דרכי תשובה - ד מו

עמ"א או"ח סי' תס"ז ס"ק ל"ג ומ"ז סק"ה דקליפה זו אינו אסור מה"ת שהוא חומרא בעלמא מדרבנן וכ' במ"ז דמה"ט יש להקל בספיקו דהיינו כשיש ספק אם נפל חם לתוך צונן אם הקליפה הוא הפסד קצת י"ל ספק דרבנן לקולא ועיי"ש בסוף הס"ק ובשפ"ד סק"ז דכל זה הוא בנפסק הקילוח אבל בחלב רותח שנפל על בשר צונן ולא נפסק הקילוח הוי מה"ת אך מ"מ לא הוי ודאי איסור תורה רק ספק איסור דאורייתא עיי"ש ועי' ביד יהודה בפיה"ק ס"ק י"ד דגם בהנאה יש לאסור הקליפה בלא נפסק הקילוח עיי"ש ועי' בס' חיי עולם (מהמר"י מציפער ז"ל) הלכה י"ט (ועי' בדברינו לעיל ס"ק א'):

איברא כי בחוו"ד להלן סי' צ"ה בביאורים ס"ק י"ב כ' דכשיש ספק אם נאסר ע"י עירוי הוי כעין הקליפה ניכרת ומותר אף אם לא קלפוהו עיי"ש לדרכו ועי' בשו"ת בית שלמה חלק חו"מ סי' נ"ג באמצע התשו' שהשיג על החוו"ד בזה כי הוא נגד דעת הרמ"א להלן סימן ק"ד סעי' ב' שכתב דאם שפכו תמיד שומן בקדירה ויש להסתפק שמא העכבר הי' שם כשעירו עליו שומן רותח הכל אסיר והטעם הוא משום דהוי כניכר הקליפה ולפ"ד החוו"ד הו"ל להתיר דאף שניכר הקליפה מ"מ כיון שיש ספק אם היה העכבר שם הוי כעין הקליפה ניכרת אלא ודאי דהא ליתא ובפרט שגוף הסברה אינו עולה שפיר עכת"ד עיי"ש:

ועיין עוד במ"ז לעיל סי' ס"ח סק"ט (בדין הג') שכ' וז"ל ואיכא לעיונא בבב"ח אי יש ספק שנפל ע"י עירוי אם יש לחשוב לס"ס עי' סי' ק"י ואין להקל עכ"ל וע' במשמרת שלום כאן במ"ז סק"ח שהביאו וכתב בביאור דבריו דר"ל דהוי ס"ס שמא לא נפל ע"י עירוי ושמא עירוי אינו מבשל רק מפליט ומבליע לבד ומותר מה"ת בבב"ח ואין כאן רק איסור דרבנן ונגד דרבנן מהני גם ספק א' שמא לא נפל ע"י עירוי כלל דספיקא דרבנן לקולא ולהכי מסיים דאין להקל דאולי אין לצרף דעת הפוסקים דעירוי אינו מבשל אף כ"ק לס"ס כיון דאנו תופסין לעיקר דעירוי מבשל כ"ק ועיי"ש במ"ש בדבר שנשאל שהמשרתת לקחה בלילה הקערות וטעללי"ר פארציליי"ן של בשר אחר שהדיחה אותם והעמידה אותם על הכירה קרה מן הצד ובאמצע הכירה עמדה קדירה חלב רותח ומעט גחלים סביבה ובבוקר ראו שנהפכה בלילה הקדירה של חלב ע"י חתול ונשפך החלב תחת כל הכלים של בשר הנ"ל וספק אימת נשפך אם מתחלת הלילה שאז הי' החלב רותח או בסוף הלילה שהי' אז החלב צונן לפי שלא היה רק מעט גחלים והי' מהנמנע שישמרו חומן יותר מערך שעה אבל זאת ברור הוא שהי' בודאי עירוי שלא נפסק הקילוח מחמת שנזחל תחתיהם הרבה חלב מה דינם של כל הכלים והי' הפסד מרובה והשיב להתירן לאחר מעל"ע עפ"ד הפמ"ג הנ"ל דעירוי שלא נפסק הקילוח לא הוי רק ספיקא אם מבשל א"כ הרי יש ס"ס שמא נשפכה החלב בשעה שהי' צונן ואת"ל בשעה שהי' חם שמא עירוי אינו מבשל אלא מפליט ומבליע ומותר מה"ת בבב"ח כל זמן שאינו מבשל והיכא שהוא מותר מה"ת מס"ס מהני ספק א' שמא הי' החלב צונן דספיקא דרבנן לקולא ואף שהפרמ"ג בסי' ס"ח כתב דספק זה שמא עירוי אינו מבשל אין לחשבו לספק ממש לצרפו לס"ס מ"מ י"ל דזה דוקא בעירוי ממש דהיינו שלא הלך הקילוח על מקום קר משא"כ בנ"ד דהלך הקילוח על הכירה צונן יש לומר דאף דבודאי לא נפסק הקילוח הוי ספק מעליא אם מבשל בכה"ג והביא שם גם תשו' הגאון מבערזאן ני' שהסכים עמו להתיר עיי"ש באריכות ועי' בדברינו להלן סי' צ"ב (ס"ק קנ"ד):

(כט) מותר. עפת"ש סק"ה ועי' במ"א סוף סי' תס"ז ס"ק ל"ג שהעלה דהיכא שהקליפה הוא מדינא אף שאינה ניכרת אוסרת עד ס' כנגדה אכן בדין תתאה גבר כיון דאינו אלא מצד חומרא מותר אף אם אי אפשר לקלוף עיי"ש ועי' במחצית השקל שם שהחזיק דברי המ"א בזה והביאו בהגהות אמרי ברוך ובחכמת אדם כלל מ"ב סוף סעי' ו' לדינא עיי"ש וכ"כ בכנפי יונה כאן דבאלו הנאסרים כ"ק מחמת מליח' או עירוי פשיטא כיון שהקליפ' אסור מדינא אם נתבשל בלא קליפה צריך ס' כנגדה עיי"ש והנה ביד יהודה בפיה"א ס"ק י"ד העלה דבדבר רך ונבלל אף היכא דהקליפה הוא מדינא א"צ ס' עיי"ש אמנם יעוין במ"ז סק"ז ושפ"ד סק"ח שהביא דברי המ"א המכר לדינא ומשמע עם מדבריו דאפי' בהפ"מ אין להקל ולא חילק בין דבר הנבלל או לאו ועי' בס' משמרת שלום בט"ז ובש"ך שם מה שהאריך בזה:

(ל) כולו. עפת"ש סק"ה וע' בחידושי הגרעק"א ז"ל שכ' דחלב רותח שנפל על בשר בעירוי שלא נפסק הקילוח י"ל דאפי' ס' לא מהני כיון דכל עירוי נוגע תמיד בבשר כל טפה וטפה נאסר וכדלקמן סי' ק"ד בעירוי שומן על עכבר עיי"ש אמנם לפמ"ש הפת"ש כאן מהח"ס דהא דמחמרינן להלן סי' ק"ד לומר כן משום דשם מיירי שהריקו השומן בנחת וידוע שהקלוח וכו' א"כ אין ראי' מהתם להחמיר כל כך אפי' בלא נפסק הקילוח וע' במשמרת שלום בשפ"ד סק"ח באמצע הדיבור מ"ש בזה:

(לא) נפלו וה לתוך זה צוננין מדיח הבשר. היינו הדחה היטב ולא סגי בהדחה מועטת. בית מאיר ועי' בדברינו לעיל (ס"ק ה'):

(לב) מדיח הבשר ומותר. עי' במנח"י כלל כ"ב ס"ק ט"ו שכ' מהאו"ה דאם לא הדיח הבשר ונתבשל אותה חתיכה צריך שיהי' בהחתיכה ס' נגד כל אותו מקצת שהי' בתוך החלב ואם אין בכל החתיכה ס' צריך שיהי' בהקדירה ס' נגד כל החתיכה ככל איסור דבוק ואע"פ שלא הי' צריך מתחלה רק הדחה מ"מ כיון שלא הדיחו צריך לבטל החלב שהי' עליו בס' ואין אנו יודעים כמה חלב הי' על החתיכה כיון שנראה לעין שיש הרבה חלב תוך הבשר עיי"ש אמנם יעוין בבית מאיר שהעלה דמדהשמיט הת"ת דברי האו"ה בע"כ דלא ס"ל כן וכן עיקר דאין צריך ס' אפי' נגד הקליפה עיי"ש:

(לג) ומותר. עבאה"ט מ"ש האו"ה דצריך קליפה והש"ך הניחו בצ"ע וכ' דמדברי הט"ז משמע דאף בבב"ח צריך קליפה דוקא ועי' במנח"י כלל כ"ב סק"א ובפרי חדש סק"ז שהסכימו להש"ך דסגי בהדחה וכמ"ש המחבר והביאו בשפ"ד סק"י וכתב שכן משמע דעת הת"ח בסימניו עיי"ש ועי' בפרי תואר סק"ז מ"ש בזה והכריע דבב"ח דהוי רק איסור דרבנן יש לסמוך על הש"ך דסגי בהדחה אבל בשאר איסורים דהוי דאורייתא ואנן קא חזינן שנשאר האיסור דהגם שמדיחין ההיתר עדיין נשאר קצת טעם יש להחמיר להצריך גרירה ומ"ש האו"ה דבעי קליפה קצת ר"ל גרירה עיי"ש ועי' בס' חיים מדבר (להרב מו"ה חיים די טולידו ז"ל) בחידושיו ליו"ד דף מ' ע"א מ"ש בענין זה והעלה לחלק בזה דהיכא דההיתר הוא דבר יבש לגמרי ואין בו לחלוחית בזה יש להורות כמ"ש האו"ה דצריך קליפה וכדעת הפרי תואר שכ' שכן עיקר לדינא כיון דהדבר נראה לעין שכשנפל לתוך האיסור הלח נתרכך מעט למעלה וא"א דלא בלע פורתא ע"כ צריך קליפה עכ"פ אבל בדבר שיש בו לחלוחית קצת כגון בשר בזה סגי בהדחה שהאיסור הלח לא עביד בי' שים פעולה דבלא זה הי' רך מעט מלמעלה והלחלוחית של איסור לא עשה בי שום השתנות בזה סגי בהדחה עיי"ש ונראה דאפי' במקום שכ' דצריך קליפה אינו ר"ל קליפה ממש אלא גרירה וכמש"ל מהפרי תואר:

(לד) ובמקום שהבשר צריך קליפה וכו'. עבאה"ט שכ' שהש"ך חולק וכתב בס' קהל יהודה בחידושיו לסי' זה ומשמע לי דה"ה צונן בצונן דבעי הדחה ובשלו בלא הדחה דלדעת הש"ך אוסר וכמחלוקת בזה כך מחלוקת בזו עיי"ש וע' בשו"ת פרת מטה אהרן חלק ב' סי' מ"ז שנשאל בעובדא שחתכו בשר דק דק לצורך פשטיד"א בסכין של גבינה ומחמת דקותו א"א לקלפי אם יש להכשירו ע"י הדחה ועיי"ש במ"ש בזה והעלה דמעיקר הדין כל צד שיש להחמיר בזה הוא רק אם חתך בשר רותח אבל בחתך בה בשר צונן וידוע שהי' הסכין נקי לא בעינן לא קליפה ולא הדחה ע"כ בנ"ד אין מקום להחמיר כלל אכן ע"צ היותר טוב אם אפשר לקלוף ה"ז משובח ואם א"א לקלוף בודאי דבהדחה בעלמא סגי עיי"ש וע' בשו"ת נאמן שמואל סי' ט"ו שנשאל ג"כ בעובדא כזו וכ' להחמיר ולאסור הפשטיד"א גם בחתך בשר קר עיי"ש באריכות אמנם יעוין בשו"ת אוהל יוסף (מהגאון בעל שלחן גבוה) חיו"ד סי' כ"ב שהביאו והרבה להשיב על דבריו והעלה דכל שהי' הבשר קר אין שום צד להחמיר ואם הי' הסכין מקונח אפי' הדחה לא בעי עיי"ש באריכות (וע' בדברינו לעיל ס"ק ב') (לה) שהבשר צריך קליפה