דרכי תשובה - ד סב

דאף אפשר לסחטו לא אמרינן באיסור דרבנן אך הגאון בעל חוות דעת אמר לי שדעתו לאסור אפשר לסחטו ומי שלבו שלם ויודע להכריע יכריע עכ"ל ועי' בשו"ת יד יוסף סי' ע"ח שהעתיק לשונו וסיים ואני העני נראה בעיני להכריע לפי דברי הפרמ"ג ביו"ד סי' ק"ד בשפ"ד סק"י שכתב וז"ל דודאי הכי הוא וכו' וכיון שנתערב הכל יפה ודאי למ"ד דלא נ"נ בשאר איסורין שרי דלא שייך אפשר לסוחטו נבלל יפה וכו' וא"כ בעיסה הנילוש מקמח ומי ביצים דנבלל יפה ודאי דלא שייך בי' אפשר לסוחטו וכיון דיש ס' בין הכל הכל מצטרף לבטל הביצה שנמצא בה הטפה דם כנלענ"ד עכ"ל ועי' בס' מנחת שי על הנהגות הנשאל באו"ה סדר ב' אות ל"ג שהביא דבריהם ומתפלא עליהם איך יאמרו דבר כזה דבכזה יהי' שייך לומר אפשר לסוחטו כיון דנעשה הכל גוש א' ונתאחדו ולא יתפרדו וגם איך שייך לומר דזה מקרי לח בלח דאף דקמח בקמח מקרי לח בלח זה דוקא בקמח בקמח וכו' אבל במי ביצים עם קמח בודאי דהקמח מקרי יבש בלח לגבי הביצים ואף שיש בילה ונתערב יפה המי ביצים עם הקמח ולא נשאר במקום א' יותר מחבירו אפ"ה לא נוכל לומר על כזה שהוא כמו לח בלח דלא נ"נ וכי נימא דאם מבשל ביצה טריפה במים שנסחט ממנה בליעתה ותתכשר ע"כ פשוט הדבר כביעותא בכותחא דהעיסה אסורה ואמרינן בה חתיכה נעשה נבילה ואם נתערבו הלאקשי"ן באחרים צריך ששים כנגד כל הלאקשי"ן דהא הטעם דלא אמרינן חתיכה נעשה נבילה בלח בלח הוא משום דאין האיסור ניכר ונבדל משא"כ הכא דהביצה ניכר בהקמח ונבדל וכו' וכיון דאין האיסור יוצא להתערב עם הרוטב אמרינן חנ"נ עיי"ש ונשנין דבריו בקונט' ועד חכמים ש"א סי' רט"ו אמנם להלן שם בש"ב סי' פ"ח נתווכחו ב' ת"ח בזה שדעת חכם א' דהעיקר כדעת הג' גדולים הנ"ל הואיל והתערובות הי' לח בלח ע"כ גם אחר שנילוש ונעשה גוש לא נעשה נבילה וכמ"ש בפת"ש מהנו"ב לענין שומן שנקרש דכל שהי' צלול בשעת התערובות אף שנקרש אח"כ ונעשה גוש לא נעשה נבילה ובשעת בישול הלאקשי"ן הרי יש בהרוטב ובהקמח של הלאקשי"ן ס' נגד הביצה אבל חכם א' השיג עליו ומצדיק דברי הרב המחמיר הנ"ל דהא הביצה נילושה ומתקשה בתוך העיסה וא"כ הוי איסור דבוק כי אין הרוטב מקיף את כל חלקי הביצה שהיא מוסתרת בתוך העיסה ובפרט מ"ש בחכמת אדם להתיר גם הלאקשי"ן ולומר דלא אמרינן אפשר לסוחטו בזה בודאי צדקו דברי החוו"ד דכיון דחזינן דניכר מראה הביצה בתוך הלאקשי"ן בודאי אין להקל וכן הי' עובדא כיוצא בזה והחמירו מה"ט עיי"ש ועי' בספר דברי יוסף סי' תר"ז אות ג' שהשיג ג"כ על הח"א בזה וכתב גם כן דהעיקר להחמיר דלא מקרי לח בלח כי הקמח אינו מתפשט בכולו כמו דבר לח עיי"ש ועי' מענין זה בשו"ת נפש חי' חיו"ד סי' ט"ו שנשאל במילוי דגים שנחתך דק דק כנהוג ונתנו בתוכו חלמון ביצה ונתערב היטב המילוי עם החלמון ומלאו הדגים ונתבשלו אח"כ ונמצא טפת דם במותר הביצה ובכל מה שבקדירה הי' ס' נגד החלמון אבל במילוי לבד לא הי' ס' נגד החלמון והשואל מצדד לומר דזה הוי כמו לח בלח כמו קטניות נימוחים וכמו קמח בקמת דהוי לח בלח והוא ז"ל השיב דאין זה ענין ללח בלח כיון דהתערובות ראשון ניכר ועומד בפני עצמו שהרי המילוי עומד בפ"ע עיי"ש באריכות:

(סג) לח. עשפ"ד להלן סי' צ"ט ס"ק י"ג שכתב ודע דלח בלח דקיי"ל להקל בהפ"מ בשאר איסורים דלא אמרינן חנ"נ אין חילוק בין שנתערב איסור לח בהיתר לח ע"ד משל רוטב איסור ברוטב היתר ואח"כ לרוטב אחר או שנתערב אח"כ להיתר יבש וכן שומן איסור בשומן היתר ואח"כ בהיתר אחר כל שהאיסור נמחה ונבלל יפה עם ההיתר האחרון דינו כלח בלח דלא אמרינן חנ"נ בהפ"מ וכאמור. וכן אפי' איסור גוש רק שהשני הוא לח ע"ד משל זית א' נבילה במ' זיתי רוטב ואח"כ ניתוסף עוד כ' זיתי רוטב וזית נבילה עדיין בתוכו בהפ"מ א"צ ס' כ"א נגד הזית א' נבילה בלבד דמה שנפלט מהזית גוש להמ' זיתי רוטב לח הוא ומה שיוצא עכשיו מהזית גוש יש ששים ופשוט עיי"ש (ועי' בחיו"ד בביאורים להלן סי' צ"ח סק"ד) והנה ראיתי בדברי שאול ויוסף דעת בעובדא שבשלו מיני קטניות ומעשה קדירה ברביעית חלב טריפה ולקחו כף והגיסו בו את הקדירה ואח"כ תחבוהו לקדירה שהי' בה חלב כשר שלא הי' ס' נגד כל הכף רק נגד החלב הבלוע בו כפי ערך המדומע ואח"כ נודע שהי' החלב טריפה והי' הפ"מ וכתב שם דאף דבהפ"מ לא אמרינן בשאר איסורין חנ"נ בלח בלח מ"מ כיון שהי' שם בהקדירה גם מיני קטניות ומעשה קדירה שהם דבר גוש ונאסרו מהחלב הלא חזרו ואסרו הכף וא"כ שוב לא הוי לח בלח כיון שנעשו גוף הקטניות ומעשה קדירה נבילה וכף בלוע גם מאיסור גוש א"כ ממילא שאין לשער בו כפי המדומע לבד עיי"ש ותמהני שלא הביא מדברי הפרמ"ג הנזכר דאף שהזית נבילה הגוש הוא בתוך הקדירה לא נחשב לדבר גוש דהבלוע שיוצא מהזית נבילה הוא לח וכנזכר וא"כ ממילא דה"ה בנידון של הדברי שאול הנזכר כיון דהבלוע היוצא מהמעשה קדירה לתוך הכף הוא דבר לח ממילא שא"צ לשער רק כפי ערך המדומע וכיוצא בזה כתב גם כן בשו"ת כח שור סי' ט' דבמ"ש הרמ"א דבלח בלח לא אמרינן חנ"נ לא בעינן שיהי' כל התבשיל שבקדירה לח ונפל בה איסור דה"ה אם נתערב איסור אל תוך קדירה שבו חתיכה של בשר עם רוטב ואין בכל מה שבתוכו ס' כנגד האיסור אף שהחתיכה של בשר נעשית כולה נבילה ואם נפלה החתיכה לתוך היתר אחר צריך שיהי' בו ס' כנגד כל החתיכה מ"מ הרוטב אף שנאסרה לא נעשית נבילה כיון שלא נאסרה רק ע"י איסור לח ואם אח"כ נתערב הרוטב בהיתר אחר א"צ ס' רק כנגד שיעור האיסור שנפל כפי ערך המדומע וכ' שם דאף דהרמ"א דייק בלשונו אם נתערב איסור לח בהיתר לח לא אמרינן חנ"נ ומשמע דבעינן דוקא שיהי' גוף האיסור דבר לח ממש אמנם לדינא אין ראי' די"ל דגם בכה"ג כל שהוציא גוף החתיכה של איסור ונשאר בהרוטב רק מוהל שיוצא מחתיכת האיסור נחשב ג"כ לדבר לח ועיי"ש במה שהאריך בזה עי' בשו"ת יד יוסף (מהרב מו"ה יוסף יהודה ני' מירושלים) חיו"ד סי' נ"ד בעובד דחתיכה שבלעה חלב (תרבא) ונ"נ שלא הי' בה ס' נגד החלב (תרבא) לדידן דקיי"ל חנ"נ בשאר איסורין ובשלה במים ולא הי' ס' במים כנגד החתיכה ונאסר כל הרוטב ואח"כ נתנו מהרוטב לתבשיל אחר דא"צ בתבשיל ס' אלא לפי ערך המדומע דבלח בלח לא אמרינן חנ"נ בהפ"מ ויש להסתפק אי סגי לפי ערך המדומע מהחלב (תרבא) הנבלע בחתיכה או דלמא כיון דגבי החתיכה אמרינן חנ"נ צריכין ס' לפי ערך המדומע מן כל החתיכה וכ' שם דליכא למימר דא"צ לשער רק נגד טעם החלב המדומע בחתיכה כיון שהטעם יוצא לתוך הרוטב הו"ל לח ובלח א"צ לשער אלא לפי ערך המדומע דז"א דכיון דהחתיכה עצמה לא נימוחה והיא עומדת בפ"ע אמרינן כיון דעדיין החתיכה ניכרת ומובדל אף דהטעם היוצא ממנה הוא לח מ"מ כיון שכבר נ"נ כל החתיכה בעינן ס' נגד שיעור המדומע מכל החתיכה עיי"ש באורך:

וצריך אתה לידע כי פשוט לפענ"ד דבדיוק כ' הפרמ"ג ונקיט בלשונו דוקא בנפל כזית בשר נבילה במ' זיתי מים דאז שפיר יתכן דכיון דלא אמרינן בלח בלח חנ"נ לא נתהפך המים להיות נחשב כגוף בשר ואם נפל מהרוטב לקדירה אחרת א"צ לשער רק כפי ערך המדומע וכאמור אבל אם הי' הרבה בשר כדרך שמבשלין רוטב בזה אין צד להקל וכמש"ל (בס"ק שאח"ז) דעת הפוסקים דברוטב אמרינן דנהפך כל הרוטב ונעשה ממש כגוף בשר נבילה וצריך לשער גם נגד המים וה"פ:

(סד) נגד האיסור שנפל. עבאה"ט ועי' בט"ז ס"ק ט"ו שכ' דאם נפל מהרוטב לתבשיל היתר צריך ס' נגד כל הרוטב שנפל ולא סגי לחשוב כמה נבלע בשיעור רוטב זה מן האיסור לפי ערך והנה הט"ז מיירי לענין רוטב של איסור וכ' דגם המים של הרוטב נ"נ אמנם לענין רוטב של היתר שנפל לחלב אם סגי לשער לפי ערך המדומע בשר שיש בהמים או שצריך לשער נגד כל הרוטב עי' בחמודי דניאל הלכ' בב"ח אות מ"א שהביא מהמרדכי ועוד מאיזהו מקומן דברוטב של היתר א"צ לשער רק כפי ערך דמוע הבשר שיש שם דלא נהפך גם המים לבשר וכ' דמ"ש האו"ה בשם המרדכי להיפך ט"ס יש באו"ה שם עיי"ש וכ"כ בחוו"ד ריש סי' צ"ג וז"ל כזית בשר מעורב עם מים אין מדמע אלא לפי חשבון עיי"ש וכ"כ בסי' זה בחידושים ס"ק כ"ב בתבשיל שנבלע בו בשר או חלב אף שאין בו ס' א"צ לשער רק לפי ערך המדומע ועיי"ש עוד שכ' דאם בשלו מים בקדירה חדשה ונפל בה כזית חלב או חמאה ואח"כ בשלו בה בשר א"צ ס' נגד כל הכזית רק לפי חשבון המדומע עיי"ש וכ"כ הצל"ח בפסחים דף ע"ו ובמ"ז ס"ק כ"ד עיי"ש ועי' בשפ"ד להלן סי' צ"ד ס"ק כ"ב שכ' וז"ל הלכך ב' זיתי חמאה או שומן במים ותחב כף משערין לפי אומד לא כפי ב' זיתים וא"ת מה נעשה במ"ש הש"ך דהטור פוסק כסה"ת י"ל דבכל הקדירה משערין דלא ידעינן שיעורא מש"ה לא שייך לומר אין המדומע וכו' משא"כ בידעינן שיעורא עכ"ל ועי' בחכמת אדם כלל ו' סעי' ד' וכלל מ"ד סעי' ט' בביאור דין זה וכ' דבזה יש חילוק בין שאר תבשיל ובין רוטב דרוטב של בשר שנפל לחלב צריך ס' נגד כולה דהוי שם בשר על כל המים דמשערין כל המים כאלו הוא בשר אך כל זה דוקא הוא ברוטב אבל בשאר תבשיל כגון שנפל מעט חלב למים ונפל מן המים לבשר א"צ לשער רק