דרכי תשובה - ד שמב

שנים כשרים בבדיקת הריאה וב' מהם טריפה וחתכו מכל הד' בהמות הכליות ועירבו אותם ביחד ולאחר זמן חתכו במקרה כוליא אחת ומצאו בה מים עכורים והגיע עד החריץ ולא על הלובן באופן דהוי ספק טריפה דאורייתא וכתב שם (בהיתר הב') דבכה"ג שפיר אמרינן תולין גם אם הי' הכוליא טריפה בודאי טריפות דאורייתא כיון דכל בהמה ובהמה עומדת בפ"ע בלתי האיסור מעורב בו שפיר מוקמינן הכשרות בחזקת היתר וגם באיסור דאורייתא תולין הקלקלה במקולקל ואמרינן שהכוליא הטריפה הוא מהבהמות הטריפות ועיי"ש (בהיתר הא') שכתב דבזה בלא"ה אמרינן תולין כיון דהוי רק ספק טריפה א"כ הו"ל ס"ס ספק א' בגוף והב' בתערובות והיכא שיש לו חזקת היתר מהני ס"ס גם אם ספק א' בגוף והב' בתערובות ע"כ שפיר אמרינן דתולין ועיי"ש בסי' שאח"ז במה שהתווכח בזה עם הגאון מהרש"ק ז"ל באית ז' ח' ט' באריכות ועי' מענין זה בבינת אדם שער הקבוע סי' י"ז שכתב דאם קצב א' שחט בהמות רבות ונמצא מים בראש אחת מהם ושוב נתערבו המעיים כולם ונמצא נקב במעי אחת מהן דתולין הטריפות שהוא מאותה הבהמה הטריפה שנמצא שם מים בראש ולא מאחרות אך זה דוקא אם נמצא הטריפות תחלה ואח"כ נולד הספק הזה אבל אם תחלה נמצא הנקב במעיים ונתערבו ואח"כ נמצא באחת מהבהמות מים בראש אין תולין עיי"ש ועי' בס' בית יצחק (להגאון מהרי"א ז"ל בעל תשו' ב"ע) שער הקבוע סי' נ"ו שהביאו והשיג עליו דאין ראי' מהא דסי' זה דתולין שנפל למקום שנפל הראשון כיון דהוי ספק השקול שיש כאן ב' קדירות וא' של איסור והב' של הותר והספק אם האיסור דרבנן נפל למקום שנפל האיסור הראשון או שנפל לקדירה הב' וכיון דהוי ספק שפיר יש להתיר באיסור דרבנן משא"כ בנמצא נקב במעי של א' מהבהמות שרוב בהמות הם כשרות ואם נמצא מעי א' שיש בה נקב ודאי די"ל דהוא מן הרוב אחרות שלא נמצא בהם מים בראש והיאך נתלה שהוא מן המיעוט דלא שכיח שיהא נמצא נקב במעי אותו שנמצא בו מים בראש דוקא ולהתיר האחרות במלתא דלא שכיחא ודין זה דומה להא דקיי"ל בסי' ק"י סעי' ז' בדין חהר"ל שנתערב ברוב ונפל א' מהם לים דאמרינן שהאיסור נפל לים ולא אמרינן כל דפריש מרובא פריש וכו' ומ"מ נ"ל דגם לזה לא דמי דלא גרע מספק איסור בתערובות דקיי"ל דאסור ולמה לא אמרינן דשמא אינו אסור אע"כ כיון דאין ב' הספיקות מענין א' לא מהני כמ"ש הפוסקים ועיי"ש במה שהאריך בזה והעלה דגוף הבהמות יש להתיר אפי' נמצא הספק בהבני מעיים קודם שנמצא מים בראש ולא דמי לדין דשתי קדירות וחתיכה של איסור דאין תולין בקדירה קודם שנפל בה האיסור אף שאח"כ נפל שם דשאני התם דבעת שנפל האיסור הראשון ונולד בו ספק הי' שניהם מותרין בודאי ושייך שפיר לומר מה חזית דאין להתיר ספיקא דרבנן כ"א כשהי' ספק אבל לא כשתבא להתיר עי"ז ודאי איסור דרבנן וכיון שבע"כ צריך אתה להתיר שניהם אם תתיר ודאי איסור דרבנן וכו' משא"כ בנ"ד אף דנמצא המים בראש אחר שנולד הספק הב' מ"מ הא המים בראש הי' בו תחלה ואין זה אלא גילוי מלתא בעלמא שהי' בו האיסור בתחלה וא"כ דמיא ממש לנפל איסור בקדירה בתחלה ואח"כ נולד הספק בחתיכה אחרת להיכן נפלה ובתחלה לא ידעתי להיכן נפל החתיכה הראשונה ואח"כ נודע לנו על החתיכה להיכן נפלה דבודאי תולין החתיכה השני' באותה קדירה דבזה לא שייך לומר מה חזית כיון דבאמת בעת נפילת האיסור היתה אחת אסורה ודאי אין אנו מתירין שניהם ולפ"ז אפי' הי' רק ד' בהמות ובאחת נמצא מים בראש ואח"כ נתערבו הבני מעיים כיון שעכ"פ הבהמה הראשונה ניכרת במקומה א"כ אפי' אם נאמר דא' מהג' הבהמות הנשארים הוא טריפה מ"מ יש כאן ביטול ברוב ושפיר י"ל שאני אימר וכו' כיון שי"ל שאין כאן איסור כלל אכן הבני מעיים כולן אסורים ואין לומר דהיאך יהי' חצי' אסורה וחצי' מותרת וכו' ודלא כמ"ש הט"ז עכ"ד (ועי' בדברינו לעיל סי' ק"י ס"ק ק'):

(לב) אין תולין להקל. עי' בשו"ת תולדות יצחק (הנספח להספר עולת יצחק) סי' י"ז מ"ש בביאור ענין זה לחלק בין דין זה לדלעיל סי' צ"ו סעי' א' גבי ספק אם חתך צנון בסכין של איסור דמעמידין הצנון אחזקתו וכמו שהאריך בזה הכו"פ דלפ"ז גם בב' קדירות אפי' באיסור תורה נמי נימא ספיקא להקל כי יש להעמיד הקדירה של בשר שחיטה בחזקת היתר שלא נפל בה האיסור רק ההיתר וכתב שם דבע"כ דאי אפשר לומר בכל דבר ספק של תורה להעמיד הדבר על חזקתו אלא היכא דאתיילד ריעותא דספק איסור אח"כ מצד עצמו של אותו דבר שהי' בו חזקת היתר כגון ספק באונס ספק ברצין דהעמיד האשה בחזקת היתר לבעלה שהי' לה חזקה דכשרות וכן לענין דם נדה דאמרינן דיו שעתה דהעמיד האשה בחזקתה או לענין היכא דאתיילד ריעותא ספק איסור בבהמה לאחר שחיטה דאמרינן כיון שנשחטה הותרה ובחזקת היתר עומדת אבל היכא דאתיילד ריעותא דספק איסור באותו דבר שהי' בו חזקת היתר מחמת דבר אחר של ספק תערובות איסור שנתערב בו אז לא אמרינן בי' בספק איסור של תורה להעמיד אותו דבר בחזקתי עיי"ש באריכות לדרכו:

(לג) עד שיהא ההיתר רבה על האיסור. עכו"פ שהתפלא דמה מהני מה שההיתר הוא רוב הא כזית בכא"פ דאורייתא והניח בצ"ע עיי"ש ועי' ביד יהודה בפיה"א סק"ט:

(לד) ההיתר רבה על האיסור, עי' בחידושי הרז"ה (מהגאון מו"ה וואלף אלעסקר ז"ל) שהעלה דאפי' רק רוב מצומצם מהני בזה דגם באיסור דאורייתא מהני רוב מצומצם עיי"ש ועי' בפרמ"ג בשעה"ת חלק א' פרק א' (בד"ה והנה):

(לה) שיתבטל בתוכו מדברי תורה. עי' ביד יהודה בפיה"א ס"ק י"ג ובפיה"ק סק"ט דפשוט הוא דכאן מיירי בע"כ כשאינו מכיר החתיכה שנפלה אבל אם מכיר החתיכה שנפלה רק שאינו יודע מה הוא אין להקל כיון שזה החתיכה אסורה מספיקא דאורייתא תו גם התבשיל אסור דהוי ספיקא דרבנן ע"י גלגול עיי"ש:

(לו) כדברי תורה. עי' בחידושי הרז"ה (מהגאון מו"ה זאב אלעסקיר ז"ל) שהתפלא על גוף דין זה דהא לפ"ז אין חלוק בין איסור דאורייתא לאיסור דרבנן אלא משהו דהא ברוב איסור אפי' בדרבנן אסור וברוב היתר אפי' בדאורייתא שרי נמצא דאין חילוק בין דאורייתא לדרבנן אלא במחצה על מחצה דבדאורייתא אסור ובדרבנן שרי והרי קיי"ל בכ"מ דאי אפשר לצמצם שהי' המחצה מכוון אפי' בידי אדם א"כ בע"כ צריך שיהי' ההיתר יותר קצת אפי' בדרבנן והרי ברוב היתר אפי' בדאורייתא בטל ואין נ"מ ביניהם כלל וסיים בצ"ע גדול עיי"ש וראיתי לחכם א' שכ' לתרץ קושייתו דבאיסור דרבנן סגי בזה במחצה על מחצה מצומצם וגם בזה אמרינן שאני אומר כיון דלשיטת הרא"ה באמת אפי' ברוב איסור תולין ולמה לא נימא דעכ"פ גם לשיטת הרשב"א סגי במחצה על מחצה מצומצם אף דבעלמא קיי"ל דא"א לצמצם כיון דבכל איסור תורה דבעינן רוב דוקא וכעין מש"ל (ס"ק נ') מהיד יהודה דבספק יש להקל וכו' עכת"ד:

סעיף ד (לז) ונפלה חתיכת נבילה. עבכנה"ג בהגהות הטור אות י' שכתב דאפי' הי' החתיכה ראוי' להתכבד מותר דמן. התורה גם חהר"ל בטלה אולם שחז"ל אמרו דחהר"ל לא בטל ובספק כזה לא גזרו עיי"ש ועש"ך סק"ה:

(לח) מין במינו. עבאה"ט מ"ש מהט"ז דה"ה מינו ושאינו מינו דאמרינן סלק וכו' ועמ"ז סק"ד שציין על זה לדברי הש"ך לעיל סי' צ"ח שחילק על דין זה דסלק ועי' בדברינו שם (ס"ק מ') ועי' בשו"ת בית ישראל סי' מ"ח דשתי קדירות אחת של איסור ואחת של היתר והקדירה של היתר הי' עם רוטב ונפל חתיכה של איסור לא' מהקדירות ואינו יודע לאיזה נפל רק שהאיסור הי' עם חתיכת ההיתר שבקדירה מין במינו והי' רוב עד האיסור אך עם הרוטב הוי האיסור מין בשאינו מינו אם יש להתיר הקדירה של היתר ולתלות דהאיסור לתוך איסור נפל וכתב דלכאורה הדבר תלוי בפלוגתת הט"ז והש"ך בסי' צ"ח בדין מינו ואינו מינו דאמרינן סלק דלדעת הש"ך דס"ל שם דהאינו מינו אסור משום דהוי ספק תורה ממילא בנ"ד אף שהבשר שבקדירה מותר דהוי מין במינו ואיכא רוב וליכא איסור מן התורה רק מדרבנן והוי