דרכי תשובה - ד לז

פעמים עיי"ש ועי' ביד יהודה בפיה"ק ס"ק ל"ד שכ' דהעיקר דצריך נעיצה עשר פעמים עיי"ש וע"ל סי' קכ"א סעי' ז' ובדברינו שם אי"ה:

(נג) להיות להם שני סכינים. כ' בפר"ח ס"ק כ"ד והמדקדקין יש להם ג' סכינים א' של גבינה וא' של בשר וא' לחתוך בו לחם ומנהג נכון הוא עכ"ל והביאו בחגורת שמואל ס"ק כ"ט וסיים שכן יש לזהר כל ירא וחרד לדבר ה' לנהוג הכי עיי"ש ועי' בשלחן גבוה סוף סי' זה שהעיד שכן הוא המנהג עיי"ש וכן נתפשט המנהג גם במדינתנו:

(נד) ונהגו לרשום של חלב. כ' זקיני הלבוש דנתפשט המנהג ברוב ישראל לרשום ולחרוץ של חלב ונותנין סי' חרוצי חלב ואין לשנות המנהג שאם ישנה המנהג לחרוץ בשל בשר יש לחוש לתקלה דאע"ג דהוא יכירנה שמא אחרים יבואו לטעות בו ולאכול בו חלב כיון שכלים החרוצים של רוב ישראל הם חולבות עיי"ש וכדברים אלו כ' ג"כ הדברי חמודות בפ"ק דחולין אות כ"ח עיי"ש וכ' בתשו' אדני פז בהשמטות דף ל"ט בשאלה השלישי' מי שיש לו שני מיני סכינים של חלב ושל בשר ומשונים בהקתות שיודעין לסימן איזה מיני קתות הוא של חלב אם צריך לרשום דוקא והשיב על זה וז"ל ועל השאלה אם יש לסמוך על שני מיני קתות של סכינים שיהי' לו לסי' איזה מהן של חלב נ"ל דאין לעשות כן כי חיישינן שלפעמים ישתמש בהם ארם אחר בבשר כיון שאין בהם חרוצין עכ"ל:

(נה) לרשום של חלב. דע דהמנהג לעשות שלשה חרוצים בשל חלב וע' בתשו' אדני פז שם שכתב טעם למנהג זה שעושין ג' חרוצים עיי"ש:

(נו) ואין לשנות. עי' בחמודי דניאל הלכ' תערובות הנכפל אות י"א דגם סכין שקורין הא"ק מעססי"ר (ר"ל אע"פ דלעולם אין משתמשין בו בחמין רק בצונן) שחותכין בו בשר ולפעמים חותכין בה עיסה של חלב נכון להיות לבשר בפ"ע ולחלב בפ"ע דשמא ישכח להדיחו אחר הבשר ולעשותו נקי גמור עיי"ש וכן נוהגין העולם:

סעיף א (א) הכחל. כ' בגליון מהרש"א כל דיני כחל היינו בלא הודת אבל בהוסר החלב והודח עי' בסוף הסי' ובב"י שם עכ"ל וכפי הנראה שהבין דאם הודחה הכחל במים שוב אין לה דין כחל דאמרינן דאזדא לה החלב אבל לא מצאתי גילוי לדין זה בשום מקום ובסוף סי' זה לא נמצא כלל מדין כחל שהודח רק בטור הקיבה כ' הרמ"א שם דלאחר שהוסר חלבו ממנו והודח יש לו דין שאר בשר דהתם שפיר כיון דלא נבלע בתוכו חלב כלל והחלב הוא בעין בתוך הקיבה וכאשר מדיח אותם לא נשאר מאומה משא"כ כחל שהחלב מובלע בתוך גוף הכחל וגם במה שמציין להב"י לא מצאתי בב"י מזה כלל ואדרבה נלפענ"ד מהא דאיתא בטוהמ"ח בסעי' שאח"ז דנהגו שלא לבשלו עם בשר משמע להדיא דלא מהני כלל גם אם הדיחו קודם במים שהרי קודם בישול בודאי מלחו כדין שאר בשר קודם בישול והרי בע"כ שרו אותו קודם מליחה והודחה כדת כמה פעמים גם לאחר מליחה בשטף מים רבים כמכר לעיל סי' ס"ט ולדבריו דבהודח במים אזדא לה תורת כחל בטל כל הדין שבסעי' ב' דבע"כ לא יצוייר לדבריו דין דכחל רק בצלי לכן נלענ"ד שאין לסמוך על זה להקל כלל אלא אף בהוסר החלב והודחה כמה פעמים בכמה מימות יש לה דין כחל וכאמור:

(ב) הדד של בהמה. ר"ל דגם בשר הכחל בעצמו אסיר. יד יהודה בפיה"א ובפיה"ק ריש סי' זה עיי"ש:

(ג) אסור מדברי סופרים. אבל בהנאה מותר דכל בב"ח שאינו אסור מה"ת מותר בהנאה. שפ"ד סק"ג. וכ' ביד יהודה בפיה"ק סק"ב אבל אסור לבשל הכחל אף כשאינו רוצה לאכול. ומה שפרש"י בשמעתין אינו עובר על בישולו דוקא אינו עובר קאמר אבל איסור יש גם מחמת הבישול עיי"ש:

(ד) מדברי סופרים. ע' בערך השלחן הספרדי להלן סי' צ"ב אות ג' שכ' דעכ"פ חשיב עיקרו מה"ת עיי"ש וכ"כ בשו"ת עמודי אש בקונט' דיני או"ה סי' י"ג אות ו' עיי"ש:

(ה) ואם קרעו שתי וערב היינו שקרעו קריעה אחת לארכו ואח"כ לרחבו. וטחו בכותל היינו שכבשו בכותל ת"ח כלל ל' סעי' ו':

(ו) מותר לבשלו עם הבשר. וכן אף אם רוצה לבשלו בלא בשר צריך לכתחלה קריעה וטיחה בכותל ואין חילוק אלא לענין דיעבד. ביאר הגר"א סק"ג וע' בשו"ת פאת נגב חיו"ד באריכות מזה:

(ז) בין של קטנה וכו'. וכן בכל דיני כחל אין חילוק בין של גדולה או של קטנה שלא הניקה. ש"ך סק"ב:

(ח) שלא הניקה. ואפי' של עגל. מנח"י שם ס"ק י"א וחגורת שמואל שם בשם הרמב"ם. וע' במנח"י שם בסיף דבריו שהביא דברי הרוקח סי' תל"ז שכתב לחלק בין מניקה לאינה מניקה דיותר יש להקל באינו מניקה עיי"ש וע' בס' צמח צדק החדש בפסקי דינים אות א' שהביא כן גם בשם הריטב"א דבכחל של גדיים הקטנים שאין דרך להיות בהם חלב אין להחמיר ובקריעה כל דהוא סגי אפי' עם הבשר ואם פשעו ונתנו בקדירה של בשר בלא קריעה אין אוסרין דלא שכיח בהו חלבא וכי שכיח נמי מעוטא הוא ולא סגי דלא בטל בששים וסיים דמ"מ גם לדעת הריטב"א נראה דהכחל עצמה אסור כשנתבשל עם הבשר בלא קריעה אפי' כשיש ששים עיי"ש וע' בס' יד דוד בהגהות הטור אות מ"ה שהאריך בזה והביא מכמה מקומות וגם הביא מדברי הפרדס לרש"י שכ' וז"ל וכחל אפי' מבת יומא אסורה בלא קריעה עם בשרא שא"א בלא צחצוח חלב והעלה שכן עיקר לדינא להחמיר ואין להקל כלל עיי"ש:

(ט) מותר לאכלו. ע"ל סעי' ב' שהרב חולק אמ"ש המחבר כאן בהרבה דינים. ש"ך סק"א:

(י) וכחל מן המנין. כ' בטור ובת"ח כלל ל' סעי' ז' מהרשב"א דוקא אם בשלו לבדו או עם בשר דבעינן לבטל טעם חלב שבו הוא דאמרינן דהכחל עולה למנין ס' אבל אם בשלו ביורה של חלב צריך ס' והוא כיון שאין חלב שבו ניכר ונודע שיצטרף עם שאר חלב שביורה לבטל הבשר ועיי"כ במנח"י ס"ק ט"ו מ"ש בזה וכ' דאף אם הי' חלב הכחל ניכר ונודע ג"כ אין להקל לצרף הכחל כיון דבשר הכחל בשר גמור הוא עיי"ש:

(יא) מן המנין. עט"ז ועי' בחידושי הלכות שבסוף הס' עבודת ישראל (מהמגיד הקדוש מקאזניץ זצללה"ה) בחידושיו לחולין דף צ"ו בתוס' בד"ה וכחל מן המנין שמתרץ דברי הת"ח שלא יקשה עליו קושיות הט"ז עיי"ש:

(יב) בין כך ובין כך. פי' בין שהי' שם ס' עם הכחל בין פחות מס' מ"מ אסורה הכחל דאפי' ביש ס' בקדירה נעשה הכחל נבילה. ט"ז סק"ג:

(יג) אם נפל לקדירה אחרת אוסר אותה. עי' במנח"י כלל ל' סק"י שכ' דמ"מ חילוק יש