דרכי תשובה - ד לט

האידנא לחתכו שו"ע כמה חתיכות ע"פ כולו עדיף מכבשו בכותל דבהכי כל הגומות שהחלב כנוס בהם נפתחות עכ"ל ועי' במנח"י שם ס"ק י"ב שהעתיק לשון התה"ד סי' קפ"ג וז"ל שחותכין כמה חתיכות שתי וערב לאורך ורוחב ע"פ כולה וחותכין אותה אח"כ לחתיכות קטנות וכו' וכ' המנח"י דבאמת אף שלא חתכו לחתיכות קטנית אלא כל שחתכו כמה פעמים שתי וערב כיון שכל הגומות נחתכות ונפתחות סגי בהכי עיי"ש ועי' ביד יהודה בפיה"ק ס"ק י"ז אמנם לדינא לפענ"ד שהעיקר לדקדק לחתוך חתיכות קטנות דוקא דהנה בכנפי יונה התפלא על גוף דברי התה"ד בזה דהא התה"ד אין לו ראי' לדבריו מהש"ס אלא מן החוש ואדרבה החוש לא יעיד ביהי' עדיף מטיחה בכותל שהרי מלשון הרמב"ם משמע שפעולת החתיכה הוא למרק החלב והטיחה הוא להתמצות לחלוחית הנשאר בו וא"כ כל החתיכות לא יועילו ואת"ל שכל שנפתחים היטב כל הגומות שפיר דמי שהרי מדיחין אותו קודם הבישול ויודח לחלוחית החלב גם זה אינו וכו' אלא די"ל דסברת התה"ד הוא דכיון דחותכין אותו אח"כ חתיכות קטנות א"א שלא יסחט ממנה לחלוחית החלב שעל כל חתיכה ממנו איכא דוחקא דסכינא והוא עומד במקום דחק הכותל אבל בלא"ה לא וסיים בצ"ע עיי"ש וא"כ די לנו להקל במה שתה"ד מקיל בחתכו עכ"פ אח"כ לחתיכות קטנות אבל אין להקל יותר גם בלא נחתך לחתיכות קטנות דבזה אין משמעות גם מדברי התה"ד להקל:

(כו) עדיף ומהני יותר. עבאה"ט מ"ש דמכבש הוי כטחו בכותל. אמנם דוקא ע"י קריעה שתי וערב מהני מכבש כמו טחו בכותל אבל בלא קרעו שו"ע לא מהני מכבש. מ"ז סק"ט:

(כז) ולצלי נוהגין לכתחלה וכו'. ומהרש"ל פסק דמדינא נמי בעי הכי לכתחלה. ש"ך סק"י. ועי' מזה בשו"ת פאת נגב חיו"ד סי' י"א:

(כח) ואם לאו העליון מותר והתחתון אסור. כ' בשלחן גבוה ס"ק י"א ר"ל בשצלו בתנור שבימי חכמי הגמרא שתולין השפוד לאורך כדלעיל סי' ע"ג סעי' ד' עיי"ש אבל לדינא פשוט הוא דלאו דוקא הוא אלא אף אם נצלו בשפודין שלנו שמונחים לארכן אם הגביה ראש א' ומשפיל ראש הב' שייך עילוי ותחת שמפעפע מלמעלה עיי"ש (ועי' להלן ס"ק ל"ב):

(כט) העליון מותר. עי' בחידושי הגרעק"א שכתב ממשמעות לשון האו"ה דדוקא בהי' הכחל למטה הוא דמותר הבשר שלמעלה משום דאין החלב מפעפע למעלה אבל אם הי' הכחל למעלה יש לאסור הכחל דהבשר מפעפע למעלה לתוך חלב הכחל וסיים בצ"ע עיי"ש אמנם יעוין ביד יהודה בפיה"א סק"ט ובפיה"ק ס"ק י"ט מ"ש בדברי האו"ה בזה ולדינא העלה דהעיקר כמשמעות הפוסקים דדוקא בהי' הכחל תחת הבשר הוא דנאסרה הכחל אבל עלוי' בשרא רק הבשר אסיר אבל הכחל מותר וכן אם יש בשר למעלה ולמטה והכחל הוא בינתיים רק הכחל עם הבשר שתחתיו אסור אבל הבשר שלמעלה מותר עיי"ש וע' בחיו"ד בביאורים סק"ג שנותן פנים מסבירות לדברי הפוסקים שלא חשו לאסור הכחל שלמעלה מטעם שהבשר מפעפע למעלה דבזה לא אמרינן שהבשר מפעפע למעלה עיי"ש:

(ל) והתחתון אסור. עבאה"ט ועי' במנח"י שם סוף סק"ל שכתב כיון שדעת איזה פוסקים להקל בזה ע"כ היכא דקרעו קצת עכ"פ אין להחמיר בדיעבד בהפ"מ ולהתיר בין תותי בשרא ובין עליו בשרא עיי"ש ועי' ביד יהודה בפיה"א סק"ט ובפיה"ק סק"ט שכ' דהסומך עצמו על המנח"י בזה לא הפסיד עיי"ש:

(לא) אסור. עי' מנח"י שם ס"ק ל"ב ועי' בכנפי יונה סוף סי' זה שכתב דמ"מ אין לאסור גם בודאי נתהפך אלא דוקא במקום שיש לחוש שנטף הרבה מן העליון על התחתון אבל בלא"ה כל שאירע שהגביה צד א' במהירות מותר דא"א לומר שנטף לשם כ"כ ורבה עד שלא יתבטל במשך זמן קצר כזה ולכל הפחות אם יש עוד ספק א' שמסתפק איזה צד השפיל למטה יש להתיר בכה"ג כיון דבלא"ה ספיקא דרבנן הוא עיי"ש:

(לב) ואין לאסור שניהם שמא נתהפך וכו'. ר"ל כשצלאו בשפודין שלנו שמונחים לארכן אף ששכיח כמה פעמים להפך זה למעלה וזה למטה מ"מ בדיעבד לא מחזקינן איסור לחוש שמא נתהפך. ת"ח כלל ל' סוף סעי' י"ב מהאו"ה. ולפמש"ל סי' ע"ג (ס"ק כ"ז) מהכנה"ג שם בהגהות ב"י אות מ"ז מבואר דאף דלאו דוקא בכירים של מוכרי בשר שהשפוד שוכב תמיד לאורכה בשוה אלא אפי' בסתם שפודין שנועצין חודו של שפוד בכותל הכירים או התנור והזנב שוכן על האבן ואינו שוכב בשוה דלפעמים משפיל הזנב ומגביה חודו ולפעמים להיפך אפ"ה מסתמא לא מחזקינן איסור בדיעבד כל זמן שלא ראו שנתהפך:

(לג) אבל לכתחלה אין לצלותו עם בשר. עי' בפרי תואר ס"ק י"א שכ' דכ"ז הוא בצלוי' בשפוד דיש חשש שמתהפך לפעמים ויעשה עליון לתחתון וכאמור אבל במין צלי על אסכלאות שמונחים ברוחב על הכירה ומניחים עליהם בשר ברוחב האסכלא שפיר דלכ"ע יכול להניח על כירה א' כחל עם בשר לצלות שניהם על האסכלא באופן שלא יגעו זה בזה ואף שיש גם בזה חשש שלפעמים מסלק הבשר ומניח הכחל במקומו וכן להיפך אין בכך כלום דהחלב היוצא מהכחל נורא מקלי קלי לי' ואין לחוש כלל במלתא דרבנן כי האי עיי"ש ועי' בכנה"ג בהגהות ב"י אות נ"ז שכ' דאף במ"ש הרמ"א להחמיר שלא לצלות כחל ובשר ביחד בשפודין שלנו שמונחים לארכן הוא דוקא בסתם שפודין אבל בשפודין שהם עשוים כתקונן בענין שמתגלגלים ומתהפכים בעצמן אפי' לכתחלה מותר דלא שייך בהו עילוי ותחת דתמיד מונחים בשוה לאורכן עיי"ש והביאו בשפ"ד ס"ק י"ג בקצרה:

(לד) לכתחלה אין לצלותו עם בשר כלל. ר"ל אפי' אם קרעו שתי וערב וט"ב. ועי' בכנה"ג בהגהות הטור אות י"ד שכתב דאף אם עבר ונתנם ביחד בשפוד קודם שצלאן צריך להפרידן ולהפרישם זה מזה אם לא כשהבשר והכחל כבר מעורבין וא"א להפרידן ולהפרישן זה מזה בלתי הפסד גדול ה"ז כמו דיעבד ומותר לצלאן כך אף לכתחלה עיי"ש:

(לה) נוהגין בו איסור לכתחלה. עבכנה"ג בהגהות ב"י אות נ"ג שהביא חילוק מנהגים בענין זה בין ערי הספרדים דבמקצת עירות לא קבלו חומרות הרמ"א בזה ונהגו בו היתר לבשלה בפ"ע (ע"י קריעה וש"ו וט"ב) בכלי של בשר ומקצת נשים מבשלין אותה בכלי המיוחד לה ובמקצת מקומות אין רגילין לאכול כחל כלל וכתב שאינו יודע אם הוא משום שחשו לחומרות הרמ"א או שלא הוי מחשש איסור אלא מפני שלא הורגלו לאכלו עיי"ש ועי' בשלחן גבוה סק"י מחודש א' מ"ש בדברי הכנה"ג בזה וכתב' דבע"כ לא הוי מחמת איסור בב"ח שבכחל דהא הו"ל להתירו עכ"פ לצלי דהא גם הרמ"א לא כ' רק דנוהגין שלא לבשלו אבל לצלי בלא בשר כ"ע לא פליגי דשרי וכל האשכנזים מתירין הכחל לצלי אלא בע"כ שטעם המקומות שאין אוכלין איתה אף בצלי הוא משום המנקרים שבארצותם שאינם בקיאים להפריד הכחל מן הבשר לפי שהכחל מונחת על שומן הירך שהיא לבנה כמראה הכחל ואפי' המנקרים הבקיאים מסתפקים לפעמים עד היכן הוא כחל ועד היכן הוא שומן וכו' וחוששין שמא יש בי משומן הירך ואסור אף לצלותם יחד בשפוד א' עיי"ש באריכות:

(לו) איסור לכתחלה עי' בשיורי ברכה אות ד' שהביא מהריטב"א בחידושיו לחולין דף ק"י דמותר בשל הכחל בכל כלי בשר אפי' בני יומן שלא גזרו על פליטת כלים בכחל אבל קדירה של חלב אסור לבשלה דהא עיקר הכחל בשר גמור הוא מדאורייתא וסיים מהכנה"ג בהגהות ב"י אות נ"ג שיש נוהגין לבשלו בכלי בפ"ע וכתב שכן כ' הרב דמש"א עיי"ש ויש נ"מ בזה לדידהו בני ספרדים דגרירו בתר הוראות המחבר אבל לדידן אין נ"מ דהא גם בקדירה של בשר נוהגין לאסור