דרכי תשובה - ד לה

של בשר וממילא דה"ה ברוטב אפי' אין בי מיחוי בשר עיי"ש ובחגורת שמואל סק"כ ועי' בפרי הארץ חלק ב' סוף סי' י' ועי' בגנת וורדים הספרדי שם שכ' דמשמע מדברי הש"ע כאן דאפי' אכל רוטב של בשר בהמה שרי לאכול גבינה אחריו ועיי"ש עוד שכ' דמ"מ אין להקל להתיר במרק שיש בה שומן אלא בתבשיל שנתבשל כי אורחי' שיש בו מרק מרובה משא"כ בצלי קדר שהדרך ליתן בו רק מעט מים ויוצא השומן ומתמעט עם המים ע"י הבישול פשיטא דאסור והבאתי דבריו לעיל) עיי"ש ועי' בשיורי ברכה מאות כ"ו ולהלאה מ"ש בזה והביא גם דברי הר"ב בעל גוו"ר הנ"ל וסיים באות ל' וז"ל כל הני שריותא היינו מדינא למה שנהגו להחמיר שלא לאכול גבינה אחר תבשיל של בשר כמ"ש הרמ"א בסמוך ה"נ אפי' שתה מרק צלול אין לאכול אחריו גבינה והכי נהוג להחמיר במרק כמו בבשר עצמו וכבר כ' מרן בב"י דאין לפרוץ גדר עכ"ל ועיי"ש עוד באות שאח"ז שהביא מדברי אלי' רבא או"ח סוף סי' קע"ג דהמנהג להחמיר גם במרק צלול של עוף עיי"ש:

ועיין בס' פרי האדמה ח"ב סי' י"ד שנשאל על משקה שנעשה מרוטב עוף ע''ד זה שנותנין תרנגולת ומי וורדים ושמנים ועשבים ובתוך הקדירה משימין כוס ריקן ומכסין הקדירה למעלה בכיסוי וטחון הכיסוי שלא יצא ההבל ומרתיחין אותו עד כי ההבל עולה ומזיע הכיסוי והזיעה נופלת לתוך הכוס שעומד בתוך הקדידה וכו' אי שרי לאכול אחר שתיית זיע זו גבינה בלתי שהה שש שעות והעלה דמותר חדא דאף במרק גופא אין להחמיר מכ"ש בזו דהוי רק זיע בעלמא דלא מרגישין בה טעם רוטב ולא טעם תרנגולת דבטל טעמו ע"י התערובות ומכ"ש בבשר עוף בודאי אין להחמיר וכ' דאפי' קינוח והדחה א"צ בזה מדינא אלא דהמחמיר בזה תע"ב עיי"ש והביאו הפרמ"ג באו"ח שם בא"א סק"א ובשיורי ברכה כאן אות ל"ב בקצרה ועי' בס' מכתם לדוד (להרב מהרד"ף ז"ל הספרדי) חיו"ד סי' ט"ו שמתיר ג"כ לשהתת זיעת מי חלב בתוך הסעודה שאוכלין בה בשר לחולה שאין בו סכנה דעכ"פ לא עדיף זיע הבאה ממי חלב מן תבשיל של בשר או של גבינה דא"צ להמתין עיי"ש ועי' בס' עין המים הספרדי בחידושיו ליו"ד בסי' זה או ד' שהביאו והרבה להשיב ע"ד מ"מ לדינא העלה דהיכא שהוא לצורך רפואה יש להתיר דבמקום חולה לא גזרו רבנן אבל אם אינו צורך רפואה אסור לאכלו בתוך סעודה של בשר וצריך להמתין שש שעות כמו בשאר חלב ועיי"ש בהגהות אה"ק באריכות:

(מ) שלא לאכול גבינה אחר תבשיל בשר. עי' באלי' רבא שם סק"ג ובספרו אלי' זוטא על הלבוש שם סק"ב שהעמיס בלשון הרמ"א כאן דדוקא גבינה עצמה נהגו שלא לאכול אחר תבשיל של בשר אבל תבשיל של גבינה מותר אף לדידן לאכול אחר תבשיל של בשר ע"י קינוח והדחה עיי"ש ועי' ביד יהודה בפיה"ק ס"ק כ"ח ומבואר מדבריו דגם אם אכל רוטב א"צ להמתין כשרוצה לאכול רק תבשיל של גבינה ורק באוכל גבינה עצמה הוא שהחמירו ברוטב עיי"ש (ועי' בדברינו בס"ק הקודם):

(מא) מיהו אם אין בשר בתבשיל. עי' בשיורי ברכה אות כ"ד שכ' במי שאכל תבשיל שנמלח במלח שמלחו בו לשון כמנהג איזה אנשים שלאחר שמולחים הלשון ומדיחין אותו כדין חוזרין לתת עלי' מלח ומונח כך במלחו כמה ימים ואח"כ מנפצים המלח שעליו ומייבשים אותו ומשתמשים במלח זה למאכלי בשר ואירע פעם א' שבשלו ירקות בלי בשר ולקחו מהמלח ונתנו בירקות הללו ושואלין אם מותר להם לאכול אחר הירקות הללו גבינה בסעודה אחת וכ' דנראה דשפיר דמי להקל בזה דמה שהחמיר הרמ"א דגם באכל תבשיל של בשר לא יאכל גבינה אחריו דוקא תבשיל של בשר שיש עכ"פ בהתבשיל בשר או שומן ממש משא"כ בזה שאין כאן בשר ממש רק מה שהוא בלוע בהמלח ה"ז דומה לתבשיל שנתבשל בקדירה של בשר שכ' האחרונים דאף שלא הידחה הקדירה יפה מן כבשא דיש קצת ממשות על הקדירה וה"נ בנ"ד ומה גם בנ"ד דהוי מלתא דלא שכיחא ולא גזרו בה רבנן עכ"ד:

(מב) בקדירה של בשר. עבאה"ט ופת"ש ועי' באלי' רבא באו"ח סי' קע"ג סוף סק"ד ובספרו אלי' זוטא שם סוף סק"ג שהשיג על הש"ך בזה ופסק דתבשיל שנתבשל בקדירה של בשר שלא הודח יפה אסור לאכול אחריו גבינה עיי"ש אמנם יעוין באורח מישור על הד"מ כאן סק"ה שהשיג על האלי' רבא בזה ופסק לדינא כהב"ח והש"ך להקל בזה אך כ' דכ"ז הוא רק באין שם כ"א קצת לחלוחות טוח ע"פ הקדירה דבטל במיעוטו אבל אם טוח בקדירה בשר בעין או שומן הרבה בודאי גם הב"ח והש"ך מודים לאסור עיי"ש:

ומ"ש הפת"ש דתבשיל שהושם בו מעט שומן מותר לאכול לאחריו אף שלא הי' ס' עי' בס' בית יהודה (למהר"י לאנדא ז"ל) שפסק דאם אין ששים כנגד ממשות השומן הוי כמו אכל בשר עצמו ואסיר לאכול אחריו גבינה עיי"ש ועי' בס' מגדים חדשים אות ה' מ"ש ע"ד הפת"ש בזה וכ' לדינא דאפי' אם יש ששים בהתבשיל נגד השומן יש לפקפק אם מותר לאכול אחריו גבינה כיון שמרגישין בהתבשיל הטעם של השומן הרי הוא כאלו אכל בשר בעין אכן אם אין בהתבשיל ששים נגד השומן אין שום היתר ואין לסמוך על הפת"ש להקל בזה כלל עיי"ש וכ"כ ביד יהודה בפיה"א סק"ה ועיי"ש ביד יהודה שמדחה דברי האומר כמ"ש הפת"ש דתבשיל שהושם בו מעט שומן שוה לקדירה שלא הודחה יפה דז"א דבקדירה שלא הודחה יפה כיון שאין כוונתו כלל לאכול הטיח שע"פ הקדירה ואדרבא דרך בני אדם להקפיד ע"ז ולהדיח הקדירה יפה משום נקיות רק שזה לא טרח להדיחו יפה בזה אמרינן כיון שאין כוונתו לאכילת טעם הבשר כלל אין לגזור בו שלא לאכול אחריו גבינה אבל בנותן שומן לתבשיל בודאי אסור לאכול אחריו גבינה כיון שנותן השומן כדי שיתן טעם בהתבשיל נחשב כל התבשיל כבשר ממש ואסור לאכול אחריו גבינה והביא שם גם דברי האורח מישור הנזכר וכתב דאף שלא התירו לאכול גבינה אחריו אלא כשאין שם קצת ממשו של בשר או שומן בהקדירה אבל אם נשאר להדיא שומן או בשר בעין ומבשל בו בזה אסור לאכול אחריו גבינה מ"מ אם אכל התבשיל ולא הרגיש בו טעם בשר מותר לאכול אחריו גבינה דאף דבעלמא אין סומכין על טעימת ישראל מ"מ בזה יכולין לסמוך עיי"ש וע' בפרמ"ג או"ח סי' תקנ"א בא"א ס"ק כ"ט:

ועיין בחידושי הגרעק"א ז"ל שכ' דאף אם בשלו חומץ חריף בקדירה של בשר דאין בו משום נ"ט בר נ"ט אפ"ה מותר לאכול גבינה אחריו עיי"ש וכ"כ בבית מאיר עיי"ש אמנם יעוין בפרמ"ג או"ח סי' תצ"ד בא"א סק"ו שכ' ולאכול צנון שחתך בסכין חלב אחר בשר תוך שש שעות י"ל דאסור ע' יו"ד סי' פ"ט וצ"ו עכ"ל וע' ביד יהודה שם שהביאו וכ' שהוא צ"ע וכ' דהא ודאי דאם בישל דבר חריף בקדירה של בשר מותר לאכול אחריו גבינה די"ל דדוקא בסכין החמיר הפרמ"ג דסתם סכין שמנונית טוח על פניו אכן אם אכל תחלה בשר יש לעיין אם מותר לאכול אחריו דבר חריף שנתבשל בקדירה של חלב דגם המקילין בתבשיל של בשר לא מצינו אלא אם אכל מתחלה תבשיל של בשר לאכול אחריו גבינה כיון שלא אכל בשר ממש אבל אם אכל תחלה בשר ממש לא מצינו קולא לאכול אחריו תבשיל של חלב ובסוף הס"ק שם סיים דכ"ז בהי' הקדירה ב"י אבל בהי' הקדירה חולבת אינה ב"י אף שבשלה בו דבר חריף מותר לאכול אף לאחר אכילת בשר ממש ועי' בדלתי תשובה סק"א שכ' דאם חתך צנון בסכין של בשר יש לעיין אם צריך להמתין שש שעות לאכול חלב דלכאורה לא גרע מרוטב של בשר ואפשר דעדיף וכמבואר להלן סי' צ"ו דחורפי' משוי לי' כאילו הוא בעין ולא שייך נ"ט בר נ"ט עיי"ש ועי' בשו"ת מור ואהלות (להרב מהר"א פוסק) באוהל ברכות והודאות סי' ל"ט באמצע התשו' שכתב דכמדומה שנהגו העולם להקל גם בבשלו דבר חריף בקדירת בשר לאכול אחריו גבינה תיכף וכן להיפך וכ' שם עוד יותר דאפי' אם בשלו מאכל חריף בקדירות בשר נבילה ב"י ואכלו בשוגג דאף דאיכא תרתי לריעותא בדבר חריף