דרכי תשובה - ד שמג

ספק דרבנן ותולין לומר שבאיסור נפל אבל לענין הרוטב דהוי ספק דאורייתא ודאי לא אמרינן דתולין והוי הרוטב אסיר אבל לדעת הט"ז בכה"ג גם הרוטב אינו אסיר רק מדרבנן שוב אמרינן תולין שבאיסור נפל והכל שרי הבשר והרוטב דהוי ספק דרבנן לקולא אמנם לדעת הפרמ"ג בשפ"ד סק"ט דגם להש"ך דאוסר את שאינו מינו היא רק מדרבנן והטעם דאסור הוא מפני דהאינו מינו הוי ספק דאורייתא ומצד גלגול נעשה דרבנן מש"ה לא אמרינן לענין אינו מינו ספק דרבנן לקולא לפ"ז בנ"ד בנפל איסור דלא שייך לאסור מטעם ספק דאורייתא ומצד גלגול נעשה דרבנן מאחר דאיכא ספק אם יש כאן איסור כלל וכו' וגם בלא"ה רוב הפוסקים האחרונים מסכימים לדעת הט"ז גם בנשפך להקל ולהתיר אף שאינו מיני א"כ בנ"ד יש להקל במקום הפ"מ וסיים בצ"ע עיי"ש באריכות:

(לט) שתי הקדירות. עש"ך סק"י שכתב דה"ה בקדירה א' וב' חתיכות וחתיכת האיסור הוא אינו מינו של הקדירה דאין תולין להקל משום דהוי ספיקא דאורייתא ולחומרא עיי"ש ועשפ"ד ויד יהודה דה"ה בבבא הא' בב' קדירות וב' חתיכות דכל שקדירות ההיתר הוא אינו מינו של האיסור אין תולין עיי"ש וה"פ:

(מ) שירבה ההיתר ששים. עבאה"ט מ"ש מהט"ז דמיירי בחהר"ל ועי' ביד יהודה בפיה"א ס"ק י"א שמתמה ע"ד הט"ז בזה וכתב די"ל דמיירי באיסור שאוסר יותר מס' כגון תבלין או חמץ בפסח עיי"ש ועי' בכו"פ שכתב שיש עוד נ"מ בהי' כאן קדירה של היתר שכבר נפל בה איסור והי' ששים ועתה נפל בה שנית חתיכה א' מב' חתיכות ואינו יודע אם של היתר או של איסור ואם של איסור הוא אף שיש בקדירה ששים לא מהני כיון שאח"כ נפל עוד איסור חוזר וניעור ושוב אין כאן ששים ולולא שאנו אומרים תולין היינו אוסרין הקדירה אבל מחמת שאומרים תולין אנו מקילין דאין כאן חשש איסור דאורייתא דהא איכא ששים ואי משום דחוזר וניעור זה ג"כ רק חומרא דרבנן עיי"ש:

סעיף ה (מא) היה כאן שתי קדרות של היתר. עש"ך ס"ק י"ט ופר"ח ס"ק י"ח מ"ש בזה:

(מב) שתי קדרות של היתר. עפר"ח סק"ד דמבואר מדבריו דאף שנפלו הב' חתיכות בזה אחר זה וכשנפלה החתיכה הראשונה הותרה הקדירה הראשונה דתולין דההיתר נפל אפ"ה אם חזר ונפלה החתיכה הב' לקדירה הב' אוסר אח"כ גם הקדירה הראשונה אם לא. שכבר נאכל הראשונה כשנפל החתיכה הב' דאז מתירין גם הקדירה הב' עיי"ש ועי' בחוו"ד בביאורים סק"ג שהביאו והביא מדברי הרמב"ם דמבואר מדבריו דבע"כ בעינן דוקא שכבר נאכל הראשונה קודם שנולד הספק בשתיהן אבל אם קודם שנאכל הראשונה נולד הספק בשתיהן אף שעדיין לא שאל ובשעת שאלה כבר נאכל אחת מ"מ כיון שנולד ספק על שניהם קודם האכילה ואלו הי' שואל באותו פעם היינו אוסרין שניהם סוף סוף עכשיו אסיר עיי"ש ועי' ביד יהודה בפיה"א ס"ק י"ג ובפיה"ק ס"ק י"ד שכתב דבכ"מ אין להקל כשכבר נאכל הראשונה כנזכר אלא אם גם הקדירה הראשונה אינה קיימת עוד וא"צ לדון עלי' אבל אם עדיין הקדירה קיימת ועדיין צריכין לדון עלי' הוי כלא נאכל א"כ תו שייך מה חזית ואסורים שניהם. אך כתב דכל זה הוא רק באם הי' אפשר להכיר החתיכה השני' מה הוא רק שלא השגיח עלי' להבחין מה הוא עד שנפלה לקדירה הב' וכאמור אבל אם לא הי' אפשר להכיר החתיכה השני' מה הוא שהשגיח בה ולא הכירה עד שנפלה לקדירה שני' אז אין הקדירה שני' מוכחת על הראשונה דכיון שהשגיח עלי' ולא הכירה לא שייך מה חזית דהרי עכשיו לפנינו הוא בחזקת איסור ואם נפלה לקדירה הב' שפיר אוסרת הקדירה וממילא הראשונה בהיתרא קאי דבכה"ג אין הקדירה השני' מוכחת על הראשונה דזה לא דמי לשני שבילין עיי"ש:

(מג) שתי חתיכות. וה"ה אם לא הי' לפניהם רק חתיכה של איסור וב' קדירות ולא ידעינן לאיזה קדירה נפלה יד יהודה בפיה"ק ס"ק י"ג:

(מד) אחת של היתר ואחת של איסור. היינו אע"פ שהי' ניכרים איזה הוא של איסור. יד יהודה שם:

(מה) אסורות שתיהן. עש"ך ס"ק י"א דלא אמרינן שאני אומר אלא אם אין אוסרין את האיסור יותר ממה שהי' כבר ועי' בחוו"ד בביאורים סק"ה שנסתפק באם תחב כף חמץ בפסח לקדירה והי' קדירה א' של היתר וא' של איסור דאם נתלה באיסור הר אתה אוסר הכף אם תולין. וכ' דלכאורה נראה כיון שיש להכף תקנה בהגעלה תולין גם בכה"ג אבל לדינא גם זה אינו כי מדברי הש"ע ממה שמטמאין את האדם ואת הטהרות משמע דאף שיש להאדם תקנה בטבילה לא מהני עיי"ש ועי' במ"ז סוף סק"ז שנסתפק כעין זה בב' קדירות א' בלוע מאיסור וא' היתר בתוך פסח ותחב כף חמץ ויש ס' או שהכף אינו ב"י והקדירות הם של מתכות מהו. וכתב דלדעת הנ"י שהביא הש"ך סק"ג דבאיסור משהו לא אמרינן שאני אומר לא מיבעיא לן דבודאי גם כאן אין תולין אלא כי קא מיבעי לן אליבי' דמ"ד דגם באיסור משהו אמרינן שאני אומר אם תולין בזה שתחב להקדירה של איסור כיון שמקלקל הקדירה יותר דקודם לזה הי' די בהגעלה וכשאתה אומר שתחב בה כף חמץ לא מהני לה הגעלה תוך הפסח וכתב שזה דמי להא דלקמן סי' ק"ץ סעיף מ"ב דתולין בסופרת ז' אפי' בערב ז' דכל זמן שלא טבלה מקולקלת היא וה"נ תולין שתחב לקדירה של איסור כיון שהיא מקולקלת עיי"ש ועי' עוד בדבריו בשפ"ד ס"ק י"א שנסתפק בב' קדירות א' של היתר וא' של איסור ונפל איסור לאחד מהם ואם אתה תולה שנפל לקדירות איסור אתה אוסרו בהנאה ע"ד משל שהי' ב' קדירות א' עם בשר נבילה וא' עם בשר עוף ונפל חלב לא' מהם ואם אתה תולה שנפל לקדירה של בשר נבילה אתה אוסרו בהנאה אם גם בכה"ג תולין ואוסרין אותה בהנאה והביא מהרשב"א שכתב בלשונו כל שאתה תולה באיסור אין אתה אוסרו יותר ממה שהי' כבר ומשמע מדבריו דאם אתה אוסרו יותר בהנאה אין אומרים שאני אומר והניח בצ"ע ועיי"ש בסוף סק"כ מ"ש עוד מזה ועי' בישועות יעקב סק"ה שעמד ג"כ בזה והעלה דגם בכה"ג תולין להקל כיון דבלא"ה קיי"ל בכ"מ דספיקא דרבנן לקולא ובכל ספק ראוי להקל רק דאמרינן מה חזית א"כ בנ"ד כיון שיש בזה עכ"פ צד לתלות הקלקלה במקולקל תולין עיי"ש ועי' בס' אמרי בינה בדיני בב"ח ותערובות סי' כ"ו מ"ש בענין זה ועי' בשו"ת נחלת אבות (מהגאון בעל שער המשפט ז"ל) סי' ז' בעובדא שהיו שתי קדירות א' של היתר גמור וא' של איסור שינ"מ כגון ביצה שנולדה ביו"ט וכיוצא ונפל איסור דרבנן לא' מהם וא"י לאיזה מהן נפל אי אמרינן בכה"ג שאני אומר דאיסור לתוך איסור נפל כיון שאם אתה אומר כן אתה אוסר אותה קדירה לגמרי ושוב שייך לומר מה חדת ועיי"ש במ"ש בזה באריכות ועי' בשו"ת תפארת יוסף היו"ד סי' י"ב שעמד ג"כ על המחקר בזה והביא דברי הנחלת אבות הנזכר והאריך בזה ובסוף דבריו סיים דמ"מ עכ"פ כיון דבשעת נפילה הי' איסור תולין בה ואין משגיחין על מה שנעשה היתר לאחר הנפילה כ"ז נלפענ"ד להלכה ולא למעשה עכ"ל אמנם בן הגאון המחבר שם בהגהות כליל תפארת מפקפק בדברי אביו ז"ל בזה ומצדד לאסור שני הקדירות דבכה"ג לא אמרינן שאני אומר ואין תולין שנפל האיסור לדשיל"מ עיי"ש וע' בס' מנחת שי על קיצור כלל הוראה מהפרמ"ג באו"ה סדר א' ס"ק י"ב שהשיג ג"כ ע"ד התשו' תפארת יוסף הנ"ל והעלה בראיות דכיון דאנו אוסרין אותה הקדירה עי"ז יותר ממה שהיתה אסורה עתה לא אמרינן שאני אומר ואין תולין שנפל האיסור לתוך קדירה זו עיי"ש ועי' בס' בית יצחק (מהגאון בעל תשו' ב"ע ז"ל) בשער הקבוע סי' מ' שכתב ג"כ כעין זה במה שנסתפק דאם הי' ג' חתיכות של איסור חהר"ל ולפניהם ג' חניות בחנות א' הי' חתיכה א' של איסור וב' חתיכות של היתר כולן ראויות להתכבד ובב' חנויות האחרים הי' הכל היתר ונפלו הג' חתיכות לא' מהג' חנויות וא"י להיכן נפלו וכתב דלפי דברי הפרמ"ג לכאורה ג"כ א"א לתלות שנפלו להחנות שנתערב שם חתיכה א' של איסור בין ב' של היתר אע"פ שאסורות כל הג' מ''מ כיון דהאיסור שלהם אינו אלא מדרבנן ועכ"פ אם יתפרש מהם חתיכה א' שלא בפנינו יהי' מותר דנאמר כל דפריש מרובא פריש (כמש"ל סי' ק"י סעי' ה') אבל עכשיו אם נתלה שהג' חתיכות איסור נפלו לשם א"כ האיסור הוא מרובה מההיתר ואם נתפרש חתיכה א' שלא בפנינו תהי' אסורה א"כ אתה מקלקל יותר א"כ צריכין לומר דאין תולין אבל לדינא מצדד להקל כיון דעכ"פ עכשיו החנות א' האסורה הוא באיסור ואין אתה מוסיף בה איסור חדש גם כשתאמר שנפל בה האיסור