דרכי תשובה - ד נב

דאז נתרכך היטב עיי"ש:

(פד) אפוי ומבושל. עבאה"ט מ"ש למר ברותח ולמר בצונן ור"ל להמחבר ברותח בעי קליפה ולהרמ"א במקום שאין הפ"מ אף באפוי צונן יש לאסור אע"פ שהחלב צונן. שפ"ד ס"ק כ''ד:

(פה) ומבושל. עחוו"ד סוף סי' זה שכתב שנראה דבעינן דוקא שיהי' מבושל כמאכל ב"ד עכ"פ אבל קודם לכן אף שהוא רותח מכלי ראשון שהוא מבשל לאו רכיך הוא ואין לו דין בישול עיי"ש:

(פו) וי"א דאפי' הם צוננים. עבאה"ט ועי' בדמשק אליעזר דף שע"ג ע"ד מ"ש בזה והעלה דהיכא שהוא מבושל אז אוסר אפי' אינו מתובל בתבלין והוא צונן כל דאית בי' פילי וכן אם הוא מתובל בתבלין הוא אסור אפי' הוא חי וצונן דכל שיש תרתי לגריעותא פילי ומבושל אסור עיי"ש ועי' בכנה"ג בהגהות ב"י אות ל"ח מ"ש ע"ד הדמש"א בזה ועיי"ש עוד באות מ"ב ועי' בס' פרי האדמה חלק א' בפרק ו' מהלכ' מאכלות אסורות סי' כ"א בדף ק"ט וק"י מ"ש ע"ד הדמש"א והכנה"ג בזה באריכות ועי' ביד יהודה בפיה"א ס"ק מ"ז שהעלה שכן עיקר לדינא דכשהוא מתובל בתבלין אפי' חי וצוננים אסור בדאית בי' פילי עיי"ש:

(פז) דאפי' הם צוננים. היינו הצלי או האפוי או המבושל אבל חי ותפל לכ"ע מותר בצונן. יד יהודה שס. ועי' במ"א סי' תס"ה ובפרמ"ג או"ח במ"ז שם סק"ב ובא"א שם סק"ד ובחק יעקב שם סק"ו ועי' בחמודי דניאל הלכות תערובות הנכפל אות י' בעוף שנפל לאחר ההבהוב למים מעורב בחלב וחמאה צוננים והותר על ידי הדחה היטב אע"ג דאית בי' פרצי פרצי ועיי"ש עוד בדבריו בהלכות מליחה אות כ"ח שכ' דשומן כשר שנפל לתוך איסור צלול כגון לתוך מים ששרו בהם בשר או לתוך חלב לכ"ע מותר בהדחה ולא אמרינן איידי דרכיך בולע דאפי' בדבר שהוא רך ואית בי' בקעים אם הוא חי ואינו מתובל בתבלין אינו בולע בצונן עיי"ש אך כתב דמ"מ צריכין עכ"פ להדיח אותו יפה יפה וישרו אותו ולהוציא הבלוע מתוכו דע"י השרי' נפק וגם ידחקו אותו להוציא הבלוע ואע"פ שבשאר שומן ששורין קודם המליחה אין נוהגין לדחוק אותו אע"פ שכמה פעמים שורין השומן עם שאר בשר והמים הוא מעורב בדם דשם כיון שעשה כתקנות חכמים לא הטריחוהו יותר עיי"ש:

וכתב ביד יהודה בפיה"א ס"ק ל"ח ובפיה"ק דכל מה שכ' הפוסקים להקל אפי' באית בי' פילי בחי ותפל שנפל לצוננים וכאמור הוא רק אם הם צוננים וכאמור אבל אם אינם צוננים אפי' הוא חם דכלי שני שהיס"ב אין להקל גם בחי ואינו מתובל בתבלין כל דאית בי' פילי וכל זה אם עכ"פ היס"ב אבל אם אין היס"ב אין להחמיר בכלי שני עיי"ש:

(פח) הם צוננים. כתב בחגורת שמואל ס"ק כ"ד ודע דכל זה לא מיירי אלא בנפל לדבר לח וצלול כגון חלב וכיוצא בה אבל אם נגע צלי צונן בדבר יבש אפי' לח קצת אין צריך אלא הדחה כשאר צונן בצונן עיי"ש וכ"כ בס' חידושי מהרא"ל צינץ על בב"ח בחידושיו לסי' זה עיי"ש באריכות. וכל זה אם הי' שניהם תפלים אבל אם הי' א' מהם מתובל בתבלין עי' בדברינו לעיל (ס"ק פ"ה) שהבאתי פלוגתת האחרונים בזה:

(פט) דינא הכי. עבאה"ט מ"ש דאין חילוק בין נמלח קצת ללא נמלח כלל וכו' ומ"מ החלב מותר וכו' ועשפ"ד ס"ק כ"א וס"ק כ"ה דר"ל דלענין הבשר לעולם אין חילוק דכל שהבשר צלוי או אפוי אפי' לא נמלח החלב כלל מ"מ אסור הבשר אפי' בהפ"מ והחלב מותר ודוקא כשלא נמלח כלל אבל בנמלח קצת גם החלב אסור באין הפ"מ כי שלא בהפ"מ אין אנו בקיאין בין מליחה מרובה למליחה מועטת עיי"ש:

ומ"ש הבאה"ט דתרי קולא לא מקלינן בשביל הפ"מ יבואר אי"ה בדברינו להלן סי' רמ"ב כי שם מקומו:

(צ) הכי. כתב בחוו"ד סוף סי' זה ונראה דלאו דוקא בדבר צלול הדין כן אלא אפי' נגע חתיכה מתובלת לחתיכה רותחת ג"כ נאסר כולו כיון דהחתיכה רותחת פולטת וחתיכה זו מחמת תיבולה בולעת ונאסרה עכ"ל וע' ביד יהודה בפיה"א ס"ק ל"ז ובפיה"ק ס"ק מ"ח שהשיג עליו והעלה בראיות דכל הדינים אלו שבסעי' זה הם דוקא בגוש עם דבר לח וצלול אבל שני דברים גושים אע"פ שהם לחים אפי' הם אפוי ומבושל אם שניהם צוננים א"צ אלא הדחה ואם א' מהם חם אין להחמיר יותר מבשאר דברים דא' חם וא' צונן דאמרינן בכ"מ דתתאה גבר ואם שניהם חמין דינם כשאר ב' חתיכות חמין הנוגעין זה בזה אכן אם א' חם ע"י צלי שנוטף ציר ממש בזה נראה להחמיר באית בי' פילי לאסור בכולו וסיים בצ"ע. ואם א' מתובל בתבלין לא גרע משאר טהור מלוח וטמא תפל עיי"ש (וע"ל ס"ק פ"ה):

(צא) הפסד מרובה. עבאה"ט וע' חכמת אדם כלל מ"ב סוף סעי' ו' שכתב דלעצמו ראוי להחמיר אפי' בהפ"מ ולאחרים צ"ע עיי"ש:

סעיף ח (צב) ע"י מליחה. עפת"ש לעיל ריש סי' פ"ז מ"ש מהפרמ"ג בפתיחה דגם כשקיבל בשר טעם מחלב ע"י מליחה ונתבשל אח"כ אסור מה"ת ועי' מזה עוד במ"ז להלן סי' ק"ה סק"ב שכ' ג"כ דפשוט הוא דאע"ג דכבוש הוא רק מדרבנן ובב"ח מותר בהנאה מ"מ אם הי' החתיכה כבושה מעל"ע בחלב ובשלה אח"כ נאסרה מה"ת ע"י הבישול גם בהנאה ועיי"ש עוד לעיל סי' פ"ז ס"ק א' (בד"ה תשובה בשאלה השני') שכ' ג"כ דקדירה שהי' כבוש בה חלב מעל"ע ובשלו בה בשר בהמה אסור בהנאה דאף דלא בלעה הקדירה רק ע"י כבוש מ"מ הא פלטה אח"כ ע"י בישול לבשר ואסור בהנאה עכ"ד ועי' מזה בשו"ת נו"ב קמא חיו"ד סי' כ"ו ועי' בחו"ד בביאורים להלן סיק"ה סק"ה ועי' בס' ערוגות הבושם לעיל סי' פ"ז אות ב' שכ' שדבריהם צ"ע והעלה בראיות דלדעת הסוברים דטעם כעיקר מדרבנן לא הוי הבישול אח"כ רק מדרבנן וכ' דאף מסתפינא להקל בדבר שהחמירו האחרונים מ"מ עכ"פ במקום שיש עוד צדדים להקל יש לסמוך על זה לומר דלא הוי רק מדרבנן עיי"ש באריכות ועי' בשו"ת מור ואהלות (מהרב מהר"א פוסק ני') באוהל ים המלח סוף סי' ז' בעובדא שמלחו בשר במלח המעורב בגבינה והי' לערך שליש גבינה וב' שלישים מלח ובשלוהו כך בלא הדחה לאחר המליחה וכתב דבזה כ"ע מודים דנעשה איסור תורה ע"י הבישול דהא ממשות הגבינה נתבשל אח"כ עם הבשר אך לכל זה פשוט הדבר להתיר דבודאי יש בחתיכה ס' כנגד הגבינה דהא קיי"ל דיש בחתיכה שלשים כנגד הדם והמלח שע"ג החתיכה מכ"ש שיש ס' נגד שליש גבינה אמנם יען שהגבינה כחושה בטבעה צריכין ג"כ קליפה כיון שנאסרה החתיכה מקודם ע"י המליחה כ"ק ע"כ צריכין לקלוף כל החתיכה ומותר ליתן הקליפה לעכו"ם דהקליפה מותרת בהנאה כיון שלא נאסרה ע"י המליחה רק מדרבנן והשאר מותר אמנם אם נפל להקדירה אח"כ עוד חלב חוזר וניעור וצריכין ס' עד חשבון עיי"ש:

(צג) או ע"י כבוש. עי' בשו"ת מטה יוסף חלק ב' ביו"ד סי' ז' ועי' בפרמ"ג בפתיחה (בד"ה עוד) שכ' דאין חילוק בין כבוש מעל"ע בשר בחלב או שכבוש בשר וגבינה בחומץ וציר או בשר בכותח חריף כשיעור שיתנו על האור וירתיח בכ"מ אינו אסור מה"ת רק מדרבנן עיי"ש:

(צד) ע"י כבוש. עמ"ז להלן סי' ק"ה סק"ב שכ' דאם נכבש מקצת החתיכה בחלב ואח"כ נתבשלה אזי אם ידעינן כמה חלב נבלע באותו מקצת ויש בכל התתיכה ס' נגד החלב מן התורה הכל שרי החתיכה והקדירה דהא בעת הבישול נתפשט החלב בכל החתיכה ודרך הלוכו לא נ"נ ואינו אסור רק מטעם כבוש וכבוש אינו אסור רק מדרבנן (ואינו אסור רק באכילה אבל בהנאה מותר אבל אם אינו יודע כמה חלב נבלע בהמקצת צריך מה"ת ס' בהחתיכה