דרכי תשובה - ד סד

בלח אמרינן חנ"נ הוא לאו דוקא במבשא"מ אלא אף במין במינו בפחות מס' דנתבטל ברוב מה"ת וגם ליכא נתינת טעם אפ"ה אמרינן חנ"נ שלא בהפ"מ עיי"ש:

(סח) לצורך הפסד גדול. עבאה"ט מ"ש מהט"ז בשם המהרש"ל דמשמע מדבריו דאפי' שלא במקום הפסד לא אמרינן בלח חנ"נ וע' בשו"ת כח שור סי' ט' (בד"ה ועוד תיוהא) שהתפלא מאד ע"ד המהרש"ל בזה וסיים וז"ל ואי לקמי דידי הוי אתי הך עובדא הייתי ירא לגשת להקל במקום הפסד מועט אף בהצטרף אלי' מעט כבוד שבת כגון שיש לו תבשיל א' דדי לו לענג את השבת בתבשיל א' מלהרבות בדבר שיש להסתפק בו בהכשרו ספק עצום כזה ואף שבאמת עיקרו של דבר הוא מחלוקת דרבנן דבשאר איסורין חנ"נ הוא רק מדרבנן לכ"ע מ"מ כיון דאנן בדידן נקטינן כסברת הסוברים דבכל איסורין אמרינן חנ"נ ואינהו סברו דכמו כן אף בלח אמרינן חנ"נ אין לסמוך למיעבד עובדא בנפשי' שלא במקום הפ"מ על משענת מיעוט הפוסקים דמחלקי בהכי ודי לנו לסמוך עלייהו בהפסד גדול עכ"ל:

(סט) אבל לא בבב"ח. עשפ"ד ס"ק ט"ו לעיל סי' פ"ז סק"ג שהעמיס בלשון הא"ר דאפי' בבשר עוף בחלב דרבנן אמרינן חנ"נ בלח בלח כגון ציר בשר עוף עם חלב שנתערב בפחות מס' ואח"כ נתערב בתערובות הב' או ציר בשר בהמה שנתערב דהוי דרבנן יש להחמיר בלח בלח שצריך ס' בהתערובות הב' נגד כל התערובות אפי' בהפ"מ עיי"ש ועי' מזה בשו"ת מהר"ם מרוטנבורג האחרונים סוף סי' י"ג:

(ע) לא בבשר בחלב. עי' שפ"ד ס"ק ט"ו דבבשר בחלב אף בלח בלח חנ"נ מן התורה וכ"כ עוד בש"ך להלן סי' צ"ט ס"ק י"ד וע' במנח"י כלל פ"ה ס"ק ל"ב שכ' כשזכה ללמוד ס' תמים דעים להראב"ד מצא שם סמוכין לדעת המ"ד דס"ל דגם בבב"ח לא אמרינן חנ"נ בלח בלח ע"כ העלה דעכ"פ היכא דאיכא עוד צד להיתר יכולין לסמוך על זה בהפ"מ עיי"ש אמנם יעוין בשפ"ד להלן סי' צ"ט ס"ק י"ד שהרבה להשיב ע"ד המנח"י בזה וסיים וז"ל באופן דנקיטנא מהני מילי מעליותא דכתיבנא דבב"ח לח בלח נ"נ מה"ת וצריך ס' נגד כולו ואי איכא ספק אם היה ס' נגד כולו ספיקא דאורייתא לחומרא וכו' ואם נתערב לח בלח ואח"כ ניתוסף ויש בין הכל ששים עם ההיתר הראשון אף דבשאר איסורין בהפ"מ שרינן אבל בב"ח אף שיש בהיתר האחרון לבד ס' נגד האיסור לחוד אסיר אף בהפ"מ וכמה צדדים אין מועילים אא"כ יש ששים גם נגד ההיתר ואז כל הלח שרי ואם יש שם חתיכה ה"ו אסורה אא"כ יש גם רוב נגד החתיכה ואז גם החתיכה שרי עכ"ד ועי' בס' מקור מים חיים מה שהתפלא בזה ע"ד המנח"י והפרמ"ג עיי"ש ועי' בשו"ת מהר"ם מרוטונבורג האחרונים חיו"ד סי' י"ג באמצע התשו' מה שהאריך בביאור דברי המנח"י בזה והעלה דעכ"פ כשיש בלא"ה עוד איזה צד להקל יש לצרף דעת המנח"י להקל דגם בבב"ח מקילין בהפ"מ דלא אמרינן חנ"נ בלח בלח עיי"ש באריכות:

(עא) בבשר בחלב. עי' בשו"ת טוטו"ד תליתאי סי' קצ"ד שנשאל בקדירה עם חלב שתחב לתוכה כף של איסור ב"י ולא הי' ששים נגדו ושוב אח"כ תחב לתוכו כף של בשר ב"י ולא הי' ששים נגדו ושכח ושפך החלב לתבשיל הנקרא בארש"ט ללבן הבארש"ט ולא הי' ששים נגד החלב רק נגד השני כפות ודעת השואל להקל לצורך סעודת מצוה ולכבוד שבת דכיון דכבר נאסרה החלב תחלה מכח כף האיסור ממילא כשתתב אח"כ הכף של בשר ולא הוי כל חד וחד היתר בפ"ע לא נעשה החלב נבילה מה"ת אפי' בבב"ח וא"כ לא הוי נבילה רק מדרבנן ובלח בלח בהפ"מ סמכינן אמקילין דבשאר איסורין לא אמרינן חנ"נ וכתב דהמורה טעה בזה טעות גדול דהבארש"ט ממ"נ אסור דכיון דנאסרה החלב תחלה משאר איסורין אם אמרינן בשאר איסורין חנ"נ בלא"ה צריך ששים נגד כולו מתחיבה הראשונה ואם לא הוי נ"נ מתחיבה הראשונה משאר איסורין א"כ שוב הוי החלב היתר בפ"ע ונהי דאסור באכילה מכח איסור של הכף הראשון הבלוע בה מ"מ עכ"פ הוא גופי' הוי היתר מפאת עצמו וכשנתערב בו אח"כ בשר הרי החלב עצמה נ"נ וא"כ ממ"נ בעינן בהבארש"ט ששים נגד כל החלב או מפאת תחיבה הראשונה או מפאת תחיבה השני' עיי"ש:

(עב) ואם נתערב יבש ביבש. עי' פרמ"ג או"ח בהנהגות הנשאל באו"ה סדר ב' סק"י שכתב דאף שנתערב חד כשרה בב' איסור אפ"ה לא אמרינן ביבש דיבש דהוי ככלו איסור שנצטרך אח"כ שיתערב הג' בד' אלא כל שניתוסף אח"כ והוי רוב היתר שרי עיי"ש (ועי' בדבריו בשעה"ת חלק א' פ"ג בד"ה ועיין וכו' מיהו אי ב' של איסור וא' של היתר י"ל וכו' עיי"ש) ועי' מזה להלן סי' ק"ט ובדברינו שם (ס"ק א') ובסי' זה לעיל (ס"ק נ"ט):

(עג) נתערב יבש ביבש. עחוו"ד להלן סי' קי"א בביאורים סק"א מ"ש לענין אם נתערב תחלה חד בחד ואח"כ נפל א' מב' חתיכות ונתערב בתתיכה אחרת וחתיכה אחת נשארה במקומה וכתב דהשנים שנתערבו כשרים כיון שקודם נתערב חד בחד ואח"כ כשניתוסף עוד חתיכה הו"ל רוב דהא ביבש ביבש לא אמרינן חנ"נ וכו' עיי"ש במ"ש בזה לדינא ואי"ה להלן סי' קי"א יבואר עוד מזה:

(עד) יבש ביבש. כתב בט"ז ס"ק ט"ז פי' שלא כדרך בישול יחד דאז דינו דבטל האיסור ברוב ע"כ אם נתערב תחלה שלא ברוב א"צ אח"כ רוב נגד כל התערובות הראשון אבל אם נתבשלו יחד ודאי אמרינן חנ"נ וכ' במ"ז דמ"מ יש לצייר דין זה דיבש ביבש לא נ"נ אף ע"י בישול כשבישל זית נבילה עם זית היתר בס' זיתי רוטב דרוטב מותר והבשר אסור דהוי חד בחד כמו יבש ביבש ואם נפל אח"כ עוד זית היתר גם החתיכות מותרות דלא נ"נ ביבש דמה"ט הרוטב מותר אף שאין בה ק"כ זיתים דיבש ביבש לא נ"נ עכ"ד:

(עה) לא אמרינן בשום איסור. עבאה"ט מ"ש דאפי' בבב"ח לא אמרינן חנ"נ ביבש וע' ביד יהודה בפיה"א ס"ק כ"ו שכתב דלכאורה לא משכחת דין זה בתערובות יבש ביבש בבב"ח דאי נתערב חתיכה (ר"ל לחם או לפתן וכיוצא) הבלוע מחלב עם חתיכה (כנ"ל) הבלוע מבשר בודאי לא שייך כלל ענין חנ"נ דהא עדיין אין כאן איסור כלל דיכולין לאכול כל א' בפ"ע ואין אסורין רק לאכלם יחד. וא"ל דר"ל חתיכת בשר הנאסר מחלב עם חתיכה אחרת של בשר דזה ודאי אין לו דין בב"ח דהא החתיכה שבלוע מחלב אין לה איסור בב"ח רק מחמת הבשר ואם נתערבה עם חתיכת בשר אחרת אין לה דין תערובות בב"ח רק תערובות שאר איסורין וכתב די"ל דיש מציאות לדין זה גם בבב"ח בבשר הנאסר מחלב באופן שלא נבלע החלב בכל גופו של החתיכה אלא הוא עומד בין נקביו דבכה"ג אמרינן כיון שכל א' הוא עומד בפ"ע לא אמרינן דגוף הבשר נ"נ וכתב דלפ"ז יש להמציא דין חדש דצלי צונן שיש בו פילי שנפל לחלב ונאסר כולה (כנ"ל סוף סי' צ"א) שנתערבה עם חתיכה אחרת יבש ביבש לא אמרינן גבה חנ"נ וכן אם נתבשלו אח"כ א"צ בהתבשיל ס' אלא נגד החלב הנבלע בו בצירוף החתיכה עצמה אך חתיכה זו יש לאסור תמיד גם אם נתבשלה לבדה עיי"ש:

(עו) מדין חנ"נ. עבאה"ט ומ"ש מהש"ך דבהפ"מ יש להקל דלא אמרינן במליחה חנ"נ אף בשמן ע' בפר"ח ס"ק י"ז ועי' בדגול מרבבה שהעיר מדברי הרמ"א לקמן סי' ק"ה סעי' ט'