דרכי תשובה - ד ט

עי' בפרמ"ג או"ח בהנהגת הנשאל באו"ה סדר ב' אות י"ט שמצדד להקל לגמרי דטיגון לא הוי בכלל בישול ואין לאסור בהנאה וגם הולכין בספיקו להקל אפי' שלא בהפ"מ עיי"ש וכ"כ ביד אפרים להלן סעי' ו' ובקיצורי דינים שבסוף סי' זה אות ד' בשם המהר"ם שיף דטיגו' הוי רק מדרבנן עיי"ש וכ"כ בשו"ת אגודת אזוב מדברי האו"ח ריש סי' ט"ז אמנם הנה המהר"ם שיף בעצמו סיים דלא מלאו לבו להתיר בזה עיי"ש. וגם בגוף דבריו של המהר"ם שיף שיצא לדין בזה להקל ע' בתשובה מאהבה חלק ג' שכ' שדברי המהר"ם שיף דברי תימא הם ואין ספק שיש ט"ס וכו' עיי"ש ועי' בחכמת אדם כלל ח' סעי' א' שפסק להדיא כהפר"ח דטיגון הוי מה"ת כבישול עיי"ש וכ"כ בס' זכור לאברהם (להרב מהר"א אלקלעי ז"ל) חלק ב' אות ב' ערך בב"ח לדינא עיי"ש ועי' במחזיק ברכה שכתב שכן עיקר לדינא כהפר"ח והמטה יוסף דטיגון הוי כבישול ואסור בהנאה עיי"ש והביאו היד אפרים עיי"ש וכן העלה בס' ערוגות הבושה אות א' לדינא עיי"ש ועי' בס' מהר"ם שיק על המצות מצוה ס"ב אות ג' שכ' דנראה דעת הח"ס חיו"ד סי' צ"ב וסי' צ"ד דס"ל כדעת הסוברים דטיגון אסור בבב"ח כמו בישול ועיי"ש במ"ש ע"ד בזה וכתב די"ל דאפי אם נימא דצלי וטיגון לא חשיב בישול מה"ת מ"מ מקצת בישול מקרי עכ"פ והרי מבואר מדברי הרמב"ם דיש חצי שיעור בכמות ויש חצי שיעור באיכות וה"נ טיגון או צלי הוא חצי שיעור באיכות וא"כ י"ל שהוא אסור מה"ת אבל אין לוקין עליו וסיים בצ"ע עיי"ש ועי' ביד יהודה בפיה"א שם שהרבה ג"כ להשיב ע"ד המנח"י והפרמ"ג המקילין בזה והעלה בראיות דטיגון אסור מה"ת כמו בישול עיי"ש וכ"כ בהגהות חכמת שלמה עיי"ש איברא כי מלשון שו"ת התשב"ץ חלק ג' סי' רצ"ה שהבאתי לעיל (ס"ק י"ז) משמע דהמערה חמאה נתכת על בשר הרי הוא עובר בלאו דבישול ואם מכרו ה"ז עובר בלאו דאיסור דהנאה עיי"ש משמע להדיא דפשיטא לי' דטיגון הוא בכלל בישול ודוחק לומר דמיירי שהבשר הי' בקדירה עם רוטב דהול"ל לקדירה של בשר וממ"ש בלשונו על בשר משמע שלא הי' שם רק בשר לבד בלא רוטב ועי' מזה בס' שדי חמד חלק הכללים מערכת הט' כלל כ"ו ועי' בס' אפריון שלמה בקונט' מזבח אבנים סי' א' בעובדא שטיגנו בצלים בחמאה וכיסו אותם בכיסוי של בשר בן יומו ומלאו מהם לחמים ואפו אותם והעלה שכל הלחמים אסורים בהנאה דטיגון חשיב בישול מה"ת לענין בב"ח וכיון שאסור מה"ת אסור ג"כ בהנאה ואין תקנה למכרו חוץ מדמי איסור שבהם דהעיקר כדעת הסוברים דלא מהני האי תקנה אלא באיסורין שאוסרין בכל שהוא מפני חשיבתם שכבר נתבטלו מה"ת אבל באיסור שנותן טעם דטכ"ע מה"ת בין לאכילה ובין להנאה לא מהני האי תקנה למכור חוץ מדמי איסור שבו עיי"ש ועי' בס' שדי חמד חלק אסיפות דינים מערכת בב"ח סי' י"ד שהביא וסיים שיש לעיין מה יהי' אם ישליכו הבצלים ונשאר בהלחמים רק טעם הבב"ח אם מותר למכרם כיון שלא נתרבה האיסור עיי"ש ובמקום שציין שם לעיין (וע"ל ס"ק ט' ולהלן סי' צ' ס"ק כ'):

ועיין בסלת למנחה כלל פ"ה שנשאל בנרות של חלב (בציר"י) שערבו בהן חמאה וצידד להתיר להדליקן ועי' בס' ארעא דישראל מערכת הב' סי' י"ד שנסתפק בנרות של חלב שמוכרים העכו"ם ויצא קול שמערבים חמאה בהחלב אי מותרין בהנאה ועיי"ש במ"ש בזה ומצדד להחמיר עיי"ש באריכות וכיוצא בזה כ' ג"כ בכנפי יונה שפעם א' הי' חלב (בציר"י) ביוקר ע"כ עשו העכו"ם המוכרים נרות תחבולה וערבו חמאה בהחלב ועשו מהם נרות ועמד שם על המחקר אם מותר לקנותם ולהנות לאורם וכ' שם דלכאורה תלוי דין זה אי טיגון אסור בבב"ח וכיון דמשמעות הש"ס בבלי וירושלמי דטיגון בכלל בישול ממילא דגם בבב"ח אסור הטיגון מדאורייתא וא"כ לפ"ז לכאורה אותן הנרות אסורים בהנאה מה"ת אך באותן הנרות בלא"ה אין להקל דכיון שהוא בישול חמאה וחלב (בציר"י) מהותך והוא בישול גמור שהרי הם מתבשלים זה עם זה אפי' אם יהיבנא דטיגון מותר מה"ת מ"מ הנרות הללו אסורים מה"ת בהנאה כיון שנתבשלו יחד עיי"ש באריכות וכ"כ בשו"ת שמן המור חיו"ד סי' ב' עיי"ש באריכות ועי' בסידור הגאון יעב"ץ ז"ל בחלק מגדל עוז בדיני בב"ח אות כ"ה שכ' שדבר זה אם מותר להדליק אותן הנרות תלוי אי אמרינן בבב"ח אין בישול אחר בישול דאי אמרינן בבב"ח אין בישול אחר בישול אין איסור דאי משום הנאה הלא אין נהנה רק לאחר שנשרף הבב"ח וכ' דמסתבר להתיר עיי"ש וכן ראיתי בשו"ת אוהל יוסף (להרב מהר"י מולכו ז"ל) חיו"ד סי' כ"ד שנשאל ג"כ בעובדא כזו וכתב שרב גדול א' אסר הנרות אבל לדעתו אין לאסרם אפי' אם ידע בודאי שמערבין בהם חמאה הם מותרין בהנאה עיי"ש אמנם יעוין במחזיק ברכה אות ט"ו שהביאו והאריך בזה ומדחה כל דבריו וסיים וז"ל תורת העולה דהנרות שעירבו העכו"ם חמאה בחלב וקנו ישראל אסור להדליקם וטעונים קבורה עכ"ל ועי' בס' משה ידבר הלכות מאכלות אסורות מסי' א' עד סי' ה' מה שהאריך בדין זה ובסוף הדברים הביא תשו' ארוכה מאביו ז"ל שסיים קם דינא להחמיר בזה עיי"ש ופשוט הוא דכל זה הוא במקום שעושין הנרות מהחלב טרם שנסרח אבל בנרות שלנו שידוע שעושין אותן מחלב שכבר נסרח כמש"ל סוף סי' צ"ב (ס"ק קפ"ט) מהפלתי בודאי לכ"ע דאינו עובר על בישולו ואם קנו הישראל הנרות בודאי דא"צ קבורה ומותר בהנאה דאף שהבאתי דעת האחרונים להלן סי' צ"ב שם דלא ס"ל כהכו"פ להתיר התבשיל שנפל שם הנר אבל עכ"פ להחמיר כ"כ לאסור בהנאה ולהצריך קב רה בודאי יש לסמוך על הכו"פ בזה בצירוף דברי האחרונים המתירין להדליק הנרות הללו כנ"ל ועי' בשו"ת נחפה בכסף בסוף חלק ב' סי' א' שנשאל אודות הנרות הללו ושם במקומו לא הי' הדבר בבירור שמערבין העכו"ם חמאה בהחלב רק שיש חשש וכ' להתיר משום ספק שמא לא עירבו כלל ואת"ל שעירבו שמא לא עירבו כ"כ חמאה עד שאין ס' וגם יש ספק שמא הלכה כהמ"ד דהמבשל חלב (בציר"י) בחלב (בקמ"ץ) אינו עובר מה"ת רק מדרבנן וכיון שיש ג' ספיקות יש להתיר לקנותן אפי' לכתחלה עיי"ש (ולפמש"ל יש עוד ספק שמא החלב כבר נפגם לגמרי כמו שהוא שכיח וכאמור):

ועיין בשו"ת בית יצחק (מהגאון מלבוב ני') חלק א' מיו"ד סי' קי"ט בעובדא שא' התיך ביורה עשרה פינ"ט חלב (חרבא) עם י"ג פינ"ט שמן לעשות משיחה למנעלים ואח"כ לקח פינ"ט א' חמאה והשליך לתוך היורה כי לא ידע שיש איסור בדבר ונשאל אם מותר למכור המשיחה הזו אם אינו אסור בהנאה ופלפל שם בדין טיגון בבב"ח אי הוי בכלל בישול וסיים דבנ"ד בלא"ה אין נ"מ בזה דאפי' את"ל דטיגון לא הוי בכלל בישול זה דוקא בתרבא עם חמאה אבל בנ"ד שהי' שם רוב שמן הרי הו"ל בישול דמה לי בישלו במים ומה לי בשלו בשאר משקים עיי"ש:

(יט) אסור בכל ענין. עי' בפרי תואר סק"ד שכ' דה"ה כל מין שריי' בשר בחלב אסור מדרבנן ואף כשאינו אוכל אותו אח"כ אפ"ה אית בי' איסור דרבנן משום לתא דבישול בב"ח דכל דאית בי' צד בישול דיהיב טעמא זב"ז אסור מדרבנן משום לתא דבישול בב"ח עיי"ש ועי' בדברינו להלן סוף סי' צ"א (ס"ק צ"ו) מ"ש בדבריו בזה:

(כ) כל בב"ח שאינו אסור מה"ת מותר בהנאה. אבל מ"מ נכון לזהר בזה שלא לעשות לכתחלה בשר בחלב דרבנן על מנת להנות ממנו. יד יהודה בפיה"ק ס"ק ל"א (ועי' בדברינו להלן ס"ק פ"ח ובסוף סי' צ"א שם מ"ש בזה):

(כא) בב"ח שאינו אסור מה"ת מותר בהנאה. עי' בשו"ת מטה יוסף חלק ב' ביו"ד סי' ז' אות ב' שכ' שכן כל תערובות בב"ח שאין בו בנתינת טעם אע"ג דמדרבנן צריך ס' מותר בהנאה עיי"ש:

(כב) שאינו אסור מה"ת. עי' בפרי תואר סק"ה שכ' דנראה דעת הרמ"א דאפי' הוא בענין שעיקרו הוא מדאורייתא מותר בהנאה עיי"ש וע' בס' ערוגות הבושם שנסתפק בבב"ח דאורייתא שנאסר ע"י בישול רק דמצד אחר נעשה בב"ח דרבנן כגון שנתערב חד בתרי דבטל מדאורייתא רק מדרבנן לא בטל כגון חהר"ל וכיוצא שנעשה דרבנן ע"י גלגול אי אסור בהנאה או לאו ועיי"ש במ"ש בזה ובמה שמצדד בזה לדינא:

(כב) אסור מה"ת. עי' בפרמ"ג או"ח בהנהגות הנשאל באו"ה סדר ב' אות י"ח שכ' דאם נולד ספק בב"ח כגון בנשפך וכיוצא באופן דקיי"ל להחמיר מספיקא הנה לכאורה לדעת הרמב"ם דס"ל דכל ספק דאורייתא הוי רק מדרבנן להחמיר א"כ לא הוי רק בב"ח דרבנן ומותר בהנאה אבל באמת לדינא דכשם שאסור באכילה מטעם ספק דאורייתא כן הוא אסור ג"כ בהנאה מכח ספק הזה דהא איסור הנאה בבב"ח ג"כ דאורייתא עיי"ש ובמנחת שי שם ובס' ערוגות הבושם שם:

(כד) מותר בהנאה. כ' בחידושי הגרע"א ז"ל והא דלא כתב בזה דמותר גם בבישול משום דבכלל זה הוא גם כבישה ומליחה דמותר בהנאה ומ"מ אסור לבשלו משום שנבלע בו החלב וכו' ועובר משום בישול דנעשה בב"ח דאורייתא עיי"ש ומבואר דעתו דבשר חי' ועוף שאינם אסורים מן התורה בחלב רק מדרבנן מותר בבישול אמנם יעוין במ"ז סק"א ושפ"ד סק"ב שכ' דגם בשר חי' ועוף אסור לבשל בחלב מדרבנן משום מראית עין