דרכי תשובה - ד שלה

ספיקות שקולים לגמרי כ"כ דשכיח ומצוי קצת לאיסור אע"פ שלענין ס"ס חשבינן לי' לספק השקול ומתירין מ"מ בשאפשר לברר צריכין לברר עיי"ש:

(שעט) ויש להחמיר. עי' בס' שערי תורה חלק ב' כלל ל"ו פרט י"ח אות ס"א שעמד על המחקר היכא דאיכא תרתי למעליותא דהיינו ב' רובות או רובא וס"ס או רובא וחזקה ואפשר לבררו בקל אם החמירו ג"כ שלא לסמוך וצריך בירור היכא דאפשר או דכולי האי לא החמירו ועיי"ש במה שהאריך בזה והביא ראי' דהיכא שיש תרתי למעליותא ס"ס ורובא וליכא דבר המתנגד א"צ בירור ובזה התפלא על הש"ך ז"ל כאן שהביא ראי' מדבר הסה"ת והסמ"ג שכ' גבי רואה דם. מחמת תשמיש דמותר בלא בדיקת שפופרת מטעם ס"ס ומה ראי' הוא דהא י"ל דשאני רואה דם מ"ת דאיכא ס"ס ורובא דרוב נשים אין רואים דם מחמת תשמיש משא"כ בעלמא היכא שיש ס"ס לבד או רוב לבד י"ל דכ"ע מודים דצריך לברר אפי' כשיש טירחא וסיים בצ"ע עיי"ש:

(שפ) להחמיר היכא דאפשר. עי' נחלת צבי ופת"ש מ"ש דוקא אם יש לברר ב' הצדדים אבל אם א"א לברר ב' הצדרים רק צד א' אם הוא אסור בודאי אבל צד הב' אם הוא מותר בודאי א"א לברר אז א"צ לברר כלל וכו' ותמהני שלא הביא דברי התוה''ש ס''ק מ''ה שכתב כן להדיא וכתב דאין להקשות אהא דמתירין בנתבשל בסתם כלים של עכו"ם ולא מצריכין לברר משום דא"צ לברר אלא היכא שיתברר בודאי משא"כ בזה דא"א למיקם עלה דמלתא דאף אם יתברר ע"י טעימה שאינו מרגיש שום שינוי טעם בהמאכל שמבשלין בה עכשיו עדיין הדבר בספק שמא בישל העכו"ם בקדירה זו אותו המין שמבשל בה הישראל עכשיו ומין במינו א"א למיקם עלה ע"י טעימה והוי כמו היכא דלא אפשר לברר כלל עיי''ש (שפא) היכא דאפשר. עי' ביד יהודה אות ס"ג ובספרו על הלכ' שחיטה בהשמטות להלכ' תערובות בדיני ס"ס אות הנ"ל מה שהאריך בזה ועיי"ש בריש הלכ' שחיטה שמבואר מדבריו דבע"כ לא אמרינן שצריך לברר במקום שאפשר לברר אא"כ הוא באופן שאם נמצא שיש בדבר הזה זו הריעותא שאנו דנין עלי' נאסור אותו אף בדיעבד אז שפיר אמרינן שצריך לבדוק כדי שיאכל המאכל בהיתר בודאי אבל בדבר שאינו אוסר בדיעבד רק לכתתלה ואף אם נמצא לאחר הבירור שיש בדבר זה אותו הריעותא לא נאסר אותו בדיעבד א"צ לבדוק כלל עיי"ש:

אות לו (שפב) ע"כ אין לנו עכשיו לבדות שום ס"ס וכו'. כתב בכו"פ בבית הספק וז"ל הנה הרב נעל בפנינו שערי ס"ס ונפל ס"ס בבירא ולא ראיתי לרבותינו שמשכו ידם לדון דיני ס"ס לכן האמת כי הש"ך הוציא דין זה מהמרדכי והמרדכי גרר אחר דעת הרשב"א והר"ן דספק תורה הוא מה"ת להחמיר ע"כ שפיר דבריו ברור מללו אשר מי יאמר זך לקחו לדין בדין ס"ס להקל בשל תורה אבל לפי מה שהעליתי לעיל דעיקר כהרמב"ם דספק דאורייתא אין אסור רק מדרבנן א"כ כל הענין הס"ס להתיר של דרבנן ובזה אין מחמירין כולי האי וסמכינן על דעתינו דעת של תורה ובלבד שיהא הכוונה לשם שמים עכ"ד ועי' בפר"ח אות י"ח שהביא מדברי המהרי"ט שהמרדכי לא בא לנעול לפנינו מלדון בדיני ס"ס כלל ולדחות הכללים המסורים בידינו מאבותינו דס"ס בדאורייתא לקולא ובדרבנן סגי גם בספק אחד אלא שבא להעיר לב המעיינים שידעו שלא כל הדברים שוים ובמקצת מקומות החמירו בהם וצריכין לדקדק בכיוצא בהם דכל שאינו דומה ממש וכו' משום דבנקל יכול האדם לטעות בענין הספיקות וכו' ולפיכך יזהר כל מורה הוראה בהני מילי דספיקא כי היכא דלא ליגע באיסור דאורייתא וכו' עכ"ד ועי' בס' בית יצחק (מהגאון בעל תשו' ב"ע ז"ל) שער הספיקות סוף סי' כ"א שסיים דהכל לפי הענין ולפי שעת הדחק עיי"ש:

(שפג) שום ס"ס. עי' בנקה"כ לעיל סי' ס"ט בהט"ז ס"ק כ"ד שכתב דגר אין לבדות ספק דרבנן להקל דאשכחן טובא ספיקא דרבנן להחמיר עיי"ש לדרכו וכ"כ בבל"י סוף קונטרס הספיקות שכ' וז"ל ונראה לי דה"ה בספיקות דרבנן דכל דתיקון רבנן כעין דאורייתא תיקון וכו' בדבר קל יוכל אדם לטעות ענין הספיקות לכן צריך עיון עכ"ל (ותמהני שכתב בלשון