דרכי תשובה - ד נא

עיי"ש א"כ ה"נ גם בזה בוודאי שייך לומר קבוע כיון דמקום האיסור שבכלי קבוע במקום מיוחד בו ואינו נפרד ממקומו בשום פעם אף שכל הכלי נייד ומטולטל ממקום למקום מ"מ הו"ל קבוע ואף שלדינא הבאתי שם ראי' להיפוך מ"מ למעשה צ"ע להקל נגד הני גדולי המחברים הנ"ל ואף שאין האיסור ניכר בהכלי ויש כמה מקילין דהיכא דאין האיסור ניכר לא אמרינן קבוע מ"מ הנה הבאתי להלן שם בשם הט"ז באו"ח סי' תרע"ג דגם באין האיסור ניכר דנין דין קבוע א"כ ממילא דלא מהני ביטול ברוב בזה דהא מקום שנאסר מנטיפת האיסור הוא קבוע בכלי ולא מהני בה רובא שוב ראיתי בס' ערך שי שהעיר קצת ע"ד החמודי דניאל הנזכר מדין קבוע והביא מדברי זקיני הלבוש והש"ך והנקה"כ דלהלן סי' רצ"ט דפליגי היכא דהאיסור יש לו מציאות במקום א' ולא נתפשט אלא שאין מקומו ניכר אי בטל וכתב שם דנראה דגם לדעת החמודי דניאל אין להקל רק בכלי שדרכו להשתמש בו בשפע באופן שתמיד יהי' ששים נגד הבלוע שבמקום זה עיי"ש (ועי' בדברינו להלן סי' צ"ב ס"ק קפ"ח):

(סט) קולף מקומו ודיו ע"ל סי' ק"ה סעי' ט' בהגה שכ' דציר אוסר עד ס' עיי"ש וע' בש"ך להלן סי' צ"ח ס"ק י"ד שיש חילוק בין מאכל לכלי דבכלי אינו אוסר רק כ"ק ועי' במנח"י כלל פ"ה סק"ז שכתב הטעם בשם האו"ה דכלי שהוא קשה א"א להבלוע לכנוס כ"כ ע"כ סגי בקליפה עיי"ש ועי' בדברי שאול ויוסף דעת מ"ש בענין זה (וע"ל בס"ק שאח"ז):

(ע) ודיו. עשפ"ד שם שכתב דאף אם נבלע דבר שמן ע"י מליחה בכלי ג"כ אינו אוסר יותר מכ"ק דבכלי אין לחלק בין כחוש לשמן עיי"ש וכ"כ לעיל סי' ס"ט בשפ"ד ס"ק פ"ב עיי"ש ועי' בס' דברי יוסף סי' ת"ר שהתפלא על הפרמ"ג בזה והביא מדברי כמה פוסקי' דמבואר מדבריהם דאין להקל בענין זה בכלי יותר מבאוכל דאדרבה מבואר מדבריהם דכלי בולע יותר ממאכל עיי"ש וצ"ע (וע"ל בס"ק הקודם):

סעיף ו (עא) וכן חברתה אסורה. היינו אם המלוחה היא למטה וכמ"ש המחבר לעיל סי' ע' (סעי' ד') דבזה יש חילוק בין תתאה לעלאה דהא שלא פירש המחבר כאן משים שסמך על מ"ש לעיל סי' ע'. פרי תואר ס"ק י"ד. ועי' ברמ"א להלן סי' ק"ה סי' י"א ובדברינו שם (ס"ק ר"ה) מ"ש בזה לדינא:

(עב) לקמן סי' ק"ה. עבאה"ט מ"ש דשם נתבאר דלדידן אין חילוק בין כחוש לשמן פי' באיסור דאורייתא אבל באיסור דרבנן יש להקל בדבר כחוש דלא שייך בי' שמנונית שפ"ד ס"ק י"ט. (וע"ל סי' ק"ה ס"ק ר"ב):

סעיף ז (עג) אבל צלי. האי צלי לאו דוקא דאפי' בחי רותח נמי נאסר כדי קליפה וכמבואר לעיל סעי' ד' אך כתב זה לרבותא דאף שהוא צלי ונמלח קצת אפ"ה אינו אוסר יותר מכ"ק. יד יהודה בפיה"א ס"ק כ"ט ובפיה"ק ס"ק ל"ט ומ"ש (עד) צלי רותח. עפת"ש מ"ש מתשו' בית אפרים ועי' בחידושי הגרעק"א בש"ך ס"ק כ"ו שהניח ג"כ להש"ך בצ"ע מדברי התוס' הנזכר עיי"ש ועי' ביד יהודה בפיה"א ס"ק ל"א שהעתיק לשון הבית אפרים הנזכר והרבה להשיב עליו והעלה דהעיקר כהש"ך דאפי' בצלי רותח אם אינו מתובל בתבלין ואינו מלוח א"צ נטילה וסגי בקליפה עיי"ש באריכות:

(עה) מחמת מלחו. עבאה"ט מ"ש מהש"ך דאפי' לא נמלח כלל בעי קליפה עי' בהגהות צבי לצדיק שכתב דהא דקיי"ל דביש בו בקעים כולו אסור זה דוקא במלוח עכ"פ קצת שנאכל מחמת מלחו אבל בלא נמלח כלל אסור רק כדי קליפה עיי"ש אמנם יעוין ביד יהודה בפיה"ק סק"מ שכ' דבאית בי' פילי או מתובל בתבלין נאסר כולו גם בלא נמלח כלל עיי"ש. ומ"ש הבאה"ט ואע"פ שהצלי שוקע לתוך החלב והחלב צף על הצלי וכו' בקליפה סגי פשוט הוא דה"ה איפכא דאם החלב רותח אע"פ שהצלי שוקע והחלב צף על הצלי אפ"ה כולו אסור דתתאה גבר. עשפ"ד ס"ק כ"ו:

(עו) בעי קליפה. כתב בחגורת שמואל ס"ק כ"ד ודע דכל זה לא מיירי אלא שנפל לדבר לח ודבר צלול כגון חלב וכיוצא בה אבל אם נגע צלי צונן בדבר יבש אפי' לח קצת אין צריך אלא הדחה כשאר צונן בצונן עיי"ש וכ"כ בס' חידושי מהרא"ל צינץ על בב"ח בחידושיו לסי' זה והביא ראי' מדברי הש"ס פרק כ"ה צורר אדם בשר וגבינה במטפחת אע"פ שסתם גבינה הוא לח קצת עיי"ש באריכות:

(עז) ואם יש בו בקעים. עי' בפר"ח ס"ק י"ח שכ' דביש בו בקעים אפי' ידעינן דאיכא ששים בבשר נגד החלב שנבלע בתוכו הכל אסור דאין ידוע עד כמה הוא מתפשט מחמת הבקעים ולא דמי לשאר רותח דבודאי מתפשט בכולו משא"כ בזה שאין החלב נבלע ומתפשט בשוה דהרבה ממנו מתכנס במקום א' ומעט במקום א' ולא שייך בי' ביטול בס' עיי"ש וכ"כ בשו"ת מהרי"ט סי' י"ח ובחוו"ד בביאורים ס"ק י"ד לדינא עיי"ש ועי' בהגהות אמרי ברוך שנסתפק בזה אם מהני ס' ותמהני שלא הביא מדברי הפר"ח והמהרי"ט והחוו"ד הנ"ל ועי' ביד יהודה בפיה"א לעיל סי' ע' סמוך לסוף ס"ק י"א וכאן ס"ק ל"ד ובשו"ת נפש חי' חיו"ד סי' ל"ג מה שהאריכו בזה ושניהם לדבר א' מתכוונים להלכה דב' פעמים ס' בודאי מהני דנהי דלא ידעינן לאיזה מקום נבלע האיסור מ"מ כיון דאיכא ב' פעמים ס' שוב בטל זה המקום שיש בו טעם האיסור ברוב דעכ"פ לא נאסר רק פחות מס' ובטל ברוב כדין יבש ביבש עיי"ש באריכות ועי' בשו"ת כנף רננה חיו"ד סי' מ' מ"ש בזה באריכות:

(עח) יש בו בקעים. עי' חק יעקב סי' תס"ה סק"ו ובמחה"ש שם סק"ד דאווזא שהופשט עורה יש בקעים בגוף בשר האווז בכל צד עיי"ש:

(עט) מתובל בתבלין. עבל"י סק"כ שכתב מהדמש"א דבעינן שלא יהי' נאכל מחמת תבולו עיי"ש והביאו בחוו"ד ס"ק י"ד ובהגהות אמרי ברוך לדינא עיי"ש ועי' ביד יהודה בפיה"א ס"ק ל"ח ובפיה"ק ס"ק מ"ג מ"ש בזה והעלה בראיות דלא בעינן דוקא שלא יהא נאכל מחמת תבולו אלא דכל שעכ"פ נרגש בה חריפות התבלין היטב אע"פ שהוא נאכל מחמת תבולו אסור עיי"ש:

(פ) בתבלין. עחוו"ד שם שנסתפק אם גם מלח ושאר דברים חריפים כגון שומים ובצלים דינן כתבלין וכו' או דבעינן דוקא תבלין וכתב דמסתברא דכל הדברים חריפים דמי לתבלין בענין זה ואוסרין בצלי עיי"ש ועי' ביד יהודה שם מ"ש בזה:

(פא) והוא צלי רותח. גם האי צלי הוא לאו דוקא דבאית בי' פילי או מתובל בתבלין אין תלוי אם נצלה או לאו דהעיקר תלוי אם הוא רותח או צונן דבאית בי' פילי או שהוא מתובל בתבלין אף שהוא חי כל שהוא רותח אוסר כולו אף להמחבר. יד יהודה בפיה"א ס"ק כ"ח ובפיה"ק ס"ק ל"ט וס"ק מ"ד:

(פב) כולו אסור. היינו הבשר אבל החלב מותר אע"פ שהי' הבשר צלי ורותח וגם מתובל בתבלין. או"ה כלל ל' דין י"ד:

(פג) וה"ה אפוי ומבושל. עפת"ש מ"ש מהמנח"י אם נכבש הבשר תחלה במים מעל"ע וכו' ועי' ביד יהודה בפיה"א ס"ק מ"ו בזה והעלה דבין בכבוש במים מעל"ע ובין בכבוש בציר כשיעור שיתן על האור ויתחיל להרתיח דינו כחי גמור לענין זה דבדין זה העיקר תלוי בנגמר לאכילה דהוי אפוי ומבושל ממש