דרכי תשובה - ד שלז

הנשים חולצות ולא מתייבמות דשמא ימצא סריס ואם נשאת אחת מהן לשוק קודם שתתייבם צרתה לא אמרינן דניזל הכא לקולא והכא לקולא מטעם ס"ס דמתחלה ני אומר שמא נקיבה היא ואת"ל זכר שמא סריס הוא ושפיר תנשא לשוק והשני' תתייבם ג"כ מטעם ס"ס ספק נקיבה ואת"ל זכר שמא לא נמצא סריס ואזלינן בתרווייהו להחמיר כיון דסתרין אהדדי אפי' בשני גופין עכ"ל ועי' מזה בשו"ת בית יצחק (מהגאון מלבוב נ"י) חלק א' מיו"ד סי' ע"ד אות י"ד וסי' נ"ב אות א' מ"ש בזה והעלה דדוקא היכא דאיכא הסתירה לפנינו או שהוא שכיח לבא לפנינו אבל היכא דליתא הסתירה לפנינו ולא שכיח שיבאו ב' ספיקות הסותרים לפנינו לא מקרי ס"ס דסתרי אהדדי דאל"כ בטלו כל דיני ס"ס עיי"ש ועי' בשו"ת בנין ציון חלק א' סימן ס' ובספר בן אברהם סימן כ"ח מ"ש בזה באריכות:

ועיין בשו"ת נו"ב קמא חיו"ד סי' ס"ב שכתב דהיכא דאיכא ג' ספיקות י"ל דגם אם ב' ספיקות מהג' סתרי אהדדי יש להקל עיי"ש לדרכו:

ועיין בשערי תורה שם שסיים וגם יצא לנו דבר חדש מתוך דברינו דמן התורה אמרינן דמהני ס"ס אפי' אם הב' ספיקות סתרי אהדדי ורק חומרא מדרבנן הוא וסיים בצ"ע עיי"ש:

ועיין בפר"ח בדיני ס"ס אות ג' שכתב דאף דקיי"ל דהיכא דאיכא ס"ס דסתרי אהדדי אזלינן בתרוייהו לחומרא דלא מקרי ס"ס מ"מ במידי דרבנן דקיי"ל בכ"מ דספיקא דרבנן לקולא יש להקל גם בס"ס דסתרי אהדדי אם אינם באדם אחר רק בתרי גברא וה"מ היכא דלא מנכרא מלתא כגון ספק יממא ספק ליליא אבל במידי דאיתא קמן אם נפסק להקל בתרתי ס' דסתרי אהדדי מיחזי מלתא דרבנן כי חוכא ואיטלולא ולא שרינן עיי"ש אמנם יעוין בשפ"ד בדיני ס"ס לעיל אית י' (בד"ה והוי יודע) שרצה מתחלה לומר כן דמדרבנן גם ס"ס דסתרי אהדדי מהני ואח"כ מדחה זה מדברי הד"מ באו"ת סי' תל"ט אות ב' דמשמע מדבריו דגם מדרבנן אם הב' ספיקות כל א' סותר חבירו אינו ס"ס עיי"ש ובמחודשים אות א':

ועיי"ש עוד בשפ"ד שהביא מספרו גוו"ר שנסתפק בכ"מ דקיי"ל דס"ס דסתרי אהדדי לא מהני אם דוקא כשהב' ספיקות סותרין זה את זה או אף כשהספק א' סותר וסיים בצ"ע עיי"ש ועי' בס' היד החזקה (מהרב מהרי"ל קאלישער ז"ל מליסא) סי' י' סעי' ד' וה' שהוכיח דגם אם רק ספק א' סותר לספק הב' לא הוי ס"ס אך כתב דכל זה הוא אם הב' ספיקות הם אצל אדם א' וסותרין אהדדי בספק א' כגון בהא שמבואר בטור או"ח סי' תל"ט היכא שיש ב' בתים בדוקים והכניס חמץ לא' מהן בלא ביטל שיט בכל א' מהבתים ס"ס שמא לא נכנס ושמא נאכל החמץ ושני הבתים של שני בני אדם אזי אם נשאלין בב"א בודאי אינו ס"ס כיון דסותרין זה את זה בספק א' ואף דבספק הב' שמא נאכל החמץ אינו סותר אפ"ה לא נחשב לס"ס אכן אם נשאלין בזה אחר זה הוא תלוי בפלוגתת הפוסקים להלן סי' קי"א ולדעת הב"י שם שפיר מהני ס"ס גם בכה"ג כמו בב' שבילין אבל לדעת הד"מ שחולק על הב"י שם לא מהני ס"ס והעיקר נראה לדינא כדעת הב"י להקל בס"ס בב' בני אדם כשבאו בזה אחר זה אף בדאורייתא ועיי"ש בסעי' שאח"ז וכתב שיש נ"מ בזה לדינא כגון באחד שקנה חתיכה בשר בחנות א' והי' שם שתי חנויות ובאחת מהן הי' ספק טריפה ולא נודע לו אם קנה מהחנות הכשירה או מספק טריפה דבזה יש ס"ס ספק מן הכשרה ואת"ל מספק טריפה שמא אינה טריפה דזה הוי שפיר ס"ס מגוף א' והשתא אם יש שני בני אדם שקנו בשר מהב' חנויות הנזכרים א' קנה בחנות זו וא' קנה בחנות השני' ולא נודע איזה מהחנות הכשירה ואיזה מחנות הספק טריפה והשתא בבאו לשאול זה אחר זה לדעת הב"י הוי כמו ב' שבילין דשניהם כשרים ולדעת הד"מ כיון שאין אנו יכולין להתיר שניהם לא מקרי ס"ס וסיים באות ז' דאף דלדינא נראה עיקר כהב"י מ"מ צ"ע להקל נגד הד"מ עיי"ש באריכות:

סעיף י (שפז) שנמצאת בין ריאות כשרות. עי' במקור הדין בתשובת הרא"ש כלל כ' סי' י"ז ומבואר השאלה יותר באריכות דר"ל דעי"ז נולד ספק בכל הכבשים מחמת ב' חששות א' שמא לא הרגיש הבודק באותה סירכא והכשירה שלא כדין ונמצאת טריפה מעורבת עם הכשירות. ב' דאף אם הבודק הרגיש בה והטריף הכבש שמא אח"כ בשגגת הקצבים נתערבה הטריפה בין הכשירות אמנם הי' עוד מקום לתלות דלא נתערבו הכבשים כלל רק ריאה טריפה הוא שנתערבה בין הכשירות אבל בין הכבשים ליכא ריעותא כלל עכ"ד:

(שפח) ואמר הבודק וכו'. עיי"ש בתשו' הרא"ש שמבואר בלשון השאלה שגם להקצבים שאלו ואמרו שמעולם לא נתערבו הכבשים הכשרים עם הטריפה. והנה השו' הקצבים יש לפרשו בב' דרכים האחד שאמרו הקצבים ח"ו לא יצאה זו מתחת ידינו לערב טריפה בין הכשרות אלא הבודק שגג ונתנה לנו בחזקת כשרה. אמנם יש לפרש דבריהם להקל דר"ל שלא שגגו לא הם ולא הבודק אלא שבשגגה נתערבה ריאה טריפה בין הכשירות עכ"ד:

(שפט) שהי' יודע וכו' ובשגגה נתערבה וכו'. עיי"ש בתשו' הרא"ש שכתב דר"ל דאע"פ שיש תרי צדדים לתלות להחמיר דשמא נתערבה בשגגת הבודק ושמא בשגגת הקצבים כנ"ל מ"מ כיון שיש צד הג' לתלות דרק הריאה טריפה לבד היא שנתערבה וליכא ריעותא בין הכבשים תלינן לקולא דמוקמינן הבהמות בחזקת כשרות ומעמידין הבודק בחזקת צדיק שלא יצאה תקלה מתחת ידו ומוקמינן הקצבים בחזקת כשרות עיי"ש ועי' בס' עורה שחר אות צ' ערך צדיק סי' י"א שכתב דבע"כ מ"ש הרא"ש שמעמידים הבודק בחזקת צדיק שלא יצתה תקלה מתח"י אין זה ענין למ"ש בש"ס חולין דף ה' שאין הקב"ה מביא תקלה וכו' דמ"ש שמעמידים אותו בחזקת צדיק אינו ר"ל חזקת צדיק גמור רק כמו חזקת חבר שאינו מוציא מתח"י דבר שאינו מתוקן עיי"ש לדרכו:

(שצ) הכבשים מותרים. עיי"ש עוד בתשו' הרא"ש שמבואר מדבריו דלולא נאמנות השו"ב והקצבים הי' כל הכבשים אסורים מטעם חהר"ל עיי"ש ועי' ביד יהודה בסוף סי' זה שמדקדק על זה דלפי מ"ש המחבר לעיל סי' ק"א דכבש שלם לא הוי חהר"ל לכאורה לא הי' לו להעתיק לשון הרא"ש במ"ש ולא הי' בכבשים ערבוביא דהא לדידי' אפי' היה ערבוביא כשר דבטל ברוב אלא דהמחבר העתיק לשון הרא"ש בזה דיש נ"מ למקום אחר היכא דהוא חהר"ל עיי"ש:

(שצא) מותרים. עי' בס' רות חיים (להרב מהר"ח פאלאגו ז"ל) אות ב' בעובדא שהיה לפניו ששחטו השוחטים במקולין נ"ה בהמות כשרות והמנהג הוא דכשיוציא כשרה חותך מעט בשר מן הצואר וגם הראש ולקח המוכר הראשים הכשרות וגם הזנבות כולן הוא במנין נ"ה וכשבאו ליקח הבשר מן המקולין להביאן לחנויות למכור הבשר אחרי שהביאו ל"ה בהמות ונשארו במקולין במקום שנשחטו כ' בהמות כשירות ומצאו אחת יתירה כ"א בהמות כי בודאי האחת הוא מן הטריפות וטעה הסופר הכותב תיבת כשר וכתב כשר ע"ג בהמה אחת טריפה ונשאל מה לעשות כי מאחר שבמקולין הוא מקום קבוע וכו' ופסק שיבדקו בכ"א בהמות שנשארו במקולין עתה כשנתודע הטריפות אם הם שחיטות כשרות שיש להם סימן מובהק שהם שחיטות כשרות וכן עשו ובדקו הדק היטב ונמצאו כל הכ"א בהמות הללו שחיטות כשרות ועכשיו ממילא נשאר התערובות טריפה בין הל"ה בהמות שהביאו מתחלה ואותן כבר נמכרו קודם שנודע התערובות להבעלי בתים והרי קיי"ל כל מה שלקחו מהמקילין קודם שנמצאת הטריפה שלא נפל הספק בקבוע וכו' כיון שהרוב כשר מותר אבל מכאן ואילך אסור וכ' ע"כ בנ"ד כיון שבעת שנולד הספק כבר נמכר כל הבשר של הל"ה בהמות ומה שנשארו הכ"א בהמות נתברר היטב שלא יש בתוכן תערובות מהטריפה ע"כ הכל כשר וכו' עיי"ש:

סעיף א (א) שתי קרירות וכו'. עבאה"ט של מהרי"ט שהביא מהבה"י