דרכי תשובה - ד פג

דדי בגרירה הוא בכלי מתכות אבל כלי חרם בעי קליפה במקום נפילתו ובכלי פארצליי"ן צריך לגרור כל הגלייזי"ר עד שיתראה הכלי חרס כמו שהוא קודם שנעשה גליזיר"ט עכ"ד וע' בס' שירש מיעקב הראשון אות ז' שהוכיח ג"כ מלשון הפרמ"ג לעיל סוף סי' ס"ח דבכלי תרס אף בעירוי שנפסק הקילוח צריך קליפה וכתב אבל נראה דאף אם נאמר דכלי חרס הוי כמאכל ממש ובולע כ"ק מ"מ פשיט הוא דאם גורר בערך עיבוי כדי קליפה בודאי סגי דאע"ג דקיי"ל בכ"מ דלא מהני קליפה בכלי חרס מ"מ בכה"ג בודאי מהני עיי"ש:

(קצא) גרידה. עי' בתה"ד סי' קע"ו שכתב הטעם דסגי בגרירה וז"ל שהרי ידוע ומורגש לנו שטפה רותחת שנופלת מכלי ראשון על בשר אדם שרפתו יותר מטפה הנופלת מנר חלב שסביב הפתילה. והטעם שהחלב הכרוך סביב הפתילה ברתיחה מועטת נמחה הוא שנופל ומטפטף ממנו עכ"ל ועי' מנח"י שם ס"ק י"ט שהביאו וסיים נראה לי דמטעם זה אף לאותן דעות שכתבתי וכו' דאפי' בעירוי שנפסק הקילוח אסור כדי קליפה מ"מ הכא אינו איסר רק כדי גרירה עכ"ל וע' בס' דברי יוסף סי' תמ"ט:

(קצב) אבל חלב מהותך. עבאה"ט מ"ש מהט"ז דאם נפלה טפת חלב רותח על כלי צונן א"צ כ"א גרירה במקום שנפלה הטפה הואיל ונפסק הקילוח ועי' בשו"ת מהר"ם שיק חיו"ד סי' קי"ג בעובדא שנשפך חלב (בקמ"ץ) רותח שהיס"ב על קערת בשר פארצילי"ן ופסק ע"פ דברי הח"ס שהורה לפעמים גם ברותח דכ"ש להצריך הגעלה ג"פ בכלי חרס א"כ גם בנ"ד כיון שא"א לגוררו כיון שהוא כלי פארציליי"ן מובחר כמו כלי זכוכית ע"כ יש לחוש לחומרת הח"ס להצריך עכ"פ הגעלה ג"פ ע"י עירוי עיי"ש ועי' בדברינו לעיל סי' א' (ס"ק צ"ד):

(קצג) חלב מהותך. עבאה"ט מ"ש מהט"ז והש"ך ועפר"ח ס"ק ל"ז שהעלה להחמיר בכ"מ בזה וכ' זה הכלל כל שהי' היס"ב בהחלב אוסר הכלי ואין חילוק בין נר של חלב קרויזי"ל או נר של חלב מהותך כל שהיס"ב אוסר כ"ק ואם היא כלי חרס אין לו תקנה עיי"ש ועמ"ז סק"ל שכתב דהעולה לדינא דחלב (בקמ"ץ) או חלב (בציר"י) רותח שנפסק הקילוח שנפל על הקדירה א"צ כ"א גרירה ובלהב נעיצה ואפי' נפל מכלי ראשין וכ"ש גבר קרויזי"ל מצד אחר שלא מפי הכלי משא"כ מפי הכלי צריך הגעלה דהוי מחמת האור שדולק ממש עכ"ל ועשפ"ד שם מ"ש עוד מזה ועי' בחמודי דניאל הלכ' תערובות הא' אית כ"ג מ"ש בדין זה (ועי' בדברינו לעיל סי' ס"ח ס"ק נ"ח) וכ' בכי"פ דבכ"מ דמקילין בזה בנפסק הקילוח הוי רק בסתם חלב מהותך מכלי ראשון שלא מפי האיר הנ"ל שאין חומו גדול כ"כ אבל חלב שיש לרופאים שמקיזין דם שקורין שרעפי"ן וכדומה שהוא חום גדול יש להחמיר וצריך הגעלה עיי"ש ועי' בד"ק לעיל סי' ס"ד (שנדפס בדף האחרון מחלק א' מיו"ד דפוס לבוב) שכתב שספק אם נגע נר של חלב בקדירה של בשר העומדת אצל האש למעלה מהרוטב יש להקל כיון שיש בודאי במה שבתוך הקדירה ששים כנגד הנר רק שהחשש הוא מצד מה שנגע למעלה מן הרוטב והקדירה נ"נ וצריך ס' פעמים ס"א יש להקל כיון דבלא"ה חנ"נ בשאר איסורים רק מדרבנן עיי"ש:

(קצד) חלב מהותך. עבאה"ט מ"ש דנר של קרויז"ל חשיב ע"י האור ועי' בשו"ת חסד לאברהם תניינא חיו"ד סי' ל' בנר של חלב דולק שנפל על בלא"ט לאקשי"ן הנעשה מעיסה ושהה קצת והורה המורה שאם אין ס' בהעיסה של הלאקשי"ן נגד כל הנר אסורה כל העיסה עפ"ד החיו"ד להלן סי' ק"ה סק"ט דדבר הנתלבן באור והונח על דבר צונן אוסר ולא אמרינן בזה תתאה גבר אדרבא עילאה גבר לתתאה ואוסר כולו א"כ גם בזה כיון שהנר למעלה אצל הפתילה הוא חם מחמת האור איסר להעיסה וממילא בעינן ס' נגד כל הנר אף שלמטה ממקום שהוא דולק היא צונן שהרי חלק שהוחם באור מושך הטעם מכל הנר כמו בכ"מ דאמרינן תתאה גבר אף שהעליון הוא צונן אמרינן דתתאה שהוא חם מושך טעם מכולי וא"כ כן ה"נ בנ"ד דחלק החם מהנר מושך הטעם מכל הנר ומבליע העיסה ויצא עוררין על המורה בזה והשיב שיפה הורה המורה לאסור עיי"ש באריכות ועי' בדברינו להלן סי' צ"ד (ס"ק כ"ה):

(קצה) חלב מחותך. עפת''ש מ"ש מתשו' בית אפרים דאם נפל הפתילה על הכלי וכו' וע' בחכמת אדם שם שכתב ג"כ דאם הסיר הפחם מנר ונפל על כלי אסור ולא אמרינן שכבר נשרף החלב דעדיין יש בו לחלוחית ואסיר עיי"ש ועי' בד"ק בהשמטות שם שהחמיר ג"כ מזה עיי"ש:

ומ"ש הפת"ש דהוי כנבלע ע"י האור עי' בישועות יעקב בפיה"ק סוף סי' זה שכ' דבנפל נר כשהוא דולק על כלי ובשעת נפילתו בעודו דולק נטף מן החלב על הכלי בעי ליבון כיון שנבלע ע"י האור אמנם העולם אין מדקדקין בזה עכ"ד אמנם יעוין בשפ"ד ס"ק ל"ח שכתב שיש לדקדק בזה וכתב ודע דאם נפל נר חלב על הכלי ושהה שם קצת צריך הכלי ליבון כיון שנבלע ע"י האור ולא מהני לי' הגעלה לכן אם הוא מתכות יש לו תקנה בליבון אבל אם הוא של עץ אין לו תקנה עיי"ש ועי' בשו"ת בית שלמה חלק אה"ע סי' י' שהסכים לדינא לדברי הפרמ"ג בזה דבשהה קצת צריך ליבון וכתב שם דשיעור שהי' שיצטרך ליבון הוא אם כפי השערה נתחמם המקום ההוא עד שהי' היס"ב בכלי במקום ההוא שנגע הנר או הפתילה וכן אפילו בספק שמא הי' היס"ב בכלי במקום שנגע יש להצריך ליבון דוקא עיי"ש אמנם יעוין בס' מנחת יצחק שם מ"ש ע"ד הפרמ"ג בזה וכתב דהפריז על המדה כיון דאין תשמישו קבוע ע"י אור והרי כתב המחבר באו"ח סי' תנ"א סעי' ח' דבעינן רוב תשמישו ע"י אור וכיון דכלי זה של עץ הוי רוב תשמישו ע"י חמין יש להקל דסגי בהגעלה וכ"כ בעצי לבונה לדינא ועי' בס' מנחת יצחק שם שסיים דבצירוף קליפה בודאי מהני הגעלה וכתב שם במנחת יצחק שהי' עובדא לפניו בקערה של בדיל גדולה שנפל לתוכה נר של חלב בוערת ושהה קצת והותר לקולפה במקום זה ואח"כ יגעלנה וסיים שכן הסכימו חכמי בראד עיי"ש באריכות והנה ראיתי בהגהות חכמת שלמה לעיל ריש סי' צ"א שכתב וראיתי בס' א' וכו' (וכפי הנראה כוונתו על הס' מנחת יצחק הנזכר) ומדחה דבריו בשתי ידים והעלה דהעיקר, כהפרמ"ג דבע"כ צריך בזה ליבון וממילא דבכלי עץ או בדיל אין לו תקנה עיי"ש ועי' בדבריו בשו"ת טוטו"ד תליתאי סי' קצ"ג אמנם שם להלן סי' רל"ז כתב שם בעצמו בנידון לאקשי"ן ברע"ט שנפל עליו נר דלוק ושהה קצת דמהני הגעלה ואף שהפרמ"ג כתב דבנשתהה קצת צריך ליבון הנה הפרמ"ג לא כתב כן בהחלט רק דרך אפשר ולדינא אין להחמיר בזה וסגי בהגעלה גם בנשתהה הנר קצת שם עיי"ש ועי' בחמודי דניאל הלכ' תערובות הא' אות כ"ג מ"ש בענין זה וכתב דאם נפל הנר על הכלי ונשתהה עד שחמם את הכלי אפשר דהוי נבלע ע"י האור ולא מהני להכלי הגעלה אך אם לקחו הנר תיכף ומיד כשנפלה אע"פ שהי' היס"ב בהכלי כשנפל הנר עלי' א"צ אלא הגעלה ועיי"ש עוד באות מ"ג שכתב בכלי של בדיל שנפל נר של חלב עם אש לתוכו ונשתהה קצת ונטף חלב ממקום האש על הכלי והאש הי' שורף שם במקום החלב וכיון שהכלי הוא של בדיל דא"א ללבנו אין לצדד להקל ולהתיר ע"י שיגרור כדי קליפה ואח"כ יגעילנה וכן לא מהני שיחמם את הבדיל הרבה באש וימרקנה הרבה על האור ולומר כבולעה כך פולטה וסיים בצ"ע עיי"ש ועי' בהגהות חכמת שלמה עוד בסיף סי' זה מ"ש למורה א' בנר של חלב שנפל על כלי והי' דלוק וסלקוהו מיד והורה המורה דמהני גרידה וסמך עצמו ע"ד הפרמ"ג הנ"ל שכתב דאם נפל הנר על הכלי ושהה מעט צריך הכלי ליבון דמשמע מדבריו דאם לא שהה כלל סגי בגרידה ושכן כ' בשו"ת בית אפרים חלק חו"מ סי' י"ז והשיב שלא טוב הורה שלא כן מורין כל מורי הוראות בישראל כי אף שכן כתב בתשו' בית אפרים שם דעתי איני מסכמת לזה כי מ"ש הפרמ"ג ושהה מעט צריך ליבון לא בא להורות דאם לא שהה כלל אין צריך גם הגעלה דכל ששהה מעט אף שלא נחשב נבלע ע"י אור עכ"פ הוא כשאר בלועה ע"י רותחין וצריך הגעלה עכ"פ עיי"ש ועי' בשו"ת גור ארי' יהודה חיו"ד סי' ק"ט בעובדא כזו שנטף נר של חלב דולק על קערה פארציליי"ן טוב והטפה הי' מעט באופן דכל מה שישתמש בהקערה הוא מהדרך שבודאי יהי' ששים נגד הטפה והוא הפסד גדול לאסרה וכ' דיש להתירה ע"י שישהה הקערה מעל"ע עד שיהי' אינו ב"י ואז מותר להשתמש בה כיון דאיכא תרתי לטיבותא נטל"פ ודרכה להשתמש בה בשפע וכמ"ש הט"ז להלן סי' צ"ט עיי"ש והסכים עמו בשו"ת יד יוסף סי' ס"ו עיי"ש באורך אמנם יעוין בשו"ת בית שלמה חלק ב' מיו"ד סי' כ"ה שהסכים לדברי השואל שהשיג על דברי הגור ארי' יהודה בזה ופסק דאם נפל נר דלוק על כלי ונטף טפה אם שהה קצת אין להקל כלל אכן אם לא שהה כלל המקיל בהפ"מ להתיר הכלי ע"י גרידה לא הפסיד עיי"ש:

(קצו) מהותך. עי' בשו"ת אדמו"ר דברי חיים חלק ב' ביו"ד סי' נ"א שנשאל בעובדא שיצאו הנרות להבערה וראו חלב שנטף