דרכי תשובה - ד שלט

זו דשלא לומר שאני אומר בדשיל"מ הוי חומרא שלישית והדעת מכרעת שלא להחמיר יותר מדאי עיי"ש:

(יג) על שלפניה. עבאה"ט של מהרי"ט שכ' מהבה"י שתיבת שלפני"ה הוא ט"ס וצ"ל על האיסור שנפל ור"ל ההיתר שבקדירה אינה רבה על האיסור שנפל לתוך הקדירה עכ"ד:

(יד) שתי החתיכות. עבאה"ט ופת"ש לענין אם נתערבו החתיכות ועי' פרי תואר סק"ב שהסכים להפר"ת להשיג על הש"ך דאפי' אם נתערבו החתיכות אמרינן תולין עיי"ש ועי' בכו"פ שהביא ג"כ ראי' לדעת הפר"ת בזה עיי"ש ועשפ"ד סק"ד מ"ש בזה ועי' בשו"ת הולדות יצחק סי' כ' מה שהאריך בדברי הש"ך והכו"פ בזה ומתרץ דברי הש"ך על נכון עיי"ש ועי' בס' יד יוסף הלכ' פסח ברביד הזהב סי' תל"ז סק"ד מ"ש ליישב דברי ש"ך בזה ומתרץ קושיות הפר"ח והכו"פ עיי"ש ועי' מזה בספרו דברי יוסף סוף סי' תשס"ט באריכות ועי' בס' תפארת למשה שכ' ג"כ להשיג ע"ד הש"ך בזה עיי"ש ועי' בס' בית יהודה (להרב מהר"י לאנדא ז"ל) מה שהשיב ע"ד התפארת למשה ומתרץ דברי הש"ך בזה ומ"ש הפת"ש שהשער המלך חולק על הש"ך עי' בס' דברי חיים (מהגאון מהר"י אויערבאך ז"ל) חיו"ד סי' י"ט שהשיב על כל דברי השער המלך הנזכר והעלה דהעיקר כדברי הש"ך בזה עיי"ש באריכות ולענין דינא עי' בחוו"ד בביאורים סק"א מה שהרבה ג"כ להשיב ע"ד הפר"ח והכו"פ בזה והעלה דהעיקר כהש"ך דבע"כ מיירי שלא נתערבו החתיכות והיו ניכרים כל א' בפ"ע אבל אם נתערבו מקודם חד בחד לא אמרינן תולין אך כתב דמ"מ נראה דאם נתערבו הב' חתיכות ונפל א' מהב' חתיכות ונתערב בחתיכה אחרת וחתיכה אחת נשארת במקומה דאותה חתיכה הנשארת אסורה והשנים שנתערבו כשרים והטעם לזה דהחתיכה שנתערבה בחתיכה אחרת יש לספק בכל אחת שמא היא הכשירה מהתערובות הראשון ושמא היא הכשירה מהתערובות השני והוי ממש כאלו נתערב תחלה חד בחד ואח"כ ניתוסף עוד חתיכה אחת דמותר כל התערובות דהא ביבש ביבש לא אמרינן חנ"נ וכו' אבל החתיכה הנשארת אין עליה הספק שמא היא השלישית הכשירה ואין עלי' רק הספק הראשון דחד בחד מש"ה אסורה עכ"ד ועי' בדבריו עוד לעיל סי' ק"י בביאורים ס"ק ד' ועי' בחידושי הגרעק"א לעיל סי' צ"ב בש"ך ס"ק ט"ז שהביאו והסכים עמו עיי"ש ועי' בס' מקור מים חיים מ''ש בזה ועי' בשפ"ד לעיל בסי' הקודם בדיני ס"ס אות כ"ד ועיי"ש עוד בשפ"ד לעיל סי' פ"ו סק"י (בד"ה ודע) ועי' ביד יהודה בפיה"א סוף סק"ג שכתב שדברי הפרמ"ג מסתברים יותר לדינא כיון דסוף כל סוף הספק השתא בין שלשתן שלא ידענו מי האיסור מא' מג' חתיכות אלו ובע"כ ב' מהם מותרין ורק א' אסור ממילא שייך לומר אחרי רבים להטות דלדברי החוו"ד ראוי להיות גם הב' אסורים דהא אין כאן רוב היתר להתבטל בו עיי"ש ועי' מזה בס' משמרת שלום בחידושי דינים לעיל סוף סי' צ"ב אות ג':

ומ"ש הפת"ש מהשער המלך שחולק על הש"ך בדין נפל א' מהם לתוך קדירה של היתר כיון דאיכא חזקת היתר כנגדה דהעמד קדירה בחזקת היתר תלינן לקולא עי' בשו"ת מלבושי יו"ט חלק ב' בדיני חזקות סי' ה' מה שהרבה להשיב ע"ד השעה"מ בזה ועיי"ש במ"ש בזה לדינא:

(טו) ואין ידוע איזו היא עבאה"ט מ"ש מהש"ך דמיירי שהשני חתיכות היו ניכרות בפ"ע קודם נפילתן וכו' ועי' ביד יהודה בפיה"א סק"ד שכתב דלפמ"ש הש"ך דמיירי כשהחתיכות נוכרים צריכין להבין מ"ש כאן ואין ידוע וכו' הא אפשר לידע מי הנופלת וכתב דצ"ל דמיירי שנאבדה השני' וע"כ א"א תו לידע או י"ל דמיירי דמתחלה היו ניכרים ע"י מקום הנחתן כגון שידע שהאיסור מונח לימין או לשמאל ועכשיו אינו יודע מאיזה צד נפל ועיי"ש במ"ש בזה באורך ולדעתי י"ל בפשיטות עוד דמיירי שהסי' הי' שהכשרה הוא עב מעט או ארוך מעט מהטריפות או להיפך והיכא דנפל א' ונתבשל א"א תו להעריך א' כנגד הב' וא"א תו להכיר וה"פ:

(טז) אנו תולין. עפר"ח סוף סק"ד שכתב דבדין זה דקדירה א' וב' חתיכות דתלינן להקל דשל היתר נפלה יש להקל גם אם החתיכה הנשארת נפלה ג"כ למקום אחר של היתר ותלינן בתרווייהו לקולא ומיהו מסתברא דמ"מ אין להקל בזה אלא דוקא שכשנפלה לקדירה הב' כבר נאכל הראשונה א"נ בשני בני אדם ובזה אחר זה אבל אי אתנייהו להתערובות בעינא והם של אדם א' א"נ בב' בני אדם ובאין כאחת לשאול שתיהן אסורות עיי"ש והביאו בשפ"ד סק"ה ועי' בחוו"ד בביאורים ס"ק ג' שהביא ג"כ דברי הפר"ח בזה והוכיח מדברי הרמב"ם דבעינן דוקא שכבר נאכל הראשונה קודם שנולד הספק בשתיהן אבל אם קודם שנאכל הראשונה נולד הספק בשתיהן אף שעדין לא שאל ובשעת שאלה כבר נאכל הראשונה מ"מ כיון שנולד ספק על שניהם קודם האכילה ואילו הי' שואל באותו פעם היינו איסרין שניהם אף עכשיו אסור עיי"ש ועי' ביד יהודה בפיה"א ובפיה"ק סק"ד מ"ש ע"ד הפר"ח בזה ולדינא העלה דהחתיכה השני' אוסרת הקדירה שנפלה אח"כ אפי' אם כבר נאכלה הראשונה אפי' בב' בני אדם עיי"ש ועי' בס' אמרי בינה (מהגאון מו"ה מאיר אויערבאך ז"ל) בדיני בב"ח ותערובות סי' כ"ו מ"ש בדברי הפר"ח בזה ומה שפלפל בזה ומצדד ג"כ להחמיר וכ' דמ"מ אם נשאל על הקדירה הראשונה טרם שנפלה כחתיכה השני' י"ל דבכה"ג לא אסרינן בשני בני אדם אח"כ כשנפלה השניה לקדירה ב' כיון שכבר יצא בהיתר והחזקנו הקדירה הראשונה בחזקת היתר הוי שוב כחוכא לחזור ולהורות אח"כ לאסור ולבטל ההוראה הראשונה דהא כל הטעם בשני שבילין כשבאו לשאול בב"א דאסרינן לתרווייהו הוא משום דהוי כחוכא וכו' וזה דוקא כשלא שאל מקודם על הראשונה אבל אם שאל מקודם על א' ויצאה בהיתר אדרבה הוי כחוכא להוציאה מהיתר הראשון ולאסור שתיהן וסיים בצ"ע עיי"ש ועי' מזה עוד בדברינו להלן (ס"ק מ"ג):

(יז) תולין דשל היתר נפלה. עי' חוו"ד בביאורים סק"ג שנסתפק אם הוא אפי' כשהחתיכה עדיין ניכרת או דלמא דאינו מותר רק כשאינו ניכר דאז מותר כל התערובות אבל כשהחתיכה ניכרת ועומדת באיסורה איך שייך לומר דהחתיכה תהי' אסורה ופליטתה וטעמה מותרת והוא תרתי דסתרי וכו' עכ"ל ועי' ביד יהודה בפיה"א ס"ק י"ג ובפיה"ק ס"ק י"ד שהביאו וכתב שאינו יודע מקום הספק בזה דלא מיבעיא אם השני' נאבדה דאז אע"פ שהיא ניכרת גם החתיכה מותרת דהא תלינן שהוא ההיתר אלא אפי' אם השני' קיימת ואינה ניכרת כעת אם היא האסורה או ההיתרא אפ"ה כל שהראשונה שנפלה לקדירה ג"כ אינה ניכרת אם היא האסורה או דהיתרא אע"פ שהיא ניכרת בין שאר החתיכות שבקדירה שהיא החתיכה שנפלה מ"מ כיון שלא ידעינן מה הוא מותרת גם החתיכה מטעם ספיקא דרבנן לקולא אך כתב דכל זה באיסור דרבנן וכאמור אבל באיסור דאורייתא רק שהשיעור הוא דרבנן אז אע"פ שנאבדה השניה אפ"ה יש להחמיר בזה דהו"ל ספיקא דאורייתא עיי"ש:

(יח) דשל היתר נפלה. כתב בפר"ח סק"ה וז"ל מסתברא לי שה"ה אם יש לפנינו שתי חתיכות אחת של היתר ואחת של איסור והי' כאן קדירה אחת של איסור ונפלה א' משתי חתיכות לתוכה ואין ידוע איזה הוא דתלינן לקולא שחתיכת האיסור נפלה לתוכה והחתיכה הנשארת מותרת באכילה וכו' עכ"ל ועי' בפרי תואר סק"ג ובישועות יעקב סק"א וחוו"ד בביאורים סוף סק"א שהביאו וכ' שאין לסמוך ע"ד להקל בזה שדבריו תמוהין דבחד בחד אפי' נפל א' לים לא תלינן לומר שהאיסור נפל ועיי"ש ועשפ"ד סק"ז מ"ש בזה וכ' דבנתערבו החתיכות מקודם בזה שפיר צדקו דברי הפרי תואר במה שהשיג על הפר"ח אבל בלא נתערבו החתיכות כגון שהי' ניכרים קודם רק עכשיו א"א להבחין הנשארה בזה צ"ע עיי"ש ועי' ביד יהודה בפיה"א סוף סק"ג מ"ש בזה והעלה דאם קודם הנפילה הי' החתיכות ניכרין כל א' בפ"ע אך השתא אחר שנפלה אחת לאיסור שוב א"א לידע מי הוא בזה שפיר יתכן דברי הפר"ח דתולין דהאיסור נפל