דרכי תשובה - ד ה

כבר נתבשל כ"א בפ"ע כשיעור שליש בישול ושוב חזר וערבן יחד כמו שהן מרותחין מכלי ראשון ובין אם נתבשל בב"ח יחד ונצטנן והחזירו לאש עד שהרתיח שנית הרי זה עובר על איסור בישול אבל להניח בשר חם מכלי ראשון עם גבינה חמה מכלי ראשון או זה ע"ג זה אפי' העליון צונן והתחתון חם אסור ואין לוקין עליו עכ"ד ועי' ביד יהודה בפיה"א סוף סק"א ובפיה"ק סק"א מ"ש בזה והעלה דבב"ח כל שכבר נתבשלו ביחד פעם א' וקבלו הטעמים זה מזה ע"י בישול לא הוי בישול אחר בישול ואין חילוק בין יבש ללח ובין נצטנן או לאו דאף אם היו שניהם לחין וחזרו ונצטננו וחזר והרתיחן כך אינו עובר עוד משום בישול בב"ח עיי"ש ועי' במחזיק ברכה אות טו"ב (בד"ה והרב) שהביא מה ששמע מרב א' דבכ"מ לא הוי בבב"ח בישול אחר בישול אלא במצטמק ויפה לו אבל במצטמק ולא יפה לו לא הוי בישול אחר בישול כמבואר באו"ח סי' שי"ח והוא ז"ל כתב דכל זה דוקא בידוע בודאי שאינו יפה לו אבל בספיקא אין להקל דלאפרושא מאיסורא יש לחוש שמא יפה לו הבישול הב' עיי"ש:

ועיין עוד בשפ"ד ס"ק י"ח שכ' דכל מ"ש לענין בישול אחר בישול בבב"ח הוא רק בבב"ח ממש אבל קדירה שנבלע בה בב"ח יחד ע"י בישול מותר לבשל בה תבשיל אח"כ אפי' בתוך מעל"ע דלא חיישינן שהבליע ופליט לחוץ ויתבשל עוד הפעם דזה לא הוי דרך בישול אבל אם בישל בשר בקדירה ב"י מחלב זה ודאי הוי דרך בישול עיי"ש וכ"כ ביד אפרים שם סעי' ה' דאם בישל בשר בקדירה של חלב ב"י או להיפך אע"פ שאסור אינו לוקה עיי"ש ועי' בחמודי דניאל הלכ' תערובות ה"ב אות י"ב שכ' דלאו דוקא אם הקדירה הוא בלוע מבשר אסור לבשל בה חלב כנזכר אלא דגם אם הקדירה הוא ב"י מבליעת בשר בחלב אם מבשל שאר דברים למ"ד דס"ל טעם כעיקר דאורייתא הוי הבישול איסור דאורייתא אפי' כדי להאכיל לעכו"ם אבל להמ"ד דטעם כעיקר דרבנן יש להקל לענין הבישול דלא מצינו שגזרו חז"ל רק באכילה אבל בבישול לא גזרו אלא דנראה דבבב"ח לכ"ע הוי טעם כעיקר דאורייתא ממילא דהוי איסור תורה לבשל בקדירה עיי"ש ותמהני שלא הביא מדברי הכו"פ והפרמ"ג הנזכר דבלוע בכלי לא הוי לכ"ע בישול אחר בישול וכנ"ל:

והנה ראיתי בהגהות יד שאול להלן סי' צ' סעי' ג' בהגה שכ' דמ"ש האחרונים דבשר שנכבש בחלב מעל"ע ובשלו אח"כ הו"ל בב"ח דאורייתא ז"א כיון דאין בישול אחר בישול כמ"ש הכו"פ ה"ה דאין בישול אחר כבישה עיי"ש אמנם לפמש"ל סי' ק"ה (ס"ק ט"ז) מהמ"ז דמ"ש בש"ס ופוסקים דכבוש הרי הוא כמבושל אינו ר"ל כמבושל ממש אלא שהוא מפליט ומבליע כמו בישול ממילא דנדחין דברי היד שאול בזה ואין לתמיהתו כלל דהא עתה כשהוא מבשלו ממש פנים חדשות בא לכאן דמעולם לא הי' בב"ח זה מבושל ממש ופשוט דעובר עליו מה"ת והבו"פ:

(ה) ואחד לאיסור אכילה. עפת"ש מ"ש מהרמב"ם דאפי' שלא כדרך הנאתן אסור בבב"ח ועי' בס' החינוך להרא"ה) פ' כי תשא מצוה קי"ג שכתב דאפי' יבלענו חם ששורף גרונו וכיוצא שאין לו הנאה מ"מ עובר על אכילתו וה"ז לוקה עיי"ש ועי' ברמב"ם שם שכ' דאף אם עירב לענה ורוש או שאר דבר מר בתוכו חייב אם אוכלן עיי"ש ועי' מזה בפרי תואר סק"ב ועבכו"פ ס"ק ט"ו ובפרמ"ג בפתיחה (בד"ה הנאה) שכ' דזה דוקא אם בישול הבב"ח מתחלה בנ"ט ואח"כ עירב בהם דברים המרים א אמרינן דאע"ג דנפגמו מאוכל אדם מ"מ כיון דבשעה שבישלן יחד לא נפגמו לא מהני מה שנפגם אח"כ אבל אם בישלן מתחלה בתערובות דברים פגומים כגון שעירב קודם הבישול דברים מרים או בשר שהסריח ונפסד מאוכל אדם ובשלו עם חלב אין אסור מן התורה וכ"ש קדירה של בשר שאינה ב"י שבישל בה חלב דמותר דכ"ז שלא קבלו טעם משובח אין אוסרין עיי"ש ועי' בשו"ת חקרי לב חלק א' מיו"ד סי' ע' וסי' ע"ג מה שהאריך בענין זה והעלה דגם בבב"ח מותר נטל"פ עיי"ש ועי' בספר ערוגות הבושם להלן סי' ק"ג אות כ' שנסתפק אם אסור בבב"ח היכא שאינו נ"ט לא לשבח ולא לפגם כיון דלא אסרה תורה רק דרך בישול שיתנו טעם זה בזה וכ' דמ"מ עכ"פ מדרבנן נראה דבודאי אסור גם בכה"ג ורק מדאורייתא י"ל דשרי ונ"מ לענין בישול והנאה וסיים בצ"ע ועיי"ש ועי' בס' גן נעול כפתור א' פרח י"א אות א' ב' מ"ש בדברי הכו"פ הנזכר באריכות ועיי"ש בדינים היוצאים שבסוף אות ד' מה שהאריך בענין זה והעלה דהיכא דאחשבי' דהיינו שכוונתו להנות מטעם האיסור ונחשב בעיניו לטעום מטעם האיסור אז אף שמעורב בו דבר מר ולענה והוא שלכדה"נ אסיר מה"ת אבל היכא דלא אחשבי' אינו אסיר אלא מדרבנן ונ"מ לענין נשפך ולענין חולי שיש בו סכנה שמאכילין אותו הקל קל עיי"ש ועי' בפרמ"ג או"ח בהנהגת הנשאל באו"ה סדר ב' אות ל"ב שכ' דלוקין מן התורה על בב"ח אף שלא כדרך אפילה והנאה ונ"מ במלקות לדידן לענין פסולי עדות עיי"ש:

והנה דעת הכו"פ שם דאף אם נפל בב"ח שנפגם לתבשיל אחר אוסר עיי"ש אמנם בפרמ"ג שם ובשפ"ד ס"ק י"ח ובחוו"ד להלן סי' ק"ג בביאורים סק"א חולקין עליו בזה וכ' דהא דקיי"ל דאם בישלן מתחלה בנ"ט ואח"כ עירב בתוכה דברים המרים אסור מה"ת כנ"ל זה דוקא לענין זה הבב"ח עצמו אבל אם נפלו אח"כ לתבשיל אחר אין אוסרין דכל נטל"פ רחמנא שרייא ועיי"ש עוד בפרמ"ג להלן סי' ק"ג בשפ"ד סק"ד מ"ש בזה עוד ונסתפק שם אם נתערב בב"ח שנפגם שנפסל ממאכל אדם אם צריך רוב בתערובות או דינו כיתושים וזבובים וא"צ רוב וסיים בצ"ע עיי"ש ועי' בדבריו עוד להלן סי' צ"ד במ"ז סק"ד ועי' עוד בפרמ"ג בהנהג' הנשאל באו"ה סדר שני אות ט"ז ואות ל"ב שכ' דנטל"פ מהני גם בבב"ח דאף דקיי"ל דבבב"ח אסור אפי' שלכד"א מן התורה היינו אם מתחלה נעשה בב"ח כדרך הנאתן אבל אם קודם שנתערב הבשר עם החלב עירב בדבר מר לא חל עלי' שום איסור בב"ח גם לאחר שנתערב אמנם לענין בלוע שבכלי אפי' אם הי' בשר וחלב מעליא שהוא נ"ט לשבח ממש בקדירה א' ולאחר מעל"ע בישלו בה היתר מותר התבשיל כיון שנפגם הטעם בב"ח הבלוע בהקדירה לאחר מעל"ע עיי"ש וע' עוד בדבריו בשער התערובות פרק ו' (בד"ה והנה ובד"ה דין חדש) שכ' דחתיכה שנאסרה מבב"ח אפי' נפסדה לגמרי שאינו ראוי למאכל אדם כלל ונתערב בהיתר אם אין רוב רק מחצה על מחצה אסור דגם בנפגם לגמרי אוסר בב"ח ובעינן עכ"פ רוב מהיתר עיי"ש וע' בהגהות הגאון מו"ה ברוך פרענקיל על החוו"ד ריש סי' ק"ג שם מ"ש בזה ועי' בס' גן נעול שם אות ב' ובמהר"ם שיק על המצות מצוה קי"ד אות ב' ובשו"ת רמ"ץ חלק יורה דעה סימן מ"ת ובס' שדי חמד חלק הכללים מערכת הב' סי' כ"ה מ"ש בזה באריכות וע' בהגהות הגאון מהרש"ק ז"ל על הפרמ"ג בפתיחה שהתיר לבשל אף לכתחלה בורית (שקורין זיי"ף) שנעשה מחלב (בציר"י) בחלב (בקמ"ץ) כיון שהבורית נפגם ע"כ לכ"ע דאף לדעת הרמב"ם דס"ל דלוקין על בישול חלב (בציר"י) עם חלב (בקמ"ץ) מ"מ בבורית שהחלב (בציר"י) כבר נפגם לגמרי לכ"ע לא הוי שם חלב עלי' ולא חל עליו עוד איסור בב"ח כלל עיי"ש:

(ו) לאיסור אכילה. עפת"ש סק"ב מ"ש מהפרמ"ג לענין חצי שיעור אי אסור מה"ת בבב"ח ועי' בשו"ת מהרא"פ סי' י"ח מה שהאריך בדברי הפרמ"ג בזה והעלה לדינא דחצי שיעור לא אסר בהנאה מן התורה בבב"ח וכן בשאר איסורי הנאה רק מדרבנן עיי"ש ועי' בפרמ"ג או"ח בפתיחה הכוללת חלק א' אות י"ז שמצדד גם לענין אכילה וכ' דאף להמ"ד דבאיסורין דעלמא חצי שיעור אסור מה"ת אבל בבב"ח י"ל דלכ"ע גם באכילה אינו אסור מה"ת אלא מדרבנן עיי"ש וע' בגנזי יוסף שם ס"ק ס"ג מ"ש ע"ד בזה והביא מדברי הפרישה והט"ז דמבואר מדבריהם להדיא דחצי שיעור בבב"ח אסור באכילה מה"ת עיי"ש וע' מזה בעפרא דארעא מערכת הב' אות י"א ובשו"ת משיב דבר חלק א' סי' ל"ג ובשו"ת בית יצחק (מהגאון מלבוב נ"י) חלק א' מיו"ד סי' קי"א וקי"ב ובשו"ת שאילת שלום תניינא סוף סי' קפ"ז ובשו"ת נפש חי' חיו"ד סי' י"ב ובשו"ת שם ארי' חיו"ד סי' ס"ה ועי' בשו"ת בכורי שלמה (מהגאון מהר"ש מאזארקאוו) חיו"ד סי' כ' וכ"א פלפול ארוך בענין זה ועי' בסי' שדי חמד חלק כללים מערכת הח' כלל ט' וכלל י"ז ובס' אמרי בינה (מהגאון מהר"מ אויערבאך ז"ל) בדיני בב"ח ותערובות סי' ב' וביד יהודה ריש סי' זה מ"ש בזה באריכות ועי' במנחת חינוך פרשת תשא מצוה קי"ג שכתב דחצי שיעור בבב"ח דינו שוה לחצי שיעור בשאר איסורין שבתורה והצירוף הוא ג"כ כשאר איסורין שבתורה שהשיעור הוא בכדי אכילת פרס ובין השינים אין מצטרף אבל בין החניכים מצטרף עיי"ש:

(ז) אכילה. עי' בקרית ספר (להמבי"ט) בפרק ט' מהלכות