דרכי תשובה - ד מג

(ח) דילמא אכיל בלא הדחה. עבאה"ט מ"ש מהט"ז דלא יפה עושים ההולכי דרכים שאוכלים הערינג"ש מלוחים על כלי עכו"ם וע' בכנה"ג בהגהות ב"י אות א' מהדמש"א דמ"מ היכא שכבר מונח על כליהם סגי במה שקולפין הקליפה מן ההערינ"ג שדרך להשליכו רק שיזהרו שלא יניחוהו אחר הקליפה על כלי העכו"ם עיי"ש. ומ"ש הבאה"ט דכ"ש דלא יפה עושים הקינים אונירקי"ס עם המי מלח מעכו"ם לאכלם בקערה שלהם עמ"ז סק"ב שכ' דאף שיש לו מים לרחוץ הכלי היטב אפ"ה אסור לכתחלה עיי"ש:

(ט) בלא הדחה. עבאה"ט ומה שסיים מהת"ח דבשעת הדחק כדיעבד דמי עי' בחוו"ד שכ' דבשעת הדחק כזה אף אם א"א לו לעשות שפשוף להכלים כדיעבד דמי ושרי לכתחלה עיי"ש אמנם במ"ז שם כ' דמ"מ צריך עכ"פ לרחוץ הכלי היטב עיי"ש ונראה מדבריו דאם אין לי מים לרחוץ הכלי היטב בכ"מ אסור לכתחלה ועי' בבינת אדם שער או"ה אית ל"ט שכ' כן בהחלט דבכ"מ לא שרי אלא אם רחץ עכ"פ הכלי תחלה היטב והכלי היה נקי אבל אם אין הכלי נקי דבעי מדינא הדחה בודאי אין בין אם הוא בביתו או בבית עכו"ם בכ"מ אסור לכתחלה דכי ס"ד לו כלי חלב מותר לבשל בקדירה של בשר חלב לכתחלה ח"ו לומר כן עיי"ש וע' ביד יהודה בפיה"א סוף סק"ח שכ' דבכ"מ שמתירין בשעת הדחק להמתאכסן בבית עכו"ם להשתמש בכליו של עכו"ם אין חילוק בזה בין כלי חרס לשאר כלים ואף בכלי חרס מותר להשתמש ע"י הדחת הכלי תחלה היטב עיי"ש:

ועיי"ש עוד בבינת אדם ובחכמת אדם כלל נ"ו סעי' א' שכ' דמתירין להשתמש כליהן של עכו"ם אף אם רחץ וקנח הקערה היטב לא שרי אלא הערינ"ג שהיא מלוח רק במקצת וחומץ שאינו חזק אבל בחומץ חזק וכן במלח בו בשר או דגים מלוחים הרבה דבמלוח הרבה שיש בו ציר וחומץ חזק לכ"ע אם שהה כשיעור שיתנו על האור וירתיח מפליט מן הכלי ואפי' בדיעבד אסור עיי"ש וכ"כ ביד יהודה שם וכ' דכל זה בדבר חריף לח אבל דברים חריפים יבשים מותר לתת בו ע"י הדחה ושפשוף הכלי היטב עיי"ש:

ועיין בס' לקוטי צבי (מהרב מהרצ"ה מבראד ז"ל) סוף סי' כ"ב שכ' דכל זה הוא לענין היתר לאכול האוגירקי"ס על כליהן של עכו"ם וכאמור אבל לחתוך האוגירקו"ס בסכין על כלים של עכו"ם בודאי אסור דהוי חורפא ודוחקא דסכינא קיי"ל שהוא בולע כמו שימוש בחמין ואוסר עיי"ש ולדעתי שהדבר תלוי בפלוגתת החכמת אדם עם הגאון בעל תשו' ספר יהושוע המובא בדברינו להלן סי' צ"ו (ס"ק ל"ז) לענין מה שחותך בסכין על הכלי אי הוי בכלל דוחקא כיון שאין הדוחק של הסכין מגיע לתוך הכלי רק על גבי' עיי"ש וצ"ע:

(י) ודוקא דבר שיש בו לחלוחית. עבאה"ט וע' חוו"ד שכ' דאחר השפשוף מותר ליתן בתוכו אף דבר חריף לח עיי"ש ועשפ"ד סק"ג שהחמיר בזה והעלה דכשבלע הכלי ע"י רותחין מותר להשתמש בה לאחר הדחת הכלי היטב רק דבר חריף יבש אבל דבר חריף לח אינו מותר להשתמש רק בכלים שלא נשתמשו בהם אלא ע"י צונן עיי"ש וכ"כ בחכמת אדם שם עיי"ש:

ומ"ש הבאה"ט דכלי חרס שאני וכו' עי' בחגורת שמואל סק"ד ועי' בחוו"ד שכתב לדינא להקל גם בכלי חרס אחר הדחה לשמש בו בצונן דרך ארעי ולא בקביעות עיי"ש אמנם בשפ"ד סק"ג פסק להחמיר בזה לדינא דבב"ח אסור להשתמש בצונן אפי' ע"י הדחת הכלי דכיון דאין לו תקנה בהגעלה יש חשש ואם יתירו להשתמש בו דרך ארעי יבא לידי תקלה וכ' דלפ"ז ה"ה כלי צם או בלי עץ שבלעו ע"י חם כגון שנפל עליהם חלב מהותך מנר וכו' דנבלע ע"י אור דלא מהני הגעלה אסור להשתמש בהם בצונן אפי' דרך ארעי עיי"ש ועי' בעצי לבונה שהתפלא על הפרמ"ג בזה במה שמחמיר בזה בכלי עצם או כלי עץ שנפל עליהם נר כמו בב"ח דהא רוב תשמישו הי' שלא ע"י אור וא"כ שפיר מהני להם הגעלה וממילא דמותר להשתמש בהם ע"י ארעי עיי"ש ועי' בחכמת אדם שם סעי' ג' שכ' וז"ל ומ"מ נ"ל דלצורך שבת יש לסמוך על המתירין ולהשתמש (דרך ארעי) ע"י הדחה אפי' בכלי חרס בדברים צוננים שאינם חריפים ואפי' להניח עלי' הערינ"ג ואוגירקי"ס וכו' וכן אסור למלוח בהם דגים ובשר וכיוצא בהם או להשהות בתוכו חומץ חזק וכן לשרות בו הערינ"ג אסיר דעינינו רואות דמי שריית הערינ"ג הוא חזק עכ"ל ועי' ביד יהודה בפיה"א סק"ד ובפיה"ק סק"ז מ"ש בזה וכ' דכל זה הוא אם בא להשתמש