דרכי תשובה - ד פא

דהש"ך שהשיג על הט"ז הוא משום שהבין דגם אם נשאר טוח בעין מהפלאדי"ן על קרקע התנור מתיר הט"ז שבזה כ"ע מודים לאסור ובאמת שגם הט"ז לא מתיר אלא כשמקונח יפה במקום מושב הפלאדי"ן עיי"ש והביאו במ"ז ס"ק כ"ט לדינא עיי"ש ועי' עוד בדבריו במ"ז להלן סי' צ"ט סק"ג ועי' חיו"ד סי' צ"ז בביאורים סק"ז וחידושים סק"ז שכ' ג"כ בדעת הט"ז שם סק"ד שלא הקיל כשהעמיד הקדירה במקום שהי' הפלאדי"ן אלא כשלא הי' שומן בעין בתנור רק בלוע מהפלאדי"ן אבל אם זב שומן בעין מהפלאדי"ן להתנור והעמיד הקדירה במקום שהי' הבעין ממש אסורה הקדירה וכ' החוו"ד ע"ז דמ"מ לדינא אפי' אם הי' שומן בעין בתנור במקום שהעמיד הקדירה מותר התבשיל שבקדירה דהא א"צ ס' רק נגד הבעין שתחת הקדירה ובודאי יש ס' במאכל נגד הבעין שתחתיו עיי"ש ועי' בתורת יקותיאל להלן סי' ק"ה שם בסוף הס"ק שכ' וז''ל ויש לזהר בזה הרבה שלא להעמיד קדירה של בשר במקום שהעמידו עלי' קדירה של חלב וכן להיפך ואם הקדירה בלוע מאיסור שמן לפענ"ד צ"ע למעשה אפי' בדיעבד עכ"ל ועי' מזה בשו"ת הרד"ם חיו"ד סוף סי' כ"ה שכתב עוד צריך לזהר כשנשפך רוטב או חלב בתנור בית החורף והוא רותת מחמת האש שמסיקין תחתיו צריך להכשירו שיניחו הרבה גחלים מבפנים שנוכל לחשבו לליבון וכו' ולא מהני כלל היסק שמסיקין תחתיו דצריך היסק במקום שנפל האיסור ועכ"פ אם רוצה לסמוך על ההיסק שמסיקין תחתיו צריך שיתאדם הברזל מב' צדדים שיהי' נצוצות נתזין ממנו וכשתחתית התנור או הכירה הוא מלבנים וטיט אין תקנה דהא כתב המ"א סי' תנ"א דלבנים דין כ"ח יש להם דהא מעשיו ממש ככ"ח וכן הטיט מעשיו ממש ככ"ח ולא מהני רק היסק כבשונים ועכ"פ אם ניקל לסמוך על מה שהנשים מניחים גחלי אש על הטיט במקום שנשפך שם על הכירה כדי ללבנו עכ"פ נאסר להשתמש שם תוך מעל"ע לשפיכת התבשיל עיי"ש באריכות ותמהני שלא שם לבו שאין מקום להחמיר בזה כ"כ כיון שאין המאכל נוגע בגוף הכירה או התנור רק בכלי ולא גרע מב' קדירות נוגעים זב"ז וכמבואר בשו"ת שאילת יעב"ץ חלק א' סי' ק"ג שהוא הי' מונע בביתו להחם בתנור של חרס מאכל חלב אחר שנשתמש בתנור זה לחמם מאכלי בשר ולא מחמת שיש לחוש לבלוטה דאין חוששין מכלי אל כלי וכו' (ע' בדברינו לעיל בס"ק הקודם) אך המניעה מטעם שלא יבא לידי מכשול להשם שם מאכלים בלי כלי וכו' מיהו בשעת הדחק וצורך קצת אין למנוע להשתמש בכלי במקום ההוא וכל זה בשאר תנורים אבל בתנור של ברזל שבאשכנז א"צ להחמיר כלל דמיד הוא מתלבן ע"י היסק אפי' נשפך עלי' דבר לח הוא מכשירו ע"י ההיסק ומכ"ש בנ"ד שאינו אלא ספק ואפי' הרוצה להחמיר על עצמו בזה אין לו להחמיר אלא בגוונא שיש לחוש שמא יושיבו מאכל בלי כלי מיד שנשפך קודם שנתלבן ע"י ההיסק אבל בדוכתא דלא רגילי לחמם מאכלים בלי הפסק כלי אין להחמיר כלל שהרי מעשים בכל יום שמבשלים בשר בתנור וכיריים שמבשלים שם חלב וכן להיפך אע"פ שא"א שלא נשפך שם מהתבשילין וגם שופתין קדירה של היתר בצד איסור ואין חוששין לצינורות עכת"ד ועיי"ש עוד שכתב דאפי' העמיד כלי בשר במקום שנשפך שם רוטב של חלב או איפכא ג"כ אין המאכל נאסר רק הכלי עיי"ש והביאו היד אפרים להלן סי' צ"ז עיי"ש ועי' בשו"ת בית היוצר חיו"ד סי' כ' וכ"א מ"ש בענין זה באריכות ועי' בשו"ת כ' ספר חיו"ד סי' נ"ד שנשאל בדבר התנורים של ברזל הנקרא שפאהרהער"ד שמבשלים שם קדירות של בשר ושל חלב יחד ובכל פעם נשפך מן הקדירה של בשר על השפאהרהער"ד וכמה פעמים מן הקדירה של חלב ומושיבין במקום שנשפך של בשר קדירה של חלב וכן איפכא בלא הכשר וכנראה שסומכין ע"ד הרמ"א כאן כדין שתי קדירות הנוגעות זב"ז דאין כלי אוסרת כלי בנגיעה בלא רוטב וכתב שיפה עשה השואל שלמד זכות בזה דיש להם על מה שיסמוכו דכיון שהוא ברזל בודאי מתלבן יפה קודם שמעמידין עליו קדירה הב' אבל אלו שאין ממתינין עד שישרוף הנשפך יפה ומשימין באותו רגע על מקום זה קדירה אחרת לא יפה עושים שבודאי א"א שבאותו רגע ישרף ויכלה הנשפך לגמרי וסיים כל זה אני כותב ללמד זכות קצת על העושים ומשמשים בכה"ג ובל כל הירא דבר ה' מדקדק ונזהר שיהי' לו חתיכת ברזל לקדירה חולבות בפ"ע וכן נוהגין בפ"ק כל הירא וחרד לדבר ה' וכן ראוי להזהיר ולהנהיג עיי"ש ועי' בס' דברי יוסף סי' תרכ"א ובשו"ת יד יוסף (מהרב מו"ה יוסף יהודה נ"י מירושלים) חיו"ד סי' מ"ז מ"ש בזה באריכות:

(קפג) זו בזו. עי' במ"ז ס"ק כ"ט שכ' בפשיטות דשתי קדירות הנוגעים זה בזה אין אוסרין גם אם מזיעין מבחוץ עיי"ש וכ"כ בחוו"ד בביאורים ס"ק כ' וכתב דכיון דאין בנוע יוצא מדופן לדופן ע"י מעט רוטב ע"כ יש להתיר בשתי קדירות נוגעים זה בזה אפי' אם הם לחין דדבר מיעוט כזה לא מקרי רוטב עיי"ש אמנם יעוין בס' זכרון אברהם (מהגאון מו"ה אבלי הכהן ז"ל) שהתפלא על הפרמ"ג הנ"ל וכ' דאם הכלים מזיעין מבחוץ אין שום סברה להתיר והראי' שהביא הפרמ"ג מהת"ח אינו ראי' דהת"ח לא מיירי כלל כשמזיע מבחוץ רק כשמזיע מבפנים עיי"ש וע' בס' דברי יוסף סי' תרכ"א אות ו' שהעלה ג"כ בראיות דכשהם לחים מבחוץ או שהם מזיעים אין להקל כלל דלא התירו בב' קדירות נוגעים זה בזה אלא אם הם יבשים לגמרי עיי"ש (ועי' בדברינו להלן סי' צ"ד ס"ק ס"ג):

(קפד) בזו. עי' בס' תוספת ירושלים שכתב שבא לפניו עובדא שהטמינו קוגי"ל בכלי של בשר ושמו הכלי בשר בתוך כלי של חלב עם מים כמנהג והטמינו כך בתנור לשבת והורה שיש להתיר גם הכלי של חלב החיצון רק שישהה אותה ולא ישתמשו בה עד אחר מעל"ע שיש לחוש משום נצוצות שזב והראה מקים לדלקמן סי' צ"ז בפשטיד"א במחבת דחיישינן שזב עיי"ש ולפענ"ד נראה דזה דוקא כשהיא מובן מענינו שהוא באופן דלא חיישינן שזב דאז שפיר כתב דאין לאסור הכלי של חלב לגמרי אבל אם הוא באופן שיש לחוש שזב מהקוגי"ל לחוץ לתוך הכלי או משאר קדירות של בשר שעומדים שם בתנור על הקדירה ההוא של חלב בודאי שיש לאסור הכלי של חלב לגמרי ואם הי' הכלי של חלב ב"י יש לאסור גם הכלי של בשר עם הקוגי"ל דע"י השומן של הקוגי"ל שזב בין הקדירות נבלע הבלוע גם מהכלי של חלב לתוך הכלי של בשר ונאסרה וצריך שיהי' בהקוגי"ל ס' נגד הכלי של חלב וכמובן:

(קפה) יש ליזהר בכל זה. עי' בכנה"ג בהגהות הטור לעיל סי' ס"ט אות נ"ד שכתב בשם המהרי"ל שיש לזהר בענין הנהוג כשתולין בשר לייבש שרגילין לעשנו שיעשנו אותו במקום מיוחד ולא במקום שמבשלין שם מאכלי חלב תחתיו או להשם את הבשר מן הצד שלא כנגד מקום שמבשלין שם דיש לחוש מהציר הנוטף מהבשר כי בעת ירידת הגשמים לעולם נוטף ואותו ציר דין בשר ממש יש לו עיי"ש וכל זה בתולה שם בגובה למעלה מן הקדירות במקום דאין היס"ב בהזיעה אבל אם אינו בגובה כ"כ עד שהיס"ב בהזיעה כבר כתבתי לעיל (ס"ק קע"ח) דבלא"ה אסיר ועיי"ש עוד מזה:

(קפו) בכל זה. עי' בשו"ת טוטו"ד תליתאי סי' קע"ו שנשאל בדבר השכיח בכמה מקומות שיש בתנור בית החורף תנור קטן עם בלעכי"ן ומבשלין על הבלעכי"ן בעת שמסיקין התנור אם מותר לבשל בקדירה של בשר שם על הבלעכי"ן ואח"כ יבשלו על הבלעכי"ן בקדירה של חלב כיון שהזיעה עולה למעלה על חומות התנור קטן וכשמבשלים אח"כ קדירה של חלב נבלע הזיעה של בשר בקדירה של חלב והרי הרמ"א כתב דלכתחלה יש ליזהר גם בב' קדירות משים זיעה וכתב דאין זה שאלה כלל חדא דלמעלה ליכא ברזל ובלעכי"ן רק טיט ואבנים והוא עושה בודאי נטל"פ את הזיעה וגם אינם מזיעין כלל ואף אם הוי גם למעלה בלעכי"ן אין חשש שהרמ"א לא כתב שיש לזהר לכתחלה גם להזיעה רק אם הולך הזיעה מכלי הבלוע ממאכל עצמו אבל אם מתחלה נבלע רק מכח הזיעה ודאי לא חיישינן להזיעה שבא מחמת זיעה דבודאי אין בו ממש כלל ואין לחוש בכה"ג להחמיר כלל אף לכתחלה עיי"ש:

סעיף ט (קפז) נר של חלב. עבאה"ט של מהרי"ט ופר"ש וכ' בגליון מהרש"א וז"ל עובדא בתינוק שהחזיק סכין על אור של נר עד שהוחם ודנתי כיון שלא נגע בחלב אולי שלהבת אין בו ממש עכ"ל ועי' בדעת קדושים (הנדפס ביו"ד בלבוב) סוף חלק א' סי' ס"ד ריש סק"א שמצדד דבשלהבת של נר חלב יש חשש מצד דקיי"ל דהבל היוצא ממשקה הוא כמשקה עיי"ש ולפ"ז נראה להחמיר בעובדא הנ"ל ועי' בשו"ת בית שלמה חלק אה"ע סי' י' שנשאל בענין זה ועיי"ש במ"ש בזה ולדינא סיים דאם לא נתחמם הסכין עד כדי שיעור שיהי' היס"ב אין לאסור אבל אם נתחמם עד שהיס"ב אסור עיי"ש ועי' ביד יהודה בפיה"א לעיל סי' ס"ח סוף סק"ח ובסוף סי' זה שכתב ג"כ דהיכא שמעביר הכלי על הלהב במהירות ומשנה מקומו תמיד באופן שלא נתחמם יש להתיר אבל אם לא עשה כן יש להחמיר עיי"ש ועי' במ"ז להלן סי' ק"ה סק"ו