דרכי תשובה - ד נג

נגד המקצת חתיכה שנכבשה ואז החתיכה ג"כ מותרת מלבד אותו המקצת ואי ליכא ס' בהחתיכה נגד אותו המקצת חתיכה צריך ס' בכל הקדירה נגד אותו החתיכה ואם לאו הכל אסור מדאורייתא אבל בהנאה מותר הקדירה כיון שאין החלב נותן טעם בהקדירה רק החתיכה מכח חנ"נ והוי כשאר איסורין שנתנו טעם ומותר בהנאה למכור לעכו"ם עיי"ש ובמ"ז לעיל סי' פ"ז סק"ב (ועי' בדברינו לעיל ס"ק צ"א ובסי' פ"ז ס"ק י"ד):

(צה) כבוש. ע' בס' בית יהודה (מהגאון מהר"י לאנדא ז"ל) בחידושיו ליו"ד לעיל סי' פ"ז (בד"ה שם כתוב בתורה) שנסתפק אם בישל בשר בחלב ואח"כ נשרה זה הבשר הבלוע מחלב בחלב צונן מעל"ע אם נאסר החלב גם בהנאה אם נאמר דאין הנאסר חמור מהאוסר דהא הבשר לא נאסר כ"א ע"י בישול בחלב א"כ אינו יכול לאסור החלב ג"כ רק ע"י בישול ולדינא כ' דנאסר החלב בכה"ג אף בהנאה דגזירת הכתוב הוא דבשר בחלב אינם איסרים זה את זה כ"א ע"י בישול אבל כשכבר נאסר הבשר או החלב בהנאה הוי הבשר דבר איסור בהנאה כשאר איסורין שאסורים בהנאה ואוסר את החלב שנכבש בה בהנאה דהא הבשר איסור הנאה נותן טעם בהחלב ע"י הכבישה וטעם כעיקר דאורייתא וצריך ששים נגד הבשר ולא מהני טעימת קפילא מה"ת דהא חלב הבלוע בתוך הבשר נפלט לתוך החלב שבקדירה ולא ידעינן כמה נפיק מיני' וצריך מה"ת ס' כנגד כל הבשר דהא הקפילא אינו מרגיש טעם חלב האיסור שהיא מין במינו עם שאר החלב ועיי"ש עוד שכתב דמ"מ יש להקל בזה ולומר בהפ"מ דהחלב לא נ"נ ואם נתערב החלב בתערובות אחר א"צ ששים כ"א כנגד הבשר שנכבש בתוכה ולא נגד כל החלב והחלב מצטרף עם תערובות האחר לבטל טעם הבשר בששים דבלח בלח קיי"ל דבהפ"מ לא אמרינן חנ"נ בשאר איסורין והרי גם הכא הוי לח בלח דטעם הבשר הנפלט ע"י הכביש לתוך החלב הוי לח בלח וזה הוי כשאר איסורין עיי"ש:

(צו) אבל לא בהנאה. עי' ביד יהודה סוף סי' זה שהעלה דבדין חם לתוך צונן דאית בי' פילי או מתובל בתבלין דמבואר בסעי' הקודם דאסור כולו כשהוא חם דכלי ראשון יש לעיין אם הוא מותר בהנאה אכן אם הוא רק חם דכלי שני יש להתיר בהנאה עיי"ש (וע"ל סי' פ"ז ס"ק ט"ו) וע' בס' ערוגות הבושם לעיל סי' פ"ז אות ד':

(צז) בהנאה. כתב בפרי תואר ס"ק י"ז וה"ה משום בישול בב"ח לא שייך במליחה וכבוש כגון למלוח בב"ח לעכו"ם או לכבוש בב"ח לעכו"ם מותר עכ"ד אמנם לעיל סי' פ"ז סק"ד כתב הפרי תואר בעצמו להחמיר אף בשרי' דיהיב טעמא זה בזה ואסור משום לתא דבישול בב"ח והבאתי דבריו לעיל סי' פ"ז (ס"ק י"ט) ועי' במנח"י כלל פ"ה ס"ק י"ט שכ' בענין מ"ש הרמ"א דאסור לערב מים שהדיחו בהם כלי בשר עם מים שהדיחו בהם כלי חלב וכתב בשם האו"ה דמבואר מדבריו דמיירי כשמערב צונן בצונן וכן כשמערב בשר בחלב ע"י כבוש מעל"ע ואף דמותר בהנאה מ"מ דעת היש מחמירים שלא לגרום לכתחלה בשר בחלב ע"כ פוסק הרמ"א שיש להחמיר לכתחלה שלא להנות ממנו ליתנו לפני בהמתו לשתות אבל מדינא אין להחמיר כלל רק שהמחמיר תע"ב עיי"ש:

סעיף א (א) כזית. לאו דוקא דה"ה פחות מכזית דהא חצי שיעור אסור מה"ת ורק לענין מלקות יש חילוק. ט"ז סק"א וכנה"ג בהגהות הטור ריש סי' זה. ואפשר יש לומר דנקיט כזית להודיעך דאפי' יהי' כזית דחייב עלי' מדאורייתא אליבי' דכ"ע אפ"ה סמכינן מדינא אטעימת עכו"ם פרי תואר סק"א. ועי' בס' בגדי שש הספרדי אות א' מ"ש בזה:

ועפרמ"ג בפתיחה (בד"ה אמנם) שהביא מהסלת למנחה שכ' לדעת הרמב"ם וסיעתו דבשר שקבלה טעם מחלב או חלב מבשר אף שקבלה טעם ע"י בישול מ"מ אין איסור מה"ת אא"כ יש בהתערובות כזית בכדי אכילת פרס דהיינו חלק ששית מפרס ופחות מזה אין איסור מה"ת וממילא שהוא מותר בהנאה והתפלא עליו בזה דאף דהרמב"ם ס"ל בעלמא כן דטעם כעיקר דרבנן עד שיהי' כזית בכא"פ זה דוקא בשאר איסורין אבל בבב"ח כ"ע מודים דטכ"ע מה"ת אפי' בפחות מכשיעור וטפת חלב שנפלה לחתיכה שבקדירה אם בחתיכ' ס' לוקה על כל כזית מבשר אף שלא הי' אלא מעט חלב עיי"ש ובמ''ז ריש סי' זה:

(ב) בשר. עי' בערך לחם (למהריק"ש) שכ' דמלשון הפוסקים דנקטו בשר סתם מוכח דאין חילוק בזה בין בשר בהמה לחי' ועוף דגם בטפת חלב שנפל על בשר, עוף אוסר עד ס' ודלא כהג"א וכ"כ בפר"ח ס"ק י"א ועי' בשיורי ברכה אות א':

(ג) של חלב רותח. פי' שהחלב מעלה רתיחות שפ"ד סק"ב. וזה דוקא אם בעת נפילה הי' מעלה רתיחה אבל אם נתניהו בעת שלא הי' מעלה רתיחה אף אם אח"כ התחיל להעלות רתיחה צריך ס' מדינא דבע"כ בעינן שלא יהי' הבשר בקדירה שום זמן בלא רתיחה לא בתחלה ולא בסוף דאז מהני מדינא קפילא. פרי תואר סק"ב ועי' ביד יהודה ריש סי' זה (ד) טועם העכו"ם. עי' בערוגות הבושם ריש סי' זה שהקשה דאיך מותר ליתן לעכו"ם לטעום הא בב"ח אסור בהנאה ואסור ליתנו לעכו"ם דהא יש לחוש דלמא יש כאן טעם בב"ח וקא עביד איסורא במה שנותן לטעום ובפרט לפמ"ש הפרמ"ג להלן ריש סי' צ"ח דבטעימה בעינן אכילה ממש כדי להבחין הטעם דחיך אוכל יטעם ותירץ עפ"ד הנו"ב קמא חיו"ד סי' נ' ותשו' ברית אברהם חיו"ד סי' ל"ב דבאמת קשה אהא דצריך כלל טעימת קפילא ולא מוקמינין התבשיל בחזקת היתר לומר שאין בו טעם משום דאיכא לברורי ע"י קפילא א"כ ממילא א"ש דהא באמת מדינא מותר בלא טעימה משום שי"ל חזקת היתר ורק משום דאיכא לברורי נותנין לקפילא ממילא אין שום איסור בהטעימה דאדרבה אם תאמר דאסור ליתנו לקפילא לטעום הו"ל א"א לברור ובלא"ה מותר משום חזקת היתר ובע"כ הא דנותנין לקפילא לטעום היא רק לחומרא וסומכין על החזקה לגבי איסור הנאה דטעימה משום דא"א בלא"ה ולפ"ז העלה דהיכא דליכא להקדירה חזקת היתר אסור ליתן לקפילא עכו"ם לטעום עיי"ש באריכות ועי' בדברינו להלן סי' צ"ח (סק"ד):

(ה) העכו"ם. עבעה"ט ומ"ש דבעינן קפילא או מסלפ"ת לדידן אין נ"מ בזה כלל. שפ"ד סק"א. (ועי' בדברינו להלן סי' צ"ח ס"ק ט' וס"ק ט"ו):

(ו) שתפלוט חלב שבלעה. עי' ביד יהודה ריש סי' זה שהעלה דדוקא מה שבלע מהרתיחה אינו חוזר ופולטו קודם שתנוח מהרתיחה אבל מה שבלע מבחוץ שפיר פולט גם בעת שמעלה רתיחה ועיי"ש הנ"מ שיש בזה לדינא:

(ז) אע"פ שטעמו וכו'. עבאה"ט מ"ש הטעם דחיישינן שהחלב עצמו שנבלע בבשר וכו' יצא ונתערב בחלב וכו' ועי' בפלתי סק"א שהקשה כיון דקדם וסילקו ואי אפשר להפליט יהי' מותר אפי' החתיכה אם יטעום הקפילא ויאמר שאין בו טעם חלב דהא ליכא למימר דבלעה ופלטה ונעשה החתיכה נבילה ואין העכו"ם מרגיש עתה טעם החלב דהא קדם וסלקו דליכא חשש פליטה עיי"ש ועי' במ"ז סק"א מ"ש לתרץ קושית הפלתי בזה ועי' בס' שערי תורה חלק ג' כלל כ' פרט ו' אות כ"ב וכ"ג וכ"ד שהאריך בפלפול בענין זה ועיי"ש במ"ש לתרץ קושית הכו"פ בזה:

(ח) אא"כ יש בו ס'. ע' בכנה"ג בהגהות הטור אות ב' שכתב דמ"מ סגי בפעם א' ס' וא"צ ב'