דרכי תשובה - ד שמ

והשניה מותרת מטעם ספיקא דרבנן ובע"כ שכן היתה כוונת הפר"ח עיי"ש ועי' בהתשובה שבסוף הס' משנת דר' עקיבא בחידושיו לסי' זה שהביא פלוגתת הפר"ח והפרי תואר בזה וסיים שדברי הפרי תואר נכונים ואין להקל בזה אך בהא נראה לי דינו אמת בג' חתיכות וא' מהם של איסור ולא נודע איזהו דמדאורייתא בטל ברוב רק דמדרבנן לא נתבטל מטעם חשיבותם או מחמת דבר אחר ונפל א' מהם לתוך קדירה של איסור בהא אמרינן שהאיסור הלך לו דכיון שנפל לקדירה של איסור א"כ א"צ לדון עליו אלא על השאר והוי כנפל לים דלעיל סי' ק"י וכו' רק דמטעם זה אינו מותר רק לאכול שנים כמש"ל סי' ק"י עכ"ל:

(יט) אלא חתיכה אחת. וה"ה אם רק קדירה א' של היתר ולפניה איסור ואינו יודע אם נפל לתוכה או לאו דמותר מטעם ספיקא דרבנן לקולא. מ"ז סק"א (כ) חתיכה אחת. עבאה"ט סק"ג מ"ש אפי' אם החתיכה ר"ל ועי' בש"ך סק"ה ובפר"ח סק"ה שכן הוא הדין בכל הג' בבית אפי' כשהחתיכות הן חהר"ל מותר ועי' ביד יהודה בפיה"ק סק"ו דה"ה באיסור דאורייתא ויש רוב דאמרינן תולין אפי' בחהר"ל כיון דגם זה בטל מן התורה. (ומ"ש הש"ך בלשונו אפי' אין חד בחד עבשפ"ד מה שנדחק בפירושו ועי' בהגהות צבי לצדיק שהביא מש"ך דפוס ישן שתיבת אין חד בחד הוא ט"ס וצ"ל אפי' הוא חתיכה הר"ל וכ"כ ביד יהודה בפיה"ק שם וכ' שכן הוא העיקר כי פירושו של הפרמ"ג קשה להעמיס בלשון הש"ך עיי"ש):

(כא) מאיסור דרבנן. עפר"ח סק"ד שכתב דה"ה אם הי' ב' חתיכות אסורות מדרבנן ונפלה א' מהחתיכות לקדירה של היתר ואינו יודע אם הגדולה נפלה או הקטנה א"צ לשער אלא כנגד הקטנה שבשניהם עיי"ש:

(כב) תולין להקל. עפת"ש מ"ש מתשו' שמן רקח באם הי' א' מהקדירות ספק טריפה ועי' בספרו שערי דעה בסיף סי' זה שהביא דבריו מספרו שמן רקח שם לדינא אמנם הנה הגאון מו"ה אליעזר הכהן ז"ל מוויידיסלוב התווכח עם הגאון בעל שמן רקח שם ודעתו דאין תולין בספק איסור ועי' בשו"ת אבני קודש סי' ו' מה שהאריך בענין הויכוח הזה שבין השמן הרקח ובין הגאון מהר"א הכהן הנ"ל והביא כמה ראיות לדעת הגאון מהר"א הכהן ז"ל להחמיר בזה וסיים בצ"ע עיי"ש ועי' מזה ביד יהודה בפיה"א ס"ק י"ג ועי' בשו"ת טיטו"ד תליתאי סי' רמ"ח שנשאל בעובדא ששחטו ד' בהמות ונמצאו ב' כשירות וב' טריפות וחתכו הכליות מכל הד' בהמות ועירבו אותם יחד ולאחר זמן חתכו כוליא א' לשנים ומצאו בה מים עכורים והגיע עד חריץ הלובן ולא עד הלובן ודעת השואל להקל דתולין הקלקלה במקולקל כיון שהי' רק ספק טריפה כי יש מקילין אם לא שלט בלובן עצמו לספק טריפה שנתערב חד בחד כתב הש"ך דהוי רק איסור דרבנן א"כ אמרינן שאני אימר והוא ז"ל כ' כיון דגם הב' בהמות שנטרפו בודאי לא הי' רק ספק טריפה דודאי טריפה לא שכיח כלל בזמננו וע"פ הרוב הוא רק חומרא או ספק א"כ שוב לא שייך לומר שאני אומר ומי לנו קל מכתמים דמפורש בש"ס דאין תולין כתם בכתם כמבואר בש"ע סי' ק"ץ סעי' מ"ג ומפרש שם הטעם משום דהכתם גופא לא ידענו אם הוי מגיפה או לא וה"נ אע"פ שטריפות זו של הכליות הוא רק ספק טריפה ומדרבנן אפ"ה אין תולין בהבהמות שנטרפו בספק טריפה עיי"ש:

ומ"ש הפת"ש דאם לא נודע הספק מא' מהקדירות עד שנודע השני עי' בדברינו להלן (ס"ק ס"ו) ועי' עוד בדברינו להלן (ס"ק מ"ט) מ"ש לענין אם יש ספק בקדיר' א' אם יש בה כדי לבטל האיסור שבה:

(כג) להקל. עי' בשו"ת חסד לאברהם תניינא חיו"ד סוף סי' כ"ח שהעלה דכמו דקיי"ל דתולין הקלקלה במקולקל משום שזה שמקולקל כבר לא יתקלקל עוד כן תלינן בדבר היתר שלא יתקלקל עי"ז וכדאמרינן בש"ס נדה דף נ"ט ושוין שתולין ביושבת על דם טוהר ובבתולה שדמי' טהורין ומה"ט כתב דאם נתערב בכור בעל מום בין שני בהמות שנשחטו ונמצאו שנים טריפות וא' כשרה אף אם הוי הבהמות דבר שבמנין כגון במקום שמוכרין שם הבהמות שלימים וכן לשיטת התוס' דגם בחהר"ל לעכו"ם הוי חהר"ל מ"מ בזה הטריפות מותרות בהנאה כיון דמה"ת ברובא בטל ואין כאן רק איסור דרבנן ע"כ שפיר אמרינן שאני אומר שהכשירה הוא הבכור ומותר בהנאה ובאכילה כדין בכור בעל מום שהוא כשר עיי"ש באריכות:

סעיף ב (כד) שאין האיסור ג"כ רבה על ההיתר. עי' מ"ז סק"ב ומבואר מדבריו דאם הי' הספק בב' חתיכות בעינן שיהא החתיכה השניה בהקדירה של היתר גדולה כזו התתיכה שנפל לתוכה ואם נפל יותר מחתיכה א' צריך שיהי' מתחלה בהקדירה כ"כ תתיכות כמספר החתיכות שנפלו והרוטב אין מצטרף להחתיכות ובע"כ בעינן שיהי' החתיכות של היתר שוה כמו החתיכות של איסור עיי"ש ועי' בדברינו לעיל סי' ק"ט (ס"ק י"ד) (כה) אבל אם האיסור רבה. עבאה"ט ועי' בפר"ח סק"ה שהעלה דהעיקר לדינא כדעת הרא"ה דגם בב' קדירות תלינן לקולא אפי' אם האיסור רבה על ההיתר עיי"ש ועי' בפרי תואר סק"ג מ"ש ע"ד הפר"ח בזה והעלה דהעיקר לדינא דבב' קדירות אין להקל בזה עיי"ש ועי' בפלתי סק"ג ובכרתי סק"ו וז' מ"ש בזה לדינא. (כו) אם האיסור דבה. עבאה"ט מ"ש מהש"ך דבב' חתיכות וקדירה א' אפי' החתיכה של איסור רבה על הקדירה מותר ועי' בס' תפארת, למשה שכתב דכל מ"ש הש"ך להקל בב' חתיכות וקדירה אחת הוא רק היכא שגם החתיכה הב' נפלה לאיזה מקום ונאבדה ואינה לפנינו עוד וע"כ מתירין משום שהרי האיסור בודאי אינו לפנינו רק שאינו יודע אם נפל לקדירה או לעלמא אבל אם החתיכה הב' נשאר כאן ורק שהוא ספק אם ההיתר נפל לקדירה או האיסור אין להקל דהא בנתערבו החתיכות תחלה חד בחד הוי כל אחד כגופו של איסור. א"נ י"ל דמיירי שקודם הנפילה הי' ניכרים החתיכות כל א' לעצמו כשהי' שניהם לפנינו רק עכשיו שאחת אינה לפנינו א"א להכיר בזה יש להקל דכשאני אומר היתר נפל אנו אוסרים חתיכה זו עכשיו ואפשר דקודם הנפילה היתה מותרת כי הי' מכירה והוא ההיתר והאיסור נפל וכו' ולא הי' קודם הנפילה תערובות חד בחד כלל עיי"ש ועי' ביד יהודה בפיה"א סק"ו ובפיה"ק סק"ח מ"ש בזה והעלה דבשני חתיכות וקדירה אחת או בחתיכה אחת של איסור ושתי קדירות יש להקל אפי' שלא בהפ"מ אבל בשני חתיכות ושני קדירות יש להחמיר שלא בהפ"מ עכ"פ אבל בהפ"מ יש להקל גם בזה עיי"ש (כז) האיסור רבה על ההיתר. עבאה"ט מ"ש היאך משכחת לה שיהא האיסור מרובה וכו' ועט"ז סק"ב שכתב די"ל דמיירי שזה יודע בבירור שהי' באיסור יותר כגון ששמע מאחר דבר זה אבל הוא אינו יודע כמה הוא שיעור ההיתר בעצמו אם