דרכי תשובה - ד צא

יש ששים בזה אין להקל די"ל כל דפריש מרובא פריש ולא הוי ס"ס ואסיר ועיי"ש במ"ש לענין אם הי' ג' כפות א' הוא ב"י ושנים אינם ב"י ולקח כף א' ותחב בקדירה דלכאורה יש להתיר אפי' לא הי' בקדירה ששים נגד הכף דאמרינן כל דפריש מרובא פריש ואף שי"ל דלא שייך לומר דהכלי ב"י בטל ברוב כיון דאין נ"מ אז בין הכפות דלא עדיף מלא נודע התערובות דלא שייך ביטול וכמ"ש הש"ך בסי' ק"ט דאף דהיתר בהיתר בטל היינו היכא שיש נ"מ בהביטול עון חלב שנפל למים דיש נ"מ אם מותר לבשלו עם בשר ומקרי נודע התערובות משא"כ בכפות דלכתחילה אסור לתחוב אף אינו ב"י אין נ"מ והוי כלא נודע התערובות אפ"ה יש להקל דהא גם בלא נודע אמרינן כל דפריש מרובא פריש אמנם לדינא צ"ע אם זאת מקרי פירש מה שתחוב לקדירה ועוד כיון שחזר והניח הכף במקומו הראשון אולי חזר הקביעות במקומו אך גם לזה יש לומר כיון שהספק הוא על שעה שפירש לא איכפת לן במה שחזר למקומו וסיים בצ"ע עיי"ש ועי' בדלתי תשובה ס"ק י"ג שכתב שנשאל בענין כזה שהי' מונחים בתיבה על מקום א' כפות של בשר ובמקום השני הי' מונחים כפות של חלב ולקחה האשה כף א' ונערה בה קדירה של בשר ואינה יודעת מאיזה כפות לקחה אם משל חלב אי משל בשר וגם הי' ספק אם הי' ששים בקדירה נגד הכף וכ' שיש להקל מטעם ס"ס והראה מקום לדברי הפרי תואר סי' צ"ט ס"ק י"ב ובשו"ת מרן דברי חיים חלק א' ביו"ד סי' כ"א וכתב דכל זה הוא אם הי' מספר הכפות של חלב ושל בשר שוה דאז הוי ספק השקול אכן אם הי' מספר הכפות של חלב יותר מבשל בשר צ"ע אם נחשב זה לספק השקול אמנם כתב די"ל דגם בכה"ג הוי ספק השקול משום שהי' כל א' מונח במקום א' הו"ל קבוע וכמחצה על מחצה דמי והניח בצ"ע ועיי"ש במ"ש בזה לדינא ועי' בשו"ת שואל ומשיב תניינא חלק ד' סי' קפ"ט שנשאל בעובדא שלקחו כף של עץ חולבית ושפתו בו כמה קדירות של בשר במקצת מהקדירות הי' ששים נגד הכף ובמקצת לא הי' ששים והי' ספק אם הכף הי' ב"י שלא נודע אם שמשו תמול בכף זה בשעה הלז או שעה קודם וכתב שיש להתיר כל הקדירות דהא באמת הביא בב"י וט"ז קושיית הגהת ש"ד בהא דקיי"ל דגם אם יש ששים בתבשיל נגד הכף מ"מ הכף אסור דאמאי לא יהי' התחיבה זו הגעלה וכתב שהוא גזירה דגזרינן דלמא אתי להקל גם אם לא תחבו כל כף בכלי רק מקצתו דאז לא הוי הגעלה לפ"ז יש לומר דבנ"ד אין להחמיר דהוי ס"ס מה"ת וספק א' הוא מדרבנן דמה"ת יש ס"ס שמא אינו ב"י ואז הכל מותר ואת"ל שהי' ב"י שמא נתחב קודם להקדירה שהי' ששים ואז נעשה הגעלה ואף דמדרבנן אסור מטעם גזירה דלמא אתי למטעי הא קיי"ל דבדרבנן סמכינן על ספק א' שמא אינו ב"י עיי"ש ועי' מזה בקונט' תורה מציון ש"א ח"ג סי' כ"ג וע' בשו"ת יד יוסף סי' ס"ד בעובדא שתחבו כף חולבות בקדירה של בשר ולא הי' ששים נגד הכף אמנם הוא ספק אם הי' הכף ב"י כי הי' הרבה כפות חולבות בבית ונשתמשו בא' מהם ולא נודע באיזהו מהן השתמשו בתוך מעל"ע וכתב להתיר כיון דיש להקדירה חזקת היתר תלינן להקל דמסתמא לקח כף שאינו ב"י ואף דבדאורייתא לא תלינן להקל כמש"ל סי' קי"א מ"מ בכה"ג כיון דבאמת אין מרגישין בהמאכל שיש טעם חלב והאיסור רק משום שאין סומכין אטעימת קפילא והוי רק מדרבנן שפיר אמרינן תולין ועוד כיון דגופא דעובדא הי' שלא לקח בר דעת את הכף רק תינוק לקח כף א' מהכפית של חלב ותחבו לקדירה של בשר שלא בידיעה א"כ י"ל דבזה אמרינן כל דפריש ורובא פריש והרי נודע דעת הפרמ"ג בשפ"ד סי' ק"י ס"ק ע"ט דכל דפריש מרובא פריש נחשב כודאי ולא ספק ע"כ אין להחמיר עיי"ש:

(ב) כף חולבת עבכנה"ג בהגב"י אות כ"א דאין חילוק בזה איזה כף הוא אם של מתכות או של עצם דגם בתוחב כף של עצם דינא הכי דמשערין רק כנגד מה שנתחב ממנו בקדירה עיי"ש:

(ג) חולבת. ע"י בשו"ת טוטו"ד תליתאי סי' רמ"ז בשאלה הא' בעובדא שעמדה מחבת רותחת עם בשר צלי קדר על האש ועמד בשוה בצד קדירה של חלב רותחת וסיבב א' את יד המחבת שהיתה היס"ב והניח מקצתה על הקדירה של חלב והרתיח החלב על קצה היד וכתב שם דאם לא הי' ששים בבשר שבמחבת נגד המעט חלב שעל היד וכן בקדירה של חלב לא הי' בה ששים נגד החלב שהי' על היד בודאי דגם הבשר והחלב נאסרו שניהם וכן אפי' אם הי' בהם ששים נגד החלב רק שלא הי' המאכל של בשר שבמחבת מלא כנגד היד וכן החלב שבקדירה לא הי' מלא נגד מעט החלב שעל היד נמי אסור שניהם כדין טפה שנפלה כנגד הריקן שלא כנגד הרוטב דלא מהני ששים וצריכין ס' פעמים ס"א דוקא אכן אם הי' תבשיל בהכלים נגד החלב שעל היד והי' בהם ששים אז הכל מותר רק המחבת צריך הגעלה ואף שעלה הרתיחה של החלב עד היד עד שנעשה כל החלב מחובר אל היד אפ"ה סגי בששים בחלב כנגד מעט היד שהי' על הקדירה כדין אם הי' נתחב מקצת היד בתוך הקדירה דצריך ששים כנגדו עכ"ד:

(ד) בקדירה של בשר עי' בשער המלך פרק ז' מהלכ' חובל ומזיק הלכה ג' באשה ששאלה משכנתה קדירת בשר לבשל בה ובעודה מבשלת שכחה ותחבה כף חולבות ולא הי' ששים ונאסרה הקדירה והתבשילים דאינה חייבת לשלם לה בעד הקדירה כיון דהוי היזק שאינו ניכר ויכולה לומר הרי שלך לפניך ואף אם נימא דאיבעיא לה למידק אי הכף של בשר או חלב והוי כפושע ומזיד מ"מ מפטרי נפשה מלשלם וכו' דכיון דכל מה שאמרו דבמזיד חייב הוא משום שלא יהי' כל א' הולך ומטמא טהרותיו של חבירו וכו' ובנ"ד כיון דנזוקה גם בעצמה שנאסר הכף והבשר שלה כל כי האי לא שייך למגזר דכיון דמטו לה היזק בודאי לא עביד ועוד כיון דעוסקת במלאכתה מלאכת הבישול הוי כמו מתה מחמת מלאכה דפטור עיי"ש באריכות ועי' בזה בהנהגת הנשאל (להפרמ"ג) סוף סדר ב' שעמד ג"כ בזה וכ' דבאינו מינו י"ל כיון דהטעם נרגש הוי היזק ניכר וסיים בצ"ע עיי"ש והביאו הפת"ש בחו"מ סי' שפ"ה:

(ה) של בשר. עי' בשיורי ברכה אות א' שכ' דבע"כ ר"ל שמבשלין בה בשר עכשיו. וכן להיפך בתחב כף של בשר בקדירה חולבות ר"ל בקדירה שמבשלין בה חלב עכשיו אבל בתחב כף של בשר בקדירה שאין בה עכשיו חלב אף שהוא ב"י מחלב והכף הוא ב"י מבשר שרי מטעם נ"ט בר נ"ט ואפי' יש מעט חלב בהקדירה רק שיש בהתבשיל ששים כנגדו מותר כיון דהחלב נתבטל והוי כמו שאינו לכן צריך המורה ליזהר שכשבא שאלה כזו לפניו שתחבו כף של בשר ב"י לקדירה חולבות שיחקור אם יש חלב בקדירה זו וגם כשיש חלב כמה חלב יש דלפעמים נותנין רק מעט וכו' ועיי"ש והוא לשיטתו שהי' מבני הספרדים דגרור תמיד בתר הוראת המחבר אבל לדידן דקיי"ל להלן סי' צ"ה סעי' ג' דהטעמים מתערבים גם אם השתמשו בכף זה בקדירה של מים אם הי' הקדירה ב"י מבשר ותחבו אח"כ לחלב ג"כ אסור אם אין ס' עד הכף וכמ"ש הש"ך כאן סק"ח ועיי"ש בשפ"ד באורך:

(ו) או. עב"י בכתב מהסמ"ק דהיינו בקדירה רותחת אלא שא"צ שיהי' רותחין שמעלה רתיחות רק כל שהיס"ב דינא הכי וכתב שם דאף בספק אם הי' התבשיל רותח צריך ס' נגד הכף עיי"ש ועי' במ"ז סק"א שכתב דר"ל דלא מיבעיא אם התבשיל עכשיו חם שהיס"ב דבודאי אסור דאוקמינן אחזקה דהשתא ואע"ג דמעיקרא הי' צונן אפ"ה מוקמינן לה אחזקה דהשתא משום דהוי חזקה העשוי להשתנות בכל רגע שעומד אצל האש ואמרינן דבשעה שתחב הכף הי' רותת אלא אפי' הקדירה הוא צונן עכשיו אפ"ה יש לחוש שמא בשעה שתחב הכף הי' רותח ויש להחמיר להצריך ס' נגד הכף אך כתב דמ"מ אין להחמיר כשהוא עכשיו צונן רק במין באינו מינו דהוי מה"ת וספיקא דאורייתא לחומרא אבל במין במינו ויש רוב אין להחמיר עיי"ש ועי' בדלתי תשובה ריש סי' זה שהביא קושיות האחרונים שהתפלאו בזה אמאי אסיר בספק אם הי' היס"ב שאפי' במין באינו מינו אמאי לא נוקי הקדירה והמאכל בחזקת היתר כמ"ש הט"ז בסי' ק"ה והש"ך בסי' ק"ז והניחו בצ"ע עיי"ש ועי' בחמודי דניאל הלכ' תערובות הא' אות י"ז שכתב דאם תחב כף וכו' ולא הי' ס' רק שיש ספק אם הקדירה היתה רותחת בשעה שתחב יש להקל דהוי ס"ס שמא הי' צונן ואת"ל רותח שמא לא נתנה טעם דאינו מוכח שיתן טעם אף בפחות מס' ועיי"ש עוד באות כ"ד בעובדא שתחבו כף בקדירה שהי' ספק אם הי' רותח שהיס"ב והי' ידוע שהשתמשו בכף זה בתוך מעל"ע רק שהי' ספק אם בכלי ראשון או בכלי שני וכ' דבזה י"ל לכאורה דהוי ס"ס לאוסרה שמא הי' ב"י מכ"ר ואת"ל מכ"ש שמא קיי"ל כהפוסקים דכלי שני נמי מפליט ומבליע אמנם לדינא כ' דגם בזה יש להקל כיון שיש בלא"ה ספק אם הי' הקדירה רותח שהיס"ב א"כ יש כמה ספיקות שמא לא הי' רותח שהיס"ב וגם ספק שמא הוא אינו ב"י מכלי ראשון ואת"ל מכלי ראשון שמא לא פלט הכף כ"כ עד שיתן טעם בהקדירה רק טעם קלוש והספק שמא בשהוא ב"י מכלי שני נמי אוסר לא הוי ספק כיון שהרמ"א