דרכי תשובה - ד ז

ועיין עוד בפרמ"ג שם שכ' שיש לחקור כזית בב"ח שנאסר בהנאה ואח"כ נתערב בנ"ט אי שרי למכור לעכו"ם כיון דהעכו"ם בודאי אינו נותן דמיו טפי בשביל זה או דלמא כיון שהנ"ט זיתי היתר נהפכו לאיסור גם הנ"ט זיתים הללו אסירים בהנאה ולדינא העלה דמותר למכור לעכו"ם ושכן כ' האו"ה ועיי"ש במ"ז סק"ב מ"ש עוד בענין זה אמנם יעוין בס' שבילי דוד בפתיחה לבב"ח ובפנים הספר להלן סי' צ"ד אות ה' שהשיג על הפרמ"ג בזה והעלה דכולה מיתסרא בהנאה ואסור למכרה לעכו"ם עיי"ש ועי' בס' בית יהודה (מהגאון מהרי"ל ז"ל) בחידושיו לסי' זה שכ' דכזית חלב שנפל על חתיכה שיש בה נ"ט זיתי בשר ונאסרה ואח"כ נפלה החתיכה לשאר בשר ויש ס' נגד החלב אך עדיין מרגישין הטעם בשאר הבשר יש להתיר למכור שאר הבשר לעכו"ם דאף שכ' במ"ז שם דכל שהחלב עדיין נ"ט חלב בבשר אוסרת עד אלף פעמים בהנאה מ"מ עכ"פ מותר למכור שאר הבשר לעכו"ם דאף שהחלב נותן טעם בשאר הבשר מ"מ הא העכו"ם אינו נותן יותר בשביל טעם החלב שיש בו ואין לומר כיון שהבשר קיבל טעם מהחלב נעשה גוף הבשר נבילה ואסר בהנאה דז"א דהכא כיון שהחלב כבר נאסרה פעם א' נמצא שאר הבשר שקבלו אח"כ טעם מחלב זו הוי כקבלו טעם משאר איסורין ואע"ג דקיי"ל דהבא מבב"ח כבב"ח דיינינן לי' מ"מ אינו אלא מדרבנן ומותר בהנאה ואף דהחלב אסור בהנאה והרי הוא נותן טעם בהבשר וקיי"ל דטעם כעיקר דאורייתא דהא הוא מין באינו מינו מ"מ הא אין העכו"ם נותן יותר בשביל טעם החלב שבהם והם אינם נעשים גוף האיסור כ"א מדרבנן וכיון שאין העכו"ם נותן יותר בשביל שעם החלב שבהם מותר למכרו לו עיי"ש וע' בס' דברי יוסף סי' תקע"א מ"ש בענין זה באריכות וע' בס' מנחת שי על הנהגות הנשאל באו"ה סדר שני אות י"ז שהביא דברי הפרמ"ג הנ"ל וסיים דכ"ש הוא דכשתחב כף של חלב ב"י לתבשיל שנתבשל בקדרה של בשר בן יומו דמותר למכור התבשיל לעכו"ם עיי"ש וה"פ ועי' בשו"ת בית שלמה חלק א' מיו"ד סי' קס"ב שנראה ג"כ שהסכים לדברי הפרמ"ג הנ"ל דמותר למכור חוץ מדמי איסור שבו ועיי"ש שנשאל שם בעובדא שהיו שתי קדירות שפותות על הכירה הנקרא ענגליש"ע קע"ך בקדרה א' הי' בה חלב רותח ובקדרה השני' הי' בה בארש"ט עם בשר בהמה ונשפך חלב מהקדירה של חלב סמוך לקדירה השני' ולא נגע הקלוח בהקדירה רק מחמת שהכירה הי' רותחת מאוד עלה הזיעה מהחלב הנשפך ועלה הבל גדול על הקדירה שעם הבשר והורה מורה אחד שהבשר אסור בהנאה והבארש"ט מותר בהנאה ואסור באכילה יען שלא הי' בבארש"ט ס' כנגד החלב וכתב דהמורה לא טוב הורה כי אם הבארש"ט אסור באכילה ברור הוא שאסור ג"כ בהנאה ועכ"פ צריך למכור לעכו"ם חוץ מדמי איסור שבו ומ"ש הפרמ"ג במ"ז להלן להקל בכה"ג משום דאין העכו"ם נותן יותר בשביל טעם הבלוע בו לא שייך בנ"ד דפשיטא דבארש"ט שנתבשל עם בשר שוה יותר מבארש"ט שנתבשל בלא בשר מחמת טעם בשר שבבארש"ט וא"כ כיון שהבשר בבארש"ט אסור בהנאה משום בב"ח ממילא הטעם בשר שבבארש"ט איסור הנאה הוא והגע עצמך אם הי' הבארש"ט מים והי' בו בשר ונאסר משום בב"ח דבודאי צריך לשפוך הכל ואסור בהנאה הכל אף המרק וכן מורים כל בעלי הוראה ע"כ עכ"פ גם הבארש"ט צריך למכור לעכו"ם חוץ מדמי איסור שבו עיי"ש:

(י) הנאה. עפת"ש מ"ש מהשער אפרים והפרמ"ג ושאר אחרונים אם מותר להדליק נר חנכה משומן וחמאה בב"ח הנאסר בהנאה וע' בס' אגורה באהלך חלק או"ח דף כ"ה ע"ג שהעלה להתיר דעד כאן לא אמרינן כתותי מכתת שיעורא אלא בדבר שהחפץ עצמו בעי שיעור כגון לולב וכיוצא ואז כיון דכתותי מכתת חסר השיעור משא"כ בנר חנוכה דלא בעינן שיעור בשמן כלל אלא הפועל היוצא ממנו דהיינו שיעור הדלקה עד שתכלה רגל מן השוק וכיון שהוא דולק והולך כשיעור הנצרך בודאי שפיר דמי עיי"ש וע' בשו"ת תשובה מאהבה חלק ב' בגליון הש"ע או"ח הי' תרע"ג שמצדד ג"כ להקל בזה מטעם אחר משום דלעולם לא יבא לידי בישול בב"ח כי בכל רגע ורגע טרם שיבא לידי בישול מקלי קלי עיי"ש אמנם בחלק ג' בגליון הש"ע יו"ד ריש סי' זה חזר מדבריו שם וכ' לאסור דלו יהי' דאינו אלא עירוי אסור בבב"ח דקיי"ל דאפי' עירוי מכלי ראשון מבשל לי' אף דודאי אינו כמאכל ב"ד וא"כ ה"נ בנ"ד אי אפשר דלא הוי בישול כל שהוא ומ"ש שצ"ל עכ"פ כמאכל ב"ד הוא רק לענין מלקות אמנם בעובדא זו לדינא הדין דין אמת שאין להחמיר כיון שלא הי' שם ממש כ"א בקדירה של בשר ב"י ואין האיסור אלא ע"י הבליעה ובבליע' בעלמא לית בי' משום איסור בישול מה"ת ומותר בהנא' עיי"ש (וע"ל ס"ק ד') ועי' בהגהות יד אברהם סוף סי' זה שמבואר מדבריו להתיר בזה אפי' בהי' בו בשר בעין דאין זה הנאה דלא כהס' דרישת הזאב שכ' לאסור בזה משום דמשתרשי לי' עיי"ש אולם יעוין בפרמ"ג או"ח בפתיחה הכוללת חלק א' אות כ"ט שבא לחלק בזה בין אם יש לו שומן אחר או לאו דאם אין לו שומן אחר רק שומן מבושל עם חמאה יש להקל דמצות לאו להנות ניתנו אבל אם יש לו שומן כשר אסור להדליק בו דמשתרשי לי' דאם לא הי' לו זה השומן האוסר הי' צריך להדליק שמן הכשר אך לא כ' כל זה בהחלט רק בדרך צ"ע עיי"ש ועי' בגנזי יוסף שם ס"ק קכ"ד מ"ש בזה באריכות ועי' עוד בדבריו בפרמ"ג או"ח סי' רס"ד במ"ז סוף סק"א ובהנהגות הנשאל באו"ה סדר ב' אות א' איברא כי בס' לשון לימודים חיו"ד סוף סי' ד' כ' בפשיטות לאסור מטעם דמשתרשי לי' ועיי"ש במה שפלפל עוד בדברי השער אפרים בזה באורך ועי' בס' דרכי הוראה חלק ב' פרק נ"ט מ"ש ע"ד הרב לשון לימודים בזה ובמ"ש בזה לדינא ועי' בס' מחזיק ברכה אות טו"ב שהביא ג"כ דברי הרב לשון לימודים הנזכר וכ' דלפי דבריו מבואר דאם הי' עני ביותר ואין לו במה לקנות שמן בדמים להדליק נר חנוכה מותר להדליק בחמאה זו כיון דלא משתרשי לי' דהא בלא"ה לא יקנה שמן אחר אבל לדינא כתב כמה צדדים וטעמים לאסור בכ"מ להדליק בו נר חנוכה עיי"ש:

(יא) שאינו אסור מה"ת אלא דרך בישול. עי' בס' ישרי לב (להרב מהרחד"ח ז"ל) חיו"ד אות ב' שהעתיק ממה שמצא כתב מכת"י הרב מלי"ץ ז"ל אות קטן ג' שעמד על המחקר לענין בב"ח שבשלו עכו"ם בשלו אם מותר לישראל בהנאה והביא מדברי הכ"מ הטעם דבב"ח אסרה התורה בבישול הוא כדי שלא יבא לאכול ממנו וא"כ מינה נשמע דבב"ח שבישלה עכו"ם בשלו דלא שייך גזירה זו מותר לישראל להנות ממנה ולא דמי לחמץ בפסח דקיי"ל דאף של עכו"ם אסור בהנאה שאני חמץ דהוי איסור כרת ומזה הוא מתמה על גדולי האחרונים שאסרו נרות של עכו"ם שערבו חמאה בהחלב (עי' בדברינו להלן ס"ק י"ח) דהא אפי' את"ל דטיגון הוי כמו בישול ואפ"ה אין לאסור לישראל להנות ממנו כיון שנעשה ענין הבישול אצל העכו"ם עיי"ש ועי' בס' שדי חמד חלק הכללים מערכת הב' סי' כ' שהביאו ועיי"ש במה שהאריך בזה והביא מכמה מקומות והעלה דגם בשל עכו"ם אסור לכל הפחות מדרבנן ועיי"ש עוד בחלק פאת השדה בכללים מערכת הבי"ת סי' י"ט באריכות:

(יב) אסור מה"ת אלא דרך בישול. עבאה"ט ופת"ש ומ"ש הבאה"ט אבל לא ע"י כבוש ומליחה וכו' עי' בס' לשון לימודים דף ד' ע"ג ובס' ערך השלחן הספרדי אות ד' וביד דוד בהגהות הטור סוף אות י' ועי' בדברינו להלן (ס"ק קי"ט) ובסוף סי' צ"א (ס"ק צ"ד) מ"ש עוד בזה. ועי' במ"ז ס"ק א' בשאלה הג' בקדירה שהי' כבוש בתוכה חלב מעל"ע ובישלו בה אח"כ בשר עוף דלכאורה י"ל כיון דבשר עוף בחלב הוא רק מדרבנן יש לסמוך על המ"ד דס"ל דכבוש אינו אוסר הכלי רק כדי קליפה אבל לדינא חלילה להקל דבאמת כבוש אוסר בכל הכלי ואסור באכילה עיי"ש ועי' בשו"ת מהרלב"ח סי' פ"ז (ועבאה"ט להלן ריש סי' ק"ה ובדברינו שם ס"ק י"א):

(יג) מן התורה. עבאה"ט מ"ש דצליי' בכלל בישול ועי' בפלתי אות ב' מ"ש בזה ומ"ש ע"ד הפר"ח בזה ולדינא כ' כיון שהוא פלוגתת הפוסקים יש להחמיר לדינא עיי"ש ועי' בחידושי מהרא"ל צינץ ז"ל על הלכ' בב"ח דף ב' ע"ג מ"ש ע"ד הפר"ח והכו"פ בזה וסיים בצ"ע לדינא עיי"ש ועי' בלחם חמודות פרק כל הבשר אות רל"ז שכ' בפשיטות דצלי הוי בכלל בישול עיי"ש וכ"כ בשו"ת מטה יוסף חלק ב' ביו"ד ריש סי' פ"ז עיי"ש ועי' בסולת למנחה כלל פ"ה דין ג' שהביא כן גם מהס' תורת האשם (מהגאון בעל תוס' יו"ט) אך כ' שם שיש לחלק בין צלי קדר לשאר צלי דצלי קדר דהיינו שנתבשל בקדירה בלא מים ובלי שום משקה אלא במה שנפלט משמנו הוי בכלל טיגון (ע"ל ס"ק י"ח) ולא הוי בכלל בישול אבל צלי גמור דאינו מין טיגון באופן שהשומן זב ונפלט ודאי דלא הוי בכלל בישול עיי"ש ועי' בפרי תואר סק"ג מ"ש בזה באורך והעלה להלכה דבצלי לא מחייב משום בישול בב"ח עיי"ש וכ"כ בחוו"ד סק"א עיי"ש וכ"כ בתורת יקותיאל סק"ו דצלי אינו אסור מן התורה דלא הוי דרך בישול כ"א מדרבנן עיי"ש ולא כתבו כלל לחלק בין צלי קדר ובין צלי אש ומשמע דבכל עיני צלי לא מחייב ועי' במ"ז ס"ק א' שכ' וז"ל והנה צלי אסור מה"ת וכו' וכן הלכה עכ"ל ועי' בס' ערוגות הבושם אות א' שהרבה להשיב ע"ד