דרכי תשובה - ד עד

ודע דמ"ש הש"ך בלשונו דאם הקדירה מרותחת מחמת האש אין כוונתו שלקחה מהאש והיא מרותחת עדיין מחום האש אך כוונתו שעומדת עדיין אצל האש ומרותחת ממנו אבל אם לקחה מן האש אע"פ שעדיין חום האש עלי' מ"מ אמרינן תתאה גבר וכל שהוא עדיין אצל האש אע"פ שאין האש למטה במקום שנשפך מ"מ כל שעכ"פ הוא אצל הקדירה אינו מניח להקדירה להתקרר יד יהודה בפיה"א ס"ק מ"ו מהפרמ"ג והחוו"ד ובפיה"ק ס"ק ס"א עיי"ש:

(קלג) וקילוח מן קדירה רותחת וכו'. עשפ"ד ס"ק ל"ה שכתב ודע דאם נזחל ע"ג כירה ולא נפסק הקילוח דהוי עירוי והקדירה חמה אף אי נזחל מתחת הקדירה דאפשר דמודה הרמ"א דעירוי הוי תתאה וע"כ אמרינן דהקדירה הוי תתאה וכו' עכ"ל ועי' בדלתי תשובה ס"ק כ"ה שהביא בשם רב גאון א' שהתפלא על הפרמ"ג בזה מדברי המנח"י כלל נ"ו ס"ק כ"ג שכ' לדינא בשם הב"ח והדרישה דכשזב תחת הקדירה אפי' אם הקדירה צוננת ג"כ אוסר כולו משום תתאה גבר והניח בצ"ע עיי"ש אמנם המעיין בשטת הלשון של הפרמ"ג יראה שמ"ש בלשונו שם והקדיר"ה חמ"ה קאי אסיום דבריו במ"ש שם אל"א בנזח"ל מן הצ"ד ע"ל הקדירה מ"מ כל התבשי"ל שבקדיר"ה אסירה וכו' עכ"ל ומבואר מדבריו להמעיין דדוקא בזה הוא שהוצרך שיהא הקדירה חמה (וכדרך הלשון של הפרמ"ג ז"ל למי שמעיין בלשונו) אבל אם נזחל תחת הקדירה גם הוא מודה דאפי' אם הקדירה קרה אוסר כל התבשיל ולא קשה מידי. ועי' בס' דברי יוסף סי' תרס"ז:

(קלד) קדירה רותחת. עי' בשו"ת טוטו"ד תליתאי סי' קע"א שנשאל באשה שעירה קאוו"ע עם חלב מכלי ראשון שעמד אצל האש לתוך כלי אחר ונשפך יותר ממה שהכלי יכולה לקבל והי' כאשר נתרבה הקאוו"ע ע"ג הכלי תיכף כרגע כמימרא נשתפכו משם ע"ג הכירה והלך הקילוח למטה ע"ג טעלי"ר וכתב שם די"ל דכיון ששפכה לכ"ש רק ע"י ששפכה יותר נשפך למעלה ע"ג הכירה א"כ י"ל דמה שיצא מהכלי ראשון בא להכלי שני ודוחה את מה שהי' בהכלי שני לחוץ ויצא לחוץ רק מה שכבר הי' בכלי שני ולו יהי' שי ספק בדבר עכ"פ אין להחמיר בזה רק באיסור דאורייתא אבל כאן כיון דהוי רק איסור דרבנן שפיר תלינן להקל דמה שיצא הי' מכלי שני ויהי' איך שיהי' עכ"פ מה שיצא לחוץ מעורב בו גם מכ"ש א"כ אין לאסור הטעלי"ר עיי"ש:

(קלה) רותחת. עמ"ז סוף ס"ק כ"ו ולהלן סי' צ''ה בשפ"ד ס"ק י"ח (בד"ה והוי יודע) שכתב דמדברי הכנה"ג נראה דוקא כשהקדירה שנזחל ממנה היא רותחת אצל האש אבל אם אינה אצל האש לא חשוב כעירוי אף שלא נפסק הקילוח אבל למעשה אין לסמוך ע"ז להתיר כיון שדעת הרמ"א כאן ובת"ח משמע דאף שסילקו מן האש חשוב עירוי עיי"ש וע' מזה ביד יהודה בפיה"א ס"ק מ"ז ובפיה"ק ס"ק ס"ג ועי' במה שפלפל בענין זה בחמודי דניאל הלכ' כלי ראשון אות א' באריכות:

(קלו) שהלך אל קדירה וכו'. היינו אם מקום הכירה שהלך הקילוח אינו רותח אבל אם מקום הכירה רותח הוי ככלי ראשין אף שנפסק הקילוח ועכ"פ הקדירה אסורה כדין חם לתוך צונן. ט"ז ומ"ז ס"ק כ"ו ועבשפ"ד ס"ק ל"ד ולהלן סי' צ"ה בשפ"ד ס"ק י"ח ובחמודי דניאל שם וע' בס' דברי יוסף סי' תרט"ז הנכפל מ"ש בביאור ענין זה באריכות ועיי"ש במ"ש בזה לדינא:

(קלז) אל קדירה צוננת. ע' בחמודי דניאל הלכ' כלי ראשון אות ח' שעמד על המחקר באם הלך הקילוח תחת הקדירה ממש אם אמרינן תתאה גבר וכ' דלכאורה נראה דאפי' אם בא הקילוח תחת הקדירה הצוננת לא נאסר אלא הקדירה אבל התבשיל שבתוכה מותר ולא אמרינן תתאה גבר דהא התתאה הוא הכירה צוננת והוא גובר על הקילוח שלא יחשב כלי ראשון ודי לנו אם לא נחשוב אותו ככלי שני לגמרי אלא כמו עירוי משום שכל טפה וטפה אחרונה מחזקת את הראשונה אבל להחשיבו ככלי ראשון לא מצינו לו מקור בשום מקום אמנם למעשה סיים שהדבר צ"ע עדיין עיי"ש:

(קלח) קדירה. דע דכל זה כשיש בהקדירה בשר או חלב בעין אבל אם לא הי' בה רק מים לחוד יתבאר דינו להלן סי' צ"ה בדין נ"ט בר נ"ט. שפ"ד ס"ק ל"ו:

(קלט) אם נפסק הקלוח. ואע"ג דקיי"ל לקמן סי' ק"ה דאף עירוי שנפסק הקילוח אוסר כדי קליפה הכא שאני כיון דנפל על כירה קרה נתקרר מיד והוי כלי שני קודם שהגיע לקדירה ע"כ אם נפסק הקילוח אינו אושר כלל. מ"ז שם ושפ''ד ס"ק ל"ד. ועחוו"ד בביאורים ס"ק כ"ג ובחמודי דניאל הלכ' כ"ר אות ח' (ועי' בדברינו להלן סי' ק"ה ס"ק ס"ד):

(קמ) הוי נמי ככ"ש. עמ"ש לעיל סי' צ"א סק"ה מ"ש בדין זה וסיים בצ"ע עיי"ש אמנם לפמ"ש הפרמ"ג בסי' זה דכאן מיירי כשהכירה היא צוננת (ע' בדברינו לעיל ס"ק קל"ח) לא קשה מידי והדין דין אמת וכ"כ במשמרת שלום לעיל סי' צ"א במ"ז שם:

(קמא) ואם לא נפסק הוי כעירוי. עבאה"ט מ"ש דלא אמרינן דנתקרר כשנזחל ע"ג הכירה צוננת ועשפ"ד להלן סי' צ"ה ס"ק י"ח שהסביר הענין דכל זמן שלא נפסק העמוד אף שנזחל ונח על הכירה צוננת ומשם ניתז צרורות על כלי צוננת ומגיע לכלי אחר הכל חשיב כעירוי ולא חשוב לנפסק הקילוח אא"כ נפסק הקילוח וגם נח ע"ג קרקע או כלי ומה"ט כתב דאם נזחל מכלי ראשין על כירה צוננת שלא בהפסק ומשם ניתז צרורות על כלי קר ג"כ הוי כעירוי ואיסר כ"ק אא"כ נפסק הקילוח ונח ע"ג כלי קר ומשם ניתז לכלי אחר אז אינו אוסר אבל כשלא הי' תרתי לטיבותא דין עירוי יש לו עיי"ש וע' בהגהות הגאון מהרש"ק ז"ל על הפרמ"ג להלן סי' צ"ה שם דמ"ש הפרמ"ג דכשלא נפסק הקילוח אף שנזחל על דבר קר ומשם ניתז על כלי אסיר כנ"ל דמשמע דאף שנפסק הקלוח כשניתז משם לכלי אחר אסור דז"א דבע"כ אין להחמיר רק בשלא נפסק הקילוח כלל ומחובר הוא לגמרי ואז אף שבאמצע הוי על כירה או כלי קר אסור אבל אם נפסק הקילוח מכלי רותחת ואינו הילך בקילוח להלן רק ניתז נצוצות ממני מה בכך במה שלמעלה לא נפסק הקילוח כיון שסוף סוף למטה נפסק הקילוח ויש עוד מעלה שהוא ע"ג כלי קר ויש לו דפנות המקררות דהו"ל תרתי לטיבותא דנפסק הקילוח ויש לו דפנות המקררות ואין להחמיר אא"כ לא נפסק הקילוח כלל לא למעלה ולא למטה אז אף שהלך דרך כלי קר יש להחמיר עכ"ד וכדברים אלו כ' ג"כ בספרו טוטו"ד קמא סי' צ"ה ובמהדורא תליתאי סי' קע"ה וסי' קפ"ג וכתב שם שכן הי' מורה תמיד להקל בזה עיי"ש אמנם יעוין בעצי לבונה להלן סי' צ"ה סעי' ג' שהביא דברי הפרמ"ג הנ"ל לדינא דגם בניתז נצוצות למרחיק כל שלא נח ע"ג דבר קר אסור וכתב שיש לעיין לדברי הפרמ"ג בעינן דוקא נפסק ונח אם נזחל חלב מכלי ראשון ע"ג כירה צוננת והלך הקילוח בשוה אל כלי א' של בשר שעומד תחת הכירה ומשם ניתז נצוצות על כלי אחר של בשר אי אסור אף דהוי כלי שלישית מ"מ משמע מדברי הפרמ"ג דגם בזה אסור הואיל ולא נפסק העמוד מהקדירה הראשונה של איסור וסיים בצ"ע וכתב דכל זה הוא בנזחל רוטב א' חלב ממש וכאמור אבל היכא שיש עוד צד היתר מטעם נ"ט בר נ"ט יש להקל בזה עיי"ש ועי' בדברינו להלן סי' צ"ה (ס"ק ס"ג) ועי' ביד יהודה בפיה"א סוף ס"ק מ"ז שכתב לחלק בזה דאם הלך הקילוח על כלי קר וניתז משם נצוצין אף שלא נפסק הקילוח מלמעלה אין להחמיר בכל מקום אלא בנזחל מכלי ראשון שעומד עדיין אצל האש אבל בנזחל מכלי ראשין שהעבירו מן האור אין להחמיר כלל בשום גווני ובפרט כיון שאינם אלא טפוח קטנית אשר כח רתיחתן פוסק במהרה ועיי"ש בפיה"ק ס"ק ס"ג שכתב דנראה דגם אם הולך קילוח מקדירה שעומדת ע"ג האש ונוטף ע"ג קרקע וע"י כח ההכאה מטיף ממנו נצוצות על כלי אחר אין להחמיר בשום גווני אלא אם בודאי לא נפסק הקילוח הראשון בשעה שניתזו הנצוצות אבל בספק אם כבר נפסק הקילוח אין להחמיר עיי"ש ועי' בחמודי דניאל שם באריכות מזה:

(קמב) לא נפסק. עי' בחמודי דניאל שם שכ' דמשמע מדברי התה"ד דאין חילוק ברחוק המקום שהלך הקילוח כל שהי' עדיין יס"ב בהקילוח דינו ככ"ר אמנם לדינא כ' שדבר זה צ"ע שאין זה מוכח להחמיר בזה כ"כ וע"כ כתב דכיון שאין לדין זה שורש כ"כ בגמרא ע"כ אם יש ספק בזה אם רחוק כ"כ עד שאינו ודאי שעדיין הי' היס"ב בהקילוח יש להקל בצירוף סניף כגון שהי' הקדירה שהי' עלי' הקילוח גדול ודרכה להשתמש בה בשפע וכ"ש אם הי' הקילוח על קדירה צוננת מבחוץ דלא נאסר מן הקדירה רק כ"ק דבודאי יש