דרכי תשובה - ד לו

לא שייך נ"ט בר נ"ט ובאיסור לא שייך נ"ט בר נ"ט אפ"ה מותר לאכול אחריו גבינה עיי"ש ועי' בשו"ת טוטו"ד תליתאי סי' קפ"ג שרצה חכם א' לומר דמ"ש הרמ"א דבנתבשל בקדירה של בשר מותר לאכול אחריו גבינה בדוקא נקיט הכי דאלו כשאוכל בשר ממש ורוצה לאכול אחריו תבשיל שנתבשל בקדירה ב"י אסיר כיון שהבשר מושך טעם הוי כאלו אוכל אותן ביחד ואנן קיי"ל להלן סי' צ"ה לאסור לכתחלה בבישול נ"ט בר נ"ט והוא ז"ל מדתה דבריו בשתי ידים שדבר זה מביא לידי גיחוך שהדבר פשוט וכן עמא דבר ולית מאן דחש חומרות כאלו ענין זה עיי"ש וע' בס' משמרת שלום בשפ"ד סוף ס"ט י"ט שהביאו וסיים שכן נראה דעת הפרמ"ג באו"ח שם דרק בצנון שהוא חריף החמיר עיי"ש:

(מג) אחר תבשיל שיש בו גבינה. וכ' ביד יהודה בפיה"ק סוף ס"ק ל' דאף דקיי"ל דגבינה קשה יש לה דין בשר כנ"ל בסעי' הקודם מ"מ לענין תבשיל של גבינה א להחמיר כלל בגבינה קשה יותר מרכה לענין זה כיון דנתרככה ע"י הבישול עיי"ש:

(מד) מיהו יש ליטול ידיו ביניהם. עי' במנח"י כלל ע"ו ס"ק י"ב שהביא מדברי הת"ת בסימניו דבאוכל בשר אחר תבשיל של גבינה לא סגי בנטילת ידים אלא צריך גם קינוח והדחה אכן מלשון הרמ"א כאן משמע דסגי נטילה ואין צריך קינוח והדחה עיי"ש וע' ביד יהודה בפיה"ק ס"ק ל' שכ' דלדינא יש לחלק דביש גבינה בעין בתבשיל גם דעת הרמ"א כאן דצריך קינוח והדחה דוקא ומ"ש הרמ"א כאן דסגי בנטילת ידים לבד מיירי שנתערב מעט גבינה שאין ממשו בעין כלל עיי"ש וע' באלי' זוטא שם סוף סק"ב שהוכיח מלשון הפוסקים דגם אם אכל תבשיל של בשר צריך קינוח והדחה דוקא ולא סגי בנטילת ידים עיי"ש וכ"כ בספרו אלי' רבא שם סוף סק"ג לדינא עיי"ש ועי' בדברינו לעיל (ס"ק ל"ו):

(מה) ליטול ידיו. כ' במ"א סוף סי' קנ"ג וז"ל נכון שיהי' לו סובין מזומנים בכלי שאם יגע בחלב ירחץ בסובין עכ"ל וכ' במחה"ש שהסיבין מעבירין החלב משא"כ מים עיי"ש:

(מו) המשמש בסעודה ה"ט מ"ש דהש"ך חולק ופסק דגם המשמש צריך נטילה וע' בכו"פ שמישב דעת הרמ''א דלא מצינו בשום דוכתא דתקנו בנוגע בבשר בעלמא שלא יגע בגבינה עד שמטיל ידיו דלא תקנו רק באוכל דידיו מלוכלכות ביותר וגם משום דבאכילה עשו הרחקה יתירה משא"כ במשמש דלא הוי רק כנגע בעלמא לא גזרו עיי"ש אבל בכנה"ג בהגהות ב"י אות י"ז כ' כהש"ך להחמיר דאין חילוק בין אוכל או נוגע עיי"ש ועי' ביד יהודה בפיה"א סק"ו מ"ש בזה וסיים שכן נהגו להחמיר עיי"ש:

סעיף ד (מז) מי שאכל גבינה. להכי נקיט גבי פרורין מתחלה גבינה ואח"כ בשר משום דאם אכל בשר מקודם כיון שצריך להמתין לסעודה אחרת ממילא ליכא למיחוש לפרורין דבודאי יפלו הפרורין מעל השלחן שלא ימצא עוד פרורין עליו אבל גבי מפה נקיט בשר תחלה לרבותא דאע"ג דשהה כ"כ ומסתמא לא נשאר עוד פרורין עליו אפ"ה אסור. יד יהודה בפיה"ק סוף סי' זה:

(מח) על מפה. עפת"ש ועי' בתגורת שמואל ס"ק כ"ז ובמנח"י כלל ט"ו ס"ק י"ז ובמדרש תלפיות אית ב' ענף בב"ח בשם היש נוחלין דבכ"מ יש לזהר להיות לו ב' מפות א' יהי' מיוחדת לבשר וא' מיוחדת לאכול עלי' חלב ויזהר שלא יחליפו אף אם אינו מניח המאכל על המפה עצמו רק על הקערה עיי"ש ועי' בס' שורש מיעקב הראשון לעיל סי' פ"ח אות א' וביד אברהם כאן שהעלו בראיות דעל מפה ארוכה מותר לאכול מצד א' בשר ומצד הב' גבינה וכדבר האמור במ"א ריש סי' קע"ג עיי"ש ומבואר מדבריהם דאף אם מניחין הבשר והגבינה על המפה מותר ועיי"ש בס' שורש מיעקב שהביא מנהג כזה מאיזה אנשים שנוהגין לעשות מפה ארוכה חצי חלק ממנה לבשר וחצי חלק השני לחלב ומסמנין איזה חלק לבשר ואיזה חלק לחלב כדי שלא יבואו לידי חילוף עיי"ש ועי' בדברינו לעיל סי' פ"ח (ס"ק י"ט):

(מט) שאכלו בה בשר. עי' במ"א ריש סי' קע"ג שכ' מהב"ח דכשמשים קערה של בשר על השלחן ואח"כ משום קדירה של חלב במקומה בולעת טעם הבשר הנבלע בשלחן ואוסרת כדי קליפה והשיג עליו דהא קיי"ל דאין בליעה הולכת מכלי אל כלי עיי"ש ובמחה"ש שם וע' בפרמ"ג או"ח שם בא"א מ''ש בזה וכ' דלכתחלה בודאי יש לזהר עיי"ש ועי' מזה בדברינו לעיל סי' פ"ח (ס"ק י"א):

(נ) שאסור לחתוך גבינה וכו'. הנה מלשון המחבר לכאורה משמע דרק לכתחלה אסיר לחתוך אבל אם כבר חתכו הפת בסכין שאכלו בו בשר אין לאסרו לאכול עם גבינה אמנם יעוין בפר"ח ס"ק כ"ב דזה תלוי בפלוגתת הר"ש והרמב"ן שהביא הב"י ולדעת הרמב"ן שאסור לחתוך לפי שלפעמים קרוש ודבוק שמנונית ע"פ הסכין וכשחותכין הפת נדבק בו אף בדיעבד אסיר לאכלו עם גבינה אם לא שהי' הסכין מקונח יפה עיי"ש ועי' ביד יהודה בפיה"ק ס"ק ל"ד דדוקא בהי' קינות יפה יפה עד שראה בעיניו שלא נשאר עליו כלום אז יש להתיר בדיעבד לאכלו עם גבינה עיי"ש וע' בס' ויכוח מים חיים על הת"ח כלל ע"ז דין ז' שכתב וז"ל ובמדינת פולין ראיתי כמה בני אדם אשר אין להם אוכלין הרבה וקשה בעיניהם לחתוך עוד פת שלם וחותכין מן הפת כמו עובי אצבע ממקום שאכלו בו הבשר בסכין המקונח או בסכין שאינו של בשר ולא של חלב והשאר אוכלין עם הגבינה בסכין של חלב ולא ראיתי עושין כן בארצות אלו וכן ראוי להחמיר משום דבכל צד של הפת יש לחוש שנדבק בו המאכל הראשון והי' ראוי לקלוף כל הפת עכ"ל וע' בשערי דעה סק"ד (ועי' בדברינו להלן סי' צ"ו ס"ק פ"ה):

(נא) ע"י נעיצה. עבאה"ט מ"ש מהט"ז דלדידן אין נ"מ משום דקי"ל בסי' צ"ו דדוקא בדבר חריף אמרינן דבולע משום דוחקא דסכין ועי' בחידושי הגרעק"א ז"ל מה שהתפלא על הט"ז בזה וסיים בצ"ע ולענין דינא עי' בבאה"ט בס"ק שאח"ז מ"ש בזה עוד מהט"ז והש"ך ועי' בנקה"כ ועי' בבינת אדם שער או"ה סי' ל"ח אות קטן נ"ה שהתפלא על המחמירים בזה ועיי"ש בחכמת אדם כלל מ' סעי' י"ד שפסק דלחתוך לחם לא בעינן נעיצה אלא סגי בקינות יפה שלא יהי' שום שמנונית דבוק בו ואף שלא בשעת הדחק יכולין לסמוך ע"ז עיי"ש ועי' בס' מגדים חדשים סוף סי' זה מ"ש בזה וסיים בצ"ע עיי"ש אמנם יעוין בתורת יקותיאל סוף סי' זה שכ' דאפי' קינוח וגם הדחה לא מהני להסכין של בשר לחתוך בו לחם לאכול עם חלב ודוקא נעיצה י"פ בעינן וצריכין להזהיר למי שמקיל בזה כי הוא נגד הדין עיי"ש:

(נב) נעיצה בקרקע קשה. עי' בחגורת שמואל ס"ק כ"ח שכ' דסגי בזה נעיצה פעם א' וא"צ נעיצה עשר