דרכי תשובה - ד מב

למלחו עם שאר בשר. עבאה"ט ועי' במנח"י סוף כלל ע"ט ובחידושי הגרעק"א ז"ל שכתבו דזה דוקא כשהי' הקיבה מוכשר כבר מדמו אז מותר למלחו עם בשר שג"כ כבר נמלח והודח אבל למלוח קיבה מדמו להכשירו לקדירה אסיר למלחו עם בשר לכתחלה כי הקיבה הוא בכלל ב"מ ומבואר לעיל סי' ע"ה דאין למלוח מעיים עם בשר עיי"ש וביד יהודה בפיה"ק ס"ק ל"ז ועי' עוד מזה בדברינו לעיל סי' ע"ה (ס"ק י"ד):

סעיף א (א) בשר וגבינה וכו' אלא שצריך להריח. עי' בבינת אדם שער או"ה סי' ל"ט שכ' שם אגב אורחי' דלפרש"י בחולין דף ח' ע"ב בפלוגתא דרב אמר קולף דפרש"י כיון דהוא מדאורייתא אזלינן לחומרא משמע לפ"ז דה"ה היכא דצריך הדחה או גרירה הוא דאורייתא דהיינו במקום שיש לחוש שנדבק בו איסור קצת ולמאן דס"ל דקליפה אינו אלא מדרבנן ה"ה הדחה עיי"ש לדרכו (ועי' בדברינו להלן ס"ק כ"ז):

(ב) אלא שצריך להדיח. עפת"ש מ"ש מהחוו"ד לענין אם חתך בשר בסכין חולבות והנה לענין דיעבד אם אירע שחתך בשר בסכין חולבות ובשלו כך ולא הדיחו עבט"ז סק"א שמבואר מדבריו דא"צ הדחה אלא לכתחלה אבל בדיעבד אינו מעכב אמנם להלן בס"ק שאח"ז במ"ש מהמהרש"ל דהקשואין כיון שצריכין הדחה והמי מלח דלא שייך בו הדחה נאסרה כולה מבואר דבכ"מ דצריך הדחה אם לא הדיחו אסור אף בדיעבד ועבמ"ז סק"א י"ב מ"ש בזה וכתב לחלק בין אם ההדחה הוא מן הדין ובין אם הוא רק משום חומרא בעלמא דהיכא דצריך הדחה מן הדין ולא הדיחו אפי' דיעבד אסיר משא"כ היכא דהוא רק משום חומרא לא אסור בדיעבד כשלא הדיחו או אף לכתחלה כשא"א להדיחו עיי"ש ועי' במנח"י כלל ט' סק"ג וכלל ס"א ס"ק ל"ז שהעלה דהעיקר לדינא דבכ"מ שצריך הדחה מותר בדיעבד בלא הדחה אפי' שלא בהפ"מ עיי"ש ועי' בבינת אדם שם שהוכיח כן מלשון הש"ע דלהלן סעי' ד' שכ' דאם נפלו זה לתוך זה צוננים מדיח הבשר ומותר הרי דהחלב מותר אע"פ דלא שייך בה הדחה ובע"כ דההדחה הוא רק לכתחלה היכא דאפשר אבל בדיעבד אינו מעכב עיי"ש וכ"כ בחכמת אדם כלל מ"ב סוף סעי' ב' לדינא עיי"ש ועי' בשפ"ד סק"י שעמד בדין זה היכא דנפל היתר לח לאיסור גוש היכא דא"א בהדחה וכתב שדין זה תלוי בפלוגתת הפוסקים היכא דצריך קליפה וא"א לקלפו ומה"ט אוסר המנח"י מלח של אוגרקי"ס עיי"ש איברא כי באמת מבואר בת"ח כלל ס"א דין י"א דאם חתך בשר דק דק בסכין חולבות כולו אסור משום דלא יכלו לגררו או להדיחו במקום החתך ועי' במנח"י שם סק"ז שהתפלא עליו דלפי מה דקיי"ל דבמקום שצריך קליפה אם לא קלפוהו כשר בדיעבד מכ"ש בנ"ר כשאין צריך רק גרירה או הדחה דבודאי מותר אפי' שלא לצורך וסיים בצ"ע עיי"ש ועי' בשו"ת באר המים חיו"ד סי' כ"ז מ"ש בזה וסיים דכיון דמסתמא יש ס' בהבשר כנגד הטוח של חלב שנדבק בו מהסכין ע"כ אין להחמיר כלל עיי"ש ועי' בדברינו להלן סי' ק"ה (ס"ק קי"א):

ומ"ש הפת"ש מהחוו"ד דדוחקא ושמנונית בעי שפשוף וכו' עי' תב"ש לעיל סי' י' ס"ק י"ז שכ' דהסכין צריך נעיצה דוקא עיי"ש וע"ל סי' קכ"א סעי' ז' ועי' בדברינו להלן סי' צ"ד (ס"ק ק"א):

(ג) שצריך להדיח. עפת"ש מ"ש מיהו דבר חריף וכו' וכתב בעצי לבונה אבל בדיעבד אפי' חריף לח מותר דאינו יכול להפליט מהכלי רק ע"י דוחקא אבל למלוח בשר חי ע"ג כלי של חלב אסור דאף דאין מליחה לכלים להפליט מ"מ נבלע ע"י מליחה בהבשר מה שיש בעין על הכלי ועל זה אינו מועיל הדחת הבשר אח"כ וסיים בצ"ע עיי"ש אמנם לענין דינא הנה מ"ש דבנתן דבר חריף בכלי מותר בדיעבד עי' בדברינו להלן סי' ק"ה (ס"ק ר"ט) מ"ש בענין זה:

(ד) שצריך להריח. עבאה"ט ופת"ש ומ"ש הבאה"ט דבשניהם יבשים אפי' הדחה א"צ כ' בחידושי הגרעק"א דזה דוקא בתפלים אבל במלוחים אף בשניהם יבשים צריך הדחה כדלקמן סעי' ו' עיי"ש ועשפ"ד סק"א:

ועיין בפרי תואר סק"א דכל זה דוקא בדבר כחוש אבל בבשר שמן אף שהוא יבש בלי לחות מ"מ מסתמא השומן נסרך ואינו ניכר וצריך הדחה וכן אף בדבר שאינו שמן רק שהוא דבר הנפרד כגון גבינה אף שהיא יבשה מ"מ כיון שיש לחוש לפרורין הנדבקים ממנה ביותר יש להחמיר וצריך הדחה עיי"ש וע' ביד יהודה בפיה"א סק"ב מ"ש בזה וסיים דבכל זה אין ליתן כלל רק הכל לפי ראות העיין אם דרכו להדביק מאתר לחבירו דבר מה צריך להדיחו עיי"ש (ועי' בדברינו להלן ס"ק י"ג) ועי' בשו"ת אהל יצחק הספרדי חיו"ד סי' ט' (ה) להדיח עפת"ש מ"ש מהפרמ"ג והחוו"ד והבית אפרים ועי' בדברינו לעיל סי' ס"ד (ס"ק ק"ט) ועי' במ"ז סק"א שכ' שיש להחמיר אפי' בדברים שאינם שמנים להצריך שפשוף דוקא ולא סגי בהדחה עיי"ש אמנם בחוו"ד סק"א כתב דכל שלא הי' דוחקא סכינא אפי' בדבר שמן סגי בהדחה וא"צ שפשוף עיי"ש ועי' בס' דברי יוסף סי' הק"צ שהביא דברי הפרמ"ג והחוו"ד הנזכר והעלה בראיות דהעיקר לדינא בזה הוא דאין נ"מ אם הי' דוחקא או לאו דבדבר שאין בו שמנונית אפי' הי' דוחקא א"צ שפשוף וסגי בהדחה ובדבר שמן אפי' לא הי' דוחקא דסכינא צריך שפשוף עיי"ש ועי' בס' ערך השלחן הספרדי אות א' שכ' דלאו דוקא בדבר שמן דה"ה בכל דבר הנדבק לא מהני סתם הדחה וצריך שפשוף גדול דוקא עיי"ש ועי' בחמודי דניאל הלכ' מליחה סוף אות כ"ט מ"ש בענין זה וכ' דאפי' במקום שהקילו שא"צ שפשוף גדול וסגי בהדחה לבד יש לעיין איך יהי' ההדחה דאין כל ההדחות שוות וסיים בצ"ע עיי"ש ועי' ביד אפרים שהביא מדבריו בתשו' בית אפרים בחלב מהותך או חמאה שהי' חמין ונתקררו אך אעפ"כ הי' עדיין נימוח ונימוס בשעת הנפילה ע"ג הבשר ונקרשו שם ע"פ הבשר וכן דם לח שנשפך ע"ג בשר ונקרש עליו אין מועיל הדחה בעלמא וצריך הדחה היטב עם שפשוף גדול עד שידע באומד הדעת שסר האיסור ממנו עיי"ש ועי' ביד יהודה בפיה"א סק"א ובפיה"ק סק"ב מ"ש בזה והעלה דאין כל הדברים שוים בזה אלא תוכן הענין כך הוא דבכ"מ שנפל היתר לאיסור אם האיסור הוא לח דקיי"ל דצריך הדחה להסיר האיסור אף בדבר שאינו שמן צריך להדיחו שלש פעמים כמו הדחה שאחר המליחה אך כל זה בנפל ממש לאיסור לח אבל אם לא נפל ממש רק שנגע בו מעט דאינו אלא משהו בעלמא סגי בהדחה אתת דמסתמא יש בהמים שמדיח בו אפי' רק פעם א' ששים נגד האיסור ונתבטל בהמים וכל זה כשנפל דבר כחוש יבש לדבר לח אבל אם נפל דבר רטוב לדבר לח כנ"ל אף הדחה ג' פעמים לבד לא מהני אלא שצריך גם שפשוף יפה עד שיסור ממנו לגמרי מה שנדבק בו ובדבר שמן בודאי צריך לשפשף יותר וכן יש עוד כמה דברים שנדבקים ביותר וצריך לשפשף עוד הרבה יותר עד שיסור וכן אם נתייבש ע"ג צריך לרככו במים תחלה כדי שיכול להדיחו עיי"ש:

(ו) להדיח עי' בס' ישועות חיים בפתיחה הכוללת שבריש הס' אות ב' בעובדא שהניח בשר שנאסר על טעלע"ר באופן שצריך להדיח הטעללע"ר במים חמין כנהוג כדי שיעבור הדבוק מהאיסור על הכלי וכ' צריך לזהר דכשמדיחין במים רותחין שיערה מתחלה המים לתוך הכלי גדול שמדיחין בה הכלים ואח"כ יניח הטעללי"ר הללו בתוכו ולא יערה עליהם מים מכלי ראשון וכ"ש שלא ידיחם בכ"ר דיש לחוש שמבליע לתוכן הטעם מהמאכל בעין הדבוק בהטעללע"ר משא"כ בכלי שני אין לחוש לזה וכו' ומ"מ טוב דאפי' בכלי שני שלא יהי' המים יד סולדת בהם עיי"ש:

סעיף ב (ז) כל מידי דבעי הדחה. עפת"ש ור"ל דלאו דוקא בב"ח דלא בדיל מיני' חיישינן שמא ישכח אח"כ מלהדיחו דה"ה בשאר איסורין חיישינן ג"כ שמא ישכח מלהדיחו אח"כ. ועי' ביד יהודה בפיה"א ס"ק ג':