דרכי תשובה - ד מא

ואין להוסיף חומרות בענין זה בדבר שלא נזכר בש"ס ופוסקים כי אפי' לבשל כחל אחר צליי' בלי בשר אין אסור אלא משום חומרא בלבד ונהי דקודם חצי צלייתו אין להתיר אבל לאחר חצי צלייתו ובקמח שאינו בצק ודאי דאין להחמיר והנח להם מנהגם עיי"ש באריכות:

(מט) דינו כשאר בשר. עבאה"ט ס"ק כ"ב מ"ש מהדמש"א ופשוט הוא דכן האוכל כחל לא יאכל גבינה עד שישהה כשיעור שצריך לשהות בין בשר לגבינה. שלחן גבוה ס"ק י"ד מהר"י. ועי' בערך השלחן אות ד' שכ' מהאו"ה דמותר לאכול כחל אחר בשר בלי שום קינוח והדחה וגם אין צריך לחטט שיניו בינתיים כי הוא כבשר לכל דבריו ומה"ט אסור לאכול גבינה אחר כחל כמו אחר שאר בשר עיי"ש ועי' בס' יד דוד בהגהות ב"י מ"ש בזה והביא מהשבלי לקט כת"י שכ' בשם הר' קלונימוס הזקן שאסור לאכול בשר אחר כחל כמו שאסור לאכול בשר אחר גבינה רק שצריך להמתין מעט וכו' ע"י קינוח והדחה דממ"נ אם בשר הוא הרי הוא אוכל בשר אחר בשר ואם חלב הוא הרי אוכל בשר אחר חלב ע"י קינוח והדחה עיי"ש:

(ג) אם הניחה כך שלם וכו' יום שלם. עי' בחמודי דניאל הלכ' בב"ח אות ל"ח שכ' דאפי' שהה הכחל ג' ימים מותר לצלותו דלא מצינו בכחל שנתקשה חלבו בתוכו ולא יצא ועוד אפי' אם נתקשה ולא יצא הא חלב שלא פירש מותר עיי"ש:

(נא) ולא אמרינן כבוש כמבושל בכה"ג. עבאה"ט ועי' ביד אברהם דבע"כ מיירי שמלחוה מקודם כדין שאר בשר דאל"כ הא יש לו דין כבוש בלא מליחה שנתבאר לעיל סי' ס"ט סעי' ט"ו וסעי' א' בהגה ומש"ה ניחא מה ששינה הרמ"א מלשון האו"ה דבהאו"ה איתא שמותר לכתחלה להניחו יום שלם והרמ"א נקיט לשון דיעבד משום דבע"כ א"א לצייר רק אם אירע שעבר ומלחו קודם דהא אסור לכתחלה למלחו בלא קריעה ורק בדיעבד שרי וכמ"ש הרמ"א בסעי' שאח"ז ועיי"ש במה שמתמה על האו"ה בענין זה וכ' שא"א ליישבו וסיים בצע"ג עיי"ש ואחריו העתיק כן גם בס' הלכתא בטעמא סעי' ג' סק"ה לדינא ועיי"ש בטעם כעיקר אות קטן כ' ובמח"כ שגה ולא ראה שהיד אברהם עמד דבריו על יסוד רעוע וסבר אגב חורפי' שמבואר ברמ"א דלכתחלה אסור למלחו בלא קריעה שתי וערב וט"ב והוא טעות במח"כ דברמ"א לא נזכר רק שאין למלחו עם בשר אבל למלחו בפ"ע ליכא שום מ"ד לאסור וממילא דבריו נדחים כאשר יראה המעיין (שוב הראה לי חכם א' שבד"מ מבואר דאפי' בלא בשר לא שרי אלא בדיעבד]:

(נב) כבוש כמבושל. עבאה"ט במוסגר מ"ש גם לי צ"ע מהא דלעיל סי' פ"ז בחלב הנמצא בקיבה ועי' בשער המלך פרק ט"ו מהלכות מאכלות אסורות שכ' כן להדיא דחלב שבקיבה הוי ג"כ חלב שחוטה עיי"ש ועי' בס' לקוטי צבי (מהרב מהרצ"ה מבראד ז"ל) ובס' ערוגות הבושם לעיל סי' פ"ז וכאן בסי' זה שהתפלאו עליו מדברי הגמ' בשמעתין חולין דף ק"ט דאמרו לחלק דזה כנוס במעי' וזה נכנס במעי' וכו' ועיי"ש במה שכתבו בזה איברא כי בס' החינוך להרא"ה מצוה קי"ג כ' כן להדיא וז"ל חלב הנמצא בקיבת בהמה יש מתירין אותה משום שהוא בכלל חלב מתה ועוד שאינה אלא כפירשא בעלמא עכ"ל ועי' בס' שדי חמד בחלק פאת השדה בכללים מערכת הב' אות ל' מ"ש בזה והביא דברי הרב ערוגות הבושם במ"ש להשיג על הבאה"ט והשעה"מ ועיי"ש במ"ש לתרץ קושייתו ועיי"ש עוד לעיל אות ח' באריכות מזה:

(נג) כמבושל. עבאה"ט ופת"ש ועי' בפר"ח סק"ח שהשיג ג"כ על הט"ז עיי"ש וכ"כ במ"ז ס"ק י"ב ובתורת יקותיאל סק"ג לדינא עיי"ש ועי' ביד יהודה בפיה"א ס"ק י"ב שהעלה שכן עיקר לדינא כדעת הנקה"כ ודעמי' החולקים על הט"ז דאם נשרה מעל"ע בהחלב שיצא ממנו נאסר כי כן מבואר בתשו' מהר"ם סי' שכ"ח וכן משמע מדברי כמה פוסקים ועיי"ש עוד ביד יהודה שכ' דמ"מ יש להסתפק אם נשרה הכחל לבדה במים מעל"ע וכ' דבזה יש לעיין אם נאסר וסיים בצ"ע עיי"ש:

(נד) בכי האי גוונא. עבאה"ג מ"ש דחלב שחוטה הוא דרבנן ועי' ביד יהודה בפיה"א סק"א ובפיה"ק סוף סי' זה שכתב דכל מה שנמצא בסי' זה כמה קולות להקל בכחל מטעם דהוי חלב שחוטה אינו אלא בכחל דלא הי' בו החלב בעין מקודם ומה שנפרש כעת ע"י צלי ובישול אין נראה כ"כ אבל אם פירש ממנה החלב ע"י סחיטה וחזר ונפל עלי' אין להקל כלל עיי"ש:

סעיף ד (נה) ויש מי שמתיר למלוח כחל על הבשר. עבאה"ט שכ' משום דאין דרך המלח להפליט חלב ועשפ"ד ס"ק כ"ו שכ' דזה דוקא חלב של כחל אבל אם נבלע חלב בחתיכה נ"נ ואוסר אח"כ ע"י מליחה עיי"ש:

(נו) בכל ענין. עבאה"ט מ"ש מהט"ז בעובדא דהגהמ"ר דכלי שא"מ דנקיט משום דם שבכחל ור"ל דמשום חלב אף שהניחו בכשא"מ נמי שרי. מ"ז ס"ק י"ג. וכ' שם דכ"ז בלא שהה כשיעור שיתן ער האש וכו' אבל אם שהה בכשא"מ כשיעור שיתן על האש וכו' ויש שם ציר אף שכבר הוכשר מדם אסור מחמת החלב מטעם כבוש' כמבושל עיי"ש:

(נז) מותר. עבאה"ט מ"ש מהש"ך אפי' בלא קרוע שו"ע ועי' בשו"ת בעי חיי (מהכנה"ג) חיו"ד סי' קל"ב שהשיג על הש"ך והעלה דשלא בהפ"מ יש להחמיר דרק ע"י קריעה שו"ע הוא דשרי ומה"ט הורה בעובדא שהי' לפניו בכחל שלמה שמלחוה עם שאר בשר לאסור אפי' בדיעבד הכחל והבשר כיון שלא הי' הפ"מ עיי"ש אמנם יעוין בשלחן גבוה ס"ק י"ז שהביא דברי הכנה"ג הנזכר וכ' שאין להחמיר ואפי' שלא בהפ"מ יש לסמוך על הש"ך ושכן הי' עובדא לפני רבו והורה להתיר להדיא עיי"ש (נח) ומותר