דרכי תשובה - ד שמט

נ"ד) והנ"מ בין אם אמרינן צירוף או אם אמרינן שאני אומר עי' בדברינו לעיל (ס"ק ע"ח):

(פז) ולצורך הפסד. היינו הפ"מ דוקא. ש"ך סק"כ:

(פח) יש להתיר. כל זה במינו אבל באינו מינו אין מצטרפין שפ"ד ס"ק ט"ז וסק"כ ועי' ביד יהודה בפיה"א ס"ק כ"ב ובפיה"ק ס"ק ל"ב מה שהאריך בדין זה והעלה דבכ"מ אין להקל בזה אלא בלח בלח בצונן אבל בבישול אף בלח בלח אסור דהא מ"מ הקדירה שנפל בה האיסור נאסרה ולא יחזור להיתר עיי"ש:

(פט) להתיר. עבאה"ט מ"ש מהט"ז ועי' בש"ך לעיל סי' ק"ה שם סק"ל מ"ש בזה ועי' בתפארת למשה שכתב דקושיות הט"ז לא קשה מידי דלא אמרינן שתיהן מצטרפין אלא בשלא נפל רק לקדירה א' ואינו יודע לאיזה נפל אבל אם נפל לשניהם בזה אחר זה ואין בכל א' לבטלו דקיי"ל שניהם אסורים כמש"ל סי' צ"ח סעי' ה' בהג"ה לא אמרינן ששניהם מצטרפין אף שלא ידעינן לאיזה נפל ראשון ולאיזה אחרון מ"מ הכל אסור ואין כאן היתר עכ"ד ועי' החמודי דניאל הלכות תערובות הא' אות י"ח מ"ש בזה:

(צ) אלא לאחר שיערבנו. עבאה"ט מ"ש מהט"ז ועי' מזה בשו"ת גנת וורדים חיו"ד כלל א' סי' כ"ח וסי' ל"ב באריכות מזה ועי' בט"ז בסוף הס"ק ובש"ך ס"ק י"ז שהביאו מהב"ח שכתב דלדידן דקיי"ל חנ"נ בכל האיסורין אין מועיל צירוף דמה שנפל לתוך קדירה א' של היתר הרי נעשה נבילה והט"ז והש"ך השיגו עליו דכיון דאמרינן צירוף הרי הוא עתיד להתערב והו"ל כאלו הוא כבר מעורב ולא נעשה נבילה עיי"ש ועי' בתורת יקותיאל סוף סי' זה שהתפלא ע"ז והביא ראי' דלא מהני מה שהוא עתיד להתערב ואע"פ שהי' מדעתו מתחלה לערב הכל אמרינן חנ"נ וסיים שדין זה צ"ע גדול עיי"ש ועי' במ"ז סוף סי' זה שכתב דכל זה באדם אחד אבל בשל שני בני אדם אף שעירבו שניהם בשוגג אסור דנ"נ כיון שאינן עתידין להתערב עיי"ש:

(צא) לאחר שיערבנו יחד. עבכנה"ג בהגהות הטור אות כ' שכתב דאין מועיל שיערבנו יחד אלא בעוד שיש רוטב דאז מועיל העירוב דהוי כאלו נתבשלו בקדירה א' אבל אם נתערבו החתיכות אח"כ יבש ביבש בלא הרוטב לא מהני העירוב עיי"ש והביאו בשלחן גבוה סק"כ לדינא עייי"ש:

תקונים והשמטות דף 104 סוף ס"ק ע' צ"ל רשאין במקום ראשון דף 108 טעכ"פ צ"ל עכ"פ. דף צ"ו ע"ב סוף ס"ק נ"ו וכמ"ש [בחכמת אדם] כלל נ"נ. (שם) ס"ק נ"ז עי' בחכמת אדם שם כצ"ל והשאר נמחק. דף קכ"ג שורה ה' מלמעלה (תיבא) צ"ל תרבא. ד 254 ע"א סוף ס"ק קצ"ד עפת"ש ס"ק י"ד ועי' בדברינו כו' כצ"ל והשאר נמחק דף 262 ע"א סוף ס"ק י"ח אם אין משום בשולי נכרי אבל הוא ז"ל לא כן דעתו לדינא כי לדעתו למ"ד דס"ל ריחא מלתא היא חמור מנטל"פ עיי"ש אמנם עיין להלן (ס"ק כ"א) שהבאתי מדברי המ"ז כמ"ש המנח"י וצ"ע. כצ"ל והשאר נמחק. דף קל"ג ע"א ס"ק מ"ו ובקצורי דינים שבסוף הסימן אות ו' כצ"ל דף קמ"א ע"א ס"ק ז' ובפיה"ק ס"ק ב' כצ"ל דף קנ"ה ע"ב ד"ה ועיין במלוא הרועים ערך ספק אות כ' שכ' כצ"ל. שם סוף ד"ה ועי"ש עוד באות שאח"ז דתלוי במעשה דלא אמרינן רובא ככולא עכ"ל כצ"ל דף 312 ע"ב סוף ס"ק רכ"ב, ועי' בדברינו לעיל ס"ק ר"ה כצ"ל. דף קנ"ז סוף ע"א ועיין בדברינו להלן דיני ס"ס ס"ק שכ"ג כצ"ל. דף 314 ע"ב שורה ז' כששלחה נמלחה והשיבה חברתה שהיא מסופקת כעת אם היתה מלוחה כו' וכתב דזה פשוט כצ"ל והשאר נמחק. שם סוף ס"ק רל"ט אי אתה יכול את"ל זו הוא שמא כשרה הוא דהא הוא טריפה משא"כ בנ"ד שנתערב בעת כו' כצ"ל. דף 316 ע"ב שורה ד' אות ד' בד"ה אמנם כצ"ל. שם ס"ק רס"א לענין הביצה דהוי שני הספיקות כצ"ל. מדף 314 עד סוף דיני ספק ספיקא בכל העמודים צריך להיות דיני ספק ספיקא להש"ך