דרכי תשובה - ד סג

לפי ערך החלב שנפל למים עיי"ש ועי' בשו"ת בית יצחק (מהגאון מלבוב ני') חלק א' מיו"ד סי' קכ"א שכ' לחלק בזה דברוטב כיון שאין שם רק מים עם בשר והמים אין לו טעם בפ"ע בטל המים לגבי הבשר ונחשבים גם המים לבשר משא"כ בשאר תבשיל שיש לו טעם בפ"ע לא בטל לגבי הבשר ואין צריך לשער רק לפי ערך המדומע עיי"ש באריכות ולפי דבריו ממילא דה"ה אם נתערב הרבה חלב עם מים באופן שכשטועמין התערובות טועמין בו טעם חלב היטב צריך ג"כ לשער כנגד המים דהמים בטלים לגבי החלב כיון שאין להם טעם בפ"ע ועי' בס' מנחת שי על קיצור כללי הוראה מהפרמ"ג בהנהגות הנשאל באו"ה סדר ב' סק"ב מה שהאריך בזה והעלה לחלק בין רוטב עבה לקולשתא היינו אם מבשלין צלי קדר (גיבראטינ"ס) שאין שם רק מעט מים יש להחמיר כיון שכל טעם הבשר נכנס לזה המעט המים אזי נהפך כולו לבשר וצריך ס' כנגד כל הרוטב אבל ברוטב שמבשלין ע"פ רוב שיש תמיד עכ"פ ג' חלקים מים וחלק א' בשר ותבלין שקורין פרסאלע"ס ופעטרישק"א יש להקל לשער לפי חשבון אמנם לפעמים יש להחמיר גם בסתם רוטב באם הבשר הוא שמן ונשפך הרוטב שלמעלה תחת קדירה עם תבשיל של חלב דבזה בלא"ה יש לחוש להחמיר כיון דלמעלה הוא השומן שדרכו לצוף למעלה ובודאי נשפך רק שומן וצריך לשער כנגד כל הנשפך עיי"ש וע' מזה עוד להלן בדברינו סי' צ"ד (ס"ק י"א) וסי' צ"ה (ס"ק ס"א):

וכתב שם במ"ז דכל זה בבב"ח אבל בשאר איסורין נ"נ וצריך לשער תמיד כנגד כולו מיהו אין התבשיל הב' אסור מה"ת כשיש ס' לפי ערך כולן דחנ"נ (בשאר איסורין) הוא רק מדרבנן ויש להקל בספיקו עיי"ש:

ועיי"ש עוד במנחת שי שכ' בשם רב מורה א' שכתב וז"ל באם נשפך קאוו"ע מעורב בחלב וכדומה תחת קדירה של בשר הדבר פשוט אצל בעלי הוראה שמשערין לפי ערך המדומע ואני אומר דאם נשפך תחת הקדירה גרע טפי וצריכין לשער כנגד כולו שאני אומר שהקאוו"ע בלע מהקדירה של בשר ונ"נ ושוב גם ההיתר נאסר עכ"פ באין הפ"מ ולשיטת הב"י דהבא מבב"ח כבב"ח דיינין לי' גם בהפ"מ עכ"ד הרב המורה הנזכר והוא השיב על דבריו וכתב דאין לחוש להחמיר בזה והביא מדברי הפרמ"ג והחוו"ד שכ' בכמה דוכתא להקל בענין זה שלא לחוש לומר שנכנס הבלוע של בשר לתוך הקדירה מהנשפך תחתיו ונ"נ דהבלוע הוא מין במינו וברובו בטל עיי"ש:

(סה) האיסור שנפל, עבאה"ט מ"ש מהמהרש"ל דוקא כשנתערב שלא כדרך בישול ועי' בפת"ש מ"ש מהנו"ב דמדברי הרמ"א לא משמע כן וכו' ועי' מזה בפרי תואר ס"ק י"ב ועמ"ז ס"ק ט"ו שמתמה על הט"ז במה שהביא דברי המהרש"ל ע"ד הרמ"א בזה כאלו לא פליגו אהדדי דהלא לדעת הרמ"א אין חילוק כלל בין אם נתערב בדרך בישול או שלא כדרך בישול ועי' בשפ"ד ס"ק י"ד שהעמיס ג"כ בדברי הש"ך דבשאר איסורין גם כשנתערב לח בלח מתחלה ע"י בישול לא נעשה נבילה ועיי"ש עוד בסי' ק"ו סק"א שכ' וז"ל ומיהו לח בלח בודאי אף דרך בישול ויש אח"כ ששים עם ההיתר הא' הכלי שרי להמחבר ואף לדידן בהפ"מ וכו' והוא פשוט לדעתי ע"י בישול וכאמור עכ"ל ועי' בדגול מרבבה החדש שציין ע"ד המהרש"ל הנזכר לדברי הש"ך להלן סי' ק"ג סק"ב דמשמע שם דס"ל דאפי' ע"י בישול שייך קילא זו עיי"ש ועי' בחוו"ד בחידושים ס"ק י"א שהעתיק דברי הט"ז לדינא דכשנתערב שלא בדרך בישול מקילין בשאר איסורין דלא אמרינן חנ"נ אף שלא בהפ"מ אבל כשנתערב בדרך בישול אמרינן אף בשאר איסורין חנ"נ עיי"ש אכן הנה החוו"ד בעצמו כ' בביאורים שם סק"י דמדברי הש"ך מוכח דלא ס"ל כהמהרש"ל לחלק בזה בין אם נתערב כדרך בישול או שלא כדרך בישול עיי"ש ועי' בחכמת אדם כלל מ"ד וכלל מ"ו שכ' לדינא להחמיר בזה שלא בהפ"מ ואין להתיר בדרך בישול אלא בהפ"מ וצורך גדול עיי"ש ועי' בס' ישועות חיים בפתיחה הכוללת שבריש הס' אות ז' מ"ש בזה וסיים דבמקום הפסד קצת יש לחוש לדעת המחמירים דס"ל כמהרש"ל בזה עיי"ש ועי' ביד יהודה בפיה"א ס"ק כ"ד ובפיה"ק ס"ק ל"ג מ"ש בזה והעלה דהעיקר לדינא דאם נתערב לח בלח בחמין אין להקל אלא בהפ"מ דוקא אכן בנתערב בצונן אין להחמיר כלל בשאר איסורין אף שלא בהפ"מ עיי"ש וכ"כ בס' דברי יוסף עיי"ש באריכות ועי' בס' דרכי הוראה חלק ב' פרק ס' באריכות מזה וע' בשו"ת גברי סי' כ' בעובדא שנשחטה בהמה בסירכא ולקחו ממנה החלב תוך ג' ימים לשחיטתה אך שנחלב עמה עוד ח' בהמות אחרות והבעלי בתים שלקחו החלב חממו תחלה החלב לבד ואח"כ נתנו אותה לתוך הקאפפ"ע מה דינם של הכלים והשיב דכיון דבלח בלח לא אמרינן חנ"נ רק בבב"ח א"כ ה"ה כאן לא נעשה החלב נבילה בעת שחוממה וא"כ ממילא כשנתערבה אח"כ עם הקאפפ"ע הרי יש בין הכל ביחד היינו בהחלב מהח' בהמות ובהקאפפ"ע ששים כנגד החלב טריפה ואף לדעת הט"ז שכ' מהמהרש"ל דבנתערב דרך בישול נ"נ גם בשאר איסורין ג"כ אין להחמיר בנ"ד דהא יש כאן ב' דרבנן דהחלב טריפה וחלב כשורה הוי מין במינו דמדאורייתא בטל ברובא וגם חענ"נ בשאר איסורין הוא רק מדרבנן ע"כ יש להתיר כל הכלים חוץ מהקדירה הראשונה לבד שהיא טריפה עיי"ש באריכות:

(סו) בשאר איסורים. עי' בס' ישועות חיים סוף סי' צ"ו שנדפס שם תשו' מרב א' בעובדא שחתכו בצל בסכין של בשר ונהנו אותה למחבת של חלב אינו ב"י אצל האש לטגנה ולאחר שהתחיל להתבשל קצת נתנו במחבת חתיכת שומן ואח"כ שפכו שם קצת מים חמין מן איזה תבשיל שנתבשל בקדירה של בשר לתוך המחבת לערב היטב עם הבצל כנהוג ואח"כ נתנו הכל לתוך קדירה של בשר עם הכף שהוגס בתחלה הבצל בתוך המחבת ונגד הבצל יש ששים אך נגד כל מה שנשפך בתחלה במחבת ונגד הכף אין ששים וכ' דלכאורה נראה שזה תלוי באם הבא מבשר בחלב כבב"ח דיינין לי' ולפי שיטת הש"ך בסי' צ"ד ס"ק כ"ב ובסי' ק"ג ס"ק י"ח דהוי כשאר איסורין א"כ בהפ"מ נוכל להתיר שלא להצריך ששים גם נגד המים שהי' במחבת כי בלח בלח אין נ"נ בהפ"מ בשאר איסורין וגם יש עוד סניף להתיר בזה מחמת שלא נודע מקודם דיש ג"כ קצת אחרונים המקילין בהפ"מ בשאר איסורים בזה אמנם הנה החוו"ד בסי' צ"ד בחידושים ס"ק כ"א פסק בפירוש שהבא מבשר בחלב הוי כבשר בחלב (ועי' בדברינו להלן סי' צ"ד ס"ק פ"ה) א"כ נראה לכאורה שצריכין ששים נגד כל מה שהי' במחבת ומ"מ לדינא כתב שהדעת נוטה להקל בזה שלא להצריך ששים רק נגד הבצל דיש סניף לסמוך בכה"ג עכ"פ ע"ד הר"ם מרוטונבורג שאין דבר חריף מחליא לשבח רק קורט של חלתית ועי' בדברינו להלן סי' צ"ו ס"ק מ"ד) ועכ"פ במקום הפ"מ נוכל לומר דבכה"ג יש לסמוך על הש"ך דאף שבא מבב"ח כיון שכבר נתערב ונאסר הוי כשאר איסורין ולא נ"נ בלח בלח וא"צ ששים רק נגד קצת רוטב שהי' בהמחבת עיי"ש ואח"כ העתיק שם תשו' בענין זה מהה"ג מפיאסק שהסכים עם הרב הנ"ל כיון דאפי' לדעת המחמירים דהבא מבשר בחלב כבב"ח דמי הנה גם הם מודים שהוא רק חומרא מדרבנן דמה"ת לא שייך לומר חנ"נ אפי' בבא מבב"ח כמ"ש בשפ"ד סי' צ"ד ס"ק כ"ב והחוו"ד בסי' צ"ב בביאורים ס"ק י"א וכיון דאיסור דרבנן הוא הלא קיי"ל דבדרבנן אזלינן בתר המקיל ע"כ בנ"ד שלא הי' המחבת ב"י יש לצרף דעת הסוברים דלא אמרינן חורפי' מחלי' לשבח רק קורט של חילתית ויש להקל בזה אפי' בנודע מהתערובות ודם ששמו הכל בתבשיל אפ"ה א"צ ס' רק נגד הבצלים לבד ואפי' הכלי גדולה נמי א"צ יותר דזה פשוט דמתחלה לא נבלע בבצלים יותר מכמות הבצלים ולבליעה שפלטה הכלי אחר שהוסיפו המים אין חשש דהא הבצלים אחר הטיגון בטל חריפותן וכ"ש בנ"ד שהוסיפו מים בהם וכו' אכן בהי' המחבת בן יומו אין להקל בנודע אבל בלא נודע יש להקל ומ"מ גם בלא נודע אין להקל בכל מקום דכיון דהמחבת הוא ב"י בעינן עכ"פ ס' נגד כל הבלוע שבמחבת עם השומן ואם הכלי גדולה באופן שעם השומן יהי' יותר מהבצלים עם המים א"כ בודאי דבעינן ס' נגד הכל דהא לא ידעינן כמה בלוע יש בכלי ע"כ בע"כ כל מ"ש להקל בהי' המחבת ב"י בלא נודע הוא רק שהבצלים מרובים והמחבת קטנה באופן שאין בבלע של בשר בחלב גופי' טפי מהבצלים אז לענין תוספות המים יש להקל בלא נודע עיי"ש ועי' בדברינו לעיל (ס"ק נ"ח) ולהלן סי' צ"ו (ס"ק כ') מ"ש עוד מדברי התשו' ההיא בעובדא זו (סז) איסורים. עי' בס' משמרת שלום בחידושי דינים שבסוף סי' זה אות ה' שהביא בשם הגאון מהרי"א ז"ל אבד"ק לבוב שהביא ראי' מדברי הש"ך להלן סי' קי"א סק"ז דמוכח מדבריו דזה דקיי"ל בשאר איסורין באין הפ"מ גם לח