דרכי תשובה - ד שמה

תירוץ זה דכל א' א"צ להזכיר חבירו בשאלתו דכל א' יאמר שיש ספק אם נפלה חתיכת איסור לקדירה שלו ובאמת מדעת הטור נראה דרק בב' חתיכות א' של היתר וא' של איסור הוא דאין חילוק בין אדם אחד לשני בני אדם אבל בחתיכה א' של איסור יש להקל בב' בני אדם שבאו לשאול בזה אחר זה וכאמור מיהו מדברי הרשב"א בתוה"ב הארוך מבואר דאף בחתיכה א' של איסור אסור גם בב' בני אדם שבאו בזא"ז עיי"ש ועי' בחוו"ד בביאורים סק"ט שהעלה דהעיקר כהרשב"א בזה דבכ"מ הוי כבאו שניהם לשאול בב"א כיון שהספק נולד מבין שניהם דאי לא הי' השני לא הי' הספק עיי"ש ועי' ביד יהודה בפיה"א ס"ק ט"ז וס"ק כ"א מ"ש בדבריהם בזה ומ"מ לדינא פסק בפיה"ק סק"ל להחמיר כדעת הרשב"א עיי"ש:

אמנם דע דכל זה באיסור דאורייתא אבל באיסור דרבנן עש"ך ושפ"ד להלן ס"ק י"ט דהעיקר להלכה להקל בב' בני אדם שבאו בזה אחר זה עיי"ש:

ועיין עוד בשפ"ד בסוף סי' זה שהביא מדברי המל"מ דהיכא דבאו בזה אחר זה בעינן דוקא שא' לא יזכיר את חבירו בשאלתו אבל אם אחד בא לשאול עליו ועל חבירו אף ששאל על חבירו שלא בידיעת חבירו נקרא באו בבת אחת וכן צריכין שלא יעמדו שניהם לפני המורה בשעה שכל א' שואל על עצמו אבל אם שניהם עומדים לפני המורה אפי' שהה הב' בשאלתו יותר מכדי דיבור אפ"ה הוי כמו באו בבת אחת עיי"ש ועי' בשו"ת טוטו"ד תליתאי סי' קע"ח שנשאל במחל חלב רותח מכלי ראשון מן הכירה על כלים של בשר שעומדים תחת הכירה והבעה"ב בדקה תיכף הב' טעלער"ס שעומדים שם וראתה על טעלע"ר א' טפה של חלב וכעת נתערבו וא"י על איזה הי' ודעת השואל הוא דאם הב' טעלער"ס הם של ב' בני אדם דינו כמו ב' שבילין דבבא לשאול עליה לבדו מטהרין וה"נ אם שואל כל א' על טעלע"ר שלו מתירין והוא ז"ל השיב דזה לא דמי לב' שבילין דהתם בספק טומאה ברה"ר קיי"ל דטהור אפי' היכא דאתחזק איסורא ואין חשש רק משום דסתרו אהדדי מש"ה כשבאו לשאול בזה אחר זה כל א' בפ"ע מטהרין לי' אבל היכא שיש א' טריפה בודאי ואתחזק איסורא בודאי אף בבא לשאול רק עליו לבד אסור לו להכחיש העובדא לפני המורה וצריך להגיד שהשאלה הוא גם על הטעלע"ר הב' ואף שלא ישאל עליו מ"מ טריפה כיון דאתחזק איסורא ונודע דעת הש"ך דגם בספק דרבנן היכא דאתחזק איסורא אסור ואפי' להחולקים על הש"ך בהא בעיקרו מדאורייתא כ"ע מודים דהוי לחומרא עיי"ש:

ועיין בס' מגדים חדשים אות ד' שנסתפק באם הי' שני קדירות א' של ישראל וא' של עכו"ם וקדירה של עכו"ם ידוע בבירור דהיתר גמור הוא שלא נשתמש בה שום איסור ונפל איסור דרבנן לתוך אחת מהן וא"י לאיזה מהן איך הדין אם יש לתלות דנפל האיסור לקדירה של עכו"ם ולא שייך בזה לומר מה חזית בודאי תולין הקלקלה במקולקל דהיינו בעכו"ם או אפשר כיון דגם הקדירה של עכו"ם היתר הוא שייך בזה לומר ג"כ מה חזית דמה בכך שבטלי' עכו"ם והביא מדברי הגאון מהרש"ק ז"ל בתשו' טוטו"ד תניינא סי' ר"ל דלא אזלינן בשתי קדירות בתר בטלים ואף אם הקדירה א' היא של עכו"ם לא תלינן בתר הבעלים וסיים בצ"ע עיי"ש איברא כי בתשו' טוטו"ד תליתאי סי' רל"ה מבואר דפשיטא לי' בדין דב' קדירות דאם שניהם הם של ב' בני אדם אפי' שניהם ישראל יכול כל א' לומר דבשלך הי' האיסור אם הוא איסור דרבנן ועיי"ש שנשאל בעובדא שעמדו על הכירה ד' קדירות של בשר והקדירות היו של ב' בני אדם ועל הכירה הי' מונחים ה' כיסוים וכיסה הד' קדירות בד' כיסוים מהה' והחמישי נשאר על הכירה שלא השתמשו בו ואח"כ לקח בע"ב א' הב' קדירות שלו לביתו ואכל התבשיל מקדירה א' והב' נשארה ואח"כ נודע שא' מהה' כיסוים הוא של חלב ב"י ויש ספק שמא הכיסוי של חלב הוא אחד מהד' כיסוים שכיסה בהם הד' קדירות ומצדד להתיר כיון שהם של ב' ב' בני אדם ולא באו לשאול בב"א אמנם בעובדא זו כתב דבלא"ה לא צריכין לבא להיתר זה דבלא"ה שרי כיון דקיי"ל לעיל סי' ק"ב דכלי של איסור בטל ברוב כלים של היתר ובכן בנ"ד כיון שלא ניכר איזה הכיסוי של חלב בטלה ברוב עיין שם:

ועיין בשו"ת המלוקטים שבסוף הס' תפארת שלמה עה"ת בתשו' מזקינו הגאון מוואדיסלאיו ז"ל אשר כתב להגאון בעל שערי דעה ז"ל שנשאל בעובדא שהי' עומדים ב' קדירות של היתר וא' של איסור דרבנן ונפלו הב' חתיכות לב' קדירות ולא נודע להיכן נפל האיסור ובקדירה השלישית עדיין לא הי' שום ספק ואחר זה נפל איסור דרבנן לאחד מן הקדירות ונולד ספק על הקדירה השלישית ועל א' מהב' קדירות הראשונות ואין בהקדירות כדי לבטל האיסור וכתב דלכאורה כיון שעל הב' קדירות הראשונות אין כאן שום ספק דודאי אסורים ממילא דהקדירה הג' מותרת בפשיטות דתולין הקלקלה במקולקל וכתב הגאון בעל שערי דעה דלאחר העיון נראה לאסור גם הקדירה הג' כיון דקיי"ל דהיכא דמקלקל המאכל יותר לא אמרינן שאני אומר ה"נ כיון דמתחלה לא הי' הקלקול בכל א' מהב' קדירות רק מספק לא אמרינן בי' שאני אומר ואין תולין הקלקול במקולקל מספק עכת"ד הגאון בעל שערי דעה ז"ל והגאון מהר"א ז"ל מוואדיסלאב ז"ל השיב על כל דבריו והוכיח דגם בספק איסור תולין ג"כ וסיים וז"ל ובר מן דין יש עוד צד להתיר בנ"ד באופן אחר את הקדירה השלישית שלא נכנס בספק בין שתי הקדירות הראשונות בנפילה הראשונה ע"פ מה דמסיק הש"ך והפר"ח להלכה וכן מטין דברי הט"ז כוותי' בב' קדירות של היתר ולפניהם ב' חתיכות א' של איסור וא' של היתר שנפלו לב' קדירות הנ"ל דמותרין בשני בני אדם שבאו לשאול בזה אחר זה מהא דשני שבילין והמעיין שם בש"ס בסוגיא הנ"ל מבואר דאף באדם א' השואל עליו ולא על חבירו דמותר דדוקא בשני בני אדם השואלין כאחד או אף באדם אחד השואל עליו ועל חבירו כאחד הוא דמטמאין שניהם והטעם מבואר ברש"י שם משום דבע"כ צריך אתה להורות הוראה לשניהם או טמאים אתם או טהורין אתם והרי אין יכול לומר טהורים אתם משא"כ בנשאל על אחד מהם דמותר ולפ"ז בנ"ד כשבא לשאול על נפילה שני' ע"כ אין שאלתו כ"א על הקדירה שלישית שלא נכנס בספק הראשון דאלו על הקדירה השני' מהב' קדירות הראשונים ליתא בשאלה אם היא מותרת דכבר נאסרה מנפילה הראשונה והלכך כיון דאין שאלתו כ"א על הקדירה השלישית יש להתירו כדין נשאל רק על עצמו ולא על חבירו עכ"ד אמנם הנה הגאון בעל שערי דעה בעצמו בספרו כאן ס"ק ג' העתיק תשובתו שבשו"ת שמן רוקח חלק א' סי' ל"ז שכ' להתיר הקדירה השלישית ואם נודע הספק הראשון קודם שנולד הספק השני היא מותרת בלי פקפוק אכן אם לא נודע הספק עד שנולד גם הספק השני אין להקל אלא בהפ"מ וכה"ג עכ"ד וצ"ע:

(נה) מותרות עבאה"ט מ"ש מהש"ך דכל זה באיסור דרבנן וכתב ביד יהודה דפשוט הוא דה"ה באיסור דאורייתא ושיעורא דרבנן כיון שיש שני רוב ועיי"ש בדבריו בפיה"א ס"ק י"ג שכתב דכל מ"ש להקל בב' קדירות וב' חתיכות ביש ביטול דאורייתא הוא כשאינו מכיר החתיכה אבל אם הוא מכירה אף שאינו יודע מה הוא אסור כיון דהתתיכה אסור מטעם ספיקא דאורייתא תו הוי התבשיל ספיקא דרבנן ע"י גלגול דאסור עיי"ש:

סעיף ו (נו) שתי קדירות של היתר ונפל איסור. עחיו"ד בביאורים סוף סק"ג שכתב דאפי' לא נאסרה הקדירה רק מחומרא בעלמא תולין האיסור בה ומתירין האחרות עיי"ש וכ"כ במ"ז סק"ז דאם הי' כאן ב' קדירות של חלב אחד בן יומו ואחד אינו ב"י ותחב כף של בשר עוף ב"י לתוך קדירות אב"י ונאסר ממנהגא ואח"כ תחב לא' מהב' קדירות ואינו יודע לאיזה תחב תלינן באינו ב"י אף שלא נאסרה אלא ממנהגא אך כתב דיש להסתפק בזה מה יהי' אם תחב תחלה הכף לקדירה א' מהב' קדירות הנ"ל ואינו יודע לאיזה תחב דלכאורה נראה דהכף שרי דתולין דבאינו ב"י תחב והקדירה ב"י נמי שרי דתולין באינו ב"י כיון דמדינא אינו ב"י שרי אלא מחמת חומרא בעלמא א"כ לגבי הקדירה הב"י מוקמינן הקדירה שאינה ב"י אדינא ותולין באינו ב"י משום דהאינו ב"י מקולקלת מחמת מנהגא דלכאורה יש לדמות זה להא דלקמן סי' ק"צ סעי' מ"ב ביושבת על דם טוהר תולין בה אף דאסור