"ט שהביאו וסיים דהמעיין בשו"מ בתשו' ההוא יראה שכל דבריו הוא רק משום שרצה להפוך בזכותו של הרב השואל להצילו מהעוררין עליו בזה אבל באמת לדינא צע"ג בהוראה זו עיי"ש:

ועיין ביד יהודה בפיה"א סק"א ובפיה"ק סק"א ובפיה"ק סק"ד שכתב דכל זה הוא בסתמא שלא אמר אמתלא מדוע הוא יכול לעמוד על עצמו לאמור שלא תחב יותר משום שלא הי' צריך לתחוב רק מעט לשאוב הזוהמא או לתחוב איזה דבר לתוך הקדירה שלא הי' צריך להשתמש בכל הכף אלא במקצתו למעלה ואין הדרך כלל לתחוב יותר שפיר מהני אם אמר ברי לי עד כמה תחוב עיי"ש ועי' בשו"ת אורי וישעי מהד"ק סי' כ"ז וכ"ח ובשו"ת דברי נחמי' סי' י"א ועי' בשו"ת דברי מלכיאל חלק א' ביו"ד סי' י"ג מה שהאריך בזה והעלה ג"כ דהכל תלוי לפי הענין וראות עיני הדיין אם נותן אל לבו לכוון עיי"ש:

ועיין ברא"פ סי' ל"ו סוף ס"ק רכ"ז ומבואר מדבריו דכל זה בלא הי' שם רק אחד אבל אם שנים אומרים עד כמה תחב לא אמרינן מלתא דלא רמיא וכו' דבשנים אפי' טרידו בעבודתם מהימנים כשאומרים ברי עיי"ש ועיין בשו"ת חסד לאברהם שם שהביאו והתפלא על דבריו והביא ראי' דגם בב' שייך מלתא דלא רמיא וכו' עיי"ש אמנם יעוין בס' דעת תורה סי' י"ת ס"ק ט"ו מ"ש לדחות דברי החסד לאברהם ומחזיק בדברי הרא"פ להקל בזה ועיי"ש עוד בסי' נ"ח סוף סק"כ מזה:

ועיין בשו"ת שאילת שלים קמא סי' ס"ט באמצע התשו' שכ' בדבר שאנו סומכין על הנשים בתחיבת כף חלב דבשר או זיבת חלב תחת קדירה של בשר ולהיפך וכדומה ולא מצרכינן לה להביא עדים על הנדתה וסמכינן על דברי' ולא חיישינן שתסמוך להקל בספיקא כמו דקיי"ל בכ"מ דאין אשה נאמנת בספק איסור אלא דבע"כ הוא משים דכיון דלא אתחזק איסורא ואדרבה הקדירה היא בחזקת היתר ואף שאירע בה ריעותא כעת סמכינן על החזקה ולא חיישינן למידי עיי"ש ועי' מזה בשו"ת בית יהודה (להמהר"י עייאש ז"ל) חיו"ד סי' מ"א שנשאל בכף חולבות ב"י שניערו בה קדירה של בשר ולפי מה שהאשה הבעה"ב הראתה עד איזה מקום מהקדירה הי' התבשיל שיערו שהי' ס' והשיב דלפמ"ש הרמ"א להלן סי' קכ"ז דבספק איסור שיש בו צדדים להקל אין אשה נאמנת