דרכי תשובה - ד נ

מותר דהא היבש הוי כתפל והלח הצלול הוי מלוח הרי המלוח מבליע בתפל ואוסר היבש ולא עוד אלא דאפי' שניהם גושים ושניהם מלוחים וא' מהם יבש היבש אסיר והלח מותר כמו טהור מלוח וטמא תפל והביא כן גם בשם המנח"י כלל כ"א סק"י שכ' דט"ס יש בש"ך במ"ש הכל מותר וצ"ל הלח מותר וסיים בצ"ע עיי"ש ועי' בחוו"ד שכ' כן בהחלט דרק הלח מותר אבל היבש אסור דבולע מהלח עיי"ש ועי' בהגהות הגרעק"א על החוו"ד שם מ"ש בזה ועי' ביד יהודה בפיה"א ס"ק כ"ז מ"ש ע"ד הגרעק"א בזה ועיי"ש בפיה"ק ס"ק ל"ב שכ' תבנא לדינא דאם היבש לבד מלות שניהם מותרין אבל אם הלח מלוח היבש אסור והלח מותר. ואף אם גם היבש נמלח שנית הלח מותר אכן אם הלח מלוח הרבה עד שנחשב כציר לדעת המחבר והרמ"א להלן ריש סי' ק"ה אם שהה בו כדי שירתיח נאסר גם הלח אף כשאין היבש מלוח משום שהלח בולע מטעם כבוש כמבושל אבל אם לא שהה כשיעור שירתיח אין להחמיר בזה גם לדידן דמחמרינן להלן סי' ק"ה אף בפחות מכשיעור שירתיח מטעם מלוח הרי היא כרותח מ"מ בזה יש להקל אף לדידן כיון דנתייבש והמלח גופו אינו פועל בו להפליט עיי"ש:

(נז) ציר מבשר שנמלח. כ' בס' שאול בן הלוי דבע"כ צ"ל דציר זה הוא מבשר שכבר נמלח להוציא דמו והדיח כדינו וחזרו ומלחו הבשר מעט לקדירה ואע"פי שלא נמלח רק מעט ועדיין נאכל מחמת מלחו אפ"ה הציר שיוצא ממנו יש לו טעם מלח יותר חזק מהבשר והוא אינו נאכל מחמת מלחו ועיי"ש במ"ש עוד בזה:

(נח) חשוב רותח. פי' אע"ג דבסוף הגהה הראשונה מסיק הרמ"א דמליחת צלי לא חשיב רותח בהפ"מ קאמר הכא דזה דוקא בסתם מליחה בלא ציר אבל אם יש שם ציר חשיב רותח אפי' בהפ"מ. ס' שאול בן הלוי שם:

(גט) נפלה ציר על הגבינה. עי' בד"מ אות ו' שכתב מהאו"ה וז"ל בשר המונח על התיבה והוא מלוח ובתוך התיבה הי' גבינה ונמצא לחלוחית על הגבינה אע"ג דאיכא לספוקי שמא מן הבשר נפל הציר עליו מ"מ לא מחזקינן איסורא אלא אמרינן דהלחלוחית מן הגבינות עכ"ד ומדבריו משמע לכאורה דאף בדליכא דבר לתלות הלחלוחית שבגבינה שהוא מהגבינה עצמה או מדבר אחר כיוצא בה אפ"ה כל דלא ראינו שנטף עלי' מהבשר לא מחזקינן ריעותא אמנם המעיין בגוף לשון האו"ה כלל י"ב דין י"ג יראה דלא משמע להקל כ"כ שכ' וז"ל תיבה שיש בה גבינה ושמו עלי' חתיכת בשר מלוח ונמצא לחלוחית על הגבינות אע"ג דשניהם מלוחים ואיכא לספוקי שבא מן הבשר וכו' לא מחזקינן איסור ממקום למקום מאחר שיש לתלות שהוא מהגבינות עצמם אוקמינן הגבינה על חזקתה וכו' עכ"ל ומבואר מדבריו דדוקא בכה"ג שהי' גם הגבינה מלוחה דאיכא דבר למיתלי גם בהיתרא שמהגבינה בא הציר ע"י המליחה אבל אם הוא בגוונא דליכא דבר למיתלי בהיתרא רק באיסורא בודאי י"ל דגם הוא מודה דתולין באיסורא ויש להחמיר ועתב"ש סי' כ"ט וע' ביד יהודה בפיה"ק ס"ק ל"ג שהביא דברי הד"מ הנזכר וסיים דהכל הוא לפי הענין עכ"ד:

(ס) אוסר. ע"ל סי' ק"ה סעי' א' ובש"ך ושפ"ד שם סק"ב דכדי קליפה אוסר מיד ולאסו' כלו בעינן שישהה כדי שיתן על האור ויתחיל להרתיח ועי' בדברינו שם (ס"ק מ"ו):

(סא) מ"מ הציר חשיב אינו נאכל מחמת מלחו. פי' ואוסר אפי' בהפ"מ דבלא הפ"מ אפי' הבשר חשוב רותח כדלעיל. חידושי יעב"ץ (סב) וציר של בשר וכו'. היינו אם רואין נטיפת ציר אז גם בנוגעין זה בזה אסור אבל כל זמן שאין רואין שפולט ציר אין חוששין מסתמא בחתיכה שנמלח במליחת צלי. יד יהודה בפיה"ק ס"ק ל"ד (סג) שנפל על הכלי. עי' בחמודי דניאל הלכ' מליחה אות מ"א שכ' דאם נפל כלי על הכלי מנוקב שמולחין עליו בשר ונתלחלח הכלי לא נאסר הכלי ואע"ג דקיי"ל דציר זה אוסר הכלי מ"מ זה דוקא אם נפל ציר ממש על הכלי משא"כ כאן שנגע רק בלחלוחית ציר שהי' על הכלי ולא הי' טופח ע"מ להטפיח זה לא חשיב משקה וציר שיאסר בדיעבד עיי"ש (וע' בדברינו להלן סי' ק"ה ס"ק ל''ז):

(סד) צריך הגעלה. עי' בס' בית ישראל שכ' דסגי בכה"ג הגעלה ע"י עירוי מכ"ר כיון דבמליחה לא נאסרה הכלי רק כ"ק עיי"ש ועי' בבל"י ס"ק י"ז שהביאו והשיג עליו וכ' דגם כלי הנאסר ע"י מליחה לא מהני הגעלה ע"י עירוי דעירוי ספק אם הוא מבשל ויש לילך לחומרא עיי"ש והסכים עמו בשפ"ד ס"ק י"ח עיי"ש ועי' ביד יהודה בפיה"ק לעיל סי' ס"ט ס"ק ק"ט ובסי' זה ס"ק ל"ה:

(סה) כלי חרס צריך שבירה. עפת"ש סק"ח מ"ש דבכלי הרס לא מהני קליפה ועי' מנח"י כלל י"ג סק"ג שהוכיח דוקא בנפל על כלי הרבה ציר אבל אם לא נפל רק מעט ציר על מקים א' אף בכלי תרס יכול לקלוף כמו בכלי עץ כי הוא דבר הנראה לעינים דגם כ"ח יכולין לקלוף מעט מעט ודוקא כלי זכוכית וכיוצא בו דא"א בשום אופן לקלוף הוא דצריך שבירה עיי"ש ועי' בשפ"ד שם שהביאו וכ' דמה"ט פסק בעובדא שנפל טפת ציר מלוח על צאלינ"ט טא"פ מבחוץ להקל ע"י קליפת הקדירה במקום ההוא כיון שהי' ע"ש ושעהד"ח שא"א להכין אחרת והתיר להטמין בה רק על אותו שבת עיי"ש וכדברים אלו כ' לעיל סי' ס"ט ושפ"ד ס"ק פ"ב ושם כ' בביאור יותר משום דיש לומר דאף הש"ך דס"ל דגם בב"ח אוסר כולו היינו בנפל לתוכו אבל בנפל עלי' מבחוץ גם הש"ך מודה שיש להקל דסגי בקליפה כיון דמבחוץ הוא שריק ונופל מיד עיי"ש ועי' בשבילי דוד אות י"ח וביד יהודה שם ס"ק צ"ג מה שתמהו על דברי הפרמ"ג בזה במ"ש לחלק בין אם נפל הציר לתוך הכלי או חוץ לכלי כי באו"ה מבואר דגם אם נפל על הכלי מבחוץ בכלי חרס אוסר כולו עיי"ש וע' בס' ראש פינה על הלכ' מליחה סי' ס"ט באבן פינה סוף סעי' י"ז ובפינת יקרת אות קס"ת וקס"ט דכל זה בסתמא אבל אם ידוע שלא נתעכבה הטפה כלל על הכלי מבחוץ דכשנפלה הטפה שרקה תיכף ולא נתעכבה כלל בודאי אינו אוסר כולו רק כדי קליפה עיי"ש:

(סו) צריך שבירה. ואם עבר ובישל בה אם מועיל ס' נגד הקליפה של הכלי עי' שפ"ד לעיל סי' ס"ט שם שהבין מדברי הש"ך דאם נשתמש בה אח"כ רותח צריך לשער נגד כולה דכלי חרס רך הוא ודינו כמו אוכל ועיי"ש במה שהביא ע"ז מדברי המנח"י ובמ"ש ע"ד בזה לדינא:

(סז) בכלי עץ וכיוצא. עשפ"ד לעיל סו' ס"ט שם מ"ש לענין אם יש חילוק בין כלי עץ לאבן או מתכת ר"ל אי מתכת ואבן דין כלי חרס יש לו דלא מהני קליפה או שיש לו דין כלי עץ דמהני קליפה ועיי"ש במ"ש בזה מתשו' חוט השני סי' ס"ז:

(סח) וכיוצא. עפת"ש מ"ש מהחמודי דניאל דבנפל ציר או חלב על כלי וא"י באיזה מקום בטל ברוב ועי' ביד יהודה בפיה"א ס"ק כ"ה שכ' דאין להקל בזה רק בכלי עץ כיון דאם הי' ידוע מקומו לא חל איסור על כל הכלי זולת על מקום זה ויש לו תקנה לקלוף מקום ההוא ועכשיו ששכח הוי כמו שאר תערובות איסור ובטל אבל בכלי שא"א לקלפו דאז כל שנופל האיסור על מקום א' גם אם נודע מקומו חל האיסור על כל הכלי דא"א להשתמש בו לחצאין א"כ אם שכח אח"כ מקומו מה מהני הרוב הלא הכל הוא איסור א' דהא חל האיסור על כל הכלי ומחמת השכחה אינו חוזרת להיתר וסיים דמ"מ הנכון דגם בכלי עץ להגעיל כל הכלי עיי"ש ועי' בס' משמרת שלום בשפ"ד ס"ק י"ח שהביא בשם רב א' סמוכין לדברי החמודי דניאל להקל בזה בכל הכלים מדברי הפרמ"ג או"ח סי' תס"א במ"ז סק"ד עיי"ש ולפענ"ד העיקר לדינא כדעת הגאון יד יהודה כי ההכרח הוא להגעיל כל הכלי אף בכלי עץ ולא מהני בזה ביטול ברוב עפמש"ל סי' ק"י (ס"ק ל''ב) מדברי גדולי המחברים דענין קבוע שייך גם בדבר הנייד ומטולטל ממקום למקום כל שהכל הוא בכנופיא שם והאיסור קביע בזוית א' ואחת ממנו איני נפרד ממנו בשום פעם