דרכי תשובה - ד צב

הכריע דבהשתמשו בכלי שני לא נחשב ב"י אין לחוש להחמיר בזה כלל עיי"ש:

והנה כל הראשונים והאחרונים שמדברים בסעי' זה מיירי רק בתחב כף לקדירה רותח מחום כלי ראשון אבל בהי' היס"ב מחום כלי שני לא נזכר כאן וראיתי בדגול מרבבה תניינא סוף סי' ק"ה בט"ז סק"ד שכתב וז"ל עי' ברש"ל פרק כל הבשר סי' ס"ד והעולה מזה שכלי שני עושה רק פעולה אחת או להפליט אי להבליע אבל לא שנים יחד שיבליע הפליטה וא"כ אם נותן כף חולבות ב"י לקערה עם בשר ורוטב הכף אסור וגם הרוטב והקערה והבשר מותרין עיי"ש עכ"ל והנה המהרש"ל לשיטתו דס"ל בעלמא דכ"ש מפליט או מבליע כמ"ש בט"ז להלן סי' ק"ה ס"ק ד' אבל לדידן דקיי"ל כמ"ש הט"ז דבדיעבד אמרינן דאינו מפליט ולא מבליע כלל אפי' היס"ב אין נ"מ בזה וכה ראיתי בס' דלתי תשובה ס"ק ט"ו שהביא ממה שכתב אליו רב גדול א' וז"ל ראוי לפרסם ברבים בדבר המצוי בכל יום שתחבו כף של בשר ב"י בתוך קערה (שהוא כ"ש) שיש בה תבשיל חלב רותח דלדעתי ברור דהתבשיל נאסר לדידן דכלי שני מבליע אבל הקערה לא נאסר משום דאין כלי שני מפליט ומבליע כאחד מהכף לקערה וכו' וא"כ פשוט לדעתי דהקערה מותרת ורק המאכל אסור משום דהוי צלול וכו' עכ"ד ופשוט הוא שכל דבריו הוא רק באין הפ"מ אבל בהפ"מ הא כ' הט"ז שם דבהפ"מ אפי' אם היס"ב אין כ"ש אוסר כלל ועי' בדברינו להלן סי' ק"ה שם (ס"ק ס"ב):

ועיין בתשו' מהר"ש דוראן ז"ל שנדפס בתשו' התשב"ץ בס' חוט המשולש טור הא' סי' מ"ד בקדירה של בשר שהעבירו אותה מעל האש ושהתה על הארץ כמו שעה ואח"כ תחבו בה כף של חלב והי' ספק אם הי' היס"ב בהקדירה של בשר בשעה שתחבו בה הכף ואשה אחת אמרה שלא הי' היס"ב תבשיל באותה שעה נאמנת דאע"ג דבעלמא אינה נאמנת מ"מ הכא נאמנת דבודאי איסור נאמנת והכא הוי ודאי איסור עיי"ש והביאו בערך השלחן אות ג' עיי"ש (וע' בדברינו להלן סוף ס"ק י"ב מ"ש עוד מענין נאמנות אשה בענין תחיבת כף) (ז) משערים בכל מה שנתחב. דע כי פשוט המנהג בכמה מקומות במה שהוא שכיח כמה פעמים שתוחבין כף שאינו נקי ממאכל שהשתמשו בו מקודם דצריכין לשער גם נגד המאכל שהי' על הכף ואף שלא הי' המאכל של חלב ממש רק ירקות מבושל עם חלב אפ"ה צריכין לשער נגד כל הלכלוך דהא לא ידעינן כמה חלב הי' בלוע בהירקות וה"פ. וע' בחמודי דניאל הלכ' בב"ח אות י"ז שעמד על המחקר באם בישלו ירקות או קטניות עם בשר בקדירה ותחבו לתוכה כף של בשר ואח"כ תחבו הכף לחלב ויש ששים נגד הכף אמנם הנה בלי ספק שהי' הכף מלוכלך בפרורי מאכל מתחיבה הראשונה ועתה נשארו הפרורין בהחלב אם צריך להסירן כיון שלא היו הפרורין מבשר רק ממאכל הבלוע מבשר וכתב דלדברי הט"ז להלן סי' צ"ו סק"ה שכתב בבצלים שנחתכו בסכין של בשר ונתנן בחלב דא"צ להסירן ה"נ א"צ להסירן אמנם כיון שיש דעות אחרונים שחולקים על הט"ז שם וס"ל דגם שם צריך להסירן ובפרט באלו הירקות שבלעו בודאי הרבה מגוף הבשר בודאי צריך להסירן כיון דאנן קיי"ל אפשר לסחטו אסור א"כ חיישינן שמא נשאר בהפרורין כדי נתינת טעם וכל זה בחלב וכיוצא דאפשר להסירן אבל אם תרב הכף למאכל עב שאי אפשר להסיר מותר עיי"ש והיינו בהי' בהתבשיל ס' גם נגד הפרורין כמש"ל וע' בשו"ת תפארת אדם חיו"ד סי' ט"ו בכף חולבות שאינה ב"י אבל היתה בלתי נקיה מחמת שטרפו בה ביצים עם גבינה ושכחו וניערו בה קדירה של גריסין עם בשר רותחין וכתב דאף אם בודאי יש ששים בקדירה נגד כל הלכלוך לכאורה יש לאסור דשמא בזאת הכף דהיינו בין הכף הרחב להבית יד נשאר מעט ממשות הגבינה ונשאר בעין בתוך הגריסין ושמא נפגע בממשו של איסור אינו מינו ואין לו ביטול כיון שהאיסור ניכר ובעין וכו' ומ"מ לדינא כתב שיש להתיר בזה מטעם ס"ס ספק שמא לא הי' שם ממשות גבינה כלל ואת"ל שהי' שמא נימוח בתבשיל ונתבטל ועיי"ש עוד בעובדא שבא לידו שאכלו לביבות עם גבינה גרידה במורג חרוץ בכף א' ואחר יום א' ניערו בכף זה קדירה של בשר מכלי ראשון לתוך קערה ותיכף הרגישו ובדקוהו והי' נקיה וקודם שניער בה המנער העביר אצבעותיו עלי' לקנחה משום נקיות וכתב דלכאורה דבזה יש לאסור דהא לא שייך הכא האי ס"ס דלעיל דבשלמא כשינער בקדירה בכלי ראשון והמאכל נשאר שם בהקדירה כ"ר אפשר להיות שנימוח הגבינה ע"י הרתיחה משא"כ בזה שניער הבשר והרוטב לתוך קערה שאין שם עוד רתיחה רחוק הוא לומר שנימוח מאליו ואין ספק ומ"מ לדינא שגם בזה אין להחמיר כיון שיש ידים מוכיחות שלא הי' כאן שום דבר דבוק כיון דנחית המנער למשמש בה באצבעותיו משום נקיותא מסתמא ראה והביט בה ואם הי' שום דבר דבוק בזויותיו הי' מעבירו אך מהיות טוב יבדקו הבשר כל חתיכה בפ"ע כל האפשר ויסננו הרוטב והיכא דלא אפשר בתקנה זו כגון שיש עם הבשר גריסין נימוחים או שאר דברים והרוטב הוא עב וא"א לסננו אזי נכון שיניחנו ע"ג האור להרתיח איזה שעות באופן שאם יהי' איזה דבר יהי' נימוח עיי"ש באריכות:

(ח) בכל מה שנתחב. עבאה"ט מ"ש מהמהרש"ל דאם אינו ברור לו עד כמה תחוב משערין עד ראש הכף ועי' בב"י שכתב מהסמ"ק בספק אם תחב כולו או מקצתו יש להחמיר מספיקא להצריך ס' נגד כל הכף עיי"ש והביאו במ"ז סק"א ועי' בכנה"ג בהגהות ב"י אות ד' שכ' דמ"ש הב"י מהסמ"ק דמשערין בכולו ר"ל דמשערין בכולו חוץ מהבית יד שלו עיי"ש ועי' בשלחן גבוה סק"ד מחודש א' שהביאו וכתב וז"ל דחוץ מבית יד שלו דקאמר אינו ר"ל כל הבית יד של הכף שאי אפשר לידע אם לא תחב גם מן הבית יד של הכף תוך הקדירה אלא דר"ל חוץ ממה שתופס בידו שזה בודאי אין ספק שלא תחב תוך הקדירה כיון שהוא תופסה בידה וא"כ חוץ מהבית יד שלו דקאמר מדויקת הוא וקאי על התופס הכף בידו עכ"ל אולם יעוין במנח"י כלל פ"ה סק"א מ"ש בענין זה וסיים מהמהרש"ל דבספק יש לשער בסתם תוחב כף דהיינו ראש הכף והוא העגול ולא הבית יד של הכף עיי"ש וכ"כ בשפ"ד סק"א ובחוו"ד ריש סי' זה לדינא דמ"ש עד ראש הכף בדוקא קאמר ור"ל כל מה שהוא עגול ועיי"ש בשפ"ד שכ' דמ"מ צריך לשער נגד כל העגול של הכף ולא סגי לשער במקצתו ואין לחלק בזה בין מין במינו ובין מין בשאינו מינו לעולם צריכין לשער כן כיון שהוא שכיח יותר שיתחוב כל העגול שבכף עיי"ש וכ"כ בחידושי הגרעק"א ריש סו' זה עיי"ש ועי' בחמודי דניאל הלכ' כלי ראשין אות ה' ומבואר מדבריו דכל זה בתחב הכף ליקח מאכל או לנער הקדירה וכיוצא אז צריכין להחמיר לשער בכל הכף וכאמור אבל בלקחו עם הכף רק את הזוהמא מעל הקדירה א"צ לשער נגד כל הכף וסגי לשער במה שדרך לתחוב כשלוקחין הזוהמא כיון שיש בזה עוד סניף שכשלוקחין הזוהמא לוקחין במהירות ולא הי' פנאי לפלוט לתוך הקדירה ואף שע"ז לבד אין לסמוך דהא קיי"ל שהוא מפליט הבלוע מתוכו מיד מ"מ עכ"פ לסניף יש לצרף זה להקל בספיקו עיי"ש באורך:

(ט) מה שנתחב ממנו. עמ"ז סק"ב שכתב דלא דמי לחתיכה דמשערין בכל החתיכה דהחתיכה כולו רותח משא"כ כף שהוא קר ע"כ אין צריך לשער אלא כנגד מה שנתחב עיי"ש ומבואר מדבריו דאם הי' הכף חם צריך לשער בכולו וכ"כ בחוו"ד בביאורים סק"א דאם הכף תם אפי' לא נתחב רק מקצתו צריך לשער כנגד כולו כמו בחתיכה עיי"ש אמנם יעוין בבינת אדם סי' מ"ד שכ' מהאו"ה דלא דמי לחתיכה שנפל מקצתה לקדירה דצריך ס' כנגד כולה דכף של מתכות שאני דא"צ לבטל כילו ולא דמי לדין דחתיכה דיש חילוק בין דבר מאכל לכלי עיי"ש ומבואר מדבריו דאפי' הי' כל הכף חם א"צ לשער רק כנגד מה שתחב בקדירה ועי' בס' דברי יוסף סי' תרכ"ז מ"ש בזה וכתב דהעיקר כמשמעות האו"ה דאפי' אם הכף חם א"צ לשער רק כנגד מה שתחב בקדירה דכלי אין טבעו להפליט מכולו כמו דבר מאכל עיי"ש ועי' בדברינו להלן (ס"ק כ"ב כ"ג וכ"ד) מ"ש עוד מזה לענין אי אמרינן חם מקצתו חם כולו וע' בס' קהל יהודה (להרב מהר"י אשכנזי ז"ל מאיזמיר) שכתב ודע דאף אם נשתהה הכף בתוך הקדירה ואיכא למיחוש דלמא בלע ופלט וחזר ובלע ופלט מרוטב שבקדירה אפ"ה אין צריך לשער רק כנגד מה שתחב עיי"ש וכ"כ בשפ"ד סק"ד עיי"ש:

(י) שנתחב. עחיו"ד שם שכ' דמשערין דבשני קוואר"ט יש ס' נגד מקום העגול שבכף עיי"ש ועשפ"ד שם בסוף