דרכי תשובה - ד עט

מקבלת זיע וכמ"ש בהגהות מהרלב"ח על הטור סוף סי' צ"ד בשם תשו' הרא"ש דהוי ספק וא"כ יש ס"ס וספק א' מתיר יותר מחבירו דשמא אינה מקבלת זיע וא"כ אף היורה מותרת ואת"ל שמקבלת וא"כ היורה אסורה שמא אין בישול מפעפע בכל הכלי והמים עכ"פ מותרים ובנ"ד עדיף יותר מהא דהרא"ש כיון שהשלהבת הולך תחת היורה א"כ י"ל שאין הזיע אוסרת היורה משום שכל טפה וטפה מהזיע נשרפת קודם שהגיע אל היורה ועדיף מהא דלעיל סעי' ו' דאם נפל כנגד האש שהאש שורפו ומייבשו וגם יש כאן ספק שמא בכל יום הי' בהמים ס' נגד הזיע ואין זה ספק חסרון ידיעה דבאמת אם הי' אדם עומד שם ורואה כל הזיע שעלה מתחלה ועד סוף שפיר יכול לשער אם יש ס' נגד הזיעה שעלה ואם יש ס' כנגד הזיעה שעלה אף שאין במים ס' כנגד כל החלב סגי ועוד יש סניף להקל בזה לפי המבואר בציור השאלה שבשולי היורה הי' מדובק בו אפר שרוף הנעשה מהאש ששורף את היורה וא"כ כיון שא"א להזיע להבליע בהיורה עד שתעבור דרך האפר הו"ל נטל"פ לרוב הפוסקים ואף שהמנח"י לא החליט שחלב שזב דרך אפר אם נעשה לפגם בשעה מועטת שאני התם דתחת הקדירה זב החלב רק שעבר דרך האפר משא"כ בנ"ד דא"א לו ליגע בשולי היורה רק במקום האפר ובכה"ג פשיטא דע"י האפר הוי לפגם ואף שנאמר בציור השאלה דאינו יודע אם נתהוה זה האפר שרוף בשולי היורה זה כביר או נתהוה מחדש מ"מ בודאי תוך מעל"ע של עכשיו לא נעשה ובודאי היה עכ"פ קודם מעל"ע שפיר אמרינן אוקי הכלים אחזקתן דהשתא ודנינן עליהם גם למפרע שהי' כמו שהן עכשיו בשעת מציאתן ולא אמרינן השתא הוא דאיתרע. מכל הלין יש להתיר כל הבשר וכל השומן וכל הכלים ואפי', הכלים שנשתמשו בהם תוך מעל"ע קודם שנודע מותרים הם בהפ"מ ועיי"ש עוד בסי' שאח"ז מה שהאריך בדברי הרא"ש הנ"ל שכ' שים ספק אם קדירה רותחת מקבלת זיע עיי"ש באריכות:

(קסז) אם הי' חלב במחבת. אבל אם אין חלב בעין במחבת אף שהמחבת הי' ב"י מחלב אין ריח הכלי של חלב אוסר. ת"ח כלל נ"ה דין ח' והביאו בהגהות אמרי ברוך. וע' במ"ז ס"ק כ"ט מ"ש בזה והעלה דכ"ז דוקא בבב"ח הוא שיש להקל דכיון שאין עתה חלב בעין במחבת רק מים הו"ל נ"ט בר נ"ט אבל אם הי' המחבת התחתונה ב"י מאיסור אף שעתה אין אלא מים אסור עיי"ש:

(קסח) בעינן ששים בתבשיל וכו'. ואז התבשיל מותר והקדירה אסור כדין נפלה הטפה נגד החלב. שפ"ד שם ובחידושי הגרע"א:

(קסט) ששים בתבשיל נגר החלב. עי' בס' שאול בן הלוי שהתפלא על דין זה מדוע לא אמדינן שיש למדוד החלב שנשאר במחבת אח"כ כמה נפחת ממה שנתנו חלב בהמחבת תחלה כשהעמידו אצל האש תחת הבשר ולמה נצטרך ששים נגד כל החלב ואם אמרו בחתיכת בשר דמשערין בכולה דלא ידענא כמה נפיק מיני' היינו משום דאיכא לספוקי דלמא יצא מהבשר הרבה וחזר ובלע מרוטב ולכן א"א לשער כמו שהוא עתה נגד מה שהי' בתחלה שברוב פעמים הוא עתה עב יותר משא"כ הכא בחלב שבמחבת שעולה ממנו הבלוע ואין לו ממה לחזור ולבלוע א"כ הרי יש לנו דבר ברור כמה בלע ע"פ המדידה לידע כמה נחסר חלב מהמחבת. וכ' בשם רבו הגאון מהרי"ל שהשיב דאין ראי' במה שלא נחסר חלב מהמחבת דאף שלעינים יש חלב בהמחבת מ"מ אפשר שנתן טעם ע"י הזיעה ודחה שאין זה תשובה דאם תאמר כן נמצא אתה אומר שעכשיו נותנת טעם כנגד כולה ע"י הזיעה ובודאי שאם תפול גוף החלב אח"כ לקדירה של בשר ותתערב שצריכין עוד הפעם ששים כנגדה כיון שנותנת טעם בהקדירה א"כ מצינו שהחלב נותן טעם יותר כדי כולה ומדוע אמרו חז"ל דבכולה משערין ולא יותר הא אפשר שתתן טעם ותחזור ותתן טעם עד כמה פעמים כדי כולה. ועוד דבלא"ה לא מסתבר מלתא שתתן טעם יותר מכדי כולה ולא מצא מענה להבין פשר הדבר בזה עיי"ש:

(קע) נגד החלב. עשפ"ד שם שמפקפק מדוע לא בעינן ס' גם נגד כל הבלוע שבמחבת וכ' די"ל משום דהבלוע הוי נ"ט בר נ"ט דהיתרא ואה"נ דאם אירע בזה באיסורא צריך לשער גם נגד הכלי התחתונה עיי"ש אמנם בחוו"ד בביאורים ס"ק כ"ו כ' דאף באיסור א"צ לשער רק נגד מה שבמחבת אבל לא נגד הכלי דאין זיעה עולה רק מן התבשיל ולא מן המחבת עיי"ש ועי' בס' לקוטי צבי (מהרב מהרצ"ה מבראד ז"ל) סי' כ"ג שכ' דלדעתו נראה עיקר כדברי הפרמ"ג דצריך לשער גם נגד המחבת והביא ראי' לדעת הפרמ"ג עיי"ש ועי' בחמודי דניאל הלכ' תערובות הב' אות ה' וביד יהודה בפיה"א ס"ק נ"ד מ"ש בזה:

(קעא) שהמחבת מגולה והזיעה עולה. ע' בשו"ת בית שלמה חלק א' מיו"ד סי' קס"ד שנשאל בדבר תנורים של ברזל שיש בהם תנור קטן ולמעלה יש כיסוי מטס של ברזל והכיסוי נמוך והמנהג שמבשלים שם בשר ואח"כ בתוך מעל"ע מבשלין שם חלב והסכים לדברי השואל לאסור אפי' בדיעבד יען שבעת שמבשלין שם בשר עולה הזיעה למעלה ואח"כ כשמבשלין שם חלב ומזיע למעלה ותפול הזיעה למטה והראה מקום לדברי הפרמ"ג או"ח בא"א סי' תנ"א ס"ק מ"ד שמבואר שם לאסור אפי' בדיעבד בכה"ג וכ' דאף שמסיקין התנור בכל פעם לא נחשב כליבון משום דהיסקו מבחוץ והיסק מבחוץ לא מהני אפי' במקום שצריך רק ליבון קל עיי"ש ועי' בשו"ת הרד"ם חיו"ד סו' כ"ה מ"ש בדבר התנורים שבבית החורף אם מותר להעמיד שם קדירות בשר עם קדירות חלב בזה אחר זה או ביחד ועיי"ש במ"ש בזה וסיים עתה נבוא לדין שאלתינו להעמיד בתנורים בית החורף הקטנים קדירות מבשר וקדירות מחלב דקדירות מכוסות מותר להעמיד אפי' לכתחלה ואפי' בבת אחת וכו' דבזה אין לחוש לא לנצוצות שיתזו מזה על זה ולא לזיעה והוי כמעמידם על הכירה דמותר כמ"ש בש"ך סוף סי' קי"א ס"ק ל"ו ובקדירות מגולות יש הרבה חילוקים. א' אפילו יש הפסק אויר בין הקדירות לגג התנור אסור להעמידם לכתחלה ולא מיבעיא דאסור להעמידם בבת אחת קרובות זה לזה דיש לחוש שיתזו נצוצות מזה על זה וכו' אלא אפי' להעמידם בזה אחר זה אסור בתנור כזה שיש לחוש שיפלו להקדירה טפת זיעה מגג התנור והוא בלוע מהתבשיל שבשלו שם מקודם ובמקום שאין לחוש לטפת זיעה מותר להעמידם אפילו בב"א רחוקות זו מזו בגוונא שלא יתזו נצוצות מזו לזו ולדעת הדגול מרבבה צריך שיהיה מרחק רב בין הקדירות לגג התנור באופן שתתפשט הזיעה ולא תגיע לגג התנור והכל לפי הענין אי נמי כשיש מרחק רב מאוד בין קדירות בשר לקדירות חלב אז לא חיישינן שתלך הזיעה מרחק רב מאד ואם לא נזהר בזה והעמיד שם בתנור קדירה עם בשר וקדירה עם חלב אפי' בזה אחר זה אסורה הקדירה האחרונה בין ע"י נפילת טפת זיעה לתוכה דהטפות הויין ממש כחלב שנתבשל בקדירה של בשר או כבשר שנתבשל בכלי חלב בין ע"י שגג התנור מכסה על הקדירה האחרונה דבזה כ"ע מודים דזיעה מפלטת וכו' ועיי"ש במ"ש עוד בזה וכתב כמה חילוקי דינים בזה באריכות (קעב) והזיעה עולה מן המאכל עצמו. עי' בשו"ת טוטו"ד תליתאי סי' קע"ו שנשאל בדבר השכיח בכמה מקומות שיש בתנור בית החורף תנור קטן עם בלעכי"ן ומבשלין על הבלעכי"ן בעת שמסיקין התנור וכן בשפאה"ר של בלעכי"ן אם מותר לבשל בקדירה של בשר על הבלעכי"ן הללו ואח"כ באותו יום יבשלו שם קדירה של חלב כיון שנשפך תחלה מהקדירה של בשר מאכל על הבלע"ך ואף עתה שאינה בעין מ"מ הזיעה אוסר וכתב דאין לחוש לזה דבדיוק כתב המחבר דהקדירה אסורה ולא כ' דגם המחבת אסורה משום דס"ל דהזיע אינו כמאכל עצמו ואין הזיע אוסר רק אם עולה מן האוכל עצמו אבל לא כשעולה באמצעות הכלי ולכך הקדירה אסורה כיון דהזיעה עולה מהחלב עצמה משא"כ המחבת כיון דאין הזיעה יורד רק דרך הקדירה וזיעה מכלי אינו אוסר עיי"ש באריכות ועי' בדברינו להלן (ס"ק קפ"ב):

(קעג) שהיד סולדת בזיעה. דע דכל מ"ש כאן דבעינן שיהיה היס"ב בזיעה הוא רק אם אין הקדירה רותחת בפ"ע אבל אם הקדירה רותחת בפ"ע אז א"צ כלל שיהיה היס"ב בזיעה דאפי' אין היד סולדת בזיעה נאסר וכמ"ש זקיני הלבוש ומנח"י סוף כלל נ"ו וחידושי הגרעק"א מהתה"ד בפסקיו וכ"כ בחמודי דניאל בהלכ' תערובות הב' סוף אות ה' עיי"ש והנה בד"מ הארוך הנדפס עם האורח מישור הביא מהרא"י דאם אין היס"ב בהזיעה אע"פ שהקדירה רותחת בפ"ע אין לאסור עיי"ש וביד יהודה בפיה"א ס"ק נ"ה ובפיה"ק ס"ק ע"ב העמיד ע"ז יסוד לדחות דברי זקיני הלבוש והאחרונים הנ"ל ומצדד להורות כן לדינא דכל שהוא מרוחק כ"כ שאין היס"ב בהזיעה גם אם הקדירה רותחת אין לחוש עיי"ש אבל האמת יורה דרכו שזקיני הלבוש ושאר גדולי האחרונים לא טעו ח"ו ומה שהביא מלשון הד"מ שלא כ' כן הנה המעיין בד"מ שם יראה שא"א לעמוד יסוד על דבריו שם שהרי הד"מ העתיק לכון המהרא"י וסיים עכ"ל והמעיין בגוף לשון התה"ד שם יראה שלא כתב כן והיתכן שהד"מ ישנה ח"ו הלשון ויכתוב ע"ז עד כאן לשונו ובע"כ שט"ס נפל בד"מ שם ועי' בחגורת שמואל ס"ק מ"ז שכ' דמ"ש התה"ד והלבוש בלשונם אבל כשהקדירה חם בפ"ע בדיוק כתבו כן ור"ל דדוקא כשהיא רותחת מחמת האש בפני עצמה אבל בלא"ה אף שהוא חם הוי כמו חם לתוך צונן