דרכי תשובה - ד סא

ממילא אמרינן דגם בליעת האיסור שבדופני הקדירה חוזרין להכשרן כיון דגם בהקדירה נבלע עוד היתר עד כדי ביטול האיסור והאריך בזה והביא דברי הפוסקים דמשמע מדבריהם דאף אם נבלע בהקדירה איסור לח נחשב בתוך הכלי לאיסור יבש ואין הכלי חוזר להכשרו ואף אם התבשיל שבתוכו חוזר להכשרו ע"י תוספות היתר מ"מ גוף הקדירה א"א להתיר אך לא אמרינן דכל הבלוע שבקדירה נ"נ ויצטרך לבטל כל הקדירה דז"א דהבלוע לא נ"נ אלא דסגי לבטל רק בליעת האיסור עם מעט ההיתר שנבלע מתחלה בתוכה עיי"ש ועי' בדברינו (בס"ק שאח"ז):

(נח) איסור לח. ולענין אי אמרינן לגבי בלוע שבכלי חנ"נ עי' בש"ך להלן סוף סי' ק"ג שכתב בדין דחממו מים בקדירת איסור ב"י ואחר מעל"ע מהאיסור בשלו בה היתר וכו' וכתב שם דבמקום הפסד גדול בלא"ה מותר מטעמא די"א דאין אומרים חנ"נ באיסור לח שנבלע בהיתר לח וכתב שם בשפ"ד דר"ל דמה שפולטת הקדירה במים הוי לח בלח עיי"ש וכיוצא בזה כ' גם הפרמ"ג בהנהגות הנשאל באו"ה סדר ב' סעי' ה' בחממו מים בכלי איסור ב"י ונתנו ממים לקדירת רוטב עם בשר וכו' מ"מ קיי"ל בסי' צ"ב דלח בלח בהפ"מ אסורין לא נ"נ וכאן הפליטה מהקדירה למים לח בלח הוא וכשנתערב ברוטב חזר להיתרו וכו' ואין המדמע אלא לפי חשבון בהפ"מ ויש ברוטב ששים נגד זה עכ"ד ועי' בשו"ת כח שור סי' ט' באמצע התשו' (בד"ה פלטינין בדף י"ב ובדף י"ג) מה שהאריך בזה וע' מזה עוד בדברינו להלן (ס"ק ע"ח):

ועיין בתשו' הה"ג מו"ה יהודא ליבש מפאטיק הנדפס בס' ישועות חיים סוף של חלב אצל האש לטגנה ולאחר שהתחיל להתבשל קצת נתנו במחבת חתיכה שומן ואח"כ שפכו שם קצת מים חמין לערב שם הבצל ואח"כ נתנו הכל לתוך קדירה של בשר עם הכף שהגיס בתחלה הבצל בתוך המחבת ונגד הבצל יש ששים אך נגד כל מה שנשפך בתחלה במחבת ונגד הכף אין ששים ודעת הרב השואל להקל בזה כיון דהוי לח בלח ולא נ"נ בהפ"מ והוא השיב בזה דאם נאסרו הבצללים מבלע בב"ח גמור או שטיגן אותם בכלי חלב ב"י עם שומן יש להחמיר שזה דומה לדין דחתיכת בשר שנאסר מבלע חלב שנפלה לתבשיל שיש להחמיר דכל התבשיל נעשה נבילה אם אין ששים נגד כל החתיכה וה"נ יש להחמיר כיון דאיכא תרי טעמא לאיסורא חדא דדעת הרמ"א להחמיר דכל הבא מבב"ח כבשר בחלב חשבינן לי' א"כ לו יהא שנקרא לח בלח ממש צריכין לומר בו חנ"נ ועוד דגם בשאר איסורין לא הקיל הרמ"א רק באיסור לח גמור והיתר לח משא"כ באיסור יבש בהיתר לח וה"נ בנ"ד דהבצלים נאסרו מכח בב"ח ואח"כ הוסיף עליהם מים דבודאי יש להחמיר דבעינן ס' נגד כל המים כיון דהבצלים הוין כדבר יבש והוי יבש בלח דאמרינן חנ"נ גם בשאר איסורין עיי"ש אמט כתב שם הגה במוסגר (וכפי הנראה הוא מהרב בעל ישועות חיים) שדבריו צ"ע בזה דהא אנו דנין על טעם המחבת שנכנס להמים ולא על הבצלים דהא כנגדו יש ס' עיי"ש ועי' בדברינו להלן (ס"ק ס"ו) ועוד להלן סי' צ"ו (ס"ק כ') מ"ש שם עוד בעובדא זו מדברי הרבנים הנ"ל:

(נט) לח. עי' בכנפי יונה להלן סוף סי' צ"ד שכתב ממשמעות הרמב"ם דהא דאמרינן בכ"מ דבלח בלח לא אמרינן חנ"נ בשאר איסורין בהפ"מ הני מילי בנתערב מעוט איסור ברוב היתר אבל כשנתערב מעוט היתר ברוב איסור אמרינן חנ"נ גם בלח בלח אפי' בשאר איסורין כיון דנתהפך גם ההיתר ונעשה כגוף נבילה שהרי מדאורייתא אמרינן דהלך אחר הרוב ודוקא בדבר שאינו נבלל דאפשר לברר ההיתר מן האיסור הוא שיש להקל דלא נתהפך ההיתר לאיסור דאמרינן כל פריש מרובא פריש אבל בדבר לח ונבלל אם ההיתר הוא מיעוט והאיסור הוא סי' צ"ו אות ג' בעובדא שחתכו בצל בסכין של בשר ונתנו אותה למחבת רוב אמרינן דנהפך ההיתר להיות אסור מה"ת אפי' להמ"ד אין היתר מנטרף לאיסור וא"כ מבלי ספק דבודאי אמרינן בה חנ"נ עיי"ש וכ"כ בספר ערוגות הבושם אות ז' עיי"ש (וע"ל ס"ק ל"ו ולהלן סי' ק"ט סק"א):

(ס) בהיתר לח. עפת"ש ומ"ש מתשו' נו"ב סי' נ' בשומן שהי' מהותך ונקרש אח"כ אי דינו כלח בלח עי' בשו"ת שערי דעה חלק ב' סי' רכ"ד מ"ש בזה ועי' ביד יהודה בפיה"א ס"ק כ"ד ובפיה"ק ס"ק נ"ב שהעלה דגם בחלב (בציר"י) שנתערב בשומן אע"ג דנקרש אח"כ ונעשה חתיכה מ"מ כיון שיכולין להתיכו ולהחזירו להיות לח דינו כלח עיי"ש ותמהני שלא הביאו דברי הכו"פ להלן סי' ק"ד סק"ג שכ' דבשומן לא שייך לומר דהוי לח כיון דנקרש מיד מקרי יבש ונ"נ עיי"ש איברא כי בשפ"ד להלן סי' צ"ט ס"ק י"ג כ' בפשיטות דבהפ"מ יש להקל דהוי כלח בלח כיון שנתערב יפה עיי"ש ועי' בס' דברי יוסף סי' תר"ז אות ג' ועי' בשו"ת טיטו"ד קמא סוף שי' קכ"ה שמדחה דברי השואל בשתי ידים שרצה להקל בענין זה לומר דכשנתערב שומן טריפה בשומן כשר קודם התכה ואח"כ התיכו אותו הוי כלח בלח דלא אמרינן חנ"נ דז"א דחתיכות שומן אף שפולטין שמנונית נשארים קיימים בגוש ממש ואף שאח"כ הם נימוחים לגמרי מ"מ בתחלת בישולן הוי עדיין בגושן ונ"נ ואע"פ שנעשה אח"כ כולו לח מה בכך הרי כבר הוא נ"נ בתחלת בישולו והרמ"א לא הקיל רק אם תחלת התערובות הוי לח מיד ולא כשנעשה אח"כ לח ע"י בישול הרבה עכ"ד ועי' בשו"ת צמח צדק החדשות חיו"ד סי' ס"ו שהאריך טובא בענין זה והעלה דבהפסד גדול יש להקל דאע"פ דבשעה שנתערב השומן הי' נקרש מ"מ כשנימוח אח"כ ונעשה לח בלח הוי כמו שהי' מתחלה לח בלח ולא נ"נ עיי"ש באריכות (וע"ל בס"ק שאח"ז):

(סא) לח. עיין בחידושי הגרעק"א בש"ך ס"ק י"ד מ"ש לענין חתיכה שנתרסקה ונימוחה אם דינה כלח וכתב דזה תלוי בפלוגתת המרדכי והרשב"א עיי"ש אמנם בשפ"ד להלן סי' צ"ט ס"ק י"ג כתב דבנבלע איסור לח בהיתר יבש ונ"נ אף שאח"כ נעשה לח ונימוח אינו חוזר להיתרו ועיי"ש שכ' דזה ודאי דאיסור לח שנפל לקטניות נימוחים ופלוימע"ן כעין פאווידל"א מקרי לח בלח וכתב שם עוד (בד"ה אי לאו) דלכאורה י"ל דאם נבלע איסור בגריסין ועדשים וכדומה בפירות שדרכן להיות נימוחים בבישול כמו פלוימע"ן וכדומה ואין בהם ס' ואח"כ ניתוסף עוד ונאסרו הכל כיון שנ"נ ואח"כ נתרסק בשוגג ונימוחו הכל עד שנעשה כמין משקה ה"ז חוזר להיתרו מאחר שעכשיו לח ובלול הוא ונתערב איסור הא' בהיתר האחרון אבל לדינא אין להקל בזה אפי' בהפ"מ וצורך גדול עיי"ש וכ"כ בחוו"ד בביאורים ס"ק י"ב דלדינא יש להחמיר לחוש לדעת המרדכי דכל שבשעת בליעות האיסור לא הי' נימוח ונבלל והי' נחשבת לחתיכה ונ"נ אף שנתמחה אח"כ שוב לא יצאה מידי איסורה ובעינן ס' נגד כל החתיכה עיי"ש וכ"כ ביד יהודה בפיה"א להלן סי' צ"ט ס"ק כ"א (קודם ד"ה אך) לדינא עיי"ש ועי' בפתיחה הכוללת שבריש הס' ישועות חיים שם אות ח' וע' בס' דברי יוסף סי' תר"ז אות ג' שכתב דאף שכ' הפרמ"ג דבנבלע איסור ביבש אף שנימוח אח"כ ונעשה לח אינו חוזר להיתרא מ"מ בהפ"מ יש להקל דבלא נודע עד אחר שנימוח יש לסמוך בזה עכ"פ על האו"ה דכ"ז שלא נודע לא נ"נ ולא נקרא שום איסור עליו מעיקרא רק עכשיו כשנודע הלא כבר הוא נימוח ולח ומעורב יפה עיי"ש:

(סב) לח. כתב בחכמת אדם כלל נ"א סעי' כ"ד ונראה לי דעיסה הנילושה מקמח ומי ביצים הוי ג"כ לח בלח ונ"מ דבהפ"מ לא אמרינן חנ"נ וא"כ אם יש ס' בין הכל דהיינו הקמח והרוטב והתבשיל הכל מצטרף לבטל הביצה שמצא בה טפת דם או שנולדה ביו"ט ואפשר דלא אמרינן גם בזה אפשר לסחטו אסור ובמקום הפ"מ או סעודת מצוה יש לסמוך על הפוסקים