דרכי תשובה - ד מט

ועי' בדברינו לעיל סי' ס"ט (ס"ק קכ"ז) מ"ש מהשפ"ד ס"ק ל"א ועי' בתשו' צמח צדק שם שכתב דבע"כ צ"ל דאף דהחלב מבטל רתיחות המליחה מ"מ קודם שמבטל בולע קצת עיי"ש ועי' פר"ח או"ח סי' תס"ז אות י"ד שהביא דברי הצ"צ הנזכר ותמה עליו עיי"ש ועשפ"ד סי' ס"ט ס"ק ל"א שהביא דבריהם עיי"ש וע' במנח"י כלל ו' ס"ק כ"ג ובספרו חק יעקב סי' תס"ז ס"ק מ"ו מה שהשיג ע"ד הצ"צ הנזכר וע' עוד בדבריו בכלל כ"ב סק"ג וע' בפרמ"ג או"ח סי' תר"ז בא"א ס"ק ל"ג ועי' בחוו"ד כאן בביאורים ס"ק י"א שמתרץ קושית הפר"ח על הצמח צדק הנזכר וכ' דבע"כ מיירי כאן שהי' החלב מועט שלא הי' מכסה כל החתיכה דאז ודאי נחשב החתיכה עדיין רותח אבל אם נפל לחלב הרבה דהוי כמו הדחה בודאי אינו אוסר יותר מכ"ק לכ"ע עיי"ש ועי' בס' ערוך השלחן (להרב מהרי"מ מנאוואהרדק) סעי' כ"ה שכ' לדחות דברי החוו"ד בזה ודעתו להחמיר בכ"מ אפי' הי' הרבה חלב דחלב כיון שיש בו שמנונית אינו מדיח היטב ומיסרך סריך ואינו מבטל כח המלח מכל וכל עיי"ש ועי' בס' ראש פינה על הלכות מליחה באבן פינה סי' ס"ט סעי' כ' בהגה ובאבן הראשה שם ס"ק נ"ג ובפינת יקרת ס"ק ר"י מ"ש בזה באריכות ועיי"ש במ"ש בזה לדינא וע' ביד יהודא בפיה"א ס"ק כ"ג ובפיה"ק ס"ק כ"ח מ"ש בדבריהם בזה והעלה לדינא כדברי החוו"ד הנ"ל דאם הי' חלב הרבה נתבטל רתיחת הבשר ואינו נאסר כלל כמו במים עיי"ש ועי' בחמודי דניאל הלכ' בב"ח אות ל"ט שכ' ג"כ כדברי החוו"ד הנ"ל ועיי"ש בעובדא שעירבו מעט חלב במים ואח"כ נפל מזה מעט על בשר שהי' נמלח וכתב שם דכיון דלא נפל רק מעט מזעיר על מקום א' מהבשר מזה לא נתבטל החריפות אפי' ממקום הזה לבד כיון שהוא מלות מכל הצדדין עיי"ש ועי' ביד יהודה שם שכ' דמ"מ חילוק יש בין חלב למים דבחלב צריכין שיהי' הרבה חלב כ"כ עד שיהא נאכל מחמת המלח שנופל בו מהדחת הבשר דאל"כ החלב עצמו נעשה רותח כיון שאינו נאכל מחמת מלחו ולא דמי למים דשאני מים דאינו נעשה רותח ממלח אלא אם המלח הוא הרוב וכן צריכין לדקדק הרבה אם הבשר נאכל מחמת מלחו כיון דאנו רואין דדרך הנשים להרבות מלח שאם לא ידיחו אותו יפה יפה במימות מחולפים עדיין אינו ראוי לאכול מחמת מלחו ע"כ צריך לדקדק ולראות שע"י הדחתה בהחלב בזה תהי' נאכל בלא טעם מלח יותר מהראוי ולא דמי למים דבמים כל שיש רוב מים אע"פ שאינו נאכל מחמת מלחו אינו נעשה רותח. וכל זה בחלב צלול אבל אם נפל בשר לתוך מאכל חלב כגון כותח שהוא עב אע"פ שיש בו הרבה חלב ומכסה כל הבשר אינו מבטל רתיחת הבשר עיי"ש ועי' עוד בחמודי דניאל הלכ' מליחה אות מ"ג שכ' בשם המנח"י דכל מ"ש להחמיר בדין חלב שנפל על בשר בשעת מליחה הוא רק בחלב ממש בלא תערובות מים וה"ה שאר איסור צלול בלא מים בזה שפיר מסתבר לאסור כמ"ש האחרונים משום דקודם שמבטל כח הרתיחות הוא אוסר אבל אם הי' החלב או שאר איסור צלול מעורב עם מים כגון רוטב עם מים ואפי' אם לבנו הרוטב עם חלב מ"מ כיון שלא הי' החלב או האיסור בעין ממש רק בתערובות מים יש להקל משום שהמים שמעורב בהחלב או בהרוטב מבטלין כח המלח קודם שנאסר עיי"ש ועי' בשו"ת יד יוסף סי' נ"א בעובדא שמלחו אווז לכבוד שבת ולאחר שיעור מליחה קודם הדחה לקחה המשרתת כלי שהי' בה נסיובי דחלבא מעורב עם מים לערך ג' חלקים מים והדיחה בו הבשר והתיר האווזא גם בלא קליפה כיון שהי' מעורב עם מים ג' חלקים יש להקל אף לדעת הצמח צדק שכתב בנ"ד שאסור כ"ק עכ"פ דהכא שאני כיון שלא נאסר הקליפה רק חלק רביעית דהא לא נ"נ שוב אמרינן חד בתרי בטל דהא לא ניכר האיסור מעולם וגם יש לצרף לזה דעת הט"ז דס"ל דאחר שיעור מליחה לא נחשב רותח וכו' וגם הי' לכבוד שבת ע"כ התיר האווזא גם בלא קליפה עיי"ש:

(נג) מאחר שאינו נאכל מחמת מלחו. עי' בחגורת שמואל ס"ק י"ג שכ' דבדיוק כ' הרמ"א כן דאע"ג שהרמ"א כ' בעצמו לעיל שאפי' במליחה מועטת אנו מחמירים כיון שאין אנו בקיאין בין מלוח שאינו נאכל מחמת מלחו ובין נאכל מחמת מלחו מ"מ כשהי' התפל דבר צלול אין לאסור במלות קצת דבכה"ג אנו סומכין על בקיאותינו ואין לאסור את המלוח אלא להצריכו הדחה עיי"ש אמנם יעוין בשפ"ד ס"ק ט"ו שכ' דאף לפי גירסת הט"ז י"ל דבאין הפ"מ אסור אפי' בהיה האיסור התפל צלול עיי"ש:

(נד) ושניהם אסורים. עבאה"ט מ"ש מהש"ך שהניח בצ"ע בדין אם החלב לבד מלוח ועי' ביד יהודה לעיל סי' ע' בפיה"א ס"ק י"ג מ"ש ע"ד הש"ך בזה ועיי"ש בפיה"ק ס"ק כ"ג וכאן בפיה"א ס"ק כ"ה ובפיה"ק סק"ל שהעלה דאם החלב לבד מלוח הבשר נאסר דחלב הרותח נבלע בו אבל החלב מותר דאינו מפליט מהבשר ואף אם נפל בו בשר רותח כל שלא הרתיח החלב מחמת זה החלב מותר עיי"ש אבל בשפ"ד סק"ט ובחוו"ד בחידושים ס"ק י"ג כתב בהחלט דאף אם החלב לבד מלוח אסור אף החלב עיי"ש וע' בחמודי דניאל הלכ' תערובות הא' אות כ"ט בעובדא שהי' קשואין (שקורין אוגירקי"ס) עם מי מלח בקערה של בשר והמי מלח הי' מלוח הרבה ונפל לתוכה גבינה ולא שהה בתוכה כדי שיתנו על האור ויתחיל להרתיח וכ' דהקערה מותרת דהא באמת לדעת הת"ח גם הקשואין והמי מלח אין בולעים כלום מהגבינה דהוי טהור מלוח וטמא תפל ואע"ג שהש"ך הניח להת"ח בצ"ע בזה מ"מ לענין הקערה יש לסמוך על הת"ח להתיר דאע"פ דבלעו המי מלח מהגבינה מ"מ לא מבליע בהקערה בשעה מועטת כזו פחות מכדי שיתנו על האור ויתחיל להרתיח והקשואין והמי מלח יש לערותן לתוך כלי של חלב כיון דלדעת הש"ך בלעו מהגבינה וכו' אכן אם שהה שם הגבינה בתוך המי מלח כשיעור שיתנו על האור ויתחיל להרתיח בודאי נאסרה הקערה דבשיעור כזה אמרינן דבלעי המי מלח מהגבינה ונבלע בהקערה וכו' ומ"מ המי מלת והקשואין לא נאסרו וכו' כיון דלא בלעו כלום מהקערה אפי' כששהו כשיעור שיתנו על האור ויתחיל להרתיח אלא יערה אותם לכלי של חלב וגם הגבינה לא נאסרה וכו' ועיי"ש שכ' דאפי' אם הגבינה רכה מאוד ובודאי נמחת בתוך המי מלח מ"מ אם לא שהה בתוכה כשיעור שיתנו על האור ויתחיל להרתיח יש לומר דלא נאסרה הקערה של בשר אלא שיש לערות תכף המי מלח לתוך כלי חולבות וכ' שם עוד דאם חתכו את הקשואין בסכין של חלב אין הסכין נאסר כיון דלא בלעו הקשואין מן הקערה כלום אפי' שהו שם כשיעור כבישה כנ"ל והקשואין צריך לערותן לכלי חולבות כיון שבלעו מהסכין אגב דוחקא דסכינא וכ' דלכאורה נראה שהקערה נאסרת דכיון דבלעו הקשואין טעם חלב מבליעים תיכף הטעם בקערה כמו כל מלוח דמבליע תיכף כדי קליפה אמנם י"ל כיון דאין בהקשואין אלא איסור בלוע לא נאסרה הקערה דסמכינן על אותה דעה דאין מפעפע במליחה מחתיכה לחתיכה בלא רוטב ואף שיש לומר דכיון דאיכא מי מלח הוי כרוטב מ"מ בנ"ד יש לומר כיון דהוא רק חומרא יש לצרף דעת המהר"מ דאם אין הסכין בן יומו גם בדבר חריף מותר ולא אמרינן דחורפי' מחליא לי' לשבח המובא בש"ע סי' צ"ו סעי' א' ע"כ יש לצרף זה לסניף שלא לאסור הקערה עכ"פ עכת"ד:

(נה) אם הוא יבש לגמרי, עבאה"ט מ"ש מהפר"ח ועי' בכנפי יונה מ"ש בדברי הרמ"א בזה וסיים בצ"ע ואח"כ כ' וז"ל וי"ל עוד שיש לחלק בין אם הוא מתייבש ממליחתו עד שאפשר שהלך לו כח מלחו אין חוזר מחמת לחלוחית מים בין אם הוא מלוח (והמלח) עודנה עלי' בחוזק אלא שנתייבש והדבר מורגש ונראה לעין המורה עכ"ל ועשפ"ד ס"ק י"ז שכ' בביאור דברי הרמ"א בזה דר"ל דכל שהוא יבש לגמרי שאין בו שום לחלוחית אף שנמלח מחדש חשיב כתפל וכן אפי' אם נמלחו ונתייבשו ואח"כ נתלחלחו מחמת דבר אחר וגם המלח נתלחלח חשיב ג"כ כתפל עיי"ש ועי' ביד יהודה בפיה"א ס"ק ל"א מ"ש בזה וכ' ג"כ כעין דברי הכנפי יונה הנ"ל דמ"ש הרמ"א אם הוא יבש לגמרי ר"ל שנתייבש במליחתו אחר שהפליט המלח כל הציר שבו שאז דינו נתפל מחמת שפסק כח המלא ואם חזר ומלח אותו שנית במלח (ר"ל במלח לח) או הבשר במים אז חזר הבשר להיות כרותח ונ"מ בזה דנחשב כרותח הוא רק שהוא בולע מאיסור צלול אבל הוא אינו יכול לאסור לאחרים כיון שאינו פולט ציר ועיי"ש עוד בס"ק שאח"ז:

(נו) יבש לגמרי. עבאה"פ מ"ש מהש"ך פי' אפי' מלוח הכל מותר וכ' בשפ"ד שם דר"ל דאפי' אם שניהם מלוחים דהיינו הלח והצלול וגם היבש אפ"ה שניהם מותרין רק שכתב שהיא תמוה דהיבש אמאי