דרכי תשובה - ד ו

מאכלות אסורות אזהרה קל"ו שכ' דבב"ח שנתבשלו ביחד ונתנו טעם זב"ז הבשר אסורה מה"ת ולוקין עלי' דהא נתערב גוף החלב בהבשר ויהיב בה טעמא אבל החלב אע"פ שהיא ג"כ אסורה מה"ת מ"מ אין לוקין עלי' דהא לית בה אלא טעם בשר ולא ממשו עיי"ש ועפרמ"ג בשער התערובות חלק ב' פרק ב' (בד"ה ודע) שהביאו והשיג עליו והעלה דכזית חלב שנבלע בה טעם בשר לקי עלי' עיי"ש ועי' בשו"ת עמק הלכה (להה"ג מזיטל ז"ל) חאו"ח סי' קל"ג באמצע התשו' (בד"ה וראיתי) מ"ש בזה אגב אורחי' ומדחה דברי הפרמ"ג בזה והעלה דהעיקר כהמבי"ט בקרית ספר דלא לקי עליו עיי"ש (ועי' בדברינו להלן ס"ק ע"ז וס"ק קל"ו):

(ח) ואחד לאיסור הנאה. עפת"ש מ"ש מהרמב"ם דאינו לוקה על הנאה בבב"ח והנה ברמב"ם אינו מבואר כן להדיא רק שהלחם משנה שם הלכה ב' והמשנה למלך פרק ה' מהלכות יסודי התורה הלכה ח' (בד"ה ודע דאחר) ובדברי הרב המגיה שם ובפרק י"א מהלכות טומאת אוכלין הלכה י' ובפרק ד' מהלכ' מלוה ולוה ובספרו פרשת דרכים בדרך מצותיך כתבו שכן דעת הרמב"ם ועיי"ש עוד שהביא גם מדברי הרא"ה בספר החינוך מצוה קי"ג דאין לוקין על הנאת בב"ח ע"ש ועי' בפר"ח או"ח סי' תמ"ג אות א' שהבין ג"כ דעת הרמב"ם דס"ל הכי אך כ' שדעת התוס' והרי"א אינו כן אלא דלוקין אף על הנאה עיי"ש ועי' בפרמ"ג בפתיחה לבב"ח מ"ש בזה עיי"ש ועי' להרב לשון לימודים ריש סי' זה מ"ש בדברי הפר"ח בזה והאריך בזה בפלפול עצום ועיי"ש במ"ש בזה לדינא וע' בס' גנזי יוסף על הפתיחה הכוללת חלק א' אות ל"ג מה שהאריך בזה ועיי"ש במ"ש בזה לדינא ועי' בס' מטה אפרים (להרב מהר"א ארדיטי ז"ל הספרדי) בריש חידושיו על הרמב"ם מ"ש בזה ועי' בכנפי יונה מ"ש ע"ד הפר"ח בזה ועי' בפרי תואר שם שהרחיב הדיבור בזה והעלה שדעת הרמב"ם באמת דגם הנהנה מבב"ח לוקה עיי"ש וכ"כ הכו"פ ס"ק י"ג (בד"ה אבל הרמב"ם) ועיי"ש במ"ש בזה על המל"מ הנ"ל ועי' בס' דינא דחיי (מהכנה"ג) על הסמ"ג לאוין קמ"א מ"ש בענין זה:

ועיין בשו"ת מהר"ם יפה סי' מ"ט שנסתפק השואל באיסור הנאה אם שיעורו בכזית כמו באכילה או שיעורו כפרוטה דחשיב ממון ועיי"ש במ"ש בזה והביא ראי' דשיעור הנאה הוא בכזית דוקא עיי"ש וכ"כ במנחת חינוך פ' כי תשא מצוה קי"ג דנראה מדברי האחרונים דצריך כזית דוקא עיין שם:

ועיין עוד במנחת חינוך שם שעמד על המחקר אי גם לענין הנאה אמרינן דכזית בכדי אכילת פרס מצטרף די"ל דדוקא באכילה הוא דמצטרף בכא"פ אבל באיסור הנאה דלאו בר אכילה בעינן כזית בב"א דוקא עיי"ש:

ועיין בס' החינוך שם שכ' דהסך מבב"ח אפשר דלא לקי כיון שאינו עשוי לסוך הו"ל שלא בדרך הנאתן אבל יש לדין ולומר ג"כ שילקה ע"ז ועיי"ש במנחת חינוך מ"ש בזה ועי' בכנפי יונה שם שכ' דבהנאה דסיכה אפשר דגם הרמב"ם מודה שהוא לוקה כיון שהוא קרוב לשתיה עיי''ש:

ועיין בס' ערוגות הבושם בפתיחה אות ט"ו באמצע הדיבור שכ' דפשוט הוא דאפי' להמ"ד דס"ל דטעימה באיסורין אינו אלא מדרבנן מ"מ בבב"ח אסור הטעימה מדאורייתא דהרי נהנה וכמ"ש הט"ז באו"ח סי' תקס"ז דטעימה הוי הנאה עיי"ש לדרכו:

(ט) לאיסור הנאה עפת"ש מ"ש דבב"ח הנאסר בהנאה קוברין אותו וע' בפר"ח להלן סי' צ"ד סק"י שכ' דאותן ששורפין בב"ח טעו דקיי"ל כל הנקברין לא ישרפו ובב"ח הוא מהנקברין אמנם בסלת למנחה כלל פ"ה דין ג' כ' דהרוצה לשרפו יש לו על מי לסמוך ויכול לשרפו וא"צ לקברו דוקא עיי"ש ועי' בס' כנפי יונה להלן סי' צ"ד ובשו"ת פנים מאירות חלק ג' סי' ל"ד מ"ש בענין זה ועי' בערך השלחן הספרדי אות ז' מ"ש ע"ד הפנים מאירות בזה באריכות:

ועיי"ש עוד בסלת למנחה שכ' ח"ל ופשוט הוא דכל שהמאכל אסור בהנאה צריך לקברו או לשרפו מיד כדינו ושלא לקיימו בתוך ביתו דלמא אתי לידי תקלה אבל א"צ בדיקה לבערו רק בחמץ דצריך בדיקה משום חומרא עכ"ל ועי' בערך השלחן אות ח' שהביא כן בשם הבית הלל להלן סי' רצ"ד דכל איסור הנאה אם הוא בעין ומונח אצלו צריך לבערו מיד ואסיר להשהותו וסיים דמדברי הרא"ש פסחים ר"פ אלו עוברים משמע דאיסור הנאה הבדילו מיני' לא חיישינן לתקלה ומותר להשהותו עיי"ש וצ"ע:

ומ"ש הפת"ש דבב"ח אפרו אסור הוא מהרמב"ם סוף פי"ד מהלכ' מאכלות אסורות וכ"כ בכנה"ג בהגהות ב"י אות ט' ובפרי תואר סק"ב לדינא דאפר בב"ח אסור בהנאה עיי"ש ועי' בכו"פ אות ד' שהתפלא דלמה אסור האפר הא אי הוי ברור שנסחט טעם החלב בודאי מותר וא"כ בנשרף לאפר בודאי נסחט בבירור טעם החלב ולמה אסור וכ' דבע"כ מ"ש דהאפר אסיר אינו כ"א מחומרא דרבנן לאפרושא מאיסורא אבל מה"ת הוא מותר עיי"ש ועי' בסלת למנחה כלל פ"ה דין ג' שכתב באמת בהחלט לדינא דבב"ח שנשרף אפרו מותר בהנאה כיון שנתפרד מהבשר לחלוחית החלב עיי"ש אמנם יעוין בפרמ"ג בפתיחה בד"ה הנאה (באמצע הדיבור) שהשיג על הסלת למנחה בזה וההיא מדברי הרמב"ם דלא מהני מה שנשרף לחלוחית החלב והביא גם בשם הפרי תואר סק"ב שכתב דאפר בב"ח אסור בהנאה אך כ' שיש להסתפק אם האפר אסור מה"ת או רק מדרבנן וכתב דנראה דמה"ת הוא עיי"ש ועי' בס' דברי יוסף סי' תקס"ו שהביא דבריהם ועיי"ש במ"ש בזה לדינא ועי' בס' חידושי מהרא"ל צינץ על הלכ' בב"ח דף ג' ע"ג מ"ש בענין זה וכ' דאין זה סברא לומר דכשנשרף נסחט החלב לגמרי ולא הוי האפר רק מן הבשר דהא כמו שנשרף הבשר ונעשה ממנו אפר כן נשרף גם החלב ונעשה אפר א"כ הרי יש כאן אפר מבשר וחלב עיי"ש ועי' בס' לשון לימודים (להרב מו"ה ברזלי יעב"ץ ז"ל) סי' ד' שהאריך בענין זה ועי' בשו"ת מצות כהונה (להרב בעל שלחנו של אברהם ז"ל) סי' י"א מה שהאריך בענין כל הנקברין דקיי"ל דאפרן אסור אם הוא מה"ת והוכיח בכמה ראיות מש"ס ותוס' דבכל איסורין הנקברין אין אפרן אסור מה"ת רק מדרבנן עיי"ש באריכות:

ועיין עוד בכנה"ג שם אות ו' שכ' מהאו"ה דמאכל שנאסר משום בב"ח שאסור בהנאה אין די במה שיזרקנה לרחוב אפי' כשאין שם כלב אלא דנוהגין לשפוך התבשיל לבה"כ והוא קבורתו או ישליכנו לנהר דזה הוי ג"כ כנשרף או כנקבר דאינו יכול לבוא לידי הנאה שיהנה ממנו שום ברי' עיי"ש וע' בפר"ח להלן סי' צ"ד סק"י שכ' דרבים משליכין בב"ח לאפר שע"ג הכירה וטעות הוא בידם דקיי"ל דכל הנקברים לא ישרפו ובב"ח הוא מהנקברין עיי"ש ועי' בסלת למנחה שם מ"ש להמליץ בעדם שהם ס"ל כהרא"ש דמותר לשרוף הנקברים עיי"ש ועפרמ"ג שם שכ' דמ"מ הנכון לקבור דוקא עיי"ש. ולענין אם מותר ליתן בב"ח הנאסר בהנאה לכלב של הפקר עפת"ש להלן סי' צ"ד סק"ה ובדברינו שם (ס"ק מ"ח):

ועיין בשו"ת שערי דעה חלק ב' סי' נ"ה שנשאל בא' שנטרף אצלו תבשיל של בשר בהמה מחמת תערובות בב"ח והחליף עם עכו"ם בעד תרנגול שלקח מחיר זה והורה רב אחד שהתרנגול אסור מצד חלופי איסור הנאה וכ' דאם כי בדין זה יש מריבה רבה בין הפוסקים הראשונים אם חלופי איסור הנאה אסורים כמ"ש במל"מ בהלכ' אישות והב"י בש"ע לא הכריע לדינא אמנם בנ"ד בודאי אסור שכל פלוגתת הפוסקים הוא היכא שהי' קנין גמור אבל בנ"ד שיש דיעות הראשונים שאין העכו"ם קונה במשיכה ובחליפין רק במעות וכמ"ש השער אפרים סי' ע"ט ולפ"ז לא נגמר עוד כל האיסור בשנות החליפין שהרי לא קנה גם הישראל את התרנגול מן הדין וכו' א"כ ממילא אם יבוא הישראל לאכול בשר התרנגול קא מתהני מאיסורי הנאה כיון שבא לידו ע"י דבר שאסור בהנאה דומיא דשאר מכירת איסור הנאה שאסרה התורה לכתחלה כיון שיש הנאה מהאיסור בפועל דהא עיקר הנאה חל בשעה שיבא להנות מהתרנגול וא"כ ממילא חיובא רמי עלי' להפקירו או להחזירו לבעליו כדי שלא יבא למפרע להנות מאיסור הנאה של תורה דלענין זה הו"ל כלכתחלה במקום חשש איסור תורה שהרי אם יאסור להנות מזה יהי' מעשיו בטלין ודברי תורה קיימין עי"ש: