דרכי תשובה - ד סה

דמשמע דאמרינן במליחה חנ"נ עיי"ש וכבר קדמו בזה במנח"י כלל ל"ח סק"ה והשיג מה"ט על הש"ך בזה והעלה דאין לסמוך להקל אפי' בהפ"מ אא"כ יש עוד צד להקל או שהוא רק איסור דרבנן או כחוש גמור עיי"ש ועשפ"ד ס"ק י"ז מ"ש ע"ד בזה והעלה דהמקיל בהפ"מ כדברי הש"ך אף בשמן לא הפסיד מיהו אותה חתיכה ודאי אסורה דמי יודע אם נסחט ממנה האיסור וכ' דכל זה הוא בשאר איסורין כיון דבלא"ה דעת רוב הפוסקים דלא אמרינן חנ"נ בשאר איסורין אבל בבב"ח במליחה גם הרב בת"ח מודה דאין להקל ואם נפל חלב (בקמ"ץ) במליחה על בשר נ"נ וצריך ס' נגד כל החתיכה ואפי' בהפ"מ אין להקל עיי"ש וכ"כ בשפ"ד לעיל סי' צ' ס"ק כ"ו עיי"ש אמנם דעת החכמת אדם כלל מ"ד סעי' י"ג נראה להתיר במליחה בהפ"מ אפי' בבב"ח עיי"ש ועי' מזה ביד יהודה בפיה"א ס"ק כ"ז ועי' בס' יד אלימלך סי' ט' מה שהרבה להשיב ולתמוה ע"ד הפרמ"ג במה שפסק בפשיטות דאם נפל חלב במליחה דנ"נ אפי' בהפ"מ והעיר מכמה מקומות דעכ"פ אין מקים להחמיר בזה אלא אם החתיכה שנבלע בה החלב היא שמנה אבל אם היא כחושה אז אין אוסרת אחרת רק כדי קליפה וסיים בצ"ע לדינא עיי"ש וע' בהגהות מהרש"ק על הפרמ"ג שם ובהגהות חכמת שלמה להלן סי' ק"ה סעי' י"א שכ' כן לדינא דבשמן יש להחמיר בזה אף בהפ"מ וכמ"ש הפרמ"ג מיהו בכחוש קצת יש לסמוך לצרף הכל לששים דלא נ"נ ואף להתיר אותה חתיכה יש לסמוך להקל וכל זה בכחוש קצת אבל אם היתה החתיכה כחוש לגמרי יש לסמוך להתיר הכל ע"י קליפה לבד עיי"ש:

ועיין עוד בשפ"ד שם שכתב מיהו יש לעיין באיסור דבוק וידעינן ודאי שחתיכה זו שדבוקה בו האיסור לא נמלחה לבדה רק מונח עם האחרות ויש ס' בהכל נגד האיסור וכ' דיש לצדד ולהתיר אותה חתיכה לצורך שבת או לעני בדבר חשוב כגון צלע שלם עיי"ש, והנה בחידושי הגרעק"א להלן סי' ק"ה על דברי הרמ"א שם שכ' דבעינן ששים נגד כל החתיכה שהחלב דביק בה כ' דזה דוקא שלא בהפ"מ אבל בהפ"מ בעינן ששים רק נגד החלב דבמליחה בהפ"מ לא אמרינן חנ"נ ולענין אותה חתיכה שהחלב דבוק בה אם נשאר באיסורה גם בהפ"מ יש לעיין לדינא עכ"ל הנה אתה רואה שהגאון רעק"א ז"ל נסתפק בזה אם יש להתיר אותה חתיכה אמנם יעוין בחכמת אדם כלל מ"ד סעי' י"ג ובישועת יעקב לעיל סי' ס"ט ס"ק י"ד ובחוו"ד בביאורים ס"ק י"ב שדעתם דבהפ"מ יש להקל במליחה אף בשמן דגם אותה חתיכה שהאיסור דבוק בה מותרת בדאיכא ששים בין הכל דמ"ש להלן סי' ק"ה דבעינן ס' נגד כל החתיכה אף במליחה כשהאיסור דבוק בה מיירי בע"כ שלא בהפ"מ דבהפ"מ לא אמרינן כלל במליחה חנ"נ וכ"ש דין איסור דבוק דלא דיינין בהפ"מ עיי"ש ועי' עוד בשפ"ד שם שכ' דכל זה הוא אם יודע עכ"פ בודאי שנמלחה ביחד עם שאר חתיכות באופן שיש ששים בין כולן נגד האיסור וכאמור אבל אם איני יודע בודאי שנמלחה יחד עם שאר חתיכות אסור אפי' בהפ"מ דיש לחוש שמא נמלחה לבדה ואין בהחתיכה ששים נגד האיסור הדבוק בה ונאסרה עיי"ש:

וכתב בחידושי הגרעק"א דבכ"מ שמקילין בזה הוא רק אם אכלם כך בלא בישול אבל אם בשלו אח"כ חתיכה זו עם שאר חתיכות אין להקל כלל דעתה כשנתבשל הבלוע שבתוכה נעשה נבילה והראה מקום לדברי השפ"ד להלן סי' צ"ו סק"ט עיי"ש וכדברים אלו כתב ג"כ בדגול מרבבה תניינא לעיל סי' כ"ב ובהגהותיו לש"ך סק"י ובסי' זה בש"ך ס"ק ט"ז דאף המקילין דלא אמרינן במליחה חנ"נ היינו אם גם בתערובות השני' אוסרת רק ע"י מליחה דהיינו שמלחוה עם האחרות אבל אם נתבשלה אח"כ בקדירה בעינן ס' נגד כל החתיכה דשפיר נ"נ אף בשאר איסורין משום לתא דבב"ח שהרי חתיכת בשר שבלעה. חלב ע"י מליחה אף שאין אסורה אלא מדרבנן מ"מ כשבשלה אח"כ בקדירה נעשית נבילה מדאוריי' וכו' א"כ אף בשאר איסורין כן הוא עיי"ש ועי' במ"ז כאן ס"ק ט"ו במ"ש (ולפירוש הב' קולא וכו') ומדינא כל שנכבש בשר עם מעט דם וכדומה ואח"כ בישל עם היתר הוי דרך בישול ואף שיש ס' בהיתר נגד הדם מ"מ חנ"נ בבישול דהוי דבוק וכו' ותו צריך ס' נגד כל החתיכה וכו' עכ"ל ועי' בדבריו להלן סי' צ"ו בשפ"ד ס"ק ט"ו (ועי' בדברינו עוד להלן סי' ק"ה ס"ק ל"א):

(עז) חתיכה נעשית נבילה. עבאה"ט מ"ש מהט"ז דדבר הנאסר במשהו לא אמרינן חנ"נ דתרי משהו לא אמרינן וחתיכה שנאסרה במשהו אינו אוסר אח"כ רק עד ס' וכו' וסיים שבנקה"כ חולק על הט"ז ר"ל דהנקה"כ פסק דדוקא במקום שאין משהו אוסר רק במינו שם אינו אוסר תרי משהו אפי' נפל אח"כ למינו דמשהו חשיב כאינו מינו אבל במקום דמשהו אוסר אפי' באינו מינו כגון בחמץ בפסח אוסר אפי' כמה משהו וסיים וז"ל העולה מזה חתיכה שנאסרה מחמת דבר שיש לו מתירין וכן חמץ בערב פסח משש ולמעלה וכל דבר האיסר במשהו במינו אם נפלה החתיכה אח"כ לחתיכות אחרות ונתבשלה עמהן אפי' הוא ג"כ מינן א"צ ששים נגד החתיכה וכ"ש שאינו אוסר במשהו וכ"ש כשנפלה לאינו מינו שאין צריך ס' נגד החתיכה רק נגד האיסור וכן חתיכה שנאסרה במשהו מחמת חמץ בפסח ועבר עליו הפסח במזיד בענין שנשארה באיסורה אם חזרה ונתבשלה בחתיכות אחרות אפי' במינו א"צ ששים נגד החתיכה אבל חמץ בפסח עצמו שאוסר במשהו בין במינו בין שלא במיני אוסרת הכל במשהו אבל אם נתערבה בחתיכות אחרות ביבש אפי' במין במינו בטל ברוב אף בתוך הפסח אבל אם נאסרה החתיכה מחמת נתינת טעם ונתערבה ביבש במינה אפי' באלף לא בטיל משום דבר שיש לו מתירין ואם נתערבה שלא במינה ביבש בטל בס' וכל זה בחתיכה אבל אם נאסר דבר לח מחמת משהו ונתבשל אח"כ אותו לח במינו דהיינו שהאיסור הוא מין של תערובות הב' אסור אף התערובות השני כאלו נפל האיסור הראשון שם אבל אם נתערב אח"כ אותו לח באינו מיני א"צ בתערובות השני רק ששים נגד האיסור הראשון דלעולם לא אמרינן בחתיכה שנאסרה מחמת משהו חתיכה עצמה נעשה נבילה עכ"ל וע' בכנפי יונה מ"ש בענין זה והרבה להשיב ע"ד הט"ז בזה עיי"ש באריכות ועי' במ"ז ס"ק ט"ז מ"ש בדברי הט"ז והנקה"כ בזה וכתב דלדעת הט"ז כלל העולה לדינא בדבר לח הנאסר במשהו אין לו כח לצאת כלל וחתיכה שנאסרה במשהו בפסח שנפל לאחרות אף שאין ס' נגד המשהו האחרות מותרות והחתיכה נשארה באיסורה. ואם מכירה זורקה ואם לאו הכל אסור כדין יבש שנתערב בפסח והרוטב הב' מותר ואם דבר לח נאסר במשהו ונוסף עוד לח כגון יי"נ או דשיל"מ שאוסר בכ"ש במיני בלח ואח"כ נתערב באינו מינו דבטל הוא בס' ונתבשל כך צריך ס' נגד כל התערובות הראשון באין צורך גדול ובחמץ בפסח בלח איסר בכ"ש התערובות הב' עד אלף והיכא שהגיסו בכף תבשיל הנאסר במשהו ותחבו הכף בתבשיל אחר אם יש רוטב בקדירה אין להחמיר דהא הרוטב מבלבל הטעם בכולו ומשהו איסור שיש בהתבשיל שבקדירה אינו יוצא כלל כל זה הוא לדעת הט"ז אבל לדעת הנקה"כ שהסכים עמו המ"א והחק יעקב בה"פ דמשהו ודאי יוצא ע"י רוטב אלא דלא נ"נ במשהו הלכך דשיל"מ ויי"נ וחמץ בפסח יבש ביבש או בע"פ למ"ד דהוי דבר שיש לו מתירין אם נפלו לאחרים אפי' במינו אין אוסרים דהוי כח אחר מעורב בו והוי אינו מינו אבל בפסח אוסר אף באינו מינו דאותו משהו הבלוע יוצא ואוסר ובלח אוסר במינו דוקא ובאינו מינו א"צ ס' רק נגד המשהו דלא נ"נ לדעתו עיי"ש וע' בחידושי הגרעק"א להלן סי' ק"ו מ"ש בדין דתרי משהו באריכות וע' בפרמ"ג או"ח סי' תס"ז בא"א סוף ס"ק י"ג ובמ"ז ס"ק י"ז ובס' תנ"ב במ"ז סק"ד ועי' בס' מכתב לדוד (מהגאון מו"ה טעביל ז"ל מליסא) בסוף הס' מ"ש בזה ועי' בחידושי הגרשוני שהביא דברי גאון א' שנותן פנים מסבירות לדעת הנקה"כ ועי' בחוו"ד בחדושים ס"ק י"ב ובביאורים ס"ק י"ב שכתב שכן המנהג כדעת הנקה"כ וכתב דנ"ל דה"ה אם נתערב לח בלח במשהו ונאסר ואח"כ בשלו עם יבש דאוסר ג"כ במשהו אפי' איכא ס' ביבש נגד הלח עיי"ש ועי' במנח"י כלל ל"ט ס"ק ט"ז שכ' ג"כ דהעיקר לדינא כדעת הנקה"כ עיי"ש וכ"כ בתשו' שבו"י חלק א' סי' כ"א אך כתב שם דמ"מ היכא שיש עוד בלא"ה צד להתיר יש להקל עיי"ש והביאו בשערי תשובה באו"ח סי' תס"ז סק"ב:

(עח) כלי הנאסר. היינו חדשה אבל בישנה אמרינן לגבי בלוע חנ"נ. ביאור הגר"א ס"ק כ"ה ושפ"ד ס"ק י"ז. ועי' בחכמת אדם כלל מ"ד סעי' י"ח שכ' דכל זה בנתבשלה בתוך מעל"ע אבל אם לא נתבשלה בתוך מעל"ע רק קודם מעל"ע דינה כדין קדירה חדשה דאע"ג דיש בלוע בקדירה זו וא"כ הרי נעשה הבלוע נבילה אפ"ה א"צ ס' אלא נגד הכזית שבלע בתוך מעל"ע דמה שבלעה הקדירה קודם מעל"ע נעשה לפגם ואף שקבלה טעם איסור לא נאסר עיי"ש וע"ל בדברינו (ס"ק נ"ח) ולהלן סי' צ"ח (ס"ק פ"ב):

(עט) לא אמרינן בי' חנ"נ. עי' במנח"י כלל נ"א ס"ק מ"ח שכ' דבכלי חרס אין להקל בזה אלא בהפ"מ אבל שלא בהפ"מ יש להחמיר דגם גוף החרס נ"נ עיי"ש ועי' מזה ביד יהודה בפיה"א ס"ק כ"ח ובס' דברי יוסף סי' תרט"ו: