דרכי תשובה - ד נח

חלב לא אמרינן בי' חנ"נ ע"כ אם בישל בב"ח ואח"כ נתוסף עוד בשר יש לומר דאינו לוקה אם אכל חצי זית מבשר הנוסף עם חצי זית חלב דכיון שכבר נאסר משום בב"ח שוב לא חל עליו שנית איסור בב"ח מה"ת ואף את"ל כמ"ש הפרמ"ג באכל חצי זית מבשר הנוסף וחצי זית חלב לוקה משים בב"ח כיון שקבלו טעם זה מזה וטעם כעיקר דאורייתא מ"מ הא ודאי דהבשר הנוסף לא נעשה נבילה ואם נפל בשר זה לקדירה של בשר א"צ ס' רק כנגד החלב הבלוע בו ולא נגד הבשר. אך אם נאסר הבשר תחלה מחמת איסור אחר ואח"כ נפלה לחלב שפיר אמרי' בי' חנ"נ עיי"ש באריכות. ומה שסיים הבאה"ט מהט"ז ממילא אין לך אלא ספק איסור וכו' עי' בחוו"ד בביאורים סק"ז שכתב שט"ס יש בט"ז וצ"ל אלא תערובות איסור עכ"ל ועי' בשו"ת טוטו"ד קמא סי' קל"א מ"ש בענין זה באריכות:

(מ) דאמרינן בכל האסורי' חנ"נ. עבאה"ט מ"ש דלכ"ע אינו אלא מדרבנן ועי' בחידושי הגרעק"א מ"ש בזה ועי' בכנה"ג בהגהות ב"י אות ל"ח ובפלתי סק"ט ובשפ"ד להלן סי' צ"ה ס"ק כ"א שכ' מתשו' מהרי"ק להחמיר דגם בשאר איסורין הוי חנ"נ מה"ת אלא דאין לוקין עליו עיי"ש אמנם במ"ז כאן ס"ק י"א ובשפ"ד ס"ק י"ב ובאו"ח בהנהגות הנשאל באו"ה סדר ב' אות ל"ג כתב דהעיקר כמ"ש הט"ז והש"ך דבשאר איסורין לא הוי חנ"נ אלא מדרבנן ונ"מ להקל בספיקן כגון אם נפלה לאינה מינה ונשפך ולא ידעינן אם הי' ששים נגד כל החתיכה דהוי ספיקא דרבנן עיי"ש וכיוצא בזה כ' עוד להלן ס"ק כ"ד דאם בישלו מים בקדירה חדשה ויש בה זית איסור ואח"כ בישלו בקדירה זו היתר אף דבשאר איסורין קיי"ל ג"כ דנ"נ מ"מ אין התבשיל הב' אסיר מה"ת ביש ס' לפי ערך כיון דחנ"נ מדרבנן הוא ויש להקל בספיקן עיי"ש ועי' בהגהות יד אברהם שהעלה דהיכא דנבלע כזית איסור בחתיכה ויש בה כזית בכדי אכילת פרס בזה גם לדידן בשאר איסורין הוי חנ"נ מדאורייתא ולא סגי בס' נגד הכזית איסור וצריך ס' נגד כל התערובות עיי"ש ועי' פרמ"ג או"ח בפתיחה הכוללת בההקדמה להלכ' פסח חלק ב' פרק א' אות א' ואות ט' י' וי"א ואות ט"ו ובפנים בס' תנ"ב בא"א ס"ק י"א (בד"ה עיין) ועי' בס' שדי חמד חלק הכללים מערכת הח' כלל מ"ט מ"ש בזה וסיים שצריכין להתיישב בזה:

ועיין במ"ז ס"ק י"ב ובחוו"ד בביאורים סק"ט ובסי' צ"ח בביאורים סק"ד שכ' דאף דקיי"ל דבשאר איסורין חנ"נ רק מדרבנן מ"מ אפשר לסוחטו דאורייתא הוא גם בשאר איסורין עיי"ש ועי' בישועות יעקב בפיה"ק סק"ו אך בפלתי להלן סי' קי"א סק"ז כתב דאפשר לסוחטו בשאר איסורין הוי רק מדרבנן עיי"ש וע' מזה עוד בשפ"ד סי' ק"ו סק"ב ובסי' צ"ט סק"ד וע' במשמרת שלום בחידושי דינים שבסוף סי' זה אות י"ח (וע' בדברינו להלן סי' ק"ו סק"ו):

(מא) בכל האיסורים. עבאה"ט מ"ש מהט"ז דאפי' באיסור דרבנן אמרינן חנ"נ ועפר"ח ס"ק ט"ו שהוכיח דבאיסור דרבנן לא אמרינן חנ"נ עיי"ש ועי' בס' שלחנו של אברהם הספרדי אות ב' שהביא כמה ראיות לדעת הפר"ח בזה עיי"ש ועי' בתורת יקותיאל סק"ד ובכנפי יונה שהשיגו על הפר"ח והעלו דהעיקר לדינא כהט"ז דאפי' באיסור דרבנן אמרינן חנ"נ עיי"ש וכ"כ במ"ז ס"ק י"א ולעיל סי' נ' סק"ד וכתב דחלילה לסמוך על הפר"ח בזה ואפי' בהפ"מ אין לצדד להקל בזה אלא דהכי הלכתא דאפי' באיסור דרבנן אמרינן חנ"נ עיי"ש וכן העלה בס' בית יהודה (מהה"ג מהר"י לאנדא ז"ל) ובחידושי הגאון מהרא"ל צינץ ז"ל להלכ' בשר בחלב סוף סי' זה לדינא עיי"ש ועי' בערך השלחן הספרדי אות ו' ובס' קהל יהודה בחידושיו לסי' זה מ"ש בזה והנה בשו"ת כתב סופר חיו"ד סי' נ"ב כתב דהמקיל בשאר איסורין באיסור דרבנן לא הפסיד עיי"ש אמנם יעוין בס' דברי יוסף סי' תקפ"ח שהביאו ומדחה דבריו והעלה שהעיקר כדעת המחמירים ואין מקום להקל בענין זה באיסור דרבנן יותר מאיסור דאורייתא עיי"ש:

(מב) האיסורים. עי' בטור שכ' דדוקא בדבר שנאסר בנ"ט שלא הי' בהיתר ששים לבטל האיסור שנבלע בו אמרינן חנ"נ אבל דבר שנאסר במשהו לא אמרינן חנ"נ עיי"ש ועי' בט"ז (שהביאו הבאה"ט ס"ק י"ד) ועמ"ז להלן סי' ק' סק"א (בד"ה ודע) שעמד על המחקר בדבר האוסר למעלה מס' כגון מחמץ ומתבל וחזותא ומלתא דעבידא לטעמא אי אמרינן בי' חנ"נ וסיים שיש לצדד להקל מאחר דחנ"נ בשאר איסורין לא הוי אלא מדרבנן עיי"ש ועי' בדבריו כאן במ"ז סק"א שנסתפק בדבר שיש לו מתירין ובנדרים אי אמרינן חנ"נ ועיי"ש בדבריו בס"ק ט"ז שכ' מהנקה"כ דאמרינן בדבר שיש לו מתירין חנ"נ עיי"ש ועי' בחידושי הגרעק"א להלן סי' צ"ח בש"ך סק"ה מ''ש בענין זה ועי' ביד יהודה בפיה"א ס"ק י"ח ובפיה"ק ס"ק כ"ד שהעלה לדינא דאף בדברים שאסורין למעלה מששים כגון תרומה וכיוצא וכן דבר שיש לו מתירין אמרינן בי' חנ"נ חוץ מטבל שנתערב כיון שיש לו תקנה להפריש עדיין חלה לא נ"נ עיי"ש. ועי' עוד בפרמ"ג או"ח סי' תס"ז במ"ז סוף ס"ק י"ז שמעורר לענין דבר המעמיד אי אמרינן חנ"נ וכ' בפשיטות דאף דמעמיד הוי כבעין מ"מ לא אמרינן חנ"נ ואין מחשבין אלא לפי החשבון עיי"ש אנן יעוין שם לעיל סי' תמ"ב בא"א סק"ט לענין גבינה שהעמיד אותה בערב פסח בחלא שכ' מתחלה דא"צ ס' רק נגד החלא דבמשהו לא אמרינן חנ"נ אך סיים שם די"ל דמעמיד הוא כולו חמץ וכו' ובהפ"מ צ"ע עיי"ש ועי' במשמרת שלום בחידושי דינים שבסוף סי' זה אות י"ד וט"ו מ"ש בזה:

(מג) חתיכה נ"נ. וכל זה הוא היכא שהאיסור עצמו יוצא כגון שנפלה החתיכה לקדירה עם רוטב שהטפה יוצאת ע"י הרוטב אז אמרינן דאף שאין להטפה כח לאסור הקדירה דיש ס' נגדה אפ"ה רואין כאלו כל החתיכה הוא דם או שאר איסור שבלעה ובעינן בקדירה ס' כנגד כל החתיכה אבל היכא שאין הטפה יוצאת כגון כתוש בלא רוטב אע"פ שהחתיכה נותנת טעם באחרות אפ"ה מותר דבשאר איסורין לכ"ע לא גזרו כולי האי כמבואר להלן סי' ק"ה ובדוכתא טובא דאיסור הבליע ובכתיב דאינו יוצא בלא רוטב דבשאר איסורין אפשר לסחטו מותר דאין הנאסר חמיר מן האיסור בשאר איסורין וכל שאין האיסור עצמו יכול לילך לשם אין הנאסר אוסר את חבירו. ראש יוסף חולין סוף דף צ"ו. וע' מזה להלן סי' ק"ה סעי' ז':

(מד) נעשית נבילה. עט"ז להלן סי' צ"ו סק"ו בדין דחתך בסכין. של עכו"ם דא"צ ס' רק נגד מקום הנטילה וז"ל ואין שייך לומר שאותו חלק הנאסר יאסר את החלק שלא נאסר דכבר קיי"ל דאין אומרים בחצי חתיכה דנעשה נבילה עכ"ל וע' בס' חומות יהושוע בסוף דיני חנ"נ שנסתפק לדעת הר"א ממיץ דס"ל דבחצי חתיכה לא אמרינן חנ"נ איך הדין אם שומן דבוק בחצי החתיכה שנאסרה אם נימא דנהי דגוף הבשר אינו יכול לאסור משום דהוא רק חצי חתיכה אבל שומן הדבוק שם כיון שהוא מין בפ"ע י"ל דהך שומן לאו דין חצי חתיכה יש לו ועיי"ש במ"ש בזה והביא ראי' שהר"א ממיץ מידה להחמיר בזה דהשומן יש לו דין חתיכה בפ"ע ולכ"ע אמרינן דהשומן נעשה נבילה עיי"ש. איברא כי בגוף הדין דפשוט לי' להט"ז דלא אמרינן בחצי חתיכה חנ"נ הנה בתורת יקותיאל בסי' צ"ו בסוף הסי' שם התפלא על הט"ז בזה כי דעת הר"א ממיץ הוא דעת יחיד נגד דעת כמה פוסקים החולקים עליו וס"ל דגם בחצי חתיכה אמרינן חתיכה נעשה נבילה והניחו בצ"ע טובא כי יש בזה נ"מ לכמה דינים עיי"ש ועי' בשפ"ד לעיל סי' כ"ב סק"י שכ' בהחלט וראוי שתדע דלהלכה קיי"ל חנ"נ אף בכדי נטילה או כדי קליפה כמבואר בכמה ובריש סי' צ"ו דבעינן ס' כנגד הנטילה ורק איסור דבוק לא אמרינן עכ"ד אמנם בפרמ"ג או"ח בהנהגות הנשאל באו"ה סדר ב' אות ל"ה כתב וז"ל בשאר איסורין דבר הנאסר כ"ק או נטילה לא אמרינן בי' חנ"נ ודבוק וכו' משא"כ בב"ח כה"ג וכו' עכ"ל וע' בגנזי יוסף שם סק"כ ובמנחת שי שם שהתפלאו על סתירת דברי הפרמ"ג בזה ובמנחת שי כתב דבע"כ ט"ס יש בהנהגות הנשאל שם וצ"ל דלהלכה יש דעות דס"ל דלא אמרינן חנ"נ בכדי נטילה או כדי קליפה ונ"מ שלעת הצורך יש לסמוך אדעת המקילין ולפענ"ד אין מהצורך לשבש דבריו כי יותר נכון שהפרמ"ג בשפ"ד חזר בו ממ"ש בהנהגות הנשאל או להיפך שבהנהגת הנשאל חזר ממ"ש בשפ"ד שם כי נודע שכן דרך הפרמ"ג לחזור מפסקיו לפעמים ממקום א' למקום הב' ועדיין הדבר בצ"ע לדינא ועי' מזה בדברינו להלן (ס"ק נ"ב) ובמקומות שציינתי שם ועי' עוד בדברינו להלן (סי' צ"ו ס"ק כ"ו) (מה) ודוקא אם האיסור דבוק. עבאה"ט מ"ש בדג שנמצא בו שרץ אי חתיכת שרץ בראשו בעינן ס' נגד כל הראש וכו' ועי' בבית מאיר שכ' דאין להחמיר בזה רק בשרץ הנקרא קרעפ"ש כיון דנאכל לעכו"ם אבל בשאר שרץ