דרכי תשובה - ד מה

לא אמרינן אדמיקר לי' וכו' ואינו מבשל כדי קליפה ונ"מ לענין בב"ח שאם עירו רוטב בשר צלול רותח לתוך חלב צונן אע"פ שמתערבים יפה ונאסרו באכילה שרי בהנאה דלאו דרך בישול הוא עכ"ד וע' עוד מזה בחוו"ד שם בס"ק שאח"ז שכ' ובדבר המתערב נראה דאפי' התחתון רותח אם נתן צוננים עד שאין היס"ב אין בו משום בישול כלל עכ"ד ועיי"ש עוד בס"ק ח' שמבואר ג"כ מדבריו דגם אדמיקר לי' בלע כ"ק לא שייך בלח בלח דבדבר המתערב לא שייך זה עיי"ש לדרכו ועי' מזה בדברינו לעיל סי' פ"ז (ס"ק י"ז):

(טז) רותח. עי' חיו"ד בביאורים סק"ה שהביא ראי' דהיכא שהעליון צונן לא אמרינן תתאה גבר שיתבשל רק שיפלוט ויבליע עיי"ש וע' בשו"ת בית יצחק (מהגאון מלבוב ז"ל) חלק א' מיו"ד סי' ק"ה אות א' מ"ש בזה והניח בצ"ע עיי"ש:

(יז) או חלב צונן לתוך בשר רותח. יש בזה חידוש מרישא דהגם דדרך משקה הקר לקרר יותר ממה שדרך בשר קר לקרר משקה חמה אפ"ה אמרינן תתאה גבר פרי תואר סק"ד:

(יח) לתוך בשר רותח. ע' בס' ערוך השלחן (להרב מהרי"מ מנאוואהרדק) סעי' י"א וי"ב שעמד בזה דאיך נתנו חז"ל כלל בזה לומר דתתאה גבר דמשמע לכאורה גם אם נפל הרבה חלב רותת על מעט בשר צונן נאמר תתאה גבר ומקרר העליון הלא אין לך דבר תמיה יותר מזה שהרי עינינו רואות שהחלב נשאר ברתיחותו וגם מעט הבשר צונן נעשה רותח ואיך נאמר דתתאה גבר וכן להיפך אם נפל הרבה חלב צונן על מעט בשר רותח איך נאמר דתתאה גבר ואסור החלב כשאין ששים הרי עינינו רואות שהחלב צונן לגמרי וגם הבשר נצטנן ולפי הראות בחוש נראה דכשיש ד' או ה' פעמים מהאחד נגד השני בהכרח לפעול על השני שיהי' כמותו ואם נאמר דבאמת יש שיעור בזה קשה למה לא למדנו חז"ל כמה הוא השיעור וכ' דבע"כ ברור הוא דבכ"מ שנזכר בדברי הש"ס והפוסקים תתאה גבר מיירי כששני דברים הן שווין בהכמות שלהן דלפי ערך החלב כן הוא ג"כ כמות הבשר ולכן נחלקו חז"ל האיכות של מי גובר העליון או התחתון ואפסקא הלכתא דהתחתון גובר אבל אם יש באחד מהן רבוי בכמות לא שייך סברה זו דתתאה גבר והביא ראי' לדבריו מדברי התוס' שבת דף מ"ב ע"א עיי"ש אמנם יעוין ביד יהודה להלן סי' ק"ה בפיה"א ס"ק י"ב ובפיה"ק ס"ק כ"א שעמד בזה וכ' דלכאורה נראה דאם נפל צונן הרבה לתוך חם אפי' אם החם הוא כלי ראשון מ"מ כיון שאין החום של הכלי ראשון יכול להחם הצונן ההרבה והוא מקיף אותו מכל הצדדים בזה יש להתיר ולומר דהצונן ההרבה גובר ומקרר להחם המעט גם כשהוא למטה אבל מדברי הש"ס והפוסקים משמע דגם בנפל הרבה צונן לתוך מעט חס אסור כולו דמיד בעת הנפילה טרם שנפל כל הצונן למטה נאסר ראשון ראשון מהתתאה החם ואסור כולו עיי"ש ולדינא נלפענ"ד שיש לנו לחוש בכ"מ לחומרא דאם התחתון חם אע"פ שהוא קטן יש לחוש לחומרא כמ"ש ביד יהודה שם דאע"פ שהקר שנופל עליו מלמעלה הוא הרבה מכמות החם שתחתיו חיישינן שנאסר ראשון ראשון קודם שנפל הכל כשיעור שיתקרר וכנזכר אמנם להיפך אם הי' התחתון צונן אין לסמוך דתתאה גבר ומקרר העליון אלא אם לא הי' בהעליון שיעור גדול בכדי שיהי' בו לחמם את התחתון אבל בלא"ה בודאי יש לחוש להחמיר וכמ"ש הרב ערוך השלחן וע' בדברינו להלן (סק"כ) ולהלן סי' ק"ה (ס"ק ס"ז):

(יט) הכל אסור. פי' אם אין ס'. ש"ך סק"ה:

(כ) אסור. ולענין אם הוא אסור מדאורייתא ואם הוא אסור גם בהנאה עי' ביד אברהם שכתב בפשיטות דאסור מדאורייתא ואסור בהנאה עיי"ש ועחוו"ד סק"ט שכ' לחלק בזה בין הבשר להחלב דחלב רותח שנפל על בשר צונן אין הבשר נאסר מדאורייתא כל זמן שלא הגיע למאכל בן דרוסאי ואינו אוסר בזה כ"א מדרבנן ואינו נאסר בהנאה אבל החלב נאסר מדאורייתא ואסור בהנאה עיי"ש אבל ביד יהודה בפיה"א ריש סי' פ"ז וכאן בפיה"ק ס"ק י"א כתב דגם הבשר, נאסר בהנאה מיד מדאורייתא אע"פ שלא נתבשל כמאב"ד כיון דהוי דרך בישול עיי"ש (וע' בדברינו לעיל סי' פ"ז ס"ק ג') ועי' בס' פרי הלולים בש"ך ס"ק י"א (בד"ה אם נפל) שכ' דאע"ג דקיי"ל דהחלב נאסר בהנאה כיון שהוא לח וממהר להתבשל מ"מ יש תנאי בזה דדוקא כשהחלב הוא מעט ולכן הוא יכול להתבשל מהר משא"כ אם הי' החלב מרובה אף שמעט ממנה יכול להתבשל מ"מ כיון שאינו יכול להתבשל כולו וזה המעט הוא מעורב אין נאסר בהנאה דאנן קיי"ל כהר"ן דבדבר המתערב לית בי' משום בישול כל זמן שלא נתבשל כולו עיי"ש (וע' בדברינו לעיל ס"ק י"ח ולהלן סי' ק"ה ס"ק ס"ז):

(כא) משום דתתאה גבר. עבאה"ט מ"ש מהט"ז דכל זה דוקא באיסור מחמת עצמו וכו' ועמ"ז סק"ה שהתפלא על הט"ז בזה וכתב דזה ברור הוא דחתיכה שבלעה דם וכדומה מדברים המפעפעין ונפלה לרוטב רותח אמרינן תתאי גבר ומפליט מן החתיכה ולא עוד אלא אפי' רוטב קר שנפל לבשר רותח הבלוע מאיסור י"ל דאמרינן תתאי גבר ומרתיח לרוטב העליון ומפליט הבלוע מבשר ונאסר הרוטב עיי"ש וע' בחוו"ד שם שכ' דהט"ז מוקי דברי המחבר דמיירי בחוץ לקדירה דבחוץ לקדירה שפיר הדין דאיסור בלוע אינו יוצא בלא רוטב והא דאוסר הכל מיירי בשמן אבל לענין בלוע אינו יכול לפטם ואינו יוצא רק ע"י רוטב ולא מקרי רוטב רק כשהוא בקדירה אבל בלא קדירה כגון שנפל דבר צלול כמו דם או חלב על צלי חוץ לקדירה לא מקרי רוטב אבל בקדירה כגון שנפל רוטב צינן על בשר רותח שבקדירה ה"ז כדין רותח דכ"ר ושפיר גם הט"ז מודה דמפליט הטעם הבלוע בחתיכה ונאסר הרוטב עיי"ש ואי"ה להלן סי' ק"ה סעי' ג' יבואר עוד מדין זה:

(כב) דתתאה גבר. עי' בשו"ת בית יצחק (מהגאון מלבוב נ"י) חלק א' מיו"ד סי' ק"ה אות ה' שהביא בשם חכמי הטבע דדוקא כשחתיכה א' מונחת על חברתה דיש שם דוחק אז אמרינן שהתחתון מחמם העליון משא"כ אם אוחז החתיכה בידו שאין דוחק להתחתון אין התחתון מחלק מהחמימות שלו להעליון והביא סמוכין לזה מלשין האו"ה כלל כ"ט שכ' בטעם תתאה גבר שהעליון מכביד על התחתון וכן משמע מדברי החוו"ד בסי' צ"ב ס"ק כ"ד שכ' דכל הנסמך על חברו מקרי הסומך עילאי והנסמך תתאה וא"כ מוכח מזה ג"כ דדוקא כששוכב ונסמך עליו משא"כ כשאינו נסמך עליו רק אחזו בידו לא שייך דין תתאה גבר עיי"ש באריכות:

(כג) גבר. עבאה"ט מ"ש דאפי' בבשר רותח צלי חוץ לקדירה וכו' ועי' בשו"ת ארץ צבי חיו"ד סי' כ"א בעובדא שנתחב ראש העוף ביורה של חלב רותחין אצל האש והביא מדברי הטוטו"ד והקנאת סופרים (שהבאתי לעיל סי' ס"ט ס"ק קע"ט) שהקיל בזה כיון שלא נתחמם כל העוף לא אמרינן תתאה גבר והשיג עליו והעלה בראיות דגם בכה"ג אסור ואף דהוי רק איסור דרבנן דבשר עוף בחלב אינו אסור רק מדרבנן אפ"ה יש להחמיר ואפי' הכלים שבשלו בה עוף זה אסורים עיי"ש באריכות ועי' בדברינו לעיל סי' ס''ט שם:

(כד) אבל חלב רותח שנפל על בשר צונן וכו'. עי' במ"ז להלן סי' ק"ה סק"ו (בד"ה אם) שכתב דבע"כ מיירי כאן בעירוי שנפסק הקילוח וכמו שמורה פשטות הלשון שנפל על בשר וכו' היינו דרך נפילה שנפסק הקילוח דבלא נפסק הקילוח אפי' ס' לא מהני דכל טפה וטפה מהעירוי שנוגע תמיד בהבשר נאסר ונעשה נבילה עיי"ש והביאו בחידושי רעק"א ז"ל כאן בש"ך סק"ח וכ' ע"ז דאף דלדעת הכו"פ להלן סי' ק"ד נראה להקל מ"מ לדידן דקיי"ל דבב"ח גם בלח בלח חנ"נ יש להחמיר עיי"ש וע' בפת"ש סק"ו מ"ש מהח"ס ועי' ביד יהודה בפיה"ק ס"ק י"ד:

(כה) על בשר צונן או בשר רותח וכו' היינו באין בו בקעים אבל באית בי' פילי להי"מ שבסעי' ז' בהגה אסור אף בצונן אם לא בהפ"מ ובבשר רותח אסור אף בהפ"מ. דגול מרבבה תניינא ותשובה מאהבה חלק ג' בגליון הש"ע כאן:

(כו) או בשר רותח שנפל לתוך חלב צונן. אשמעינן חידוש בזה דהגם שהחלב הוא קר ומרבה הקרירות בבשר דיותר הוא קרירות החלב בטבעו מקרירות הבשר וסד"א דמקרר לי' בפעם א' ואין לו זמן לומר דאדמיקר לי' בלע פורתא ודי בהדחה קמ"ל דבעי קליפה בבשר בכל גוונא. פרי תואר סק"ו (כז) לתוך חצב צונן. לאו דוקא צונן ממש דאפי' חם והוא כ"ש מקרי צונן כדמוכח להלן סי' צ"ב סעי' ו' בהגה חוו"ד בחידושים סק"ח (ועי' בדברינו להלן סי' צ"ב סוף ס"ק קכ"ט ולהלן סי' ק"ה ס"ק ע"ו):

(כח) קילף הבשר