דרכי תשובה - ד מ

לכתחלה וכמ"ש הרמ"א ואם בשלו בקדירה של חלב ב"י פשיטא דאסורה הכחל וגם הקדירה:

(לז) לכתחלה. עבאה"ט ועש"ך ס"ק ט"ו דכ"ז בארצותינו אבל לדעת הב"י (ור"ל במקומות הספרדים דגרירו לעולם בתר הוראות המחבר) בין בבישול ובין בטיגון נוהגין לכתחלה לבשלה לבדה ועי' בדברינו לעיל (ס"ק ל"ה) מ"ב מהשלחן גבוה ועיי"ש בסוף הס"ק שהביא המנהג בשאלוניקי לבשלה בקדירה וכף מיוחדת ומבשלין אותה בבצלים או ירקות או שאר מטעמים דמ"ש דנוהגין לבשלה בקדירה לבדה לא בא אלא לאפוקי שלא יבשלנה עם בשר וגם כתב דנהגו דאם צולין אותה אין מדקדקין שוב ליתנה לאחר צליי' בקדירה מיוחדת כנ"ל אלא נותנין אותה בקדירה של בשר עיי"ש:

(לח) נתייבש הכחל. עי' בחמודי דניאל הלכ' בב"ח אות כ"ז שעמד על המחקר אם מותר לייבש הכחל וכ' דלכאורה נראה מלשין הרמ"א כאן דנתייבש שוה לנצלה דהא אם נתייבש אפי' בשלו עם בשר מותר בדיעבד אמנם מדברי הט"ז משמע דיובש לא הוי כצליי' וסיים בצ"ע עיי"ש:

(לט) בדיעבד מותר. עבאה"ט ומ"ש מהש"ך אבל אם לא קרעו וכו' עד שיהי' במים ס' נגד הכחל עי' מנח"י שם ס"ק ח' ובחידושי הגרעק"א ובמ"ז סק"ה ו' וסק"ח דביש במים ס' כאמור גם הכחל עצמו שרי עיי"ש ועי' בדברינו לעיל (ס"ק כ"ב):

ומ"ש הבאה"ט מהט"ז מהמהרש"ל דאסיר אף בדיעבד וכו' דנהגו כל ישראל דלא מבטלין כחל כלל הוי כדבר שנאסר במנין וכו' עש"ך סק"ח שהביא זה גם בשם הב"ח ועי' בב"ח שכ' ג"כ דאסיר אף בדיעבד מטעם זה דכיון דנהגו כל ישראל וכו' הוי כדבר שנאסר במנין וכו' עיי"ש ועי' בפרי תואר סק"ט בהביאו וכתב וז"ל ואינו נראה דהא אפי' יהי' מנהג כל ישראל מי גזר דהוי דבר שנאסר במנין והדבר רחוק מהשכל ועוד הרי אני רואה דלאו כל ישראל נהגו דבר זה ע"כ נראה דבד עבד שרי וכו' עכ"ל:

(מ) מותר. כ' במנח"י שם ס"ק כ"ה בשם האו"ה אבל הקדירה אסורה לבשל בה בשר אח''כ כ"ש חלב) ואף בדיעבד אסיר הבשר שנתבשל בקדירה זו תוך מעל"ע דהוי כנתבשל הבשר עם הכחל והביא בחידושי הגרעק"א לדינא עיי"ש אמנם יעוין בשלחן גבוה סוף סק"י שכ' דהמתירין בזה מתירין אף לבשל בקדירה זו בשר אח"כ עיי"ש וכן העלה ביד יהודה בפיה"א סק"י ובפיה"ק ס"ק כ"ג דהת"ה דמחמיר בזה אזיל לשיטתו וכו' אבל לדעת הרמ"א דמתיר בנתבשל הכחל מ פשוט הוא דלא חיישינן לפליטת כלים כלל ולא נאסרה הקדירה לבשל בה בשר אח"כ וכן אע"ג שנתבשל בקדירה זו מתחלה בשר ובתוך מעל"ע בישלו בה הכחל לא נאסרה במקום הפ"מ עיי"ש:

(מא) אם אין אופין הפשטיד"א במחבת. עבאה"ט ועשפ"ד ס"ק י"ט שכ' משמע דדוקא ע"י קריעה שתי וערב וט"ב היא דהקילו הואיל ולא הוי אלא גזירה שמא יבא לבשלו עם בשר אבל בלי קריעה שו"ע וט"ב דאסיר לשיטת רש"י אפי' לבדו בקדירה בהפ"מ ה"ה פשטיד"א בתנור בלא מחבת נמי כן הוא עכ"ל:

(מב) ויש פירושים המחמירים בכל פשטיד"א. עי' בת"ח שם שכ' ת"ח נמנעים שלא לאכול פשטיד"א (מכחל) אפי' קרעו שתי וערב וט"ב אם לא ביבש וכו' מ"מ לא חזינן בקמאי דהוי מוחין בו בנהגו היתר לאחר שקרעוהו שו"ע כמה פעמים וכו' עכ"ל ועי' במנח"י שם סוף ס"ק כ"ו שכתב מהמהרש"ל דעכשיו כ"ע נהגו כתלמידי חכמים ואין אוכלין פשטיד"א (מכחל) כ"א ביבש עכ"ל:

(מג) אם לא נתייבש הכחל. עבאה"ט מ"ש אבל אם נתייבש מותר בפשטיד"א אפי' במחבת וכו' ועי' במנח"י שם שהשיג על הש"ך במ"ש שדעת הרמ"א דלא כהמהרש"ל דזה אינו כי גם הרמ"א ס"ל דבמחבת אף ביבש אין להקל כיון דהוי בישול גמור עיי"ש:

(מד) כי אינו אלא חומרא. עבאה"ט ומ"ש דודאי כחל בשר גמור הוא עשפ"ד סק"כ שכ' מהרשב"א בתוהבה"א דפשוט דאם נפל כחל ליורה של חלב צריך ס' כנגדו דבשר גמיר הוא מה"ת עיי"ש:

סעיף ג (מה) לחתוך כחל רותח. עבאה"ט ומ"ש אם קרעו שתי וערב וטחו בכותל היינו במבושלת אבל בצלי סגי בקריעה לבד אף בלא ט"ב וכמ"ש המחבר לעיל סעי' ב'. שלחן גבוה ס"ק י"ג וע' בבאה"ט סק"כ דזה בנצלה כל צרכו:

(מו) וכ"ש כחל חי. עש"ך ס"ק כ"ב דר"ל אע"פ שהיא מלאה חלב מ"מ כיון שאינה רותחת שרי ועפת"ש סק"ב ובדברינו לעיל (ס"ק כ"ד):

(מז) בשפוד שצלו בו זה. עבאה"ט ומ"ש דאל"כ בלא"ה צריך ללבן השפוד וכו' עי' בדברינו לעיל סי' ע"ו (ס"ק מ"א) ועי' בש"ך ס"ק כ"ד דאף אם מלחוה מקודם מ"מ אם לא קרעו שתי וערב וט"ב כדת צריך השפוד לכתחלה ליבון קודם שיצלו עליו בשר:

(מח) דלאחר צליית הכחל עבאה"ט מ"ש מהמהרש"ל דאפי' לאחר צליית הכחל אסור לבשלה ועי' בחמודי דניאל הלכ' בב"ח אות כ"ז שכ' דנראה דה"ה דאסיר לטגנה אפי' בלא בשר ובלא מים עיי"ש ועי' בעצי לבונה שכ' ג"כ דמה שנוהגין העולם לטגן הכחל אחר צלייתו במחבת או בקערה לא נכון לעשית כן דאם לא נצלה כל צרכו בודאי אסור דהטיגון אסור בה כמו בישול ואסור אפי' בלא בשר וכמ"ש הרמ"א אלא אפי' אם נצלה כל צרכו יש לחוש לדעת המהרש"ל שאוסר לבשלה אחר הצליי' וטיגון הוא כמו בישול עיי"ש ועי' ביד יהודה בפיה"א ס"ק י"א מ"ש בזה וכ' דהעולם מקילין הרבה בזה ומטגנים אותו אחר צליי' עם קמח וכ' דאף דיש לתרץ המנהג דהמהרש"ל שמחמיר שלא לבשלה אחר צליי' אזיל לשיטתו בזה וכו' מ"מ ראוי למנוע מזה מטעם אחר כי לפעמים ממהרים ליתנו בכלי טרם שנצלה כל צרכו ואז יש בו גם מחשש איסור דם אם לא נמלח מקודם ואע"ג דהרמ"א לא חש לזה לעיל סי' ע"ו מ"מ בנ"ד כיון דבלא"ה יש מחמירים ראוי למנוע מזה עיי"ש אמנם יעוין בשו"ת טוטו"ד תליתאי סי' ק"ח שנשאל על מה שנוהגין בכחל שלאחר חצי צלייתו מדיחין אותו במים ואח"כ משימין עליו קמח והשואל רצה לאסור מהא דלעיל סי' ע"ח דאין טופלין וכו' והשיב דזה לא דמי להתם דשם מיירי בבצק המחובר יחד משא"כ בקמח המפוזר ומפורד כל קורט בפ"ע