דרכי תשובה - ד מד

בהם דבר היתר אבל אם רוצה ליחדו שיהא לשרות בו בשר חי קודם מליחה כיון דבלא"ה יש בו עדיין איסור דם מותר אף לכתחלה דלא שייך לחוש לתקלה כיון שאין משתמשין עוד בכלי ששורין בו בשר לשום דבר היתר וכשהוא מיוחד לאיסור לכ"ע לא חיישינן לתקלה וכמו דקיי"ל דהכלי שמדיחין ומולחין בו הבשר מותר להיות גם של חרס ואדרבה בכלי של היתר אסור לשרות בו קודם מליחה דחיישינן שמא ישכח להדיח הכלי עיי"ש:

ומ"ש הבאה"ט בסוף הס"ק דבדבר יבש מותר להשתמש בו בלא הדחה עמ"ז סוף ס"ק ב' שסיים בזה בצ"ע עיי"ש וע' בכנפי יונה ובחכמת אדם ובינת אדם שם שכ' לדינא להחמיר דאם הכלי אינו מקונח יפה אסור להשתמש בו אף בדברים יבשים שאינם חריפים עיי"ש וכ"כ ביד יהודה בפיה"א סק"ח לדינא עיי"ש:

סעיף ג (יא) צריך ליזהר שלא יגע בשר בלחם וכו'. ומכ"ש שצריך לזהר שלא יגע בו בשר תי קודם הדחה ומליחה כדת דחיישינן דלמא אשתלי ואכל לי' בלא הדחה מדם הנדבק בו ויאכל איסור דאורייתא וכ"ש הוא מהא מלתא דדלמא אכיל לי' עם גבינה לא הוי אלא מדרבנן ואם נגע לחם בבשר חי כנ"ל צריך לקלפו ולכל הפחות יש לגרור מקום מגעיו. פרי תואר ס"ק ג':

(יב) שלא יגע בשר בלחם. עפת"ש מ"ש מהפרמ"ג דמשמע דאין תקנה לפת זה אפי' לאכלו עם בשר ועי' ביד יהודה בפיה"א ובפיה"ק סק"ט מ"ש בזה והביא מהא דלהלן סי' צ"ז שמבואר לחלק בזה בין פת מועט לפת מרובה וכ' דכאן שסתמו בזה ולא מחלקו בכך משמע שצריך לזהר אף בפת מועט בע"כ שהוא רק מצד זהירות דלכתחלה צריך להרחיק אבל מצד הדין אם הוא פת מועט ורוצה ליחדו לבשר או לגבינה ליכא איסור עיי"ש ועי' בערוגות הבושם ריש סי' זה שהעלה דבע"כ הטוהמ"ח שכ' שיש לזהר שלא יגע היינו אם אינו נזהר לאכול הלחם דוקא עם בשר לכן חיישינן דלמא אשתלי ולא ידיח ויבא לאכלו עם גבינה וכן להיפך אבל אם מיוחד הלחם לאכלו רק עם בשר או עם חלב בזה לא חיישינן דלמא אשתלי וכו' כיון דנגיעת הבשר או הגבינה בלחם הוא דבר מועט וכו' והכי נהוג עלמא כשאוכלין לחם עם בשר או עם חמאה חותכין הלחם בסכין אשר שמנונית נקרש על פניו ואין איש שם על לב להיות נזהר בזה והטעם משום שמייחדים הלחם לבשר או לחלב ובפת מועט לא חיישינן דלמא אשתלי עיי"ש:

(יג) עם גבינה. עבאה"ט ופת"ש ומ"ש הבאה"ט דוקא כשא' מהם לח עכנה"ג בהגהות הטור אית ג' שכ' דלא הקפיד הטור אלא שהבשר יהי' לח שאם הוא יבש פשיטא דאפי' הדחה א"צ כלל שהנגיעה בבשר יבש אינה מלכלך כלום אבל גבינה אפי' יבשה א"א שלא תלכלך מעט ולכן אפי' תהי' יבשה צריך הדחה עכ"ד ועי' בדברינו לעיל (ס"ק ד') וע' בשלחן גבוה סק"ד ועי' ביד יהודה בפיה"א סק"י שכתב דמ"מ אף בבשר יבש כנ"ל צריך לראות שלא יהא שום שמנונית ע"ג דאם יש איזה שמנונית ע"ג ידבוק בהלחם כאשר נראה לעינים וכ' די"ל דמה"ט לא נזכר במחבר תיבת לח כמ"ש בטור משום דסתם בשר יש בו בודאי שמנונית ע"ג זולת אם נתייבש לגמרי וזה לא שכיח עיי"ש:

ומ"ש הפת"ש מהפרמ"ג דאין תקנה בלחם בהדחה עי' במנח"י כלל ס"א ס"ק ל"ו עי' בדלתי תשובה סק"ד באורך ועי' בכנפי יונה שכ' דבלחם וכיוצא בו בדבר שדרכו ובטבעו לבלוע מדבר לח אף בצונן לכל הפחות קליפה בודאי בעי אמנם גם אם סגי בקליפה תלוי לפי ראות עינים עד כמה נכנס הבלוע עיי"ש:

ומ"ש הפת"ש בסוף הס"ק לחלק בלחם בין צד הפנים לצד החיצון דבצד חוץ סגי גם בלחם הדחה עי' ביד יהודה שם ובפיה"ק סק"ט שכ' דאפי' נגע בהפת למעלה לא מהני הדחה וצריך גרירה דוקא דע"י הדחה יתרכך יותר עיי"ש [ולפי דברי הכנפי יונה הנ"ל לא סגי בגרירה רק קליפה בעי] ועי' בשו"ת חקקי לב חיו"ד סי' כ"ב בעובדא שנגע לחם בחלב וראו שנבלע בו קצת מהחלב ומחמת שהקליפה של הלחם הי' קשה הבינו שלא נבלע בתוכו רק כדי קליפה וכפי ששיערו בו הי' בכל הלחם ס' כנגד החלב שנבלע ואפ"ה לא רצו לאכלו בבשר והניחוהו לבדו משאר לחמים ואח"כ נתערב זה הלחם עם שאר הלחמים ואין מכירין אותו שכבר נתייבש וכ' דפשוט דמהני מה שיש ששים בהלחם לבדו כנגד מעט החלב שנבלע בצד א' ממנו ואפי' לא הי' ששים בהלחם הי' מותר כיון שלא נבלע רק כדי קליפה הרי קיי"ל דכל מידי דבעי קליפה אם בשלוהו בלא קליפה בענין שאין מכירין עתה מקום הצריך קליפה מותר בדיעבד ואף אם באנו לחוש למ"ש הרמ"א להלן סי' ק"ה סעי' ה' ובפרי תואר שם סק"י דחלב הוי דבר המפעפע ולא סגי בקליפה הרי יש ששים בכל הלחם לבטל החלב שבלע עיי"ש באריכות:

סעיף ד (יד) רותחין. ר"ל חום כלי ראשון וכמ"ש הרמ"א להלן סי' ק"ה סעי' ג'. הגהות חכמת שלמה וה"פ:

(טו) לתוך חלב רותח. הנה כאן ולהלן סי' ק"ה סעי' ג' בדין תתאה גבר לא נזכר רק בהי' א' גוש והב' צלול או בשניהם גושים אבל אם הי' שניהם צלולים כגון שנפל רוטב צונן לתוך חלב רותח או להיפך לא נזכר והנה ראיתי בס' מקדש מלך על הזה"ק פ' פנחס דף רל"א ע"ב שכ' אגב אורחי' דקיי"ל גבי משקה של איסור שנפל במשקה של היתר דתתאה גבר ואם התחתון חם הוא אסור ואם התחתון קר מותר עכ"ל ולא כתב שום מקיר לזה דגם בלח בלח שייך דין תתאה גבר ולדינא אין זה דבר פשוט כ"כ כי הנה בחוו"ד בביאורים סק"ו הוכיח מהא דלקמן סי' ק"ה סעי' ג' ברמ"א בדין דמערה שומו לנר דלוק של חלב דכשר בדיעבד דאע"ג דהתתאה הי' תם אפ"ה לא אמרינן תתאה גבר לאסור העילאה ובע"כ דחילוק יש בין דבר גוש לדבר לח דדבר לח אינו מבליע למעלה אפי' אם התחתון הוא חם משום דדבר לח לא נחשב חיבור עיי"ש באורך לדרכו ומבואר מדבריו עכ"פ דפשיטא לי' ג"כ דגם בשני דברים לחים הנותנין זה בתוך זה שייך דין דתתאה גבר רק בנידן דיד' לא אסור משום שאין העליון מחובר להתחתון ע"י הקילוח כאשר יראה המעיין שם איברא כי בטוש"ע או"ח סי' שי"ח סעי' י"א בענין בישול בשבת בדין אמבטי מבואר כמ"ש המקדש מלך דגם במים צוננים לתוך רותחין שייך דין תתאה גבר שאם הי' הרותחין למטה ה"ז מבשל אמנם יעוין בט"ז שם ס"ק י"ח ובמ"א ובמחה"ש שם ס"ק ל"ה ופרמ"ג שם שיש חילוק בענין זה בין אם הי' הצוננים מרובים או מועטים דאם הי' החמים מרובים והצוננים מועטים אעפ"י שהי' הצוננים למטה אסור כיון שמתערבין עם החמין המרובים ומבשל ועיי"ש בפרמ"ג בא"א ס"ק ל"ה שכ' דבנתן חמין לתוך צונן לענין אדמיקר לי' וכו' דאם הי' התחתון הצונן מרובים הרבה העליון