דרכי תשובה - ד לג

סק"ג שפסק לדינא כהגרעק"א ז"ל שיש לסמוך בלועס לתינוק שלא להמתין רק שעה א' וכ' שם בס"ק י"ד דמ"מ צריך עכ"פ קינוח והדחה ולנקר שיניו יפה עיי"ש ועי' בהגהות הגאון מהרש"ק ז"ל על הפרמ"ג בשפ"ד ריש סי' זה שכ' דמ"מ כל החומרא בזה (אף מצד דישראל קדושים ואין לפרוץ גדר) הוא רק בלועס עכ"פ אבל אם אינו לועס רק טועם בלשונו ופלט מיד לכ"ע אין צריך להמתין ואין בזה משום גדר וסייג כלל דדוקא בלועס בשר הוא דהחמירו קדמונינו שכן ראוי לגזור לעיסה לתינוק משום לעיסה דאוכל בעצמו משא"כ בטעימה לבד לא שייך לגזור כלל ואף אם לקח חתיכת בשר לתוך פיו אם החזירו תיכף שלם אין צריך להמתין וכו' ואין בזה משום גדר וסייג כלל עכ"ד (וע"ל סק"י):

סעיף ב (כג) ובלבד שיעיין ידיו. עבאה"ט ופת"ש ומ"ש הבאה"ט שיש לרחצם אף ביום עשפ"ד סק"ט שכ' דמ"מ אם אין לו מים בסמוך אין להחמיר ביום עיי"ש. ומ"ש הבאה"ט מהפר"ח דהאוכל במגריפה אין צריך נטילה ע' בשלחן גבוה סק"ח שכ' דה"ה דהאוכל בכף עיי"ש אולם בחגורת שמואל סוף ס"ק כ"ה כ' שאין להקל דאף שאוכל במגריפה א"א שלא נדבק מה בידיו עיי"ש ועי' בשפ"ד סק"כ שכתב ג"כ דאף שאוכל במזלג נכון להחמיר ולרחוץ ידיו עיי"ש:

(כד) ידיו. וטוב לנקר הצפרנים. כנה"ג בהגהות הטור אות כ"ג:

(כה) ואם הי' בלילה וכו'. עש"ך ס"ק כ' דאחר תבשיל של גבינה יש לטול ידיו אף ביום ועי' בכנה"ג בהגהות הטור אות כ' שכ' כן לדינא דהא דביום א"צ נטילה וסגי לעיין ידיו זה דוקא בגבינה עצמה שהוא קשה ויבש קצת וניכר היטב אבל בתבשיל של חלב או אפי' של גבינה אף ביום לא סגי לעיין ידיו וצריך ליטול ידיו דוקא עיי"ש והביאו הרב לשון לימודים סוף אות י"ז לדינא עיי"ש:

(כו) צריך לרחצם. עבאה"ט מ"ש מהש"ך שצריך לרחוץ ידיו במים דוקא ולא בשאר משקאות ועי' פר"ח סק"י שהשיג על הש"ך ופסק שיש ללמוד ממים אחרונים שאין ליטול ידיו בחמין שהידים נכוין בו וכן יש ללמוד ממים אחרונים שאין צריך ליטול אלא עד פרק שני של האצבעות וכן יש ללמוד ממים אחרונים שצריך להשפיל ראשי אצבעותיו למטה משא"כ לאסור שאר משקים אין ללמוד ממנו ומותר לרחוץ בכל מיני משקים כיון דגם שאר משקים מעבירין הזוהמא ולחלוחית המאכל עיי"ש וכ"כ בכנה"ג בהגהות הטור אות ט' בשם הדמש"א עיי"ש אמנם באלי' רבא או"ח סוף סי' קע"ג הסכים לדעת הש"ך להחמיר עיי"ש וע' בכו"פ שהוכיח ג"כ דשאר משקים אינו מועיל למים אמצעיים עיי"ש וע' בשו"ת חכם צבי סי' נ"ה שהשיג ג"כ על הפר"ח במה שהשיג על הש"ך בזה בחנם דהעיקר כהש"ך עיי"ש וכ"כ בחגורת שמואל ס"ק י"ג דהעיקר כהש"ך להחמיר ודלא כהפר"ח עיי"ש והנה בשפ"ד סק"י כ' שקצת אחרונים מקילין בזה עיי"ש ונראה לכאורה מדבריו שנוטה להקל בזה אמנם באו"ח סי' קע"ג בא"א סק"ד כ' הפרמ"ג בעצמו דהעיקר לדינא כהש"ך עיי"ש וכ"כ בברכי יוסף באו"ח שם אות ב' לדינא להחמיר לרחוץ דוקא במים ולא מהני לרחוץ בשאר משקים עיי"ש וע' במנח"י כלל ע"ו ס"ק ט"ו שכ' דכיון דליכא טורח ליקח מים אין להקל נגד הש"ך עיי"ש ומבואר דעתו דהיכא שים טורח יכולין לרחוץ גם בשאר משקים ועי' בשיורי ברכה כאן אות י"ח מ"ש בזה והכריע כן לדינא דהיכא דאפשר ירחץ במים דוקא אבל בשעת הדחק כגון שהוא בדרך ואין לו מים לפי שעה אין צריך להמתין וכדאי המה המהרש"ל והפר"ח לסמוך עליהם עיי"ש באריכות:

ועיין עוד בפר"ח שם שכ' דמים אמצעים נוטלין גם ע"ג הקרקע עיי"ש אבל יעוין בשו"ת חכם צבי שם שהרבה להשיב ע"ד הפר"ח בזה והעלה דגם מים אמצעים אין ניטלין ע"נ הקרקע משום סכנה דקיי"ל דרוח רע שורה על כל דבר המאוס וסיים שכן יש לנהוג דלא יהא אלא ספק רוח רע יש להחמיר דהא קיי"ל דספק סכנתא לחומרא עיי"ש וכ"כ הא"ר באו"ח שם סק"י והביאם בברכי יוסף באו"ח שם אות א' וכ"כ בשיורי (ברכה כאן אות י"ט ובשערי תשובה שם ס"ק א' לדינא עיי"ש:

ועיין עוד בש"ך והפר"ח שם דלכ"ע לא מהני במים אמצעים שפשוף בגופו או בכותל וע' באלי' רבא שם סק"ב דהטעם הוא שמא נגע במאכולת או ברוק או בזיעה הואיל ועומד באמצע הסעודה ויצטרך נטילה אחרת עיי"ש וממילא דאם אינו אוכל פת רק אכל מקודם גבינה לבד ואח"כ רוצה לאכול בשר דמהני גם שפשוף בגופו או בכותל ובכל שמנקה ידיו מהני וה"פ:

(כז) וצריך לקנח פיו ולהדיחו. עבאה"ט וכ' בטור יש נוהגין לשרות פת ביין או במים ולאכלו והוא עולה בשביל קינוח והדחה ויותר טוב להיות כל א' בפ"ע עכ"ל והביאו בשפ"ד ס"ק י"א וע' בשלחן גבוה ס"ק י"א שכתב דמנהגם לאכול מתחלה פת שרוי' ביין או במים (למי שאין לו יין) ואח"כ להדיח והוא הנכון עכ"ל:

(כח) לקנח פיו ולהדיחו. עבאה"ט מ"ש מהש"ך דאיזה שירצה יקדים ועי' בדברי זקיני הלבוש שכתב שלא יחליף להקדים ההדחה קודם הקינוח כי ההדחה אינה מועלת כלום בעוד ששמנונית הגבינה בפיו עיי"ש וע' בחגורת שמואל ס"ק ט"ז ובכנסי יונה דהעיקר לדינא כדברי הש"ך דאיזה שירצה יקדים עיי"ש וכ' בכנה"ג בהגהות הטור אות כ"ט ומיהו נראה לי דאע"ג דלענין דינא אין חשש איזה מהם יקדים נכון הדבר להקדים הקינוח להדחה מפני שהקינוח שהוא בדבר קשה כמו פת וכיוצא בזה אפשר שישארו איזה פתיתין בפה ולזה באה ההדחה לבסוף שאם באולי ישארו פתיתין ההדחה מדיח הכל עכ"ל וכ"כ בשיורי ברכה אות כ' ובשערי דעה סק"ב לדינא עיי"ש:

(כט) פיו. עי' בכנה"ג בהגהות הטור אות כ"ג שכ' שטוב לנקר השינים עיי"ש:

(ל) שילעוס פת. עפת"ש מ"ש מהפרי תואר שיבלע דוקא ועשפ"ד ס"ק י"ב שמתמה על הפרי תואר מדברי הרמב"ם שכ' להדיא יבלע או יפליט עיי"ש וכ"כ בשיורי ברכה אות ט"ז עיי"ש וביד יהודה בפיה"ק ס"ק י"ח:

(לא) ויקנח בו פיו יפה וכו' ואח"כ ידיח פיו. עי' בחידושי הגאון רש"ש ז"ל בחולץ ר"פ כה"ב דדוקא באכל גבינה הוא דבעינן קינוח והדחה משום שהגבינה דרכה להיות מדובק בחניכים ובבין השינים ואינו יוצא ע"י הדחה לחודה אבל באכל חלב סגי בהדחה לחודא עיי"ש:

(לב) ואח"כ ידיח פיו. עי' בפרישה שכ' דמ"ש הטור באו"ח סי' קע"ג שצריך להדיח פיו ב' פעמים ט"ס הוא דגם בפעם א' סגי עיי"ש וע' בעטרת זקנים באו"ח שם שכ' וז"ל וי"א שצריך להדיח פיו במים או ביין ב' פעמים (מהרש"ל) וכך הגיה ב' פעמים דוקא ע"פ ספרים מדויקים אבל איני יודע מניין לו דלא נמצא בשום ספר כאן בא"ח ולא בי"ד סי' פ"ט עכ"ל ועי' בכנה"ג שם אות ל"א שכ' ג"כ דא"צ לחוש לזה להדיח פיו ב"פ דוקא שבודאי ט"ס ביד הסוברים שכן איתא בטור עיי"ש:

(לג) או ביין. עי'