דרכי תשובה - ד שמח

עבאה"ט מ"ש מהש"ך דוקא כשאין בא' מהם כדי לבטלו וכו' דאותו שיש בו כדי לבטל לא נכנס בגדר הספק ועי' בש"ך ס"ק ט"ז שיש בזה נ"מ היכא דליכא למימר שאני אומר כגון שהוא איסור דאורייתא דאז בעינן צירוף וכיון שיש בא' לבדו כדי לבטלו גם צירוף לא אמרינן ועי' בפר"ח ס"ק ט"ו שמתמה ע"ד בזה דהא לא אמרינן צירוף באיסור דאורייתא כלל ועי' בחוו"ד בביאורים סק"ו מ"ש בביאור דברי הש"ך בזה ועיי"ש עוד בס"ק שאח"ז שכתב דביבש ביבש היכא דהספק הוא בין החתיכות אין נ"מ בכל זה דכיון דהספק הוא על כל החתיכות איזה אסורא ואיזה מותרת מותר כל א' מטעם אחרי רבים להטות וכו' ובכהאי גוונא אפי' אפי' יש באחד מהם כדי לבטל ואין בשני כדי לבטל אמרינן צירוף כיון דהספק הוא בין כולם איזה חתיכה אסורא אמרינן דחד בתרי בטל אפי' א' בבית וא' בעלי' אך יש נ"מ בדברי הש"ך הנזכר היכא שנולד הספק בין המקומות שאין כל החתיכות מונחים במקום אחד רק זה בכה וזה בכה ונפל איסור ולא ידעינן לאיזה מקום ובמקום א' יש רוב ובשני ליכא רוב דאז כשהוא איסור דאורייתא לא אמרינן שאני אומר אבל צירוף אמרינן ובזה שייכים דברי הש"ך דאם יש במקום א' כדי לבטל גם צירוף לא אמרינן כיון דהמקום שיש בו כדי לבטל לא נכנס בכלל הספק מחמת האיסור ממילא דאינו מצטרף ג"כ והמקום שאין בו רוב אסור עיי"ש ועי' ביד יהודה בפיה"א ס"ק י"ט ובפיה"ק ס"ק כ"ד מ"ש ע"ד החוו"ד בזה וכתב דלאו דוקא ביבש ביבש דה"ה בלח בלח יש נ"מ בכה"ג אם במקום א' אין שם אפי' רוב ובמקום א' יש נ"ט זיתים נגד הזית איסור דאז כיון דגם זה שיש בה נ"ט נגד האיסור נכנס בגדר הספק וכיון שכבר יצא מכלל איסור דאורייתא כיון שהספק בין שניהם אז אמרינן דגם אם נפל לאותו מקום שאין שם רוב ג"כ מותר דהמקום הב' יש בה נ"ט מצטרפת עמה אבל אם במקום א' יש ששים אז אינה מצטרפת להמקום שאין בה רוב כיון דלא נכנס בספק ונשאר ספק דאורייתא שמא במקום שאין רוב נפל ושוב לא אמרינן שאני אימר וגם נ"מ בדשיל"מ והוא מינו בטעמו ואינו מינו בשמא דבטל בס' דאז צירוף אמרינן אבל שאני אומר לא אמרינן דכיון שהוא דבר שיש לו מתירין ספיקא דרבנן לחומרא עיי"ש:

וכתב בשפ"ד ס"ק י"ח ודע שיש נ"מ בין שאני אומר למקום שיש ס' נפל ובין מצטרף המשל בזה כגון שהי' קדירה א' גדולה שיש בה ס' זיתים וא' קטנה שאין בה רק ל' זיתים ונפל זית א' ואינו יודע לאיזה קדירה דאז אמרינן דבשל ס' נפל בבירור כיון דצירוף ליכא דאין שניהם נכנסים בגדר הספק ואם נפל אח"כ עוד חצי זית ממין איסור הראשון לקדירה הגדולה נאסרה דחוזר וניער משא"כ אם היינו אומרים ע"י צירוף הרי יש בצ' זיתים להעלות זית וחצי. אכן אם הי' הב' קדירות כל א' מנ' נ' ונפל תחלה זית וא"י לאיזה ואח"כ נפל חצי זית אע"פ שיודע לאיזה נפל שתיהן מותרות דמתחלה הותרו שניהם ע"י צירוף ועכשיו אע"פ שראינו לאיזה קדירה נפל הרי יש בנ' זיתים לבטל חצי זית עכ"ד:

(עט) לבטלו. עש"ך לעיל סי' צ"ב סק"ח ובסי' ק"ה סק"ל שכתב דלא אמרינן כל הנכנס בספק מסייע לבטל רק במין במינו משא"כ במין באינו מינו דהוי דאורייתא ועיי"ש בשפ"ד באריכות ועי' בפר"ח כאן ס"ק י"ט דבמין באינו מינו אפי' באיסור דרבנן לא מצטרף כל הנכנס בספק לבטל דכיון שעדיין טעם האיסור נרגש בקדירה א' א"א שיצטרף הקדירה הב' לבטל דהא אף כשנידונין כמעורבין יחד ואיכא ששים נגד האיסור סוף כל סוף כל שהטעם נרגש לא בטל עיי"ש ועי' בשו"ת בית יצחק (מהגאון מלבוב נ"י) חלק א' מיו"ד ריש סי' ק"י בעובדא שעמדו ג' קדירות של בשר ורוטב על הכירה ונשפך חלב תחת אחת מהקדירות ואין בשום א' מהקדירות ס' נגד החלב רק בצירוף כולם יש ס' וכתב דלכאורה אם השלשה קדירות הם של אדם א' כולן מותרות דכולן נכנסים בספק וכל הנכנס בספק מסייע לבטל אמנם באמת זה אינו דכיון דטעם החלב הוא אינו מינו עם הקדירות אינן מצטרפות לבטל עיי"ש:

(פ) אפי' אחת בבית ואחת בעליה. כתב בפר"ח ס"ק ט"ז פי' אבל בשתי עיירות אינן מצטרפין וכו' ותדע דאפי' ב' מגורות איתא בירושלמי דאין מעלות זו את זו אלא בבית א' לפי שאין דרכן להתפנות ולהתערב וא"כ ב"ש שתי קופות בשתי עיירות וכו' וזה ברור עכ"ל:

(פא) וה"ה אפי' למאה. עי' ביד יהודה בפיה"א סק"כ ובפיה"ק ס"ק כ"ו שכתב דבע"כ ר"ל בדבר שצריך מאה כגון תרומה וכן ערלה וכה"כ במאתים אבל סתם איסורין מה צורך להצטרפות דממילא אם יש כאן שלש קדירות ונפל איסור לתוך אחת מן הקדירות הרי יש רוב היתר דהא הקדירות נחשבים כדין יבש ביבש והקדירה שנפל בה האיסור בטל ברוב כמו כל יבש ביבש עיי"ש וכ"כ בשו"ת עמודי אור סוף סי' נ"ב עיי"ש וע' בחידושי רז"ה (מהגאון מו"ה וואלף אלעסקר ז"ל) שעמד ג"כ בזה וכתב די"ל דמיירי אפי' בשאר איסורים ויש נ"מ בזה במה שמצטרפין הקדירות לבטל האיסור לענין שמותר לאדם א' לאכלן אפי' בבת אחת משא"כ אי חד בתרי בטל כדלעיל סי' ק"ט סעיף א' עיי"ש:

(פב) למאה. כתב בחידושי רז"ה שם וז"ל יש לעיין בההוא דמאה מצטרף היכא משכחת לה דבמאה איכא ס' ובצ"ט ליכא ס' דע"כ אין בכל קדירה וקדירה כשיעור האיסור דאם יש בכל אחת כשיעור האיסור למה לי מאה ליבטל בששים אלא ע"כ אותן הקדירות היתרים על נ"ט אין בכל אחת אלא פחות משיעור האיסור וא"כ אין להסתפק בהן שמא נפל האיסור בתוכן כיון שאין בכל אחת מהן כשיעור האיסור וכיון שאין להסתפק בהן היאך מצטרפין לבטל ויש לומר דמשכחת לה כגון שראה איסור שנפל לקדירה אחת ממאה קדירות ואינו יודע באיזה קדירה ולא ראה שיעור האיסור או שאמרו לו שנפל איסור לקדירה אחת ואינו יודע שיעור האיסור ועתה רואה בקדירה אחת הרבה ובשאר הקדירות בכל אחת מעט. ומסתפק שמא הקדירה שיש בה הרבה הוא כולו איסור או שמא מעט הוא האיסור בשאר הקדירות דהשתא מספיקא צריך לבטל הקדירה שיש בה הרבה אז מצטרפין כל הקדירות לבטל אותה קדירה בס'. ולפ"ז לא משכחת לה אלא באיסור דרבנן אבל באיסור דאורייתא כיון שאין בכל הקדירה אפי' שיעור דרבנן וכו' אמנם לפמ"ש דחד בתרי בטל וכו' אלא הנ"מ הוא לאכול בבת אחת מהני הצירוף (והבאתי, דבריו בס"ק הקודם) משכחת לה שפיר אף באיסור דאורייתא עכ"ל:

(פג) ישל אדם אחד. עי' בד"מ שכתב דמשמע בתה"ב דדוקא בשתי עליות אין מצטרפין של ב' בני אדם אבל בעלי' אחת גם של ב' בני אדם מצטרפין עיי"ש ועי' ביד יהודה בפיה"ק ס"ק כ"ח מ"ש הטעם שלא הגי' הרמ"א כאן כן עיי"ש ועי' בשו"ת גנת וורדים חלק א' ביו"ד כלל א' סי' כ"ח שרב אחד רצה לומר כן לדינא אמנם יעוין שם בתשו' שאח"ז בסוף התשו' שדעתו אינו כן לדינא עיי"ש (פד) עתיד להתערב. עבאה"ט מ"ש אם ידוע בבירור שאינם עתידין להתערב כגון שזה בשר וזה חלב ועי' פלתי ס"ק י"ז דה"ה כשא' דג וא' בשר עיי"ש. ומ"ש הבאה"ט שיש בא' מתיקות ובשני דבר קיוהא עי' בפרי תואר סק"ט דלאו דוקא קאמר אלא כל דאנן סהדי שאין דרכו להתערב זה עם זה כגון קדירה א' של אורז והב' הוא תבשיל של פולין או ירקות וכדומה אין מצטרפין כיון שאין דרך הב' תבשילין אלו להתערב זה עם זה עיי"ש וכ"כ השפ"ד ס"ק י"ג ב' תבשילין אין מצטרפין עכ"ל ובודאי דר"ל ב' מיני תבשילין שאין דרכן להתערב וכמש"ל מהפרי תואר ועי' בכנה"ג בהגהות הטור אית י"ג שכתב וז"ל כתבתי בתשובה דבסעודת ברית מילה או חתונה שדרכן לבשל כמה תבשילין מעופות יש עופות שמבשלין עם פירות חמוצים ויש מהם שמבשלים בשמן וביצים וכו' ויש מהן מבשלין במים ויש מהם מטגנים אותן בשמן ומרק לכולי עלמא אין שני הקדירות מצטרפות כיון שאין דרך לערב תבשילין הללו יחד עכ"ד:

(פה) אם הם של שני בני אדם. כתב בפרי תואר סק"ט וז"ל וממה שלא חלק בין באו לשאול כאחת בין בזה אחר זה משמע דפסק להחמיר בכל גווני וכו' עכ"ל:

(פו) של שני בני אדם. עש"ך ושפ"ד ס"ק י"ט דהעיקר לדינא דאף דלא אמרינן צירוף בב' בני אדם מ"מ שאני אומר אמרינן באיסור דרבנן גם בב' בני אדם בזה אחר זה ועי' בדברינו לעיל (ס"ק