דרכי תשובה - ד לד

בכנה"ג בהגהות הטור אות כ"ט שכ' מהרמ"א דאפשר י"ל דגם בשאר משקין מהני הדחת הפה עיי"ש והביאו בשיורי ברכה אות כ"א ועי' ביד יהודה בפיה"ק ס"ק ט"ז שכתב דלפי מ"ש הש"ך דדוקא במים מהני רחיצת ידים ולא בשאר משקים צ"ע אמאי מהני יין להדחת הפה ומה חילוק יש בין הדחת הידים להדחת הפה עיי"ש:

(לד) טוב להחמיר. עבאה"ט מ"ש מהט"ז דאם אינה מתולעת ואינה מגבינה שהועמד בקיבה אף שעברו עלי' ששה חדשים ונתייבשה אין להחמיר כ"א מי שמפורסם בחסידות ועבפר"ח ס"ק ט"ז שהשיג על הט"ז בזה ופסק דכל שהוא ישנה ו' חדשים חשיבה קשה דלדעת הרמב"ם כמו דבשר שבין השינים מקרי בשר ה"ה גבינה שבין השינים מקרי גבינה עיי"ש וכ"כ במ"ז סק"ד לדינא דלאו דוקא גבינה מתולעת או גבינה (וואלכישע"ר קע"ז) שהועמד בקיבה שהיא מלוח וחריף וחזק דה"ה גבינה מפרה שהוא קשה ונשאר בין שיניו צריך להמתין דגבינה שבין שיניו נמי מקרי גבינה עיי"ש וע' בדברי הגאון ח"ס בהגהותיו ליו"ד במכד"ב מ"ש בזה וכתב דכל שהיא מתולעת אפי' היא חדשה יש להחמיר ואפי' לא הועמד בקיבה ואם הועמד בקיבה והוא ישנה אפי' אינה מתולעת יש להחמיר אכן אם היא חדשה אין להחמיר בהועמד בקיבה עיי"ש ועי' עוד בשפ"ד ס"ק ט"ו שנראה דעתו כן דאפי' לא עבר עלי' ששה חדשים כל שהוא קשה ראוי להחמיר ונראה לפענ"ד דמי ששיניו נקובים או שכבר בא מכשול לידו שאכל בשר ואח"כ מצא גבינה בתוך שיניו יש לו להחמיר אף בגבינה שאינה קשה דבע"כ לא כ' המהרש"ל שלא לחוש ע"ד המור''ם שהביא הת"ח מהמרדכי שלא לאכול בשר אחר גבינה כמו בגבינה אחר בשר אלא משום דלהמור"ם בא מכשול לידו וכ' שם דה"ה מי ששיניו נקובים יש להחמיר אבל באין שיניו נקיבים ולא בא מכשול לידו אין לו להחמיר וכמו שהעתיק לשונו המנח"י כלל ע"ז סק"ח עיי"ש הרי דבשיניו נקובים או שבא מכשול לידו גם דעת המהרש"ל להחמיר כדעת המור"ם שבמרדכי ושם לא נזכר שום חילוק בין גבינה קשה וישנה ובין גבינה רכה וכאשר הוא בחוש דבשיניו נקובים יכול לתקוע בנקבי השן אף דבר לח קצת ויהי' מונח זמן רב וכן במי שיש לו סדקים בין שיניו שטבעו שכל מאכל נתעכב שם זמן רב כן נלענ"ד:

והנה ביד יהודה בפיה"ק ס"ק כ"ו כתב דכל זה הוא באוכל אבל בלועס גבינה לתינוק אין להחמיר בדברים אלו כלל עיי"ש ולפענ"ד לא ידעתי איך פשיטא לי' כ"כ להקל דאף דלא שייך החשש דמושך טעם מ"מ כיון דאמרינן דגם גבינה שבין השינים מקרי גבינה א"כ מהיכא תיתי להקל במקום שיש חשש שנתחב גבינה בתוך השינים וכמ"ש בס' וכוח מים חיים על הת"ח כלל ע"ז דין ב' שטבע הגבינה להיות נדבק בשינים ובפרט מי שיש לו נקבים בשיניו עיי"ש:

סעיף ג (לה) ויש מצריכים נטילה. עבכנה"ג בהגהות הטור אות מ"א שכ' דאע"ג דאינה חובה נהגו להחמיר וליטול ידיו ולא חשבינן לי' כיוהרא עיי"ש ור"ל דמבואר באו"ח סי' קנ"ח סעי' ד' הנוטל ידיו במקום שא"צ הרי זה מגסי הרוח עיי"ש והיינו דדוקא כשנוטל ידיו לתוספות קדושה זה הוי יהורה ואסור אבל בעושה מחשש איסור הרי זה משובח:

(לו) נטילה. עי' בחגורת שמואל ס"ק כ"ב שכ' דא"צ קינוח הפה רק בנטילת ידים לבד סגי עיי"ש אמנם יעוין במנח"י שה סק"י שהביא מהת"ח בסימניו דגם בין תבשיל של בשר לתבשיל של גבינה בעינן קינוח והדחה עיי"ש איברא כי מדברי הרמ"א כאן משמע כמ"ש החגורת שמואל דבנטילת ידים לבד סגי ולדינא עי' בחידושי הגרעק"א ז"ל שכ' ממשמעות הת"ח לפי מה שביאר דבריו המנח"י שם שיש חילוק בין אם אוכל תתלה התבשיל בשר או התבשיל של חלב דבא כל תחלה תבשיל של בשר ואח"כ תבשיל של גבינה בעינן קינוח והדחה אבל בהיפוך שאוכל תחלה תבשיל של גבינה ואח"כ תבשיל של בשר סגי בנטילה עיי"ש ועי' ביד יהודה בפיה"ק ס"ק כ"ז שסיים שכן הוא המנהג עיי"ש (וע"ל ס"ק מ"ד):

(לז) ושומן. עבאה"ט ועי' באלי' רבא באו"ח סי' קע"ג סק"ב ועשפ"ד סק"א וס"ק י"ז שכ' דגם לענין להמתין שש שעות ראוי להחמיר גם בשומן אווז עיי"ש ועי' בס' ויכוח מים חיים על הת"ח כלל ע"ז דין ד' שדעתו להקל בתבשיל שנעשה משומן אווז וכ' שם עדות נאמנה שראה בק' פוזנא כי שנה א' הי' שם דוחק בחמאה של חלב ושומן אוז מצוי שם ביותר והגאון אבד"ק הנ"ל התיר אז אל הנערים הקטנים שאוכלים בקופה לתקן התבשילין עם שומן אווז ושיאכלו אח"כ גבינה והי' אומר בפירוש שאינו מתיר זה רק מפני שדוחק גדול היא ובפרט לנערים אלו שיש הרבה מהם בקופה וגם הואיל ומתפרנסים מן הציבור נקראים עניים אבל לא רצה להתיר כן בשנה אחרת וגם לא לשאר בעלי בתים כלל עכ"ד וע' בתורת משה שם מ"ש ע"ד בזה וניחא לי' דברי הגאון דק"ק פוזנא בזה רק שמעורר דהא בילדים קטנים ק"ל דמותר לספות להם בידים איסור דרבנן עיי"ש:

(לח) דינו כבשר. עי' בהגהות תוספות שבת שכ' דאפי' אין השומן בעין דינו כבשר עיי"ש אמנם יעוין בגליון מהרש"א שהביא מדברי הב"י באו"ת סי' קע"ג מהנה"מ דדבר המטוגן בשומן אינו מושך הטעם בפה כ"כ עיי"ש ומבואר מדבריו דדבר המטוגן בשומן כיון שאין השומן בעין דינו רק כדין תבשיל של בשר וא"צ להמתין וע' בדברי זקיני הלבוש באו"ח שם סעי' א' שכ' וז"ל יש נוהגין היתר לאכול גבינה אחר שאכלו ביצים מטוגנים בשומן אווזא ושאר עופות שאין טעם שומן העוף מושך בפה אבל אם הם מטוגנים בשומן בהמה וחי' אסור מפני שהוא ממשיך הטעם בפה עכ"ד וע' בחגורת שמואל כאן ס"ק י"ט שהביאו וכתב דלדינא יש להחמיר אף במטוגנים בשומן עוף עיי"ש וע' באלי' זוטא על הלבוש באו"ח שם סק"ב מ"ש בזה וכ' דלדינא גם הלבוש מודה שיש להחמיר בזה בכ"מ עיי"ש:

(לט) כבשר. עבאה"ט ומ"ש דמרק דינו כתבשיל של בשר עי' בשו"ת גנת וורדים חלק יו"ד כלל א' סי' י"ז מה שהאריך בענין זה וסיים כללא דמלתא בכ"מ אין להקל במרק של בשר שיהא דינו רק כתבשיל של בשר אלא אם אין שם בהמרק רק שומן שיצא מעצמו מן הבשר לתוך המים שבקדירה אבל אם נתנו בקדירה שומן נוסף על הבשר חזר הדבר להיות הדין כדין מעשה אילפס שנעשה בשומן וגם אין להתיר במרק שיש בו שומן אלא בתבשיל של בשר שיש בו מים כאורחיה שיש בו מרק מרובה לאפוקי מצלי קדירה שנותנין בו רק מעט מים ויוצא השומן של הבשר ומתערב במעט המרק דפשיטא דכל כי האי אסיר שאין זה תערובות שומן במרק אלא תערובות מרק בשומן וגם אין להתיר רק כשאין לחוש שיש חתיכות בשר דקות מעורב בהתבשיל אבל היכא שיש לחוש שיש שם בהמרק חתיכות בשר דקות אין להקל עיי"ש באריכות:

ומ"ש הבאה"ט דאם הוא הוא עב כמו ירקות יש לו דין בשר עי' בפרי תואר סוף סי' זה דר"ל דדוקא במרק של בשר אבל בירקות שהוא תבשיל טב אסיר לאכול אחריו גבינה עיי"ש ועי' במ"ז סק"ה ומבואר מדבריו דמ"ש להחמיר כשהוא עב היינו כשיש בו מיחוי בשר עיי"ש ונראה מדבריו דאין נ"מ בין רוטב ובין תבשיל של ירקות אלא כל שיש שם מיחוי בשר ה"ז נקרא עב ודינו כבשר וצריך להמתין שש שעות אמנם בהגהות הגאון בעל תוספות שבת כ' דעכשיו נוהגין איסור שלא לאכול גבינה אף אחר התבשיל הנעשה ממרק של בשר עיי"ש ומשמע מדבריו דאף שאין רואין בו מיחוי בשר עצמו וכ"כ ביד שאול ועי' מזה בס' ערך השלחן אות י' ועי' בס' מאורי אור בחלק קן טהור בחידושיו ליו"ד סי' זה (בדף ק"ט ע"ב מהספר) שכ' דנהגו להחמיר להמתין גם באוכל רוטב צלול וליתא דא"צ להמתין רק בעבה עיי"ש ועי' ביד יהודה בפיה"ק ס"ק כ"ח שכ' דבאוכל אח"כ גבינה עצמו נהגו עכשיו להמתין גם אחר תבשיל