דרכי תשובה - ד פה

חשיב הלחלוחית שעל הכף ככלי ראשון וכן אפי' לדעת הט"ז יש להחמיר בזה כיון דידוע הוא שהלחלוחית של הכף כשמוציאין אותו מהקדירה הוא הרבה עד שמה שנפרש ממנה הוא נגרר על הכלי אפשר דמידה גם הט"ז דהוי עלה דין כלי ראשון וסיים בצ"ע עיי"ש וע' בס' יד אלימלך סי' ל' בעובדא שבשלו בארש"ט בקדירה של בשר ב"י והבארש"ט הי' מעורב עם מים באופן שלא הי' עוד בכלל דבר חריף ובקדירה חולבות צוננת עשו תערובות חלב עם ביצים צוננים ואח"כ שפך הבארש"ט רותח מהקדירה של בשר רותחת לתוך הקדירה של חלב והגיס ועירב בכף את הבארש"ט בשעת הקילוח לתוך הקדירה חולבות כדי לערב החלב עם הביצים כנהוג ואח"כ חזר ושפך הבארש"ט לתוך הקדירה הראשונה שעדיין חמה ואח"כ נודע לו שהקדירה הראשונה הי' של בשר ב"י וכתב שם דלענין מה שנתבשל הבארש"ט בקדירה של בשר ב"י אין לחוש בדיעבד כיון דהוי נ"ט בר נ"ט אך מה שיש לחוש בזה הוא מטעם שהחזיר אח"כ לתוך הקדירה של בשר בעודה חמה והחכמת אדם פסק בריש כלל נ"ז דאם הכלי חם שהיס"ב ונתן עליו רוטב צריך ששים נגד כולן מטעם תתאה גבר וא"כ באנו לזה לדינו של הט"ז דקדירה שהורקו מהתבשיל אם דין כלי שני יש לו וכיון שהפרמ"ג הניח בצ"ע וכו' ובנ"ד שהקדירה של בשר שבישלו בה בתחלה הבארש"ט הוחם ע"י האש א"כ אפי' לאחר שהורק הוי ככלי ראשון וא"כ נאסר הבארש"ט והכלי עכת"ד אמנם יעוין מדין זה בחמודי דניאל שם באות שאח"ז שכתב דאם עירו תבשיל מכלי ראשון לכלי שני והחזירוהו לכלי הא' לפי דברי המ"א באו"ח סי' רנ"ז ס"ק י"ד מבואר דלא הוי ככלי ראשון איברא כי דברי המ"א צ"ע דמדעת הר"ן משמע דלא ס"ל כן וכן משמע מהטור והב"י דלא ס"ל כהרמ"א בזה ועיי"ש עוד בחמודי דניאל שכ' דאם חממו מים בכלי בשר ועירו המים לכלי איסור בן יומא ותיכף עירו אותן המים לכלי בשר הראשון והכל הי' חם שהיס"ב הנה לדעת הש"ך בסי' ס"ט ס"ק כ"ד שכתב דבעירה תבשיל בשר לקערה אסורה התבשיל מותר כיון דמדינא לא נאסר התבשיל רק כדי קליפה ומאחר דא"א לקלוף שרי נמצא ממילא דה"ה בנ"ד שלא נאסרו המים ואפי' אם לא הי' הכלי של איסור נקי אפ"ה אין להחמיר דהא מ"מ לא הוי אלא עירוי לתוך צונן דתתאה גבר ואינו נאסר אלא כדי קליפה אמנם זה דוקא כשיש ס' בהמים נגד הלכלוך אבל אם אין ששים במים נגד הלכלוך נאסרו המים וממילא שאוסרים המים את הכלי ע"י העירוי וצריך הגעלה עיי"ש:

ועיין ביד יהודה בפיה"א ס"ק מ"ב ובפיה"ק ס"ק נ"ח שכתב דאם נפלה טפה על קדירה חמה ריקנית שהוא ב"י מבשר פשוט הוא דבזה לכ"ע אם בישל בה אח"כ בתוך מעל"ע בשר אם אין בהתבשיל ס' פעמים ס"א פחות מעט נגד הטפה אף שהתבשיל הוא כנגד מקום נפילת הטפה אם הוא כלי חרס אסור אפי' בהפ"מ זולת בכלי מתכות יש לסמוך במקום הפ"מ להקל ולומר דהבלוע לא נ"נ וסגי בפעם א' ששים וכל זה אם נפלה הטפה בתוך מעל"ע מבישול הבשר אבל אם כשנפלה הטפה כבר עבר מעל"ע מבישול הבשר והקדירה כבר היתה אינה ב"י מבשר אם הי' התבשיל הב' נגד הטפה גם בכלי חרס סגי בס' נגד הטפה וצריך להניח הקדירה עד שתצטנן ולא יערה הקדירה בעודה חם אבל אם התבשיל הב' לא הגיע כנגד הטפה דינו כמו בנפלה על קדירה של בשר לאסור שלא בע"ש ולהתיר בע"ש או בשעהד"ח בפעם א' ששים נגד הטפה מיהו באופן זה צריכין לזהר לערות הכל בפעם א' שלא ישאר בלי ששים בתבשיל כנגד הטפה דאל"כ, נאסר אף בדיעבד וכל זה בכלי חרס אבל בכלי מתכות מותר תמיד בפעם א' ששים כנגד הטפה עכ"ד:

סעיף א (א) קדירה שבשל בה בשר לא יבשל בה חלב. ע' בערך השלחן סי' צ"א אות ג' שכתב מהאו"ה דמ"ש שבשלו בה קאי דוקא אשאר כלים אבל כלי חרס או כלי נתר אפי' לא נשתמש בה בשר אלא בצונן אסור להשתמש בה חלב ברותח עיי"ש ועי' בדברינו להלן (ס"ק ל"ז) ולעיל סי' ס"ט (ס"ק ל"ו) ולהלן סי' ק"ה (ס"ק י"א):

(ב) שבשל בה בשר. עי' בהנהגות הנשאל באו"ה (מהפרמ"ג) סדר ב' אות ג' שכתב שצריך המורה לחקור בכה"ג במה ששמשו בה בשר אם הי' ע"י בישול אבל אם הי' רק ע"י עירוי לבד כשר בדיעבד דהא בודאי יש בתבשיל ששים נגד קליפת הכלי עיי"ש ועי' בס' מנחת שי על הנהג' הנשאל שם שכתב ע"ז דע דזה דוקא אם היתה מלאה עכשיו בשעת בישול החלב אבל בלא"ה אסורה החלב דהבליעה מתפשטת למטה ושוב ליכא במקצת שבישל ס' נגד קליפת הכלי וכן אפי' היתה מלאה צריך לזהר בנ"ד אם רוצה לערות ממנה החלב שיערה בפעם א' הכל אי להניחה עד שתצטנן דאל"כ נאסר מה שנשאר בה לאחר עירוי קצת עיי"ש:

ועיי"ש עוד במנחת שי שכ' דאם יש איך השתמשו תחלה באותו כלי בשר אם ע"י עירוי או בישול ואח"כ בישלו בה חלב בתוך מעל"ע אין לומר סתם כלים אינם ב"י וכו' דהא הטעם דאמרינן סתם כלים אינם ב"י היא מטעם ס"ס שמא לא השתמשו בו וכו' ובנ"ד כיון דבודאי השתמשו שוב ליכא ס"ס ואין לצרף כאן הספק דלינת לילה פוגם דהרבה פוסקים ס"ל דאין לצרף ספק זה לס"ס עיי"ש:

(ג) בה. עי' בהגהות יד שאול להלן סי' צ"ח שכתב דאם בשלו בקדירה חדשה מים או תבשיל אחר ונתנו בתוכה שומן אף שהי' ששים בהמים או בהתבשיל נגד השומן מ"מ נעשה הקדירה של בשר וכן להיפך אם נתנו לתוכה חמאה אף שיש ששים נעשה הקדירה חולבות וכתב שכן נוהגין בעלי הוראה עיי"ש ועי' בספרו שואל ומשיב קמא חלק ג' סי' ע"ט שנשאל ע"ז וכתב לחזק דבריו כנ"ל וסיים שם ג"כ שכן נוהגין כל בעלי הוראה עיי"ש ועי' בס' מגדים חדשים להלן סי' צ"ח אית ו' שהביאו והתפלא עליו כי הוא חומרא חדשה שלא נמצא בשום מקים ולא שמענו זאת ואדרבא נמצא פירכא לזה מכמה מקומות ומ"ש שכן נוהגין כל בעלי הוראות כמדומה שנוהגין בעלי היראה להיפך וסיים בצ"ע עיי"ש:

(ד) בשר. עי' בשו"ת בית יהודה (להמהר"י עייאש ז"ל) חלק ב' סי' פ' שנשאל במכתשת של עכו"ם שכתשו בה חטים שהרתיחו אותה על האש ביורה שבישלו בה בשר אם היא אינה ב"י מיתר לכתוש בה תבואה דאע"ג דנטל"פ אסור לכתחלה אפ"ה מותר דאין דוחקא דמדוכה מפליט בצונן אלא ד"ח עיי"ש ועי' בס' ערך השלחן להלן סי' ק"ג אות י"ב שהביאו והתפלא עליו דלמה לי לטעם דאין דוחקא מפליט בצונן דא היורה אינה ב"י בלא"ה מותר לכתוש באותה מכתשת לכתחלה דהוי נ"ט בר נ"ט היורה בחטים והחטים במכתשת ועוד דדוקא כלי שקבלה טעם משובח אסור להשתמש בו אחר שנפגם שמא ישתמש בו בעודו משובח אבל הכא במכתשת שבתחלת בליעתה בלעה טעם פגום מותר להשתמש בה אף לכתחלה עיי"ש:

(ה) לא יבשל בה חלב. לעולם אפי' לאחר מעל"ע. פרישה:

(ו) ואם בישל בה. עי' בדברינו לעיל (ס"ק ב') מ"ש מהפרמ"ג דדוקא בבישל בה אבל אם לא נשתמש בה רק ע"י עירוי א"צ לשער רק נגד קליפת הכלי ועי' בבינת אדם שער או"ה סי' מ"ג שכתב בדגים שבשלו בחלב ביורה ועירו כך רותח לקערה של בשר ב"י דלכאורה לפמ"ש הש"ך לעיל סי' ס"ט דמסתמא ליכא בקדירה ששים נגד קליפת הכלי כל התבשיל אסור אמנם הנה בשלטי הגבורים מבואר שיש ששים בתבשיל נגד קליפת הקערה ובאמת שגם החוש מעיד ע"ז שכך הוא אלא שהדבר פשוט דמ"ש הפוסקים דאין ששים במה שבתוך הקערה נגד קליפת הקערה היינו בקערות שהי' בימיהם ועדיין נראה בגליל פוזנא מן הקערות הישנות של בדיל שכמעט אין להם תוך אלא דבו מיעוט ועל כלים כאלו כתב דמסתמא אין ששים אבל בקערות שלנו אין ספק דמסתמא יש ששים נגד הקליפה עיי"ש ועי' בס' מנחת שי על הנהגות הנשאל באו"ה סדר ב' אות ג' שכ' דאם כי פשיט הוא דבכה"ג החלב מותרת כיון דלא בלעה רק כ"ק ויש ששים במה שבתוך הכלי נגד קליפת הכלי מ"מ הנה זה דוקא אם עירו לתוכה החלב בקילוח גדול בפעם א' ובשפיכה גדולה אבל אם עירו לתוכה רק בקילוח קטן אז נאסר כל החלב דהא כל טפה וטפה בפ"ע נ"נ כשנגעה בהכלי וכמ"ש להלן סי' ק"ד בעכבר שנמצא בשולי הקדירה שנאסר כל השומן ע"י עירוי וכתב דאפי' לא בלעה הקדירה מתחלה בשר רק ע"י עירוי ג"כ דיני הכי דאם לא שפכו החלב בשפיכה גדולה ובפעם א' רק בקילוח קטן נאסר החלב דהא בטפה אחת אין ששים נגד קליפת אותו מקום מהכלי שנגעה שם עיי"ש:

ועיין שם בפרמ"ג בהנהגות הנשאל סדר ב' אות ה' שכתב שהי' עובדא לפניו שהביאו לעכו"ם בבית ישראל מאכל עם רוטב חם בקדירה ואכל ואח"כ לקחו הקדירה והדיחו וחממו מים ונתנו מהמים לכמה קדירות של רוטב עם בשר ואח"כ בשלו בקדירה ההיא לאקשי"ן והיה עש"ק והפ"מ והתיר הקדרות של בשר ורוטב אבל הלאקשין לא רצה להתיר וכ' הטעם שהתיר הקדירות של בשר ורוטב כי לאחר שחקר נודע לו שהקדירה שהביאו לעכו"ם