דרכי תשובה - ד נה

להאיסור לבטל האיסור כנ"ל ממילא דאם בלא צירוף החתיכות שחוץ לקדירה אין ס' אין להתיר דהא אין כאן ממ"נ ועי' בדברינו להלן סי' ק"ה (ס"ק ק"ג) מ"ש בדין זה אי חלב הוי איסור שמן ולענין נסיובא דחלבא אם דינו כחלב ממש לענין זה:

(יב) החתיכה. עבאה"ט מ"ש דלר"י אם מקצתה ברוטב הוי ככולו תוך הרוטב ועי' בס' מנחת פתים שכ' דלדעת החוו"ד לעיל סי' צ"א סק"ה מיירו דוקא באם החתיכה חמה אבל אם החתיכה שלמעלה מהרוטב היא צונן אין מקום כלל לאסור אפי' החתיכה דאע"ג דמה שהוא למטה בתוך הרוטב הוא חם ותתאה גבר מ"מ כל שלא נעשה החלק שלמעלה חם אין חלק התחתון שבתוך הרוטב בולע מהטפת חלב שנפל על חלק העליון עיי"ש דרכי:

(יג) בעינן ששים. עי' בשו"ת חינוך ב"י סי' ל"ז שנשאל בסכין חולבית ב"י שנתחב לחתיכת בשר רותח שבקדירה והעלה החתיכה מן הקדירה ונתנו בקדירה אחרת ונגד חתיכת הסכין שנתחב הי' ס' בקדירה הראשונה אבל כנגד כל החתיכה שנתחבה על הסכין לא הי' בקדירה הראשונה ששים ולא בשני ששים והעלה להתיר הקדירה הראשונה אע"פ דלכאורה תלוי בפלוגתת רש"י ור"י דלרש"י לפמ"ש הט"ז שחלק התחתון נאסר ואוסר וכאן בשעת ההוצאה הוי הסכין כטפה שנפלה על החתיכה שמקצתה ברוטב שיאסר השאר שבקדירה אבל מ"מ יש להתיר דהסכין לא הוי איסור המפעפע ואינו אוסר אלא עד כדי נטילה וכ"ש שלא יאסר השאר. ולענין הקדירה השני' אם היתה חמה או אם אחר נתינת הבשר חזר ונתנוה אצל האש אם הי' בה ס' נגד הכדי נטילה במקום תחיבת הסכין מותרת ואם לאו אסורה והסכין פשיטא שאסור עכ"ד ועי' ביד אפרים להלן סעי' ז' שהביאו ומתמה עציו במה שהתיר הקדירה הראשונה מטעם דהסכין לא הוי איסור המפעפע דהא להלן סי' צ"ד מבואר להיפך וסיים דמ"מ נראה דאם לא בלע הסכין ב"י דבר המפעפע יש להקל אבל אם הוא ב"י ממה שבלע דבר המפעפע אין להקל כ"א במקום הפסד עיי"ש:

(יד) ששים. עבאה"ט מ"ש בפלוגתת הט"ז והש"ך אי קיי"ל לדינא כרש"י או כר"י ועי' במ"ז סק"ב שכתב בשם רב א' וז"ל ולדידן אין נ"מ בין מחלוקת רש"י ור"י במקצתה חוץ לרוטב דביורה רותחת מבלע בלע מפלט לא פלט ונ"נ ואח"כ כשנח מרתיחתו אוסר השאר ואין אנו בקיאין בין יורה רותחת או לאו עכ"ל ועי' בספר יד אלימלך סי' י' מ"ש. בזה:

ומ"ש הבאה"ט מהט"ז דאף לרש"י אם מקצתה ברוטב אוסרת זו החתיכה השאר דנאסר חלק התחתון מחלק העליון וכו' אף שיש ס' נגד מקצת החתיכה שחוץ לרוטב עי' בנקה"כ מ"ש ע"ד הט"ז בזה וע' במ"ז סק"ב שכ' דמ"מ כשכל החתיכה הוא תוך הרוטב רק שפני' מגולים ונפל הטפה על פני' גם הט"ז מודה דאין להחמיר אמנם בעיקר דינו של הט"ז עי' בשפ"ד סק"ד וס"ק י"ג וביד יהודה בפיה"א סק"ה ועי' בחוו"ד בדינים היוצאים אות ג' שכ' שיש לחוש להחמיר לדעת הט"ז בזה דבנפל חלב שהוא דבר צלול על החתיכה שמקצתה ברוטב יש להצריך ס' בקדירה נגד כל החתיכה ולאסור אותה חתיכה אף בדאיכא ששים עיי"ש ועי' בחידושי דינים שבסוף הס' אהל יעקב על הש"ס (למהר"י כהנא ז"ל) שכ' ונראה לי דחם יש ספק על חתיכה כזה שהיא מקצתה ברוטב ואין בה ס' שהיא אסורה אם נפלה אח"כ לקדירה של היתר יש לצדד להקל כיון שהוא רק ספק איסור דרבנן עיי"ש:

(טו) ומשערין בכולה. עי' בס' מנחת פתים שיצא ליזון בדבר חדש דאם יש עצם בהחתיכה שמקצתה ברוטב ומקצת העצם הוא בתוך הקדירה ומקצת העצם הוא חוץ לרוטב ונפל איסור לתוך הרוטב דלכ"ע אין עצם שלמעלה מצטרף דעצם דינו ככלי אמנם אח"כ מפקפק בזה עיי"ש:

(טז) בד"א וכו'. כלומר בד"א שנאסרה אותה חתיכה שנפלה עלי' טפת חלב כשלא ניעור הקדירה ולא נתערבה אותה טפה בכל הקדירה אלא באותה חתיכה בלבד וכיון שאין באותה חתיכה ס' לבטל אותה טפה נעשית תתיכת נבילה וכו' שלחן גבוה סק"ז:

(יז) בתחלה וכו' לבסוף וכו'. ע' בט"ז סק"ו מ"ש בביאור הדברים במ"ש ניעור מתחלה ועד סוף או ניעור מתחלה או לבסוף ועי' בדברי הרב מהריק"ש ז"ל בס' ערך לחם דפי' תחלה היינו תחלת זמן נפילת הטפה. וסוף היינו לאחר שכבר נפלה הטפה. ומתחלה ועד סוף ר"ל שניער פעם א' בין תיכף בתחלת זמן נפילת הטפה או אח"כ לאחר שכבר נפלה עיי"ש וע' בס' ערוך השלחן (להרב מהרי"מ מנאוואהרדק) סעי' י' מ"ש בביאור ענין זה דהלשון אינו מובן לכאורה מהו עד סוף דקאמר דאיזה סוף יש בזה וכתב דבע"כ ברירא דהא מלתא כך הוא דכל זמן שלא עברה הטפת חלב על כל החתיכה מהני ניעור ורק כשעברה הבליעה בכל החתיכה לא מהני ניעור אך במה יודע אם כבר עברה או לאו פשוט הוא להכיר אם עדיין ניכר החלב למעלה על החתיכה הוא סי' שלא עברה בליעת החלב בכל החתיכה אבל כשנבלע בכל החתיכה שוב אינו ניכר מלמעלה וכמובן דמעט מעט נחסר החלב מלמעלה עד שנחסר כולו וזהו שאומר מתחלה ועד סוף כלומר שהניעור מהני מתחלת הבליעה של החתיכה (כשהחלב עדיין ניכר כולה על החתיכה) עד סוף הבליעה של החתיכה (והיינו שאין החלב ניכר כלל) אבל לגמרי לבסוף (דהיינו כשאין החלב ניכר כלל) אז לא מהני ניעור וכתב דמ"מ יש להתיישב איך להורות בזה למעשה וצ"ע לדינא עיי"ש:

(יח) או שכיסה. והיינו כי ע"י הכיסוי מרתיח הקדירה היטב ועי"ז עולה רתיחה והבל ומתוך שאין מקום לההבל לעלות שהכיסוי מעכבו הוא יורד למטה וחוזר ועולה ע"כ מבלבל הטעם בכולן. יד יהודה. וע"ל סעי' ז' בהגה:

(יט) אם לא ניער בלל. וכש"כ כשלקח מיד והוציאו מן הקדירה דאין שאר הקדירה נאסרה כלל יד יהודה בפיה"ק סק"ט:

(כ) אם יש ס' בקדירה וכו'. עי' חוו"ד בביאורים סק"ד שכתב דהרמ"א מיירי אפי' כולו חוץ לרוטב אעפ"כ הוצרך להיות ששים בקדירה נגד הטפה משום דקיי"ל דאין אנו בקיאין בין כחוש לשמן וגם יש עוד ריעותא שהוא צלול ויש הבל ע"כ צריך ששים בקדירה וגם אותה החתיכה אסור עיי"ש וכן פסק שם בחידושים ובדינים היוצאים עיי"ש וכ"כ בחידושי הגרעק"א ז"ל לדינא עיי"ש אמנם במ"ז סק"ה כתב וז"ל והיינו ע"כ במקצת' תוך הרוטב דאי כולה חוץ לרוטב אין צריך נגד הטפה אלא במקצתה תוך הרוטב עכ"ל ועי' בס' יד אלימלך סי' י"ב מ"ש בזה והביא ראיות שדברי הפרמ"ג עיקר לדינא ודברי החוו"ד צ"ע וקשים מאוד לתרצם עיין שם