דרכי תשובה - ד שלח

דה"ה אם היה ב' קדירות אחת של היתר ואחת של אישור ולפניהם ב' כפות א' של איסור ב"י וא' של היתר ג"כ דינא הכי דבלוע ב"י הוא כמו גוף האיסור לכל דינו בזה עכ"ד ולפמש"ל (סק"ד) מהכנה"ג דה"ה בשיעורא דרבנן אמרינן שאני אומר צריך המורה לידע דאם נבלע בא' מהכפות חצי שיעור מאיסור דאורייתא והוא ב"י אם אמרינן שאני אומר יש לעיין דלפמ"ש בשפ"ד לעיל סי' צ"ח ס"ק כ"ג דגם טעם הבא מחצי שיעור הוי כבא משיעור שלם והוי דאורייתא ממילא דגם בזה אף שבלע הכף רק חצי שיעור חלב לא אמרינן שאני אומר אמנם לדברי הכנפ"י והחוו"ד שהבאתי שם (ס"ק ל"ב) דס"ל דטעם הבא מחצי שיעור לא הוי טעכ"ע מה"ת ממילא דגם בזה אין להחמיר ועי' במקומות שציינתי שם ומשם תדרשנו אמנם הנה בטעם הנבלע בכף בלא"ה י"ל דלא הוי רק מדרבנן דנ"ט בר נ"ט דאיסורא כ' בפרמ"ג בפתיחה להלכ' בב"ח (בד"ה טעם כעיקר) דאפשר דלא הוי רק מדרבנן אמנם בשפ"ד לעיל סי' צ"ד ס"ק כ"ב כ' דלמעשה יש להחמיר גם בזה ועי' בדבריו במ"ז בסי' צ"ה סק"א שכ' דמתשו' הרשב"א סי' תק"א משמע קצת דהוי ד"ת עיי"ש ועי' בדבריו עוד בגוו"ר כלל ס"ה ובפרמ"ג או"ח סי' תנ"ב בא"א סוף ס"ק י"א וצ"ע:

(ב) אחת של היתר ואחת של איסור. הג' דינים אלו שכתב המחבר בסעי' זה הוא ע"ד זו ואצ"ל זו שדין הא' בב' חתיכות וב' קדירות הוא חמור מכולן שהרי בודאי נפל איסור אלא שאינו יודע להיכן נפל ועוד שבהיתר בודאי נפל חתיכה אחת אלא שאינו יודע איזה הוא ודין הב' בקדירה א' וב' חתיכות הוא קיל ממנו בחד דרגא דאע"ג דאיכא ודאי נפילה מ"מ ליכא בודאי נפילת איסור ודין הג' בחתיכה א' וב' קדירות הוא קיל מכולן דלא איתרע חזקת היתר כלל דליכא ודאי דנפל איזה דבר לקדירה של היתר. מ"ז סק"א לדעת הט"ז אבל דעת הש"ך סק"ו היא שדין האמצעי קיל מדין הג' וכן הוא דעת הפר"ח סק"ד עיי"ש:

(ג) ואחת של איסור. עי' בס' בית יצחק (מהגאון בעל השו' ב"ע ז"ל) בשער הקבוע סי' ז' (בד"ה אך) שעמד על המחקר באם הי' ט' חתיכות איסור דרבנן במקום א' וחתיכה א' של היתר באופן שהעשרה חתיכות הי' קבועים במקומם ונפלה א' מהחתיכות לקדירה של היתר דלכאורה כיון דקיי"ל דקביע כמחצה על מחצה דמי א"כ הוי דמי כאלו הי' החתיכות מחצה על מחצה דקיי"ל דבאיסור דרבנן אמרינן שאני אומר וכו' או דלמא כיון דדין קבוע חידוש הוא לא הקילו בו חכמים כ"כ לומר שאני אומר גם אם באמת האיסור הוא יותר מן ההיתר ולהתיר מטעם ספיקא דרבנן ועיי"ש במ"ש בזה לדינא:

(ד) אם החתיכה היא מאיסור דרבנן. עי' בכנה"ג בהגהות הטור אות ד' דה"ה באיסור דאורייתא ושיעורא דרבנן ג"כ אמרינן שאני אומר ועיי"ש עוד באות ז' ובע"כ דר"ל בנתערב בלח בלח באופן דהוי חצי שיעור בתערובות אבל אם נתערבה חתיכה בעינה בין שאר חתיכות אע"פ שאין רק חצי שיעור גם להרמב"ם הוי איסור תורה וכמ"ש במנחת כהן חלק א' פרק ד' אמנם לדינא הדבר צריך תלמוד כי בפרמ"ג בשער התערובות פרק ב' (בד"ה אמנם) פסק לדינא דאפי' ע"י תערובות אסור חצי שיעור מה"ת ואפי' במין במינו עיי"ש וצ"ע:

(ה) החתיכה היא מאיסור דרבנן. ומשמע דכל שהאיסור הוא מדרבנן תולין להקל בין במינו ובין באינו מינו בין בלח ובין ביבש. תפארת למשה בסעי' שאח"ז (וע"ל סק"י):

(ו) היא מאיסור דרבנן. כתב בשפ"ד סוף סק"ג ודע דאם הי' ב' קדירות מלאות חלב א' היתר וא' איסור ונפל בשר צונן לקדירה א' ושהה מעל"ע וסלקוהו ואינו יודע באיזה הי' אם בחלב של היתר או של איסור מותר החלב דכבוש מדרבנן ותולין דבחלב של איסור הי' ומ"מ אסיר להרתיח החלב אח"כ ורק לאכול החלב צונן הוא דמשתרי דאם ירתיחנה נעשה איסור תורה ובאיסור תורה לא אמרינן שאני אומר דמה בכך שהי' מתחלה דרבנן עכ"ד:

(ז) מאיסור דרבנן. עבאה"ט ופת"ש מ"ש מהש"ך דהיכא דאתחזק איסורא אסור ומ"ש הפת"ש מהשער המלך ועי' בשו"ת מהר"ם שיק חיו"ד סי' צ"א בעובדא שלקחה אשה בשר שחוטה ומלתה כדינא וחתיכה א' לא מלחה אלא מעט ולא שהה שיעור מליחה שהיתה צריכה לשפחתה ובהיסח הדעת נתנה הבשר שסברה שנמלח כדינא לקדירה כשרה והאידך לקדירה טריפה ולאחר שהשפחה אכלה הבשר מהקדירה טריפה שלה הובא הקדירה עם הבשר שבישלו לצורך הבעה"ב על השלחן וכאשר ראתה הבעלת הבית הבשר נפל ספק אצלה וכנראה בעיניה שטעתה והחליפה בהבשר של השפחה הנ"ל ושפחתה העכו"ם אמרה שיש לה טב"ע שזה הוא הבשר שנמלח כהוגן ועיי"ש במה שהאריך בזה ומצדד לכל צד ולדינא העלה דכאן לכ"ע מקרי אתחזק איסורא דהרי גם הבשר שנמלח מ"מ קודם מליחה דעט דאתחזק בי' דם ועכשיו איקבע חד דלא נמלח א"כ על כל חתיכה שאנו מסופקים אם נמלח אוקי אחזקתו והוי אתחזק איסורא וממילא דלפי הסכמת האחרונים השעה"מ והחוו"ד דספיקא דרבנן באתחזק איסורא להחמיר גם כאן הוא אסיר וכו' וא"כ לא מהני מה שנאכל א' דמ"מ הוי ספיקא דרבנן דאתחזק איסורא וכו' ועוד דאפי' נימא ספיקא דרבנן להקל אפי' באתחזק איסורא היינו אם אין כאן תרתי דסתרי אבל אם יש כאן תרתי דסתרי וצריכין אנו לדין על השני כבר כתב השעה"מ והחוו"ד דאסיר א"כ גם בנ"ד נהי דהכא עדיף דנאכל א' קודם שנודע הספק מ"מ הא יש לנו לדון על הכלים ואע"ג דהכלי הי' טריפה מ"מ הא סתם כלי אינו ב"י ועכשיו נעשית ב"י והחוו"ד כתב דאפי' אם מאיסור דרבנן ונעשה דאורייתא מקרי דבר שצריכין לדון עליו וא"כ ה"נ באינו ב"י לבן יומו איכא למימר דמקרי דבר שצריכין לדון עלי' ועל אמירת השפחה שיש לה טב"ע אין לסמוך כלל דאפי' בע"ה חששו חז"ל שלא לסמוך על טב"ע דאומר בדדמי וכו' עיי"ש באריכות:

(ח) כגון. עבאה"ט מ"ש וה"ה גבינה של עכו"ם ועי' מזה להלן סי' קט"ו סעי' ב' ובדברינו שם אי"ה:

(ט) שומנו של גיד. עי' בס' עין המים ולהרב מו"ה רפאל יעקב מנשה ז"ל) בחידושיו לסי' זה אות ב' שכתב דבע"כ ר"ל דהב' חתיכות הי' של שומן א' היתר וא' איסור ונפל שומנו של גיד לקדירה א' ע"כ שפיר תולין כיון דאי אפשר להתברר ע"י טעימה דשומן הגיד ושומן היתר שתיהן שוות בטעמן אבל אם הי' בהב' קדירות בשר בא' בשר כשר ובהב' בשר טריפה ונפל שומן של גיד בא' מהקדירות אין תולין להקל כלל דהא אפשר להתברר ע"י טעימה ואין זה ספק כלל לתלות ולהקל אף בדרבנן עיי"ש (ועי' בדברינו לעיל סי' צ"ח ס"ק י"ז):

(י) ונפלו אלו לתוך אלו. ר"ל אפי' הי' החתיכות יבשים והתבשיל שבקדירות לחות וניכרים החתיכות בתוך הקדירות רק שא"א להכיר כעת איזה הוא של איסור ואיזה הוא של היתר אפ"ה הקדירה עם החתיכה מותרין. יד יהודה בפיה"א סק"ד ובפיה"ק סק"א עיי"ש (וע"ל ס"ק ה'):

(יא) מותרים. עש"ך ס"ק י"ט ופר"ח ס"ק י"ח דבזה אין חילוק בין אם שני הקדירות הם של אדם א' או של שני בני אדם וכן בשני בני אדם אין חילוק בזה בין אם באו בבא"א לשאול או בזה אתר זה עיי"ש (וע"ל ס"ק נ"ד):

(יב) אינה רבה. עבאה''ט מ"ש מהנמ"י דבאיסורי משהו לא אמרינן שאני אומר ושהפר"ח חולק ועי' בפרי תואר סק"א שהשיב ע"ד הפר"ח ומדחה ראיותיו והעלה דהעיקר כדברי הנ"י דבאיסור משהו אין אומרים שאני אומר וכו' עיי"ש ועי' בכו"פ סק"א מ"ש בזה וכתב דאם באנו לדייק מה איסורי משהו יש באיסורי דרבנן כמעט לא תמצא רק בחמץ נוקשה שהוא מדרבנן ומ"מ יש הרבה פוסקים דס"ל דאסור במשהו וכן בטבל דרבנן בעיסה שלא ניטלה ממנה חלתה בזמה"ז ובאלו בלא"ה יש להחמיר דטבל וחמץ הו"ל דשיל"מ ובדשיל"מ אפשר דלא אמרינן תולין והניח בצ"ע עיי"ש ועי' בשפ"ד סק"ג מ"ש ע"ד הכו"פ בזה עיי"ש ועי' בהנהגות הנשאל באו"ה (להפרמ"ג) סדר א' אות י"ב ועיי"ש עוד בשפ"ד בסק"א שהוכיח ג"כ דבדשיל"מ לא אמרינן תולין כיון דלא אמרינן בדשיל"מ ספיקא דרבנן לקולא עיי"ש אמנם בסק"ב הניח זה בצ"ע עיי"ש ועי' בס' תוספות ירושלים שהביא מדברי התוספתא פרק ו' דתרומות שמבואר כן דבדשיל"מ לא אמרינן תולין עיי"ש וכ"כ ביד יהודה בפיה"א סק"ב לדינא עיי"ש ועי' בשו"ת דברי יעקב סי' ס"ז מה שפלפל בענין זה והביא מכמה מקומות ועיי"ש במ"ש בזה לדינא ועי' בס' דרכי הוראה חלק ב' פרק כ"ט מ''ש בזה ועיי"ש בסוף הפרק שנסתפק אם הי' איסור משהו ונטל"פ יחד אי אמרינן בי' שאני אומר שהרי המ"א כתב בסי' תמ"ז דריחא ונטל"פ ומשהו מקילין ובע"כ דלא מחמרינן רק תרי חומרות ולא תלתא ואפשר דגם בזה שייך לומר סברה