דרכי תשובה - ד שלב

במ"ז סק"ג ובא"א שם סק"ג ובסי' רמ"ה במ"ז סק"א וסי' שכ"ה בא"א ס"ק ט"ו עיי"ש ובספרו שושנת העמקים כלל י"א עיי"ש ועי' בדעת תורה סי' ל' סק"ד ועי' בספר פתח הדביר חלק ג' סימן ש"א דף ק"ע ע"ג ודף קע"ד ע"ג ודף קפ"ח ע"ב ובהשמטות לסי' קפ"ו ובס' מכתב לחזקיהו בחידושיו ש"ס מ"ק סוף דף י"ד ובשו"ת נו"ב תניינא חיו"ד סי' ס"ד ובס' הוספת שבת סי' ש"ג ס"ק מ"ח ועי' בשו"ת עמודי אש סי' ז' בקונטרס הספיקות אות ג' שהאריך בענין זה והעיר מכמה מקומות בפלפול גדול בזה ועי' בס' חקר הלכה אות ס' ערך ספיקות אות ז' ובשו"ת כתב סופר חלק או"ח סי' קכ"א (בד"ה והנה לפי) ועי' במה שהאריך בזה בס' שדי חמד בחלק הכללים מערכת הב' סי' י"ט והביא מכמה דוכתא ומאסף הרבה דברי הראשונים והאחרונים בזה ועיי"ש במ"ש בזה לדינא:

(שסט) חכמה. עי' ברמ"א חו"מ סי' כ"ה סעי' ב' שכתב דהיכא דפליגי תרי תנאי או תרי אמוראי או תרי גאונים ופוסקים בתראי ולא אתמר הלכתא כחד מינייהו ושניהם שוות בחכמה ובמנין הוי ספק איסור ובאיסור דרבנן אזלינן להקל ובאיסור דאורייתא אזלינן להחמיר ככל שאר ספיקא דאורייתא עיי"ש וכ"כ בתוה"ש במחודשים מחודש א' וב' ועי' בשו"ת מהרשד"ם חיו"ד סי' צ' שכתב דהא דאמרינן דבשל סופרים הלך אחר המקיל היינו במחלוקת בקול אבל כשהרוב מחמירים אין להקל אפי' באיסור דרבנן ועיי"ש עוד בחלק אה"ע סי' קנ"ח שכתב כן גם בשם הרשב"א בתשו' חלק א' סי' רנ"ג והביאו בכנה"ג או"ח סי' ק"ס בהגהות ב"י וכ"כ בספר גט פשיט (למהר"מ ן' חביב ז"ל) בכללי הוראה כלל ו' ובשו"ת גנת וורדים חיו"ד כלל כ' סי' ט' ויו"ד ובשו"ת חקרי לב חלק ב' מיו"ד סי' כ"א וחלק ג' סי' כ"ה וסי' קכ"ו עיי"ש ועי' בבל"י בקונטרס הספיקות במחודשים אות א' מ"ש בענין זה והביא מדברי הרדב"ז בתשו' סי' ר"ה דפלוגתא דרבוותא לא נחשב לספק דספיקא דדינא כי האי הוי ספק חסרון ידיעה וכ' דבע"כ לא קאמר הרדב"ז כן אלא היכא שרוב הפוסקים חולקים על המיעוט ואין הדבר שקיל דבמקום שרוב הפוסקים חולקים על המיעוט הולכין אחר הרוב והמיעוט בטל ברוב בזה הוא דאמר הרדב"ז דלא נחשב לספק אבל היכא שהדבר שקול ששני הדיעות הם שוים ואין דעה א' מכרעת ודעביד כמר עביד ודעביד כמר עביד גם הרדב"ז מודה דנחשב לספק מעליא עיי"ש אמנם בשו"ת קול אלי' חלק א' סי' ו' הביא ראי' מתשו' התה"ד סי' ל"ב דגם במחלוקת שאינו שקיל חשוב ספק פלוגתא דרבוותא עיי"ש ועי' בשו"ת הגיד מרדכי חלק אה"ע סי' י"א שהעלה ג"כ להקל בזה והביא מאיזה מקומן מתשו' המהרשד"ם דעכ"פ לס"ס יש לצרף ספק פלוגתא דרבוותא במיעוט נגד רבים ועיי"ש עוד בסימן שאח"ז ועי' מזה בשו"ת צפיחית בדבש סי' נ"ח באריכות ועי' בשו"ת יהודה יעלה (למהר"י קובי) חיו"ד סי' י"א שהאריך טובא בזה והביא מדברי כמה אחרונים מה שפלפל בזה ומפלפל גם בדברי הרב הגיד מרדכי בזה בכמה דפין ועיי"ש במ"ש בזה ולדינא העלה דהעיקר להחמיר דבעינן שיהי' ב' הצדדים שקולין במספר השוה זה לעומת זה עיי"ש וכ"כ בס' באר המים הספרדי סי' כ"ג (דף י"ב) ועי' מזה בס' טהרת המים מערכת הס' אות נ' ובס' שערי תורה חלק ב' כלל ד' פרט ג' באורך:

ועיין בשפ"ד במחודשים שבסוף סי' זה אות ה' שכ' דבספק פלוגתא דרבוותא יש להקל אף במקום חזקה דלא שייך לומר אוקמוה אחזקה דאטו בשביל החזקה ישתנה הדין ועיי"ש עוד בשפ"ד אות כ"ח:

ועיין בדברינו לעיל (ס"ק ר"ב) שהבאתי מדברי השפ"ד דבספק פלוגתא רבוותא י"ל דגם הרמב"ם מודה דספיקא מה"ת לחומרא ועיי"ש במ"ש בזה מהס' בית יצחק:

ועיין בשו"ת מהרי"ק שורש קמ"ט ובשו"ת מהר"א ששון סי' קל"ט שכתב בפשיטות דבדבר איסור אינו יכול לומר קים לי כדברי המקיל אפי' בדבר שיש בו דררא דממונא שבין אדם לחבירו עיי"ש ועי' בס' תקפו כהן להש"ך סי' קכ"ז שהשיג על מהר"א ששון בזה דמה בכך שהוא דבר איסור מ"מ כל שהוא בדבר שבין אדם לחבירו ויכול לסלקו בזוזי ולא יהי' איסור שפיר אמרינן שיכול לומר קים לדוכתא דקיי"ל בספק בכור דהממע"ה אע"ג דגם בספק בכור איכא מלתא דאיסורא והביא שם עוד מכמה דוכתא עיי"ש ועי' באורים ותומים בקיצור ת"כ שם מ"ש ע"ד הש"ך בזה ומצדיק את דברי מהר"א ששון בזה עיי"ש ועי' בנתיבות המשפט בכללי דיני תפיסה שבסוף סי' כ"ה בביאורים סק"ב מ"ש לחלק בענין זה ובמ"ש בזה לדינא עיי"ש ועי' בס' אהבת דוד ויונתן על האו"ת סי' קכ"ז שם אות א' שכתב לדינא דכ"ז הוא אם הבעל דבר הוא עומד לפנינו וטוען קים לי אבל במת ואנו דנין דרך משל על החפץ אם הוא הקדש או לאו אף שיש איסור אזלינן להקל ואמרינן העמד החפץ אחזקתו דמקודם והי' חולין וכמו כן מי שיש לו מעות ומסופק בו אם הוא נשאר מן המעשר שהי' חייב להפריש מן הריוח שלו או הוא חולין הרי זה חייב להחמיר הואיל והי' חזקת חיוב עליו להפריש מעשר אבל בסתם ספק שמסופק אי הפריש זה לצדקה או לא המעות בחזקת חולין עיי"ש:

ועיין בש"ך לעיל סי' ת"ו סק"י שמבואר מדבריו דספק א' פלוגתא דרבוותא וספק ב' בתערובות הוי ס"ס ומהני עיי"ש וכ"כ בתורת השלמים במחודשים אות ב' דאם יש בדבר א' ספק פלוגתא דרבוותא ונתוסף בו עוד ספק בלא ספק פלוגתא מתירין מטעם ס"ס ספק אם הלכה כמאן דאוסר ואת"ל הלכה כמאן דאוסר הרי יש כאן עוד ספק עיי"ש ועי' בשכ"ד כאן בדיני ס"ס אות א' מ"ש בזה ועי' בשו"ת פרת מטה אהרן חלק ב' סי' כ"ג שכ' דאפי' להמ"ד דס"ל דספיקא דדינא לא ידעינן הלכה כמאן לא חשוב ספק אבל בדאיכא ס"ס מתרי פלוגתא דרבוותא גם הוא מודה דאזלינן לקולא דבס"ס לא שאני לן בין ספק מעשה לספק היראה והביא שכן הוא ג"כ דעת הרב משאות בנימין ועוד גדולי המחברים עיי"ש אמנם יעיין בס' חן טוב על האה"ע סי' י"ז סעי' כ"ז ס"ק כ"א (כמוך לסוף חקירה ב') שהרבה להשיב ע"ד פרח מטה אהרן בזה והעלה דדוקא פלוגתא חדא מהני לגבי ס"ס לצרפו לספק ב' דמעשה אבל תרי ספיקות דב' פלוגתות דרבוותא לא מהני ליחשב ס"ס להקל באיסור תורה עיי"ש וכ"כ בבל"י בקונטרס הספיקות במחודשים סק"ב ובשפ"ד במחודשים שבסוף סי' זה אות ג' עיי"ש:

(שע) אינו ספק כלל. עשפ"ד לעיל סי' נ"ג ס"ק ט"ו שכ' וז"ל ויש לחקור חקירה אחת וגדולה היא אלי והוא בספק חסרון חכמה דלא מיחשב לספק אי נאבד הדבר ההוא ואינו לפנינו י"ל דהוי ס"ס גמור או נימא כיון דאלו הי' לפנינו לא הוי מיחשב לס"ס עכשיו שנאבד לא עדיף מאיתא לפנינו ויש לאסור וכו' עכ"ל ועי' בהגהות הגאון רעק"א על הפרמ"ג שם שהביא מהתפארת למשה להלן סי' ק"ץ שכתב בפירוש להחמיר בזה עיי"ש וכדבריו כתב הגרעק"א בחידושיו ליו"ד שם סי' ק"צ אמנם יעוין בלב"ש בפתיחה להלכ' טריפות עצמות אות מ"ד ומ"ה מ"ש בזה וכ' דיש לאסור בזה בפשיטות עיי"ש אמנם הנה הפרמ"ג בעצמו בסי' ע"ד במ"ז ס"ק א' (בד"ה כתב הב"ח) כתב בפשיטות להקל בספק חסרון ידיעה היכא דליתא לפנינו שא"א לשער עיי"ש וכ"כ בתב"ש סי' כ"ט (בד"ה והנה ספר התרומה וכו') וכ"כ בשו"ת תפארת צבי חיו"ד סוף סי' ס"ה דבלא נודע עד שנאבד יש להקל עיי"ש ועי' בשו"ת ספר יהושע בפסקים וכתבים סי' תל"ה מ"ש ע"ד הפרמ"ג בזה ועי' בד"ק סי' ל' סק"ד לענין עובדא דידי' שכתב שם בפשיטות כיון שאין העוף לפנינו לא שייך לומר שהוא ספק חסרון ידיעה ועיי"ש עוד בסי' ל"ט ס"ק נ"ב דמבואר ג"כ שדעתו להקל בזה עיי"ש ועי' בס' שבילי דוד לעיל סי' נ"ג אות ב' ובשו"ת מים חיים חלק או"ח סימן ד' (בד"ה והנה) מ"ש בזה:

(שעא) כלל. עי' בכנה"ג לעיל סי' ק"ה בהגהות בית יוסף אות כ"ב שכתב דאף על גב דקיימא לן דספק פלוגתא דרבוותא מצטרף לס"ס מ"מ אם הרמ"א הכריע לצד א' לא הוי שוב בכלל ספק פלוגתא דרבוותא כיון שכבר קבלנו עלינו לפסוק כהרמ"א נגד דעת המחבר ואין לעשות ספק שמא דלא כהרמ"א עי"ש וכ"כ הפרמ"ג בהקדמתו ליו"ד כלל ו' ועי' בדבריו בדיני ס"ס במחודשים אות ג' ובאו"ח סי' קע"ח במ"ז סוף ס"ק י"ב ובפתיחה הכוללת לאו"ח בהנהגות הנשאל באו"ה סדר ג' אות ו' שכתב דכל זה הוא כשהרב סיים וכן עיקר אז אין לעשות ספק שמא כהמחבר אבל כשהרב כותב וכן המנהג או והכי נוהגין ראוי לצרף דברי המחבר לס"ס אמנם כשכותב הרמ"א והכי נהוג בזה יש להסתפק אם לעשות מסברת המחבר ספק או לאו ועיי"ש עוד בסי' תנ"א בא"א ס"ק י"א ובסימן תס"ו במ"ז ס"ק י"ז ועי' בלב"ש בחידושי דינים ס"ק ל"א שכתב דרק כשמכריע הרמ"א דהעיקר כהאוסרין או דהלכה כמותם אבל כל שאפשר לפרש הלשון שאוסר הרמ"א מחמת ספק פלוגתא לא נפיק מידי ספיקא ועי"ש בפרמ"ג בהנהגות הנשאל שסיים דכשהמחבר פוסק לחומרא והרב הוא מיקל יש לעיין בזה ועי' בגנזי יוסף סק"ה שנסתפק בכוונת הפרמ"ג בזה אם ר"ל דהיכא דהרמא התיר רק מחמת המנהג אם יש עוד ספק לאיסור יש לצרף דעת המחבר או דר"ל היכא דהרמ"א מתיר מספק נגד דעת המחבר באיסור דרבנן מכח ספק איסור דרבנן וסיים בצ"ע עיי"ש ועי' מזה בשו"ת חקרי לב חלק ב' מיו''ד בשיורי