דרכי תשובה - ד מז

וכו' מותר. עבאה"ט מ"ש שהש"ך חולק על זה ועי' בס' קהל יהודה שם וביד אברהם להלן סי' ק"ו סעי' ב' באמצע הדיבור שכ' דפשוט הוא דכל זה הוא רק היכא שלא נאסרה רק כדי קליפה אבל אם נאסרה כדי נטילה לכ"ע אם נתבשלה בלא נטילה צריך ס' נגד הכדי נטילה וכדמוכח בש"ע ריש סי' צ"ו עיי"ש:

(לו) צריך קליפה. עי' בשו"ת טוטו"ד תליתאי סי' קפ"ח שנשאל במאכל שצריך קליפה והוא בענין שאם הי' אפשר לקלפו בעי קליפה כגון בדין דתתאה גבר אם אירע כן בשבת והמאכל מתקלקל עד לערב אם נימא כיון דמצד שבת אסור לקלוף א"כ הו"ל כדבר שא"א לקלפו ומותר בלא קליפה או נימא להיפך כיון דמצד עצמו ראוי לקליפה הקליפה מעכב בו ואסור לאכלו עד עד שיקלפנו או אם נימא דכיון דאם נימא דאי אפשר לקלוף א"כ יהא מותר בלא קליפה שוב לא נחשב למתקן גם אם קלפו ומותר לקלפו ושוב אסור לאכלו בלא קליפה ועיי"ש במ"ש בזה והביא ראיות דלא מיבעיא בדבר שצריך קליפה רק משום חומרא דמותר לקלוף בשבת אלא גם בדבר שצריך קליפה מדינא מותר לקלוף בשבת ואסור לאכלו בלא קליפה עיי"ש:

(לז) קליפה עבאה"ט ופת"ש ועי' בשו"ת בית יהודה (להמהר"י עייאש ז"ל) סי' מ"ה בתבשיל שעירו המרק לתוך קערה ומקערה לקדירה אחרת ואח"כ נמצא בתבשיל ביצה שיש בה אפרוח ואין ס' בתבשיל וכתב שיש להחמיר כדעת הט"ז דאף שהקערה ההיא כ"ח וא"א לקלוף אותה צריך ס' נגד קליפת הקערה אם נשתמש בה ברותחין אם לא כשהיתה כולה מלאה תבשיל אז יש להקל דמסתמא יש סי' נגד קליפתה והקערה השני' שעירו מן הקערה לתוכה יש להתיר דאפי' לדעת הפר"ח לעיל סי' ס"ח דכל שהיס"ב גם בכלי שני אסור מ"מ כאן כיון דהכלי קר אפי' קליפה לא בעי ועוד שאינו ברור אם הי' היס"ב דחום כלי שני אינו אלא מדרבנן ואזלינן לקולא עיי"ש ועי' ביד אפרים להלן סי' צ"ב סעי' ז' שהביאו וכ' דמ"ש לענין הקערה הראשונה דאם היתה כולה מלאה תבשיל כשרה צ"ע שהקערה שמערין לתוכה רותחין קמא קמא דמטו נאסר ומה מועיל שהוא לבסוף מלאה דאם נתוסף אח"כ לא הדרה להכשירה וכמש"ל סי' צ"ט וכו' ואפי' אם לא הפסיק באמצע העירוי והוא מחובר מתחלה ועד סוף ע"י ניצוק אין להתיר דניצוק אינו מועיל להקל לצרף ע"י חיבור זה התבשיל שבקדירה שמערין ממנה כיון דא"א שהטעם האיסור יתחלק לשם ועוד דכיון שהדרך הוא כשמערין מרק מקדירה לקערה שבתחלת העירוי כשעדיין המרק מעט בשולי הקערה הרחבה מתפשט בכל פעם המים מעט משולי הקערה ממש ומתגלין פני שולי הקערה והעירוי נוגע בקערה עצמה ונאסר מקליפת הקערה עצמה והוי דומיא דעכבר שנמצא בשומן דלקמן סי' ק"ד דאמרינן שבכל פעם ששופך שומן נימס השומן שמכבר והעירוי מחדש נוגע בהעכבר ונאסר ולענין הקערה השני' כ' דיש להתיר בפשיטות אם הי' הקערה השני' קר ובפרט אם הי' הקערה רחבה שרגילות שיתקרר בתוכה ומכ"ש אם שהה התבשיל קצת קודם שעירה מן הקערה לתוכה עיי"ש:

ומ"ש הבאה"ט מהש"ך דמיירי כשהוא דבר הנבלל וכו' ר"ל דנבלל אח"כ ע"י הבישול עד שאין הקליפה ניכר ועי' בפרי תואר סק"ח שהשיג על הש"ך בזה והעלה דדוקא בהחלב כיון שהוא מתנענע בעת נגיעתו ולעולם אין כדי קליפתה ממנה עומד בצד אחד אלא היא בלולה תמיד חיצון בתיכון ומעיקרא לא הי' במציאות איסור קליפה בזה הקילו משא"כ בבשר דכבר נאסר כ"ק ונעשית הקליפה נבילה מי יתירה לאחר שנימוח עיי"ש ועי' חוו"ד שכ' לדינא כדעת הש"ך דכל שהקליפה ניכרת צריך ס' נגד הקליפה ואם נבלל ואין הקליפה ניכרת מותר אף כשאין ס' נגד הקליפה וכ"ז היכא שהקליפה הוא מדינא אבל היכא דהקליפה הוא רק לחומרא כגון בעירוי שנפסק הקילוח אף שניכרת הקליפה א"צ ס' נגד הקליפה עיי"ש וכ"כ בשו"ת מהר"י אסאד חיו"ד סי' ק"ח והסכים לדעת השואל בקערה פארציליי"ן שדמי' יקרים שנפל עליו איסור חם בעירוי שנפסק הקילוח כיון שיש הפ"מ יש להתירה אחר שהיי' מעל"ע כיון שלא נאסרה הקערה כדי קליפה מדינא רק מחומרא וא"א לקלפה שרי בדיעבד בהפ"מ אכן כל זה הוא רק בעירוי שנפסק הקילוח כיון שאין הקליפה מדינא וכאמור אבל במקום שהקליפה הוא מדינא כגון בעירוי שלא נפסק הקילוח וכיוצא לא מהני התקנה להשהותה מעל"ע והיכא דא"א לקלפה אסירה הכלי אפי' בהפ"מ עיי"ש אמנם יעוין ביד יהודה בפיה"א ס"ק י"ד ומבואר מדבריו דאפי' בעירוי שנפסק הקילוח אין שום מקום להתיר הכלי פארציליי"ן דא"א לקלפה כיון שהקליפה ניכרת ויותר מזה כתב שם דהעיקר לדינא כדעת הפרי תואר הנזכר דבבשר כיון שנאסר מתחלה כ"ק ונ"נ אף שנבלל אח"כ עד שאין הקליפה ניכרת מ"מ כיון שמתחלה הי' הקליפה ניכרת אין להקל וצריך ס' נגד הקליפה אף היכא דהקליפה הוא רק לחומרא כגון בעירוי שנפסק הקילוח ועיי"ש להלן סי' צ"ב בפיה"א ס"ק מ"ז ובפיה"ק ס"ק ס"ג שכתב דכל זה הוא בעירוי מכלי ראשון שעומד ע"ג האש אבל בעירוי מכלי ראשון שהוסר מהאש אף שלא נפסק הקילוח ונוגע למאכל ונתבשל אח"כ בלא קליפה יש להקל שלא להצריך ס' נגד הקליפה עיי"ש:

ועיין בחידושי הגרעק"א ז"ל לעיל סי' צ' בט"ז סק"ד (בד"ה גם) באמצע הדיבור שכ' דחתיכה שנאסרה כ"ק בבב"ח כגון שנפל בשר רותת לחלב צונן וכיוצא ובשלוהו בלא קליפה ולא הי' ס' נגד הקליפה אם חזר ונפל לקדירה בעי ס' נגד כל החתיכה דהקליפה הוי איסור דבוק עיי"ש ולפמש"ל (ס"ק כ"ז) מהמ"א דבדין זה דתתאה גבר אין הקליפה מדינא רק חומרא בעלמא מדרבנן ממילא דגם לענין איסור דבוק אין להחמיר בזה וכמ"ש להלן סי' ק"ה (ס"ק קנ"ז) דהיכא דאינו אסור מדינא אין לה חומרא דאיסור דבוק ולא שייך דינו של הגרעק"א ז"ל רק בחתיכת בשר שנאסרה מחלב ע"י עירוי שלא נפסק הקילוח (לח) בדיעבד. דע דכל זה הוא אם לא קלפוהו ובשלו כך בשוגג אבל אם עושה כן במזיד דינו כדין מבטל איסור במזיד דלהלן סי' צ"ט סעי' ה'. יד יהודה בפיה"ק ס"ק י"ז:

סעיף ה (לט) שאינו יכול ליאכל מחמת מלחו. עי' ביד יהודה בפיה"א ס"ק ט"ז ובפיה"ק ס"ק י"ט שהביא מדברי רש"י בפסחים דף ט"ו דאינו ר"ל דלגמרי נתקלקל עד שא"א עוד לשום אדם לאכלו מחמת מלחו אלא כל שנתקלקל טעמו ע"י המלח אינו נאכל מחמת מלחו קרי לי' עיי"ש:

(מ) ושהה כדי מליחה לקדירה. עבאה"ט מ"ש מהש"ך ועפר"ח סק"ט שהבין מדברי המחבר דכל שלא שהה כדי מליחה צונן מקרי ולא בעי אלא הדחה בעלמא והשיג עליו ופסק דאף בלא שהה כדי מליחה אסור אפי' בהפ"מ עיי"ש ועי' בפרי תואר סק"ט שמדחה ראיות הפר"ח והעלה דהעיקר כדעת המחבר להקל בזה עיי"ש איברא כי בש"ך כאן בסוף הס"ק כ' מדברי כל הפוסקים דאפי' בהפ"מ וסעודת מצוה חשבינן בזה גם קודם ששהה שיעור מליחה כרותח והנה בפלתי סק"ג וכרתי סק"ח השיג על הש''ך וכ' לחלק בין איסור דאורייתא לדרבנן דבאיסור דאורייתא שפיר יש להחמיר כדברי הש"ך הנ"ל אבל באיסור דרבנן כגון בנ"ד דמליחה בבב"ח הוא רק מדרבנן יש להקל כדעת המחבר דלא מחשב כרותח קודם שיעור מליחה עיי"ש אכן ביד יהודה בפיה"א ס"ק י"ז הרבה להשיב ע"ד הכו"פ הנזכר וכ' דהעיקר כדברי הש"ך להחמיר בכ"מ אף בדין זה דבב"ח במליחה אף דהוי רק מדרבנן עיי"ש וכן נראה דעת הפרמ"ג בשפ"ד